"מבלי להעליב חלילה את החיות": כשלא מתייחסים לערבים כאל בני אדם - למען הדמוקרטיה - הבלוג של דורון שולצינר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מבלי להעליב חלילה את החיות": כשלא מתייחסים לערבים כאל בני אדם

המגמה של פוליטיקאים ורבים מהאזרחים לשלול את אנושיותם של ערבים היא אחד האותות המדאיגים של השנים האחרונות וההקשר לחריקות של הדמוקרטיה שלנו

תגובות
איילת שקד
אוליבייה פיטוסי

התשובה לשאלה בכותרת אמורה להיות ברורה מאליה. הרי לכל אדם באשר הוא אדם יש ערך בסיסי שעל החברה לכבד וכך גם נקבע בסעיף עקרונות היסוד של חוק היסוד כבוד האדם וחירותו. אזרחים פשוטים ונבחרי הציבור יסכימו עם אמירה זאת ברמה העקרונית. אולם ברגעי האמת המציאות הכואבת של הרג חפים מפשע משכיחה מנבחרי ציבור רבים את עיקרון היסוד הזה והם ממהרים להטיל ספק באנושיותם של ערבים. מגמה זאת גוברת בשנים האחרונות והיא אחד האותות למצב המדאיג אליו נקלעה התרבות הפוליטית בישראל לאור הסכסוך המסלים.

לתופעה זו יש שני היבטים. הראשון הוא מידת שכיחות השימוש בתיאור ערבים כחיות אדם. ההיבט השני, המשלים, הוא השימוש הגובר בתיאור זה מצד נבחרי ציבור ואנשי תקשורת המהווים בדרך כלל דוגמה לביטויים נורמטיביים אשר משפיעים בתורם על דעת קהל.

ממחקר ראשוני שביצעתי על כמויות האזכורים של הביטוי "חיות אדם" בעברית באינטרנט מצאתי מגמה ברורה בעליית שכיחות השימוש בביטוי בשבע השנים האחרונות. כמות האזכורים של צמד המילים בחיפוש פשוט הכפילה את עצמה מאז 2010 ועד אוגוסט 2017. חיפושים מצומצמים של הביטוי "חיות אדם" (במרכאות) בכלל, וגם תחת תווית החדשות של גוגל ביחס ל- 2016 בפרט, מראים פי שלושה יותר אזכורים בימינו בהשוואה ל-2010. יש לזכור שנותרו מספר חודשים לשנת 2017 ולכן נראית ירידה קלה בסוף הגרף אך בפועל הממצאים כבר קרובים לאלו של שנה שעברה. צריך לציין שהנתונים אינם כוללים התבטאויות פרטיות ברשתות החברתיות ובמיילים אלא רק מידע הגלוי ברשת.

נתונים על שכיחות הביטוי חיות אדם באינטרנט ובחדשות אינטרנט 2010-2017
דורון שולצינר

לא פחות מדאיגה היא הקלות הבלתי נסבלת של דה-הומניזציה כלפי ערבים מצד נבחרי ציבור. למשל, שרת המשפטים איילת שקד יודעת ש"במסכת אבות נאמר ש'חביב אדם שנברא בצלם', מכאן נובע רעיון כבוד האדם באשר הוא אדם והערך העליון של שוויון המגיע לזולת", אולם לאחר הרצח הנורא של המשפחה בחלמיש ביולי האחרון כתבה בפייסבוק "טבח של משפחה בידי חיית אדם שטוף שנאה". גם שר החינוך בנט אמר "חביב אדם שנברא בצלם" לאחר רצח שירה בנקי במצעד הגאווה 2015 אך על הערבים כתב בכמה הזדמנויות "עומד מולנו עם צמא דם" ו"חיות אדם המתחבאות מאחורי ילדים".

אורן חזן השווה ביולי האחרון את הערבים ל"חיות טרף - מריחים קצת זיעה של פחד והססנות ומיד נעשים רק יותר תוקפניים. מבלי להעליב חלילה את החיות...". אופיר אקוניס השוויץ ברדיו שהוא כבר מזמן כינה את המחבלים "חיות אדם דו-רגליות" והשר לביטחון פנים ארדן דיבר בעיצומה של "אינתיפאדת ההצתות" על "אותם חיות אדם שרצו לשרוף יישוב על יושביו". והשר ישראל כץ כתב לאחר ניסיון פיגוע, "פשוט חיות אדם. ובמקורותינו כבר נאמר: 'הקם להורגך השכם להורגו'".

אולם אופן הביטוי הזה אינו שמור לפוליטיקאים מהימין ההזוי. ראש הממשלה עצמו השתמש יותר מפעם אחת בביטוי זה והאחרונה שבהן אחרי רצח משפחת סלומון בה כינה את הרוצח "חיית אדם מוסתת בשנאת יהודים". השימוש בשפת הדה-הומניזציה שגור גם בפיהם של אנשי האופוזיציה. אבי גבאי, למשל, השתמש פעמיים בביטוי "חיות אדם" באותו הקשר בראיון טלוויזיה בזמן צפיית שיא. יאיר לפיד גם אמר לא פעם "העולם צריך לדעת עם איזה חיות אדם אנחנו מתמודדים" ואמנון אברמוביץ' השתמש בביטוי גם כן. ביטויים אלו גם ממחישים כמה קלה ההכללה מן הפרט המפגע אל קבוצת השיוך שלו וכיצד גינויים של פיגועים הופכים להסתה כלפי ערבים באשר הם.

המגמה הזאת חייבת להדאיג כל אדם. הסכסוך המתמשך, ההקצנה בחברה הישראלית, ובתוכה שלילת האנושיות של ערבים היא ההקשר הרחב שבתוכו מתנהל פנל, נורמלי לכאורה, בנושא פעילים שעושים מנגל כדי לשבור את רוחם של שובתי רעב, ובו עו"ד ציון אמיר אומר שלכל אסיר יש כבוד אדם בסיסי אבל ערך זה אינו חל על מחבלים. זהו ההקשר שבתוכו עולה שוב ושוב רעיון עונש המוות לערבים. זהו ההקשר שבו בצלאל סמוטריץ' מציע ברצינות לשומעיו תוכנית מדינית שמשמעויותיה טרנספר, אפרטהייד, או רצח עם. זהו ההקשר שבתוכו יש להבין את תקדים שלילת האזרחות של מחבל ישראלי-ערבי בבית המשפט המחוזי בחיפה. זהו ההקשר של רדיפת ארגוני חברה אזרחית, לתיוג תורמים יהודים-ציוניים בתור "קרן להשמדת ישראל", וזהו ההקשר שבו בימינו מי שאומר שאסור לאבד צלם אנוש במלחמה בטרור מותקף מיד כתבוסתן, בוגד, ומקבל איחולי מוות.

אלה הם רגעי האמת של החברה הישראלית. איתנות החברה והיצמדותה לערכי בסיס של כבוד האדם ודמוקרטיה ליברלית נמדדים ברגעים הקשים ולא כאשר הכל על מי מנוחות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות