למה התקשורת מנמיכה פרופיל בפרשת מאיר כהן?

החשד החמור שעלה בתחקיר "עובדה" בשבוע שעבר, הוא שתיק תפור שלח אדם למאסר ושבדיקת המשטרה בנושא נחסמה. הביקורות על התחקיר מעוררות את השאלה אם התקשורת שוב מאתרגת

דורון קורן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
מאיר כהן. על פי התחקיר של "עובדה", הכוח עלה לו לראש
מאיר כהן. על פי התחקיר של "עובדה", הכוח עלה לו לראשצילום: עופר וקנין
דורון קורן

זה היה תחקיר מרתק במיוחד של "עובדה", בין השאר בזכות השלד העלילתי המפתיע על עלייתו, שיכרון כוחו ונפילתו של ח"כ מאיר כהן, כמעט יו"ר הכנסת, מספר 2 ברשימתו המטיפה לערכים של יאיר לפיד (או מפלגת "תתביישו לכם!" כלשונו של ח"כ מיקי לוי) ואדם שבאופן כללי נעטף באהדה ציבורית.

החלק הפלילי בפרשה הוא לכאורה מתון: חשדות להטרדה מינית - ניסיון לנשק את הצעירה ח' נגד רצונה ולנשק עוד שתי נשים שהוזכרו בשולי התחקיר. חמורה יותר היא האפשרות שבאמצעות מערכת לחצים דורסנית, גרם כהן להושבתו בכלא לשווא, למשך יותר משנה, של דורון ביטון, שנתבע והורשע ב-2005 בבידוי ראיות וטפילת האשמות שווא.

חומרת העבירות של כהן בעניינים נוספים שעלו בתחקיר טרם התבררה בשלב זה. החל בטענות לשימוש שעשה במשטרת דימונה ובמקורבים כדי לבסס את שלטונו בעיר, כולל מעצר שווא של שתי נשים שיצאו נגדו, כולל ניסיון להכתיב לתושבים מה לומר אם יטלפנו מ"עובדה", ועד - ובעיקר - ההחלטה בדרג משטרתי גבוה להפסיק את החקירה בתלונה שהגיש, כשעלה הצורך לבדוק את גרסת הנשים שהוטרדו לכאורה.

לכן, תמוהה כל-כך הקלת הראש של כתבת "הארץ" שני ליטמן בביקורת הטלוויזיה שפרסמה (ובדומה לה של עמית סלונים ב"וואלה!") בממצאי "עובדה", וטענתה כי העדויות שהובאו בתוכנית "לא מצדיקות את שידורה". עד כדי כך. ליטמן (וגם סלונים) התייחסו בעיקר לכך שאין מתלוננת המדברת בשמה ("נקודת תורפה גדולה ככור אטומי", לדבריה). אבל הרי היעדרה של המתלוננת הוא בדיוק לב הסיפור כאן, סיפור על השתקת עדים לכאורה המלווה באיומים ובמתן טובות הנאה (לפי "עובדה", אמה של המתלוננת שלא התלוננה, קודמה לתפקיד בכיר עוד יותר בעירייה אחרי משפטו של ביטון).

נשווה למשל בין הנשיקה שנישק בזמנו שר המשפטים, חיים רמון, קצינה בלשכת ראש הממשלה (מתוך זיהוי שגוי ומטומטם של נחמדותה אליו) לבין ח"כ כהן שלפי הנטען הצמיד את ח' אל הקיר בניסיון לנשקה. שני המקרים מצויים במתחם עברייני דומה לכאורה, וההבדל הגדול הוא בפעולת המשטרה: במקרה של רמון החיילת כלל לא רצתה להתלונן, ורק אזהרות שקריות שהשמיעה באוזניה החוקרת המשטרתית, תנ"צ מירי גולן, ולפיהן אם לא תעיד רמון יקדים ויגיש נגדה תביעת דיבה - גרמו לה להגיש תלונה. במקרה של כהן, לפי "עובדה", המשטרה פעלה בדיוק להיפך: עצרה בהוראה מגבוה את החקירה בתלונת כהן ב-2013 על קנוניה נגדו, כפי שהעיד החוקר סנ"צ נמרוד דניאל, על סף בדיקה מתבקשת עם שורת נשים, בהן ח' - שגם היא לא התלוננה, אבל ייתכן שעדותה המושתקת עמדה ביסוד שליחתו למאסר של ביטון שנים קודם לכן.

בטענה על הטרדה מינית מצד כהן תמכו לא רק עדותו ומסמכיו של ביטון, אלא גם עדותה של רווית בן ברוך, חברתה של הצעירה ולשעבר מזכירתו של כהן בעיריית דימונה. בתוכנית סיפרה בן ברוך כי ח' הנסערת סיפרה לה על האירוע סמוך להתרחשותו. בן ברוך דיברה בשקט ובכנות ולא ניכר בדבריה שום זיוף. היה הגיון גם בהסבר שלה על הזמן הממושך שבו כבשה את עדותה - כולל במשפט שבו הורשע ביטון: החשש לפגוע בחברתה, שבמשפט הכחישה לגמרי את מה שסיפרה לה, והחשש לצאת חזיתית נגד כהן, האיש החזק בדימונה. בן ברוך גם הודתה בתחקיר כי למעשה יישרה קו במשפט עם גרסת התובעים נגד ביטון, ש"נראה שבור ומדוכדך". לא ריחמת עליו שם? שאלה מובילת התחקיר, שרית מגן. "עוד לא", ענתה בן ברוך ביושר.

העיתונות יודעת לשאול שאלות קשות כשהיא רוצה, ויודעת לתבוע חקירה על כל בדל חשד. מה פשר השתיקה הכמעט מוחלטת הפעם? לא מסוכן להמר שהיא קשורה לשיוכו הפוליטי של כהן ולמתקפות הבלתי מתפשרות של מפלגתו, "יש עתיד", על ראש הממשלה בנימין נתניהו. כך קרא את התמונה גם לפיד עצמו, שהתלונן כי תחקיר "עובדה" הוא ניסיון לחסל פוליטית את כהן, וכך, אגב, קראו אותה גם רוב המגיבים למאמר של ליטמן, שתמכו בה ובחנו את התחקיר רק על פי תועלתו לנתניהו.

הלוואי שיתברר כי ח"כ כהן נקי כפיים, כטענתו, וייתכן שהוא כבר הוכה דיו מעצם התחקיר. עם זאת, נותרו עדיין השאלות הקשות שהעלתה "עובדה": האם נשלח ביטון לכלא על סמך עדויות שקר? ומי במשטרה או בפרקליטות נתן את ההוראה להפסיק את החקירה בתלונת מאיר כהן כשהיא החלה לפנות לכיוון בעייתי עבורו? ונותרה גם שאלה תקשורתית מביכה: האם השאלות האלה באמת לא ראויות לשידור ולבדיקה?

דורון קורן | ישראליזם

אני עיתונאי ב"הארץ" מאז 2011, מבקר ספרות ומורה לתנ"ך לשעבר. תרגמתי כמה ספרי שירה, בהם "שירים של עזרא פאונד" ו"לה לוקה - השירים", וכן פרסמתי ספר שירה, "הכרתי איש נפלא", והאיש הנפלא שבכותרת הוא החבר הנדיב והמורה החכם להפליא מנחם בן, שממנו למדתי כמעט כל מה שאני יודע (לא כולל הטעויות שלי עצמי): מהאמונה המוחלטת באלוהים עד הבוז המוחלט לדרווין ולתורת האבולוציה השוטה; משיאי התנ"ך והשירה עד הבלי האקדמיה בתחום הרוח; מטמטום השמאל הפוליטי עד אווילות הימין במירעו האטום והלא-אנושי ועוד ועוד ועוד.

שם הבלוג, "ישראליזם", לקוח משם אחד משיריה של להקת הדאנס השוודית המופלאה "צבא האוהבים". גם אותה גילה לי מנחם בן. סדרת תרגומים שלי לשיריה פתחה את הפוסטים כאן. גם זה חלק מהבשורה: הרחבת העברית לכל האומות והעמים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ