בלוגים

למען הדמוקרטיה / הבלוג של דורון שולצינר

גדעון סער והסמרטוטים

סיעת הליכוד מחולקת לארבע קבוצות שמאוחדות בכך שאיש מחבריהן אינו ראוי להנהגה. בעבור "שלום נתניהו" הם מוכנים לתת יד להרס מערכת המשפט, שלטון החוק ועקרון השוויון בפני החוק

ב-2008 היתה הליכוד מפלגת אופוזיציה עם 12 מנדטים וראש הממשלה, אהוד אולמרט, היה מסובך בפלילים. גדעון סער נשא אז את "נאום הסמרטוטים" והאשים את חברי הכנסת של העבודה בהיותם "שוליה של קדימה" ובהעדפת "כיסאות על טובת המדינה". "סמרטוטים מארץ הסמרטוטים!" צעק עליהם מעל דוכן הנואמים במליאה. כשיו"ר הכנסת דאז, דליה איציק, ביקשה למחוק את הביטוי מהפרוטוקול, סער התעמת עמה, דפק בידו על הפודיום ואמר: "גבירתי, אני לא אכבס מלה אחת ואגיד את האמת כפי שהיא". היום, הוא וחבריו לסיעת הליכוד הם פארודיה עצובה לאותו נאום.

כדי להבין את ההתנהגות הסמרטוטית של חברי סיעת הליכוד, צריך להבחין בין ארבע קבוצות עיקריות שקיימות בה: 1. "הטוענים לכתר", 2. "נאמני ביבי", 3. "היושבים על הגדר", 4. "חדשים ומשוריינים". 

גדעון סער במליאה בחודש מאי. ההידבקות לכיסא כערך עליון
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

תסריט יום הבחירות כבר ידוע

בהתחשב באופיו של קמפיין הליכוד בשבועות האחרונים, ניתן לשרטט כבר כעת כיצד ינהג ראש הממשלה בנימין נתניהו. אז הנה לוח הזמנים שלו, שעה אחרי שעה

יום הבחירות יוצא לדרך. ובהתחשב בקמפיין הליכוד עד כה וסלוגן הידוע "קודם כל מנצחים, אחר כך בקרת נזקים", קל לשרטט את התנהלות ראש הממשלה ומפלגת השלטון לאורך השעות הקרובות. אז הנה התסריט וארסנל המניפולציות שבדרך:

10:00 - דובריו של נתניהו מיידעים את התקשורת כי ראש הממשלה ביטל, שוב, אירוע מתוכנן בשל "התייעצות דחופה". לדבריהם, מדובר במצב חירום - הליכוד לקראת הפסד.

נתניהו. דיון חירום (נוסף) בפייסבוק לייב?
משה מילנר / לע"מ
להמשך הפוסט

בזאר המינויים של נתניהו אינו חוקתי

מתן הרשאה לראש הממשלה לפטר ולמנות שרים כאוות נפשו בזמן ממשלת מעבר, משמעה הקמת ממשלה חדשה ללא אישור הכנסת. זהו נוהג ראוי למשטר אוטוריטרי ועל היועמ"ש להפסיקו מיד

נדמה שאין כמעט נורמה פוליטית שראש הממשלה בנימין נתניהו אינו רומס. כעת הוא מפר נורמות בסיסיות שעמדו בתוקף מקום המדינה ביחס לפיטורי שרים ומינויי שרים בזמן ממשלת מעבר.

חוק יסוד: הממשלה שעמד בתוקף עד 2001 אסר על פיטורי שרים בתקופה זו. הכלל הידוע היה "אין יוצא ואין בא", כלומר השרים אינם יכולים להתפטר, ראש ממשלה אינו יכול לפטרם ולא ניתן למנות שרים חדשים עד להשבעת ממשלה חדשה בפני הכנסת. חוק יסוד: הממשלה המתוקן אמנם הותיר בידי ראש הממשלה סמכות לפטר שרים, אולם סעיף 30(ב) עדיין קובע את כלל רציפות הממשלה. "עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה... תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה עד שתיכון הממשלה החדשה". יחד עם זאת, סעיף 30(ד) קובע שממשלת מעבר רשאית למנות ח"כ לשר "בתפקידו של שר שחדל לכהן" וכי מינוי זה "אינו טעון אישור הכנסת".

אוחנה ונתניהו בכנסת, בשנה שעברה
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

התעוררת פרידמן? הטעות שלך עולה לנו ביוקר

התיאוריה הדמוקרטית של דניאל פרידמן מתרסקת מול עיניו בגלל שהוא לא מבין את הפער שבין חוקי הפוליטיקה לכללי המשפט. הגיע הזמן להתעורר

לפרופ' דניאל פרידמן יש תיאוריה דמוקרטית. שנים רבות הוא טוען שיש לתת אמון וכוח רב יותר לנבחרי הציבור ולהעמיד את מעשיהם הספק-חוקיים למשפט הציבור ולא לבחון אותם בכלים משפטיים. מסיבה זאת הוא גם מתמיד בקריאתו לרפורמה במערכת המשפט ולריסון ולפיצול כוחו של היועץ המשפטי לממשלה ושל בית המשפט העליון. לטענתו לו ננהג כך הדמוקרטיה שלנו תהיה טובה יותר. התיאוריה הזאת מתרסקת כעת מול עיניו.

טעותו היסודית של פרידמן נובעת מחוסר הבנה שלו בפוליטיקה, אפילו שהיה שר משפטים. הרעיונות של פרידמן היו אולי נכונים בעולם אידאי בו כל הפוליטיקאים לא מנסים לחרוג מהסמכויות שניתנו להם. עולם בו אינם מנצלים פרצות בחוק כדי להתנהג באופן לא מוסרי, לא מנסים להסתיר את מעשיהם, פורשים מבית הנבחרים כאשר הם יודעים שעברו על החוק, מנסחים חוקים בהסכמה ציבורית רחבה בשיתוף האופוזיציה, ולא פועלים ממניעים אישיים וחישובי טווח קצר בנושאים של חקיקה ומדיניות. הבעיה שזה אינו העולם הפוליטי, לא בישראל ולא באף מדינה אחרת. זה כלל יסודי במדע המדינה, מדע הכוח הפוליטי.

דניאל פרידמן
דודו בכר
להמשך הפוסט

בנימין נתניהו - שקרן עם כל הקבלות

לאורך 13 שנות כהונתו המצטברות לא הפלה נתניהו בין ימין לשמאל כשמדובר בהולכת שולל. למלותיו אין כבר כל ערך. מתקשים להיזכר? הנה רשימה לא מלאה אך ממצה מאז הימים של 1996

אני מדען מדינה. חלק מהעבודה שלי היא ללמוד את התנהגות הפוליטיקאים. לגבי ראש הממשלה בנימין נתניהו המסקנה שלי ברורה: אי אפשר להאמין למלה אחת שיוצאת מפיו. לא מדובר בסתירות מדיניות אלא בשובל בלתי נגמר של שקרים שהאיש הזה מותיר אחריו לאורך כל שנות פעילותו הציבורית.

נתניהו שיקר עוד לפני הקדנציה הראשונה שלו, כשאמר שראש ממשלה לא צריך יותר משתי קדנציות. הוא עומת עם דבריו וגם אז שיקר כשטען שהדברים נאמרו בגלל חוק הבחירה הישירה לראשות הממשלה. אחר שנבחר ב-1996 הוא הסתבך בקנוניה נגד שלטון החוק כשמינה את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. וכשהתפוצצה פרשת "בר-און-חברון" הוא שיקר כשטען שהוא "הראשון שקרא לחקירת משטרה" סביב מינוי שהוא עצמו ביצע. בחקירה הוא שיקר כשענה "לא זוכר" לשאלה מי המליץ לו למנות את בר-און וזאת כדי לחמוק מכתב אישום.

"הבטיח 'לא יהיה כלום כי לא היה כלום' בשעה שידע שיש המון"
להמשך הפוסט

הסיכוי לזיכויו של בנימין נתניהו בשלושת התיקים - 0.49%

38 כתבי אישום הוגשו מאז 1978 נגד 33 שרים וחברי כנסת על עבירות שנעשו בעת במסגרת תפקידם הציבורי. רק בשישה תיקים לא הצליחה הפרקליטות להשיג הרשעה

אחרי שהוגשו המלצות המשטרה להעמיד לדין את בנימין נתניהו בשלושה תיקים בדצמבר 2017, הגיב ראש הממשלה בביטול אמר כי "יותר מ-60% מהמלצות המשטרה מושלכות לפח". בעשורים האחרונים אכן נקטה הפרקליטות בקו מאוד שמרני ומחמיר ביחס להעמדת נבחרי ציבור לדין. עשרות תיקים נקברו. הסיבה לכך היא שהפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה לא מגישים כתבי אישום אלא אם הם בטוחים שהראיות שבידם יביאו להרשעה, אך אם החליטו כן לעשות זאת - הסיכוי להרשעה גבוה מאוד.

ממחקרי סטודנטים שהנחתי בשנים האחרונות עולה כי מאז 1978 הוגשו 38 כתבי אישום נגד 33 שרים וחברי כנסת בגין עבירות שבוצעו במסגרת תפקידם הציבורי. מתוך הנאשמים: אחד נמלט לחו"ל בטרם הואשם (עזמי בשארה), אחד מת בטרם מוצו נגדו ההליכים (בנימין בן אליעזר) ואחת מצויה כעת במשפט (פאינה קירשנבאום). מבין היתר, רק שישה כתבי אישום לא הסתיימו בהרשעה, כלומר 17%. חישוב נוסף מעלה כי הסיכוי שנתניהו יזוכה בכל שלושת התיקים, באם יועמד למשפט, הוא 0.49% בלבד. 

נתניהו בבית ראש הממשלה, אתמול
RONEN ZVULUN/רויטרס
להמשך הפוסט

תאונת דרכים ל-30 אלף בני אדם עומדת להתרחש במכללות

איש אינו רוצה בשביתה במכללות שנמשכת כבר שלושה שבועות. הפערים בין המרצים, ועד ראשי המכללות והאוצר מינוריים. ובכל זאת, איש אינו עושה דבר להפסיק את טירוף המערכות

זה שלושה שבועות מתקיימת שביתה בשמונה מכללות אקדמיות בישראל. כראש חוג במכללת הדסה בירושלים, האחראי לטובת הסטודנטים, הסגל ותפקוד כאחד, אין לי דרך אחרת לתאר את המצב מאשר טירוף. המצב משול לשתי מכוניות הנוסעות זו לעבר זו ואף אחד מנהגיהן לא מוכן לסטות מהנתיב. התאונה תתרחש מול עיניך. הסמסטר הראשון עומד ללכת לפח. משכורות של מאות מרצים לא שולמו והסטודנטים עומדים בתווך חסרי אונים ולא מבינים, בצדק, מדוע הצדדים לא מדברים.

נעשה סיפור ארוך קצר: לפני כשנה, לאחר שביתה של יום אחד, הגיעו נציגי המרצים, נציגי האוצר וועד ראשי המכללות להסכם מסגרת על תנאי העסקתם של המרצים. הסכם סופי הנותן ביטוי מעשי להסכם המסגרת היה אמור להיכתב ולהיחתם על ידי נציגי שלושת הצדדים, אולם אז התגלעה מחלוקת בתוך ארגון המרצים וועדו התחלף.

בית ברל
ניר קידר
להמשך הפוסט

אם נתניהו יכול לשמור על הכיסא, כל ראש עיר יכול

הפוליטיקה המקומית היא מראה לנורמות הציבוריות שמטפח ראש הממשלה ועיקרן: פגיעה באמון הציבור במוסדות השלטון. קחו את משה דדון ויצחק רוכברגר כמשל

ראש המועצה האזורית מטה יהודה, משה דדון, נעצר בסוף 2015 ומאז לא חזר לתפקידו אך גם לא התפטר. המשטרה המליצה להעמידו לדין בגין שתי עבירות של קבלת שוחד ובעוד פרשה הנוגעת לקשר אסור בינו לבין עובדת מועצה.

בחודשים האחרונים התמודד דדון שוב לתפקיד ראש המועצה. כאשר הוא נשאל בחוגי בית ובתקשורת אם לא ראוי שיתרכז בניקוי שמו והוכחת חפותו, הוא נתלה במצבו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, וטען "כי אם ביבי כרה"מ שם - גם אני שם!". הוא אמר גם, "אני ממש לא מוטרד כי אני בטוח שהאמת תוכח", ושאר קלישאות על חפותו וביטחונו שהציבור ייבחר בו שוב.

משה דדון
עופר וקנין
להמשך הפוסט

בחוק הלאום חסרות רק שתי מילים

שני ערכי יסוד הכלולים במגילת העצמאות ואשר התפתחו בישראל בעשרות השנים מאז, נעדרים באופן מעורר חלחלה מחוק היסוד הנוכחי: שוויון ודמוקרטיה

שני ערכי יסוד הכלולים במגילת העצמאות ואשר התפתחו בישראל בעשרות השנים מאז, נעדרים באופן מעורר חלחלה מחוק היסוד הנוכחי: שוויון ודמוקרטיה. החוק פשוט לא מזכיר אותם. ברור כשמש שהמחוקקים חושבים ששוויון או דמוקרטיה עומדים בניגוד לרעיון של מדינת הלאום של העם היהודי. אין דרך אחרת להבין את חוק היסוד שזה עתה חוקק.

המחוקקים כה פוחדים משוויון עד שהם הסירו את המילה "כל" מנוסח קודם של סעיף 7 הקרוי עתה "התיישבות יהודית". בנוסח הקודם נכתב כי "כל תושב ישראל, ללא הבדל דת או לאום, זכאי לפעול לשימור תרבותו, חינוכו, מורשתו, שפתו וזהותו". אולם מאחר וסעיף זה מדבר על "כל תושב ישראל", הוא נמחק והוחלף בסעיף ליהודים בלבד: "המדינה רואה בפיתוח התיישבות יהודית ערך לאומי, ותפעל על מנת לעודד ולקדם הקמה וביסוס שלה", וזאת בניגוד גמור להכרזת העצמאות בה נכתב כי מדינת ישראל "תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה" וכמובן "תקיים שויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין". המחוקקים בישראל 2018 העמידו את זכות ההגדרה העצמית ביריבות, אם לא בניגוד, למימוש ההגדרה העצמית הליברלית שמאפיינת את מגילת העצמאות של 1948.

חברי ליכוד עומדים סביב נתניהו לאחר ההצבעה על חוק הלאום בשבוע שעבר בכנסת
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

כשהרודן עולה: זה הזמן לעזור לגופים פרטיים לעזור לנו

כאחרון הרודנים, נתניהו האשים ארגון חברה אזרחית בפעולה הכי אלמנטרית שמצופה מאזרחים בחברה דמוקרטית: למחות ולהתנגד לפעולות של השלטון עמן אינם מסכימים בצורה בלתי-אלימה ובמסגרת החוק

הפארסה המבישה של נסיגת נתניהו מההסכם לגבי מבקשי המקלט והתנפלותו על הקרן החדשה לישראל יום אחרי אפשרה הזדמנות, די נדירה בבהירותה, לחשוף את ההחרפה האנטי-דמוקרטית של ראש הממשלה ואת ההסלמה בתרבות הפוליטית שהתרחשה בישראל בעשור האחרון.

כאחרון הרודנים, נתניהו האשים ארגון חברה אזרחית בפעולה הכי אלמנטרית שמצופה מאזרחים בחברה דמוקרטית: למחות ולהתנגד לפעולות של השלטון עמן אינם מסכימים בצורה בלתי-אלימה ובמסגרת החוק. מעבר להאשמה השקרית כאילו הקרן היתה במגעים עם ממשלת רואנדה, הרי שפעולה כזאת, גם אם בוצעה על ידי כל אדם או גוף אזרחי היא לגיטימית לחלוטין. קשה לחשוב על אמצעי מחאה יותר לגיטימי השמור לאזרחים מאשר פנייה לכל גוף חוקי ולטעון שממשלתך שוגה. כך לדוגמה, תנועת זכויות האזרח בארצות הברית בשנות ה-60 פנתה לגופים בינלאומיים ולתקשורת הבינלאומית על מנת לגרום לנשיא לפעול נגד אפליית האזרחים השחורים, תוך כדי המלחמה הקרה. ארגוני חברה אזרחית לא צריכים את הסכמת הממשלה לפעילותם. כלי המחאה הלא אלימה הוא חלק ממהות הדמוקרטיה.

ראש הממשלה נתניהו במהלך מסיבת העיתונאים שהתקיימה בשבוע שעבר
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

ניגוד העניינים של נתניהו מסכן את ביטחון אזרחי ישראל

שאלת חפותו של ראש הממשלה כלל אינה רלוונטית לניגוד העניינים החריף שהוא נמצא בו ומעשיו כבר הוכיחו שאינו יודע להפריד בין ענייניו האישיים לניהול ענייני המדינה - לכן אזרחי ישראל נמצאים במצב מסוכן ביותר

ראש הממשלה משתתף בישיבה גורלית שעניינה תקיפה בעזה. חייהם של חיילים וחיילות מוטלים על הכף ורקטות על מאות אלפי אזרחים. ההחלטה אם לתקוף אינה חד משמעית ולהחלטתו משקל רב. זוהי סיטואציה שאולי מתרחשת ברגעים אלו. בימים רגילים החיילים הנשלחים לקרב בחירוף נפש, משפחותיהם והאזרחים במקלטים, לא היו מטילים ספק בנחיצות ההחלטה לתקוף או להפך. הם מאמינים שלקברניט הבכיר ביותר יש בראשו עניין אחד בלבד: העניין הציבורי. אולם מהרגע שהוגשו נגד ראש הממשלה המלצות המשטרה בשני אישומים חמורים בדבר קבלת שוחד, הוא נמצא במצב של ניגוד עניינים חמור שמסכן את ביטחון אזרחי המדינה. כל אדם סביר מבין שזה בלתי אפשרי שהחלטות ראש הממשלה יהיו נקיות לחלוטין משיקוליו האישיים.

בין אם היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט יחליט להגיש כתבי אישום נגד ראש הממשלה או לא, ובין אם נתניהו יורשע או לא, רק אדם תמים לא מבין שעתידו של נתניהו נהיה כרוך בהחלטות מדיניות גורליות שעלולות לסכן חיי אזרחים. לנתניהו אין אפשרות אמיתית להפריד בין ענייניו האישיים ושיקוליו המשפטיים, לבין החלטות גורליות. ראש ממשלה שתלויות ועומדות נגדו המלצות משטרה חמורות עלול להתפתות לנצל את הכוח הרב המופקד בידיו באופן מושחת או לא להבחין בין טובתו האישית לטובת הציבור במקרה הקל יותר אך המסוכן לא פחות. זה הטעם העיקרי שבגינו נתניהו חייב להודיע מיידית על נבצרות ולנהל את הגנתו המשפטית בנפרד לחלוטין מניהול ענייני המדינה ועל המערכת המשפטית והפוליטית לחייבו בכך.

נתניהו בביקור בחטמ"ר עציון בחג פורים 2016
נועם מושקוביץ
להמשך הפוסט

קואליציית נתניהו מתה מוות מוסרי

הקואליציה הנוכחית של נתניהו מתה מוות מוסרי. הספסור בחיי בני אדם שנמצאים בחזקת המדינה לצרכים פוליטיים הוא שפל מוסרי לראש הממשלה שהחוק עצמו מעניין אותו כקליפת השום

כיצד ניתן ליישב את שתי העובדות הבאות? בתחילת הכנסת הנוכחית הצביעו 94 חברי כנסת נגד הצעת תיקון החוק של ח"כ שרון גל לאפשר לרוב רגיל של שופטים (במקום החלטה פה אחד) להטיל גזר דין מוות על עבירת רצח. החודש הצביעו 51 חברים של אותה כנסת בעד אותו תיקון בדיוק. בתחילת הקדנציה ראש הממשלה קבר את החוק בוועדה. השבוע הוא קושש קולות במליאה להעביר את החוק. עובדות אלו ממחישות את פשיטת הדרך המוסרית של ראש הממשלה נתניהו, ואת תרבות השחיתות שאחזה בכנסת ישראל שמעבירה חוקים לצרכי הישרדות פוליטיים ושיקולי קואליציה עם אפס השפעה או חשיבה על אזרחי המדינה.

הקואליציה והעומד בראשה העבירו תיקון חוק שברור גם ליוזמיו שאינו מחיל גזר דין מוות חובה על מחבלים. התיקון המוצע לא באמת משנה מציאות משפטית שכן האפשרות להמתה של רוצחים על ידי המדינה כבר קיימת בספר החוקים אך אינה מיושמת זה עשורים, וטוב שכך. מטרת החוק היא ספין פוליטי שמאפשר לליברמן לטעון בפני מצביעיו שהוא "קיים" הבטחת בחירות כאשר מדובר כמובן בשקר. הסיבה היחידה שהחוק עבר קריאה טרומית היא שנתניהו רוצה לשמר את הקואליציה ואת כסאו. לנתניהו לא באמת משנה אם תיקון החוק יעבור או לא אלא אך ורק האם העברת החוק קונה לו עוד זמן, ואם צריך לאמץ בדרך נורמות מוסריות של דאע"ש, ארדואן ואיראן אז לא נורא.

בנימין נתניהו בכנס פעילי ליכוד בחודש שעבר
מגד גוזני
להמשך הפוסט

המרצים במכללות לא שווים פחות

האוצר מנסה ליצור תקדים ולנתק את שכר המרצים במכללות מזה של האוניברסיטאות. פעולה כזו עלולה לעלות ביוקר לאיכות ההכשרה של הקבוצות שצריכות מרצים וחוקרים מעולים

תנאי העסקת הסגל הקבוע במכללות עד היום היו דומים לאלו של מרצים באוניברסיטאות בעניין אחד בלבד והוא חישוב שכר הבסיס שלהם. גם את זאת האוצר מבקש לשנות בהסכם השכר החדש עם הסגל הבכיר של המכללות, כלומר לנתק את המרצים במכללות מדרגות השכר של המרצים באוניברסיטאות, ובכך להרע את תנאי העסקה הבסיסיים שלהם הנחותים ממילא מאלו של עמיתיהם באוניברסיטאות. אנחנו לא ניתן לזאת לקרות ולכן אנחנו שובתים.

כל מדינה ששואפת לכלכלה חזקה וחברה איתנה משקיעה בהון האנושי של חבריה. ההשקעה בהשכלה הגבוהה היא המפתח לכך. נבחרי הציבור כגון שר האוצר ועובדי הציבור במשרד האוצר האחראיים בפועל על התקצוב אינם עושים למרצים טובה בכך שהם מעודדים ומתקצבים השכלה גבוהה. זו השקעה לאומית ממדרגה ראשונה. כיום המכללות הן המנוע העיקרי להעצמת ההון האנושי בחברה. המכללות מלמדות את רוב הסטודנטים לתואר ראשון ובעיקר מלמדות ומכשירות את רוב הסטודנטים שאחרת לא היו יכולים לרכוש השכלה מפאת תנאי הקבלה ומגבלות אחרות שיש באוניברסיטאות. המכללות הן דלת הכניסה של סטודנטים וסטודנטיות מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית של ישראל לעולם התעסוקה המודרני.

חברי סגל אקדמי מפגינים בכניסה למכללת ספיר, הבוקר
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

"מבלי להעליב חלילה את החיות": כשלא מתייחסים לערבים כאל בני אדם

המגמה של פוליטיקאים ורבים מהאזרחים לשלול את אנושיותם של ערבים היא אחד האותות המדאיגים של השנים האחרונות וההקשר לחריקות של הדמוקרטיה שלנו

התשובה לשאלה בכותרת אמורה להיות ברורה מאליה. הרי לכל אדם באשר הוא אדם יש ערך בסיסי שעל החברה לכבד וכך גם נקבע בסעיף עקרונות היסוד של חוק היסוד כבוד האדם וחירותו. אזרחים פשוטים ונבחרי הציבור יסכימו עם אמירה זאת ברמה העקרונית. אולם ברגעי האמת המציאות הכואבת של הרג חפים מפשע משכיחה מנבחרי ציבור רבים את עיקרון היסוד הזה והם ממהרים להטיל ספק באנושיותם של ערבים. מגמה זאת גוברת בשנים האחרונות והיא אחד האותות למצב המדאיג אליו נקלעה התרבות הפוליטית בישראל לאור הסכסוך המסלים.

לתופעה זו יש שני היבטים. הראשון הוא מידת שכיחות השימוש בתיאור ערבים כחיות אדם. ההיבט השני, המשלים, הוא השימוש הגובר בתיאור זה מצד נבחרי ציבור ואנשי תקשורת המהווים בדרך כלל דוגמה לביטויים נורמטיביים אשר משפיעים בתורם על דעת קהל.

איילת שקד
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

"השתינו לי על החנות" – כך אלוהים רוצה ביום ירושלים?

המנהיגות הפוליטית והחינוכית של הציונות הדתית ירדה מהפסים כאשר היא עוצמת עיניים לנוכח פשעי השנאה שמבצעים חניכיה

יום ירושלים מקבץ אליו בכל שנה את הציונות הדתית בישראל במצעד שמסתיים בעיר העתיקה. בכל שנה המצעד מותיר עדויות ברורות לאבדן המצפן המוסרי של הנהגת הציונות הדתית בגילויים חיצוניים של גזענות ושנאת ערבים שמחנכיה ומנהיגיה הם האחראיים הישירים לכך.

בסיור שערכתי יום אחרי צעדת יום ירושלים, בכובעי כמייסד עמותת מלי ומיזם השלטים שלנו, ובשיתוף פורום תג מאיר וארגון כולנא, ראינו חלק מההשחתה ודיברנו עם בעלי חנויות על החוויות מיום זה. בעלי חנויות למודי ניסיון עוטפים את מנעולי החנויות שלהם בנייר דבק מכיוון שבשנה שעברה משתתפים חיבלו במנעולים על ידי נעיצת גפרורים בתוכם. משתתפים נוהגים גם לדפוק בחוזקה על דלתות החנויות הסגורות ובעל חנות אחת ברחוב הגיא בעיר העתיקה סיפר שחתכו לו את כבל החשמל. בעל חנות אחר סיפר שבבוקר גילה אשפה מחוץ לחנות והוסיף, "השתינו לי על הדלת של החנות". הוא הראה לנו גם את נייר הדבק שבו השתמש כדי לגונן על מנעול החנות שלו.

מדבקה מיום ירושלים ליד חנות בשער יפו
דורון שולצינר
להמשך הפוסט

שמעון ריקלין - כל מה שרע בימין המתנחלי

שמעון ריקלין אובססיבי לגבי השמאל, מחפש להתעמת עמו בכל במה וחושב שההיסטוריה והפוליטיקה מוכוונות על ידי אלוהים. כך מתנהלת האליטה הדתית-מתנחלית 2017

שמעון ריקלין, פעיל בבניה הבלתי-חוקית בהתנחלויות ובעידוד עליית יהודים להר הבית, שלח ל"הארץ" טור דעה מופלא בשטחיותו, בהכללות הגסות המופיעות בו, ובחוסר הבנה של הסדר העולמי שצמח כתוצאה וכתגובה לזוועת מלחמת העולם השנייה. אך מה בעצם ניסה ריקלין להשיג או לומר בטור שלו? לטור שלושה אלמנטים המאפיינים את האסטרטגיה של האליטה הימנית-מתנחלית של 2017: אובססיה בלתי נגמרת עם "השמאל"; התעמתות גסת רוח עם השמאל; ויהירות השמורה לאנשים שחושבים שאלוהים הוא שחקן פוליטי שמנחה את פעולותיהם.

ביקורת על יריבים פוליטיים היא הכרחית וחיונית בדמוקרטיה אבל שמעון ריקלין מייצג סוג אחר של ביקורת, כזאת שמנסה כל העת לרדת לשורשי התודעה "השמאלנית", לאתר ולגנות את השמאלנים בתקשורת, במשפט, ובחברה האזרחית. הנושאים המרכזיים של ריקלין ודומיו הם התעסקות בלתי נגמרת ב"שמאל", זה שלא מתחבר למסורת, חסר בינה פוליטית, אוהב את אויבי המדינה, ובוגד במדינה. הצצה מהירה לדף הפייסבוק של ריקלין מראה את מרכזיות העיסוק בכל דבר שקשור לשמאל ולתקשורת השמאלנית (הוא עצמו איש תקשורת בערוץ 20). הפטריוטית של ריקלין היא בעיקרה דה-לגיטימציה למחנה השמאל ובעמוד הפומבי שלו טרולים מאחלים לשמאלנים איחולים לא לבביים. זו כבר מזמן לא ביקורת פוליטית אלא אובססיה כלפי כל מי שאינו מסכים עם האג'נדה הקיצונית של שליטה בפלסטינים ונישולם.

שמעון ריקלין
דודו בכר
להמשך הפוסט

ומי יפיל את נתניהו? כחלון כמובן

לכחלון אין כמעט שום סיבה טובה לא להפיל את נתניהו ויש לו את כל הסיבות כן לעשות זאת. אם הוא רוצה לשרוד פוליטית, כדאי לו למהר

למשה כחלון, שר האוצר, יש שתי אפשרויות: או שהוא נופל יחד עם נתניהו, או שהוא מפיל אותו. המשוואה פשוטה. מפלגתו של כחלון צועדת בביטחה לקראת אחוז החסימה, הקולות שהוא קיבל בבחירות האחרונות חוזרים ברובם ללפיד, רוב המצביעים שלו הם מצביעי מרכז, ואין לו שום הישג ברור הרשום על שמו. מחירי הדיור – הנושא החשוב ביותר בו הבטיח לטפל – ממשיכים לעלות. הדרך היחידה שכחלון יכול לשרוד פוליטית היא להראות מנהיגות ולתבוע מנתניהו להתפטר או לפרק את הממשלה. בכל תסריט אחר כחלון נעלם ולכל היותר הופך לעוד פליט אצל יש עתיד של לפיד.

כחלון הוא היחיד שיכול להפיל את נתניהו מבחינה קואליציונית. הוא עומד בראש סיעה של 10 חברי כנסת שעדיין יש לו שליטה עליה, ובלעדיה אין לנתניהו ממשלה. אם כחלון לא יעשה דבר, הסקרים יראו שמפלגתו מתרסקת ואז המשמעת הסיעתית תתרופף (וגלנט ראשון בהם) וחלקם יתחילו לחפש לעצמם בית חדש ויחלישו את כחלון. לעומת זאת, אם כחלון יעמוד נגד נתניהו ויציג את עצמו כאביר שלטון החוק הוא יכול למנף את פיטוריו כהישג וכדוגמה למנהיגות. זו הדרך היחידה של כחלון לשרוד ולחזור למשחק. למעשה כחלון כרגע אינו רלוונטי למערכת הפוליטית. הוא בכלל לא נמצא על מגרש המשחקים המתאים כי הבחירות הקרובות לא יהיו על כלכלה אלא על שלטון החוק, הון שלטון, ידיעות וישראל היום. כחלון כלל לא מזוהה כרגע עם הנושא הזה.

נתניהו וכחלון
מרק ישראל סלם
להמשך הפוסט

ההיתממות של ימיני וברנע: מי צריך לצנזר תכנים כשאפשר לצנזר עיתונאים

כל עיתונאי ותיק שעובד בידיעות אחרונות יודע כיצד מוזס קובע את קו הסיקור של העיתון - כעת עיתונאים בכירים מיתממים שהכל רק מקצועי ויש גיוון דעות

עיתונאים בכירים ב"ידיעות אחרונות" מגינים על ביתם ומקור לחמם בימים האחרונים. אפשר להבין ללבם ולהזדהות עם מצוקתם האישית כאשר האתיקה המקצועית של העיתון בו הם עובדים נמצאת תחת ביקורת נוקבת. אולם הטיעונים שלהם אודות ניקיון הכפיים של עובדי ידיעות הם היתממות אחת גדולה שאין בינה ובין אופן הסיקור בידיעות אחרונות דבר וחצי דבר.

נחום ברנע כתב ש"מו"ל [נוני מוזס] לא יכול להבטיח לסרס את הכותבים בעיתונו – זה לא יקרה. לא בחיים האמיתיים", העורכים והכתבים בעיתון "עושים את מלאכתם היטב, בלי מורא ובלי משוא פנים". לדידו של ברנע, מוזס לא הכתיב תכנים ואפילו לא טלפן אליו כדי לחוות דעה על תכנים שכתב, "לא ביקש להוריד ולא הציע להוסיף". לדבריו, "ידיעות" שוכר כותבי טורים בעלי דעות שונות ומגוונות ו"ככל שיירבו הדעות, ככל שיירבו הכותבים, כן ייטב." בן דרור ימיני אמר בגל"צ דברים זהים: "כל מי שקורא את הטורים בידיעות ויודע שיש מגוון של כותבים... כל אחד מאיתנו זכה לחופש מלא, אבל מלא... אף אחד מהכותבים הבכירים לא כותב לפי הוראה של אדם זה או אחר בעיתון. אי-אפשר להתכחש לעובדה שבידיעות אחרונות היה מגוון הרבה יותר גדול של כותבים, גם כאלה שפה ושם אפילו הגנו על נתניהו, אתה יודע מה גם עבדך הנאמן." בן-דרור ימיני מדבר על תום הלב של העיתונאים ושל העורכים של ידיעות, "הם לא היו שותפים לכלום", "ידינו לא היתה במעל".

בית ידיעות אחרונות 2015. הפגנה של פעילים מהמפלגות השונות לקראת הבחירות
עופר וקנין
להמשך הפוסט

התרגיל המסריח של גולן טלקום

אל תתפתו לעסקה המפתה של החברה. המבצע של גולן טלקום הוא מצג מטעה שבסופו עלולים לגלות המצטרפים שחייבו אותם במחיר הגבוה פי שלושה ממה שפורסם. איך זה עובד ולמה?

חברת גולן טלקום יצאה במבצע הצטרפות שכותרתו "29 שקל לשנתיים". למעשה זהו סוג של תרגיל כלפי צרכנים תמימים. העוקץ נמצא באותיות הקטנות, במקום שאיש לא רואה בהליך הרישום, בצורת סייג מהותי שגולן מעלימה מלקוחותיה: הלקוח רשאי להינות מהמבצע "בתנאי כי יפעיל את הסים שלו לא מאוחר מיום 08.01.17 בשעה 12:00". ומה אם תקבלו את הסים אחרי התאריך הזה? ובכן גולן תחייב אתכם במחיר המלא של החבילה - 99 ₪ ותגיד שזו בעיה שלכם.

גולן טלקום שולחת את כרטיסי הסים כברירת מחדל לא על ידי שליחים, אלא בשירות הדואר הרגיל, הידוע באיבוד מכתבים  ובאיטיות של צב. גולן גובה 49 שקל עבור דמי טיפול ואז, במקום לשלוח בדואר מהיר, שולחת בדואר איטי. למה? כדי לחסוך עלויות ואז לגבות סכומים גבוהים פי שלושה מלקוחות תמימים שלא קיבלו, ולא יכלו לקבל, את הסים בזמן. הלקוח הסביר נרשם, ממתין לקבל את דבר הדואר, וכאשר הסים מגיע הוא מכניס אותו לתוך המכשיר ומפעיל. הלקוח ייראה כעבור חודש או כמה חודשים, במידה שישים לב, שגולן חייבה אותו ב-99 שקל לכל חודש שימוש. כאשר הוא ייבקש מגולן לתקן את הטעות הם יאמרו לו שזו לא האחריות שלהם שהסים הגיע באיחור, אלא זו הבעיה שלו. ואז יבקשו ממנו עד 50 שקל דמי מעבר לתכנית זולה יותר.

דיון בבקשת פירוק גולן טלקום. יושב מימין ניר שטרן, מנכ"ל סלקום ומעליו מחבקו מיכאל גולן
עופר וקנין
להמשך הפוסט

קנוניה בת 20 - למה נתניהו לא הלך לכלא בפרשת בר-און?

נתניהו מינה את רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה אבל "לא זכר" מי המליץ לו על המועמד האלמוני

במהלך דצמבר 1996 ראש הממשלה בנימין נתניהו היה מעורב באחת הקנוניות החמורות ביותר כנגד שלטון החוק בישראל. בניגוד לכל חוות הדעת השליליות והאזהרות שקיבל מהאנשים הקרובים אליו ביותר, הוא התעקש למנות את רוני בר-און, עו"ד בינוני בלתי-מוכר ופעיל ליכוד, לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. הסערה הציבורית שפרצה עם היוודע המינוי הוליכה לפיטוריו של בר-און בתוך יומיים ואחר כך לחקירת משטרה. בחוות הדעת של פרקליטות המדינה נקבע כי "המניע העיקרי לרצונו של ראש–הממשלה למנות את בר–און נעוץ היה בטעם נסתר שראש–הממשלה לא גילה".

הטעם שראש הממשלה הסתיר היה דרישתו (למעשה סחיטה) של אריה דרעי למנות את בר-און כתנאי לתמיכת ש"ס בנסיגת צה"ל מחברון – ומכאן נודעה הפרשה כפרשת בר-און-חברון. דרעי היה אחד האנשים החזקים בפוליטיקה של שנות ה-90 ונגדו היה תלויים ועומדים באותם ימים כתבי אישום חמורים על מעשי שחיתות והפרת אמון הציבור. עו"ד דן אבי-יצחק הזהיר את נתניהו שדרעי "סגר" עסקה עם רוני בר-און וקיבל ממנו "הבטחה מתועדת". העסקה היתה שדרעי יפעל למינוי בר-און לתפקיד היועץ ובר-און לכאורה הבטיח לדרעי עסקת טיעון שתחלץ אותו מהרשעה עם קלון (דרעי אכן יורשע).

רוני בר און(מימין) ורוחמה אברהם
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

שרים בורים בענייני משרדם הם סכנה למדינה

שרים שאינם מבינים בנושא משרדם פוגעים בשירותים לאזרחים, מתקשים לקדם מדיניות, ואף מעמידים אותנו בפני סכנות. הפיתרון הוא הקטנת משרדי הממשלה ומינוי אנשים רלוונטיים לתפקיד

לאחרונה הרבו לעסוק ברפורמות שהציגה השרה איילת שקד במאמרה "מסילות למשילות". השרה שקד נקלעה למשרד המשפטים מתוך סיטואציה פוליטית הזויה בסוף תהליך הרכבת הממשלה הנוכחית, כאשר נפתלי בנט שנפגע מהתנהלותו של נתניהו כלפיו הציב לו אולטימטום של הדקה ה-91 וסחט ממנו תיק בכיר שלא עלה על דעתו של נתניהו לתת, בטח לא לשקד. מינוי שקד לתיק כה בכיר היא דוגמה אחת מיני רבות לתופעה מתרחבת שאחראית לבעיית המשילות באופן כללי, לאי-ניצול והסטת כספים בתקציב המדינה, ולעיתים עולה לכדי סכנה של ממש לביטחון האזרחים.

המינויים של עמיר פרץ (2006) ואביגדור ליברמן כיום לתפקיד שר הביטחון הם דוגמאות לסכנות מהסוג של סכנה לביטחון האזרחים. בסביבה שבה עלולה להתלקח מלחמה או מבצע צבאי מורכב וממושך יש צורך במינוי של בעלי תפקידים שחייבים הבנה במערכות הביטחון, בדרכים השונות של הפעלת הכוח הצבאי, ובאסטרטגיה צבאית, וזאת לצד הבנה של שיקולים מדיניים. כאשר פרצה מלחמת לבנון השנייה עמיר פרץ לא באמת פיקד על המערכה בשם הממשלה כי הוא חסר את הכלים לכך, כפי שקבעה ועדת וינוגרד. כיום מונה אביגדור ליברמן, במינוי שערורייתי של ראש הממשלה למטרת הישרדות פוליטית, לאחר שנתניהו עצמו טען שליברמן אינו מבין דבר בענייני ביטחון. כך הופקר ביטחון אזרחי המדינה בידיו של אדם שהניסיון העיקרי שלו בתחום זה הוא בהפרחת אמירות קיצוניות שאין מאחוריהן שום ידע ביטחוני. ניתן רק לקוות שהוא לא יועמד למבחן.

איילת שקד בכנסת, במאי
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

הצל שפוקד בריונים לליכוד ויהיה חבר כנסת

מי שמזדעזע מההתפקדות של "הצל" לליכוד כנראה לא יודע שהוא לא מתפקד אלא פוקד בריונים כמותו למפלגה במהלך בלתי נמנע שיהפוך את הליכוד ליותר דומה לצל מאשר לבני בגין

התפקדותו של יואב אליאסי, "הצל", למפלגת הליכוד היכתה גלים בתקשורת ובאינטרנט. בני בגין היה הראשון שהטיל ספק בהתאמתו של הצל לליכוד והצל הגיב מיד שבני בגין הוא "אדם שחינך את הילדים שלו לשנאת ישראל ושנאת היהדות", שבתו התאסלמה והתחתנה עם גבר ערבי, ובנו המיר דתו לבודהיזם. תגובה אירונית ממוסיקאי שכותב מוסיקת ראפ וחובש כיסוי ראש (Do-rag) של ראפרים נוצרים באמריקה. אך זה הסגנון הבריוני והמתלהם הידוע שממנו הצל עשה קריירה. פה אין חדש.

מה שמעניין בסיפור הזה הוא שהצל אינו סתם אמן ימני שאורן חזן פקד לליכוד. הגולם הזה כבר קם על יוצרו והוא החל לפקוד את מעריציו לליכוד. בסרטון שהעלה לפני מספר ימים הוא מסביר ש"המהלך הזה לא שווה שום דבר וכלום אם אתם לא תצטרפו אלי ותתפקדו איתי ביחד. וביחד אנחנו נחזיר את הליכוד לימין ולעם". הוא קורא "לאחים שלו" לשתף את הקריאה ולכל "מי שרוצה לעזור לנו במהלך שיפנה לשלומי". האיש כנראה כבר מסודר, יש לו מטה מתפקדים כי צריך לדעת את מי להמריץ בפריימריז הבאים. בפוסט נוסף הוא מספר כי הוא כבר "סגר שת"פ עם מעל ל-2000 מתפקדים ותיקים".

הצל מצטלם על רקע הכנסת
צילום מסך מדף הפייסבוק של הצל
להמשך הפוסט

התקדמות מוסרית ודמוקרטיה

זוהר לדרמן טוען שאין להיות סובלנים כלפי ביטויים פוגעניים כלפי קבוצות מוחלשות כי חופש הביטוי בדמוקרטיה צריך להיות תחום בגבולות מוסריים של הליברליזם

מאמר אורח מאת זוהר לדרמן, המרכז לאתיקה ברפואה, אוניברסיטת סינגפור 

פילוסופים והיסטוריונים עדיין תוהים באשר לקיומה של התקדמות מוסרית. מה שאנחנו כן יודעים ברמה גבוהה של ודאות היא שהאמת הבסיסית ביותר הינה שאין הבדלים משמעותיים מבחינה מוסרית בין אנשים: גברים ונשים, שחורים ולבנים, סטרייטים והומוסקסואלים, יהודים ומוסלמים. כולם שווים, כולם ראויים, כולם יקרים.

אי–פי
להמשך הפוסט

"העם ביקש שאחזור אז חזרתי" – הבלי ביבי על הגבלת כהונה

ראש הממשלה מעלה טיעונים מופרכים להצדיק את היאחזותו בכוח הפוליטי וחושב שהעם רוצה בו בשעה שהרוב רוצים הגבלת כהונה

בשבוע שעבר חברת הכנסת מירב מיכאלי הקריאה דברים ברורים שנתניהו אמר בעד הגבלת הכהונה של ראש הממשלה לשתי קדנציות. זה היה לפני כעשרים שנים, בטרם התהפכה דעתו באותו נושא. ביבי של פעם נתן "תשובה חקוקה בסלע", לדבריו: "מה שלא הצלחת לעשות בשתי קדנציות כבר לא תצליח לעשות, ויותר מזה אתה כבר לא צריך. תעשה את הדברים ולך הביתה". ביבי של היום הסביר שהדברים נאמרו כשהייתה בחירה ישירה, השיטה שבה הוא נבחר, אבל "גילינו מהר מאוד מה אפשר לעשות שם, ואי-אפשר לעשות שם". הבנתם את הטיעון? הקדנציה הראשונה של ביבי לא נחשבת כי חוק הבחירה הישירה לא אפשר לו לעשות את מה שהוא רצה לעשות, אפילו שנתניהו עצמו לדבריו "דחף וקידם את החוק" בניגוד לעמדת סיעת הליכוד בכנסת. קדנציה ראשונה, כושלת לחלוטין, שבסופה נדחה על ידי חבריו לליכוד ולמפד"ל, והציבור כמובן, לא נספרת כי חוק הבחירה הישירה אכזב אותו. מה שנתניהו אמר אז כראש אופוזיציה על הגבלת כהונה, לקול מחיאות כפיים רמות באולפן של דן שילון, שווה היום כקליפת השום כאשר הוא בקדנציה הרביעית הכושלת שלו.

אולם הטיעון העיקרי של נתניהו היה, כביכול, הטיעון הדמוקרטי, רצון העם: "הבוחרים ביקשו שאחזור שוב ושוב אז חזרתי". לדבריו, הוא הרי לא מינה את עצמו לתפקיד, והוא לא קובע מי יילך ומי יבוא, הציבור כמובן הוא הקובע, והם קבעו שאני אעמוד פה וח"כ מיכאלי תשב באופוזיציה, והוסיף בהנאה גדולה "להערכתי המוצקה זה לא הולך להשתנות". מאחר והטיעון הפסאודו-דמוקרטי הזה שב ועולה בשיח הציבורי, ונתניהו אימץ אותו כעת כתירוץ הרשמי להיאחזותו בכוח גם לשנים הקרובות, יש להתמודד עמו ולהראות את מופרכותו.

ראש הממשלה בנימין נתניהו
מרק ישראל סלם
להמשך הפוסט

על חופש הביטוי, האמנות ומצעד הגאווה

פרופ' יחיאל בר אילן מסביר מדוע, בניגוד לאינטואיציה, יש מקום להגביל את חופש הביטוי בהצגת עירום של אישה אך להתיר את הביטוי הפוגעני של רבנים נגד הקהילה הלהט"בית, דווקא מעמדה ליברלית

בלוג אורח מאת פרופ' יחיאל בר אילן, אוניברסיטת תל אביב

קינה על שחיקת ערכו של חופש הביטוי

מצעד הגאווה בירושלים
מיכל פתאל
להמשך הפוסט

מרדיפה פוליטית גלויה לחוק השקיפות – הספין של איילת שקד

חוק שהמוטיבציה שלו היתה ונותרה רדיפה פוליטית ללא קשר לשקיפות

כעת כשעבר החוק להענשת עמותות שמאל, או "חוק השקיפות" בספין של שרת המשפטים, שווה להיזכר כיצד הוא נולד ועל מה בזבזה איילת שקד את משאבי המדינה בשנים האחרונות. הדברים היו ברורים וחדים כאשר היא הגישה את הצעת החוק לראשונה והציגה את המוטיבציה לחקיקה בתוכנית לונדון וקירשנבאום ב-2013:

"כספי מדינות זרות שמגיעות לארגונים שעסוקים בהחרמת ישראל ברדיפה אחרי חיילי צה"ל והעמדתם לדין בערכאות בין-לאומיות, בהסתה לגזענות, בעצם ינכו להם 45 אחוז מס. בעצם זה אמור להוריד את המוטיבציה של מדינות זרות לתרום לארגונים כאלה. מדינת ישראל חשופה בשנים האחרונות לסדרי גודל מאוד גדולים של תרומות שמגיעות ממדינות, מישויות זרות, לארגונים מאוד קיצוניים. לא מדובר אגב על ארגוני שמאל אלא על ארגונים מאוד קיצוניים." כאשר נשאלה שקד מדוע בעצם יש צורך בחקיקה נוספת מעבר למה שקיים היא השיבה: "אין שום כלי שעוצר את העמותות האלה מלרדוף אחרי חיילי צה"ל".

איילת שקד נואמת בכנסת, אתמול
ליאור מזרחי
להמשך הפוסט

חוק השעיה לחברי כנסת מתפרעים

כך יש לנהוג בחברי כנסת שרומסים את חופש הביטוי של חבריהם ועושים צחוק מהכנסת

הניסיון הבוטה של חברי כנסת משורות הקואליציה והאופוזיציה לפגוע בחברת הכנסת המתריסה חנין זועבי ולהורידה בכוח מהפודיום הוא עדות לכך שכמה מחברי הכנסת שלנו פשוט לא מבינים עקרונות בסיסיים של שיטת המשטר שלנו, רומסים בקלות את חופש הביטוי בכנסת, ולא בוחלים בהפיכתה לקרקס על מנת לרצות מצביעים ולזכות בחשיפה תקשורתית. חברת הכנסת לשעבר אנסטסיה מיכאלי יצרה את התקדים כאשר ניסתה לגרור את זועבי מהפודיום בשנת 2010, והשבוע הקו האדום נפרץ לחלוטין עם חברי כנסת מכמה סיעות.

מתן כוח לחברי כנסת להדיח נבחרי ציבור אחרים, כמו חוק ההדחה, הוא רעיון עוועים. אולם האירועים האחרונים מוליכים למסקנה שכנראה יש מקום לחוק השעייה נגד חברי כנסת מתפרעים. הנה נוסח ההצעה ולאחריו דברי ההסבר לחוק:

כך נראה הפרלמנט שלנו
מתוך ערוץ הכנסת
להמשך הפוסט

אראל סג"ל ושמעון ריקלין חטפו את המיקרופון של גל"צ

המהות של תוכניתו של אראל סג"ל וחבריו בגלי צה"ל היא להעלות מרואיינים כדי ללעוג להם ולצעוק עליהם כעניין של נקמה באליטה הישנה

הסצנה של אזרח או פוליטיקאי שעולה לבמה וחוטף את המיקרופון על הפודיום או מידיו של המנחה מוכרת. אותם מתפרצים יודעים שהם עוברים על הכללים, שיש להם זמן קצר לדבר, ובדרך כלל הם מדברים מהר, וצועקים למיקרופון. כך בדיוק נשמעת תוכניתו החדשה של אראל סג"ל בגלי צה"ל: דיבור מהיר עם משפטים שבורים, צעקות וצרחות, העלאת איש שמאל לשידור על מנת להתנפל עליו, ושימוש בזמן האזנת שיא בתחנת רדיו ציבורית לתעמולה פוליטית בוטה ללא שמץ של ממלכתיות.

בתוכנית יום ראשון השבוע אירח סגל את שמעון ריקלין, חבר הבית היהודי ופעיל בבניה הבלתי-חוקית בהתנחלויות ובעליית יהודים להר הבית. הצמד הזה מתמחה בהעלאת מרואיינים כדי ללעוג להם ולהקניטם, תוך התפרצויות לדברי המרואיינים בצעקות, שיבוש דברים, והתנשאות כלפיהם.

משהו חורק בתוכנית
נדב כהן יונתן
להמשך הפוסט

מה חושב נתניהו על מצביעיו

ראש הממשלה מתייחס למצביעיו בזלזול ובונה על זה שהם יצביעו לו גם כאשר הוא משקר להם במצח נחושה

המהלכים של ראש הממשלה נתניהו בשנה האחרונה לא מותירים מקום לספק. הוא חושב שהמצביעים שלו הם כסילים, בעלי זיכרון קצר, והם ימשיכו להצביע לו, אם לא מתוך הערכה אז מפחד ושנאת האלטרנטיבה של השמאל. אין דרך אחרת להבין את הסתירות הפנימיות והעדר המידות שמפגין ראש הממשלה, שהיו מחסלים כל פוליטיקאי אחר. נרענן את הזיכרון בכמה דוגמאות מהשנה האחרונה.

לפני שנה וחודשיים בערך, לפני הבחירות האחרות, נתניהו הבטיח לבוחריו במספר הזדמנויות שאם הוא ירכיב את הממשלה "זו תהיה ממשלה לאומית. לא תהיה ממשלת אחדות כי אין דרך לגשר בין העמדות שלנו לעמדות האנטי-ציוניות הקיצוניות של הרשימה של מפלגת העבודה". מיד לאחר הבחירות ובמשך כל השנה האחרונה נתניהו עשה כל שביכולתו להכניס את מפלגת העבודה לממשלתו כדי לקושש עוד כמה קולות ולייצב ממשלת פארסה בלתי-מתפקדת התלויה על חודו של קול. דבר אחד אמר לתומכיו ומיד פעל בניגוד גמור לכך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

נכשל באזרחות: אל תתפלאו שתלמידים לא יבינו מהי דמוקרטיה

ספר הלימוד החדש באזרחות נכתב על ידי אנשים המסויגים מדמוקרטיה ליברלית, וכך הוא נראה

ספר הלימוד החדש של מקצוע האזרחות הוא עדות לאיכות תוצר לימודי הנובע מעירוב של פוליטיקה בפדגוגיה. הרצון לממש את הכוח הפוליטי בכל היבטיו, ולעצב תפיסות חדשות לגבי מהות המשטר הדמוקרטי שלנו, באים לידי ביטוי בהצגת דמוקרטיה מסורסת מנקודת מבטם של מבקריה, בביקורת פוליטית על בית המשפט העליון, בבלבול מושגי שתלמידים לא יוכלו להבין, ובאילוץ הדת אל תוך לימוד הדמוקרטיה ללא קשר וצורך.

הוראת הדמוקרטיה מנקודת מבטם של מבקריה

ספר האזרחות החדש
צילום מסך
להמשך הפוסט

האם יו"ר ועדת המקצוע בלימודי האזרחות הוא רציונלי?

המינוי הפוליטי של בנט לאזרחות, אסף מלאך, טוען שיש יותר מגישה אחת לדמוקרטיה ושמשרד החינוך כפה גישה לימודית המבוססת על תבונת הפרט - הנה הוראת דמוקרטיה ואזרחות לפי הבית היהודי

יו"ר ועדת המקצוע בלימודי האזרחות במשרד החינוך, ד"ר אסף מלאך, פרסם מאמר תגובה לביקורות חריפות שנמתחו על ספר המקצוע החדש באזרחות. במאמרו הוא מדגיש שני טיעונים מרכזיים: הספר הוא תיקון פלורליסטי להצגת דגם חלופי של הדמוקרטיה לאחר עשרות שנים של קיבעון מחשבתי; והטיעון השני הוא שדגם הדמוקרטיה הליברלית שנלמד מושתת על תפיסה שגויה של טבע אדם רציונלי.

מלאך טוען שלצד הצגת דגם הדמוקרטיה הליברלית ישנן גם "גישה רפובליקאית וגישה רב־תרבותית" וגם "דתית... שמרנית או קהילתנית־קומיוניטרית" שיש בהן "הצגה מורכבת של ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, הסובלים יותר מפירוש אחד לגיטימי. מסיבות שונות, מגמה זו לא הוטמעה במערכת עד לאחרונה." האמנם? מהי בדיוק אותה חלופה מודרת ונרדפת? מעניין שד"ר מלאך לא מציין אפילו דוגמה אחת לרפואה של דגם המשטר העדיף בעיניו כדי להמחיש מה המשמעות המשטרית של אותן "גישות" בעולם האמיתי או לפי איזו שיטה חדשה הוא מציע לאזן "התנגשות ערכים" מורכבת בין פרט לחברה בדמוקרטיה. ניתן רק להסיק שבדמוקרטיה לפי גישה דתית, שמרנית או קהילתנית זכויות הפרט יהיו שוות ערך או כפופות לשיקולים של החלטת הרוב או הקהילה הדתית, כמו למשל להצדיק מדוע מוסרי לכפות על אדם חילוני להתחתן בנישואים דתיים-אורתודוקסיים בניגוד גמור למצפונו.

אסף מלאך
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

האם נתניהו היה מדיח את רוה"מ בגין מהכנסת?

הבעיה המרכזית בחוק להדחת חברי כנסת מכהנים היא שראש הממשלה העלה על דעתו כזה דבר במשטר דמוקרטי

בשנת 1952 הכנסת דנה בהסכם השילומים עם גרמניה המערבית, הסכם שעזר למדינת ישראל לקלוט עולים ולעזור לניצולי השואה. חבר הכנסת דאז וראש הממשלה לעתיד, מנחם בגין, תקף את ההסכם והוביל מחאה אלימה שכללה דברי הסתה נגד הכנסת ונגד ריבונותה להחליט בנושא. בגין קרא ל"מלחמה לחיים או למוות" וסיים את נאומו המסית  במילים "בני ירושלים, למערכה! על כבוד ישראל ועתידו! כה יתן וכה יוסיף אלוקי ישראל!" ההפגנה הסתיימה בהסתערות על הכנסת, השלכת אבנים, שבירת חלונות, מאות עצורים ופצועים, ומאה וארבעים שוטרים פצועים.

הכנסת אמנם הענישה את חבר הכנסת בגין על התנהגותו בהשעיה מהשתתפות בישיבות הכנסת לחודשים ספורים אולם חברותו בכנסת ישראל נותרה בעינה. לו חברי הכנסת דאז היו מקדמים את הצעת החוק של ראש הממשלה נתניהו, הם היו יכולים להדיח את בגין מהכנסת. ודאי היה להם את הרוב הדרוש כי סיעתו של בגין, חירות, מנתה אז רק 8 חברים. הצעת החוק אותה מקדם ראש הממשלה מעידה יותר מכל על חוסר הבנתו בעקרונות הדמוקרטיה ובעיקר את ריחוקו מהם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו במליאת הכנסת, אתמול
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

למה בעצם לא להעתיק או לקנות עבודה

סטודנטים שמעתיקים או קונים עבודה לא מבינים שזו למעשה התנסותם הראשונה בשחיתות

זהו חודש הבחינות הגדול. סטודנטים ברחבי הארץ לומדים קשה, עוברים על חומר הלימוד מהחודשים האחרונים, כותבים עבודות ומבחנים, ומקבלים ציונים. חלקם מתרגשים, חלקם מאושרים, אחרים מאוכזבים. להיבחן ולכתוב עבודות זה דבר קשה ומלחיץ. הפחד מכישלון והחשיבות של התואר לעתיד התעסוקתי מצד אחד, והרצון להצטיין ולזכות בתואר הנכסף מצד שני, מעמיד חלק מהסטודנטים בפני התלבטות: להעתיק בבחינה, לקנות עבודה. רובם יעמדו בפיתוי ויקבלו את הציון ואת התואר שלהם ביושר.

אולם טלי חרותי-סובר מתעדת זה זמן את התופעה המתרחבת של קניית עבודות, וקניית תארים מאנשים פרטיים וממוסדות מפוקפקים, לא מוכרים או לא-קיימים. היא מתארת כיצד אנשים הופכים להיות דוקטורים ופרופסורים מטעם עצמם. היא מתארת כיצד בכירים בשירות הציבורי, עסקנים פוליטיים ואף חברי כנסת מעורבים בהעתקות או בפברוק תארים.

סטודנטים שמעתיקים או קונים עבודה לא מבינים שזו למעשה התנסותם הראשונה בשחיתות
ניר כפרי
להמשך הפוסט

מדוע פרשני האביב הערבי מאשימים את הדמוקרטיה?

בהסבירם מדוע הדמוקרטיה לא צלחה במצרים הפרשנים מאשימים את מורסי והאחים המוסלמים שזכו בבחירות ולא את האליטה הצבאית שהפילה אותם

בבחירות הדמוקרטיות הראשונות בתולדות מצרים נבחר הנשיא מוחמד מורסי ברוב של 51.73% מקולות הבוחרים. מפלגת הצדק והחירות של האחים המוסלמים זכתה במירב המושבים בפרלמנט (37.5% מהקולות) ואחריהם מפלגה מאוחדת של הסלפים (27.8% מהקולות). לאחר היבחרו שמר מורסי על כל סעיף בחוזה השלום עם ישראל, פעל נגד גורמים אסלאמיסטיים שתקפו חיילים מצריים בסיני, ניסה לייצב את הכלכלה, וביחד עם הפרלמנט הנבחר כונן חוקה חדשה במצרים שהבטיחה את הדמוקרטיה. שנה אחרי היבחרו הוא הודח בהפיכה צבאית והחוקה בוטלה. חמש שנים לאחר האביב הערבי, פרשנים ומומחים למזה"ת תולים את האשמה להעדר דמוקרטיה במצרים דווקא במי שניצחו את הבחירות – הנשיא מורסי, תנועת האחים המוסלמים והסלפים.

החוקר פרופ' שמעון שמיר, שגריר ישראל במצרים לשעבר, כתב למשל: "במערב נפתו לחשוב שהפלת שלטון אוטוריטרי יכולה להביא לכינון דמוקרטיה תחתיו. אולם הניסיון המר הראה כי הפלת השליטים ממוטטת את המסגרת עצמה, והתחליף הוא כאוס." פרופ' שמיר נוקט בדיבור סביל: "הפלת שליטים ממוטטת את המסגרת עצמה". השליטים נפלו. המסגרת התמוטטה. כאוס נוצר. האמנם המסגרת התמוטטה במצרים ומה בדיוק התמוטט שם? ויותר חשוב מכך, מי מוטט אותה? פרופ' שמיר לא מסביר. בעיניו, כמו בעיני רבים אחרים, הפלת מורסי היתה מוצדקת כי תוצאות הבחירות לא היו לרוחו.

מפגינים חוגגים את הדחתו של חוסני מובארק בכיכר תחריר בקהיר, בפברואר 2011
אי–פי
להמשך הפוסט

מייאשים נמאסתם: תודעת המחאה הכושלת והחלשת האזרחים

מפיצי תפיסת הכישלון של מחאת קיץ 2011 מתעלמים מהכוח הרב שהשיגו האזרחים עד כה, מייאשים את האזרחים בלי כל הצדקה, ופוגעים בדמוקרטיה

במוסף הארץ האחרון הופיעו שתי כתבות סותרות, האחת שכותרתה "העולם מתחיל להבין שעם הפגנות לא משיגים שום דבר" והשנייה "הפיראטית מאיסלנד עומדת לשנות את הדמוקרטיה העולמית". הראשונה טוענת שגל ההפגנות ההמוניות בשנת 2011 התפוגג בלי להביא לשינוי משמעותי. השנייה מראה כיצד מחאה חברתית באיסלנד תורגמה לכוח פוליטי אפקטיבי כך שמובילתו עשויה למצוא את עצמה בתפקיד ראש הממשלה.

הבולטות הרבה של הכתבה בעלת המסר המייאש מייצגת תפיסה שנהייתה שכיחה בישראל, בין השאר במסגור מחאת הקיץ של 2011 ככישלון. הפעיל החברתי המצוטט בכתבה אומר "הרי יצאו כאן 400 אלף אנשים לרחוב וזה לא שינה לאף אחד". עפרי אילני מרחיק לכת וכותב כי "באופן פרדוקסלי, המחאה ההמונית של שנת 2011 עשויה להיזכר כאירוע שקבר את השמאל בישראל, בכך שהוכיח שגם כאשר המונים צועדים ברחובות המציאות לא משתנה, והממשלה חסרת בושה יותר מאשר בעבר בהעברת נכסי הציבור לבעלי הון". אלו דוגמאות למפיצי התפיסה המייאשת – המייאשים. תפיסה זו מתעלמת מההשפעות הדרמטיות שהיו להפגנות ולמחאות אזרחים בישראל ובעולם כולו, ולא עושה דבר מלבד להחליש ולשתק את כוחם של האזרחים.

שתי כתבות סותרות: "העולם מתחיל להבין שעם הפגנות לא משיגים שום דבר"; "הפיראטית מאיסלנד עומדת לשנות את הדמוקרטיה העולמית"
צילום מסך מאתר הארץ
להמשך הפוסט

כאשר רזי ברקאי הציע לקצור איברים

ההצעה בשידור חי לקצור איברים ללא הסכמה כאמצעי הרתעה לגיטימי היא בבואה של התקשורת והפוליטיקה בעת משבר

רזי ברקאי הוא עיתונאי מנוסה ועטור פרסים חשובים על הישגיו בתקשורת. זה מה שהפך את הפינה שלו בתוכנית הבוקר ביום ראשון השבוע לכל כך עצובה וכל כך מייצגת את התקשורת שלנו בתקופות אלימות ומשבר כמו זו הנוכחית. ברקאי העלה לשידור את עלאא, ערבי נוצרי שיש לו הצעה כיצד להתמודד עם גל הטרור הנוכחי: "לקחת את כל האיברים הפנימיים של המחבל ולהשתמש  באיברים האלה למען חולים". ברקאי מבין שההצעה נועדה להעניש מחבלים. אך מבחינתו "יש לנו כאן בעיה משפטית" מכיוון שהמחבל "לא חתום על כרטיס אדי" ו"המשפחה של אותו שאהיד שנהרג צריכה להביע הסכמה לפי החוק". אולם הוא זורם עם ההצעה הגרוטסקית הזאת ותוהה האם משפחות של יהודים "יסכימו לקבל איבר של מחבל". עלאא חושב שכן וקורא למחוקק ולראש הממשלה לשנות את החוק. ברקאי מסכם, "שמע, אחלה הצעה ככה במבט ראשון ואנחנו נגלגל אותה הלאה: להכריח כל מי שנהרג בניסיון פיגוע שהאיברים שלו יושתלו בקרב אזרחי ישראל, יהודים וערבים".

זוהי, אם תרצו, תמצית הסיפור של התקשורת הישראלית בעת משבר. אושיית עיתונות עם דעות של מרכז-שמאל נגררת להציע קצירת איברים ללא הסכמה כאמצעי הרתעה לגיטימי. הבעיה אינה החשש שהצעה כזאת יכולה להתממש; מעולם לא תהיה להצעה כזו צל של סיכוי. הבעיה היא שעיתונאי בכיר ורציני בכלל חושב שהיא עוברת רף מוסרי בסיסי וראויה לזמן שידור ולגיטימיות בתחנת רדיו ממלכתית. קצירת איברים מילדים ובוגרים הפך פתאום לדיון משפטי-טכני בדבר העדר כרטיס תורם והסכמת המשפחה. אוי לנו ומה גדולה הבושה שהגענו למצב שהצעות ברוח המשטר הטוטליטרי של סין בה נקצרים איברים של הפאלון גונג מועלות ברצינות בזמן האזנת שיא ברדיו.

להמשך הפוסט

למה צריך חברי כנסת? הרהורים לאור פרישתו של שרון גל מהכנסת

הקריירה הפוליטית של שרון גל היא סיפור מדהים של תועלתנות שמעלה שאלות קשות לגבי מידת הרצינות והמחויבות של בית הנבחרים

לפי מידע שחשף עמית סגל, ב-2 לדצמבר 2014, שרון גל צחק על כך שחושבים שהוא ייכנס לפוליטיקה. חודש אחרי הוא כבר הצטרף לרשימתו של אביגדור ליברמן, למרות שהוא "לא זכר" אם הוא הצביע לו. הוא הסביר ש"היתה הזדמנות קורצת במקום שמרגיש לי בית טבעי", שהוא "בשל ומוכן לעשייה אמיתית", שאמנם בתקשורת אפשר "לעשות פה ושם טוב", אבל "בסוף מקבלים את ההחלטות בירושלים", כלומר בכנסת. בזמן הקצר שהיה בכנסת, הוביל ח"כ גל קמפיין של שנאה והתבהמות בו קרא לציבור להחזיק שלטים הקוראים להרוג אסירים ביטחוניים מסוימים ("עונש מוות למחבלים"). לאחר מכן, ואולי תוך כדי כן, הוא החל במשא ומתן עם ערוץ 20. הוא פרש מהכנסת לאחר שלושה חודשי פעילות ושני חודשי פגרה. בהסבר הפרישה שלו הוא אמר, "אני מרגיש שבעת הזאת אני יכול לתרום יותר בתקשורת, אני חוזר לערוץ 20, אני אייסד שם תוכנית כלכלית. אני מודה שהפוזיציה הנוכחית בכנסת לא נוחה לי כל כך. אני מרגיש שהתרומה שלי היא שולית לחלוטין."

האופורטוניזם של ח"כ גל מעוררת את השאלה מה בעצם התפקיד של נבחרי הציבור בדמוקרטיה? הרי מלבד הקמפיין ההזוי הוא לא עשה דבר עבור הבוחרים שלו ועבור הציבור. פרישתו למקום שיש בו יותר כסף הבאישה (עוד יותר) את ריחה של הפוליטיקה, ופגעה באמון תומכיו בדמוקרטיה.

אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

קמפיין השנאה וההתבהמות של ח"כ שרון גל

שרון גל סובל מתסמונת הח"כ החדש ומביא את הסימפטומים שלה לרמה נמוכה חדשה שלא ידענו

תסמין "חבר הכנסת החדש" הוא תופעה שחברי כנסת חדשים נוטים ללקות בה. הסימפטומים הן הצעות חוק פופוליסטיות או סתם הצעות חוק קיצוניות שאין להן סיכוי לעבור, אולם הן מעוררות רעש ציבורי למשך יום או שבוע. וכך חבר הכנסת יצא ברווח תקשורתי גדול, מצביעי המפלגה שלו (או שלה) שומעים עליו, ואם החוק לא עבר הוא תמיד יכול לומר שהוא ניסה ומנעו ממנו להעביר חוק טוב. תסמין חבר\ת הכנסת החדש פוגע בעיקר בחברי כנסת חדשים בשל שילוב של חוסר ניסיון פוליטי, חוסר הבנה בסוגיות אותן הם מקדמים, ורצון עז להתבלט עם היבחרם. לעיתים קרובות ח"כים חדשים פשוט "גונבים" הצעות חוק מהכנסת היוצאת ומקדמים אותן כהצעה מקורית שלהם.

אולם חבר הכנסת הטרי שרון גל התעלה הפעם בעוצמת הפופוליסטיות שלו בקמפיין הגובל בהסתה והתבהמות. ח"כ גל "גנב" לחברת כנסת צעירה אחרת, איילת שקד (היום שרת המשפטים) את ההצעה של עונש מוות למחבלים שרצתה לקדם עוד בכנסת הקודמת. אביגדור ליברמן העמיד את כל קמפיין הבחירות שלו על "עונש מוות למחבלים" וח"כ גל הזדרז להגיש את ההצעה מהאופוזיציה עם הקמת הכנסת הנוכחית. השונה והחריג הוא שהפעם ח"כ קורא בדף הפייסבוק שלו לציבור להצטלם עם שלטים עליהם כתוב "גם אני תומך בעונש מוות למחבלים" ונותן לגיטימציה לרצח אנשים, יהודים ולא-יהודים, שבחזקת המדינה.

צילום מסך מתוך הפייסבוק
להמשך הפוסט

המחוקקים בהונג קונג אמרו לא לבייג'ינג וכמה מהם בוכים מפחד

בית המחוקקים בהונג קונג דחה את הצעת הרפורמה של סין שהציתה את מחאת המטריות

ביום חמישי האחרון נבחרי הציבורי של הונג קונג המרו את פי המשטר הקומוניסטי האוטוריטרי של סין. זהו אירוע חריג ולא ברור מה יהיו תוצאותיו אבל חלק מהפוליטיקאים הבכירים, עושי דברה של בייג'ינג, מפחדים ובוכים. אחרים חוגגים את ניצחון תנועת המטריות, אולם לא ברור אם זהו אכן הניצחון שקיוו לו.

המחוקקים היו צריכים להצביע על הצעת התיקון לחוקת הונג קונג שנמצאת בשליטת סין מאז 1997. ההצעה הוגשה על ידי השלטון המרכזי בבייג'ינג בשנה שעברה. היא היתה אמורה לאפשר לאזרחים בחירה ישירה של מושל הונג קונג אך רק מבין שניים או שלושה מועמדים שיאושרו בוועדה המונה 1,200 חברים שרובם תומכי המשטר הקומוניסטי. ההצעה הציתה את תנועת המטריות – מחאה ציבורית רחבה שארכה 79 ימים החל מסוף חודש ספטמבר בשנה שעברה וקראה לבחירה דמוקרטית אמיתית ללא הגבלות. בייג'ינג סירבה. לבסוף המחאה גוועה ואחרוני המפגינים פונו אבל ההצעה הסינית עדיין היתה צריכה לעבור ברוב מיוחד בבית המחוקקים כדי לקבל תוקף.

גייסון נג
להמשך הפוסט

ממשלת הפארסה של נתניהו

ממשלה מסוכסכת שתיפול אם השרים שלה יטוסו לחו"ל לא תחזיק זמן רב

פארסה היא דרמה קומית נמוכה, המאופיינת בדמויות נלעגות וסיטואציות גרוטסקיות ומוגזמות, שהתממשותן היא בלתי סבירה במציאות. ממשלת נתניהו החדשה, על שחקניה המגוחכים והסצנות האבסורדיות של הקמתה, נופלת תחת הגדרה מילונית זו. במערכה הנוכחית של הפארסה בניצוחו של נתניהו, הוא הרכיב ממשלה בלתי סבירה בעליל ולכן היא תקרוס במהרה.

המחזה הקומי התחיל כאשר נתניהו הבטיח להקים ממשלת ימין צרה והומוגנית מבחינה אידיאולוגית. עד מהרה שלוש המפלגות הדתיות – הבית היהודי, ש"ס ויהדות התורה – החלו להיאבק ביניהן על השליטה במוסדות הדתיים, בתקציבים למוסדות הדתיים, ועל רפורמות בדת. הממשלה עוד לא קמה ויהדות התורה כבר הספיקה לבטל את רפורמת הבית היהודי לפתיחת אזורי הרישום לנישואים, לבטל את הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס לחרדים, ולתקצב באופן מלא בתי ספר שאינם מלמדים את התוכנית הבסיסית ביותר של מערכת החינוך בישראל. וזו רק תחילת העלילה של הסיעות הדתיות בממשלה ועוד לפני שהן התחילו להתעמת עם החברים החדשים מכולנו.

אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

ממשלה לא צריכה להיות מרוצה מבית המשפט

לידיעת הבית הלאומי ואביגדור ליברמן - במדינות דמוקרטיות אמיתיות תפקיד בתי המשפט אינו לרצות את הממשלה

יש פוליטיקאים שאינם מרוצים מבית המשפט העליון שלנו. האישומים הרשמיים שלהם נגד בית המשפט העליון (בדרך כלל בשבתו כבית דין גבוה לצדק – בג"צ) היא שהוא מסכל את עבודת הממשלה ופוגע בהחלטות הרוב בכנסת. האישומים הלא רשמיים או תיאוריות הקונספירציה שלהם היא שהוא מייצג "אליטה שמאלנית ישנה" שלא מייצגת את העם. לא משנה שבבית המשפט העליון כיהנו מאז שנות ה-90 שופטים חרדים, דתיים לאומיים, ימנים, מזרחים, נשים, וגם שופט ערבי אחד. זה גם לא משנה שמפעל ההתנחלויות בכללותו קיבל לגיטימציה חוקית מבית המשפט וש-99.99% מהחלטות הכנסת והממשלה לא זוכות לשום ביקורת שיפוטית.

למיעוט הפוליטי המורכב מהבית היהודי, המפלגות החרדיות ואביגדור ליברמן, יש כעת כוח מיקוח פוליטי משמעותי בהרכבת הקואליציה והם משתמשים בו כדי לצמצם את סמכויותיו של בית המשפט העליון, לתת לפוליטיקאים עוד כוח במינוי שופטיו בנוסף על השינויים שעשו בשנים האחרונות, ולהביא לבחירת שופטים לפי שיקולים פוליטיים.

אורי לנץ
להמשך הפוסט

הנתונים המעניינים של בחירות 2015

בחירות 2015 לא סיפקו את המהפך שרבים בגוש השמאל ציפו לו ושבגוש הימין חששו ממנו, אולם ייתכן מאוד ובחירות אלו היו צעד משמעותי לקראת שינוי פוליטי עמוק יותר

תוצאות הבחירות מאוד מעניינות, במיוחד בהשוואה לאלו שהתקיימו ב-2009 ו-2012. בחלק מהנתונים יש תעודת כבוד לדמוקרטיה הישראלית וכולנו צריכים להיות גאים בהן, ואם המגמות יימשכו מהפך עשוי להגיע בבחירות הבאות.

שיעור ההשתתפות הגבוה הותיר את כהנא מחוץ לכנסת

טלי מאייר
להמשך הפוסט

כך תוציאו את מפלגות הימין הקיצוני מהכנסת ותעשו מהפך

לא רוצים את ברוך מרזל בכנסת? ככל שיהיו יותר מצביעים, מפלגות הימין הקיצוני יצטרכו יותר קולות כדי להיכנס לכנסת. לא הצבעתם – עזרתם למפלגה קיצונית להיכנס לכנסת

לא רבים יודעים אבל רף הכניסה לכנסת לפי אחוז החסימה הוא יחסי ונקבע לפי מספר המשתתפים בבחירות. בבחירות הללו אחוז החסימה הוא לראשונה 3.25% מכלל הקולות הכשרים בבחירות. כלומר, רשימות שיקבלו יותר מ-3.25% מתוך סך כל הקולות התקינים בבחירות (3,792,742 בבחירות האחרונות) יקבלו ייצוג בכנסת, ולהפך. לאחוז החסימה החדש יש הפעם משמעות מיוחדת כי שלוש מפלגות קרובות מאוד לא לעבור אותו: ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן, יחד של אלי ישי וברוך מרזל, ומרצ. אם שתי מפלגות הימין הקיצוני לא יעברו את אחוז החסימה נוצר פתח לשינוי פוליטי משמעותי – והרוב המכריע של הציבור השפוי יכול לגרום לזה לקרות פשוט על ידי השתתפות מוגברת.

הקמפיין העיקרי של מפלגות הימין הקיצוני – הדרך המרכזית בה הן פונות לציבור כדי להשיג קולות – הוא על ידי הכללה חסרת אחריות והשתלחות נגד קבוצת מיעוט בישראל, הציבור הערבי, ללא כל גילוי של סובלנות ודרך ארץ. בבחירות 2009 ליברמן הסית נגד אזרחי המדינה הערבים כדי לגרוף קולות בסיסמה "בלי נאמנות אין אזרחות". בבחירות האלה, ליברמן ניסה למצב את עצמו לרגע כמרכז, ולא הצליח. אז הוא עשה פניית פרסה כדי לשמור על הבסיס הפוליטי שלו בימין והחל בהסתה נגד הרשימה המשותפת, אותה יצר במו ידיו. הוא אמר ש"הח"כים הערבים מייצגים ארגוני טרור בכנסת ישראל" ואז שוב הסית נגד ראש הרשימה המשותפת איימן עודה וכינה אותו "שקרן ובוגד". מעבר להשתלחות החריפה של ליברמן במיעוט הערבי בישראל הוא ממקד את הקמפיין שלו בעניין אחד: להוציא להורג מחבלים כדי שלא יהיה את מי לשחרר, כאילו כל אסיר פלסטיני הוא בהכרח מחבל עם דם על הידיים. תכל"ס זה עוד ספין טיפשי ומסית של ליברמן בניסיון נואל לגרוף קולות מימין לליכוד, ואין שם הרבה.

להמשך הפוסט