האם יו"ר ועדת המקצוע בלימודי האזרחות הוא רציונלי? - למען הדמוקרטיה - הבלוג של דורון שולצינר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האם יו"ר ועדת המקצוע בלימודי האזרחות הוא רציונלי?

המינוי הפוליטי של בנט לאזרחות, אסף מלאך, טוען שיש יותר מגישה אחת לדמוקרטיה ושמשרד החינוך כפה גישה לימודית המבוססת על תבונת הפרט - הנה הוראת דמוקרטיה ואזרחות לפי הבית היהודי

תגובות
אסף מלאך
אוליבייה פיטוסי

יו"ר ועדת המקצוע בלימודי האזרחות במשרד החינוך, ד"ר אסף מלאך, פרסם מאמר תגובה לביקורות חריפות שנמתחו על ספר המקצוע החדש באזרחות. במאמרו הוא מדגיש שני טיעונים מרכזיים: הספר הוא תיקון פלורליסטי להצגת דגם חלופי של הדמוקרטיה לאחר עשרות שנים של קיבעון מחשבתי; והטיעון השני הוא שדגם הדמוקרטיה הליברלית שנלמד מושתת על תפיסה שגויה של טבע אדם רציונלי.

מלאך טוען שלצד הצגת דגם הדמוקרטיה הליברלית ישנן גם "גישה רפובליקאית וגישה רב־תרבותית" וגם "דתית... שמרנית או קהילתנית־קומיוניטרית" שיש בהן "הצגה מורכבת של ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם, הסובלים יותר מפירוש אחד לגיטימי. מסיבות שונות, מגמה זו לא הוטמעה במערכת עד לאחרונה." האמנם? מהי בדיוק אותה חלופה מודרת ונרדפת? מעניין שד"ר מלאך לא מציין אפילו דוגמה אחת לרפואה של דגם המשטר העדיף בעיניו כדי להמחיש מה המשמעות המשטרית של אותן "גישות" בעולם האמיתי או לפי איזו שיטה חדשה הוא מציע לאזן "התנגשות ערכים" מורכבת בין פרט לחברה בדמוקרטיה. ניתן רק להסיק שבדמוקרטיה לפי גישה דתית, שמרנית או קהילתנית זכויות הפרט יהיו שוות ערך או כפופות לשיקולים של החלטת הרוב או הקהילה הדתית, כמו למשל להצדיק מדוע מוסרי לכפות על אדם חילוני להתחתן בנישואים דתיים-אורתודוקסיים בניגוד גמור למצפונו.

כל המשטרים הדמוקרטיים-ליברליים מסווגים לפי מידת שמירת זכויות הפרט וחוזק שלטון החוק, כולל הפרדת רשויות ומנגנוני ביקורת שיפוטית. מדובר באיפיונים של מבנים פוליטיים, חוקים, ושמירת זכויות הפרט בפועל. דמוקרטיות שאינן ליברליות מסווגות כדמוקרטיות פרוצדורליות, משטרים בהם יש בחירות והרוב קובע אך לא כל זכויות הפרט נשמרות ומגנוני הפיקוח על השימוש בכוח הפוליטי מצומצמים או לא אפקטיביים, למשל כמו בטורקיה, מקסיקו, ונצואלה, נמיביה, אידונזיה, ובנגלדש. הייתכן שבמילים המכובסות "גישה רפובליקאית וגישה רב־תרבותית" ד"ר מלאך חושב על מודל כזה אך לא מעז לקרוא לו בשמו? לומר שיש דגם חלופי מעשי לדמוקרטיה הליברלית זו בורות במקרה הטוב או הטעיה מכוונת.

לא פחות מוזר הוא הניגוח החוזר ונשנה של ד"ר מלאך נגד מיתוסים ו"שקרים נאצלים" של הדמוקרטיה הליברלית, ובראש ובראשונה "האסכולה הרואה באדם יצור תבוני־אוטונומי". מסתבר שיו"ר ועדת המקצוע בלימודי האזרחות חושב ש"התיאוריה הליברלית־אינדווידואליסטית... מלאה חורים" ושמשרד החינוך כופה גישה לימודית המבוססת על תבונתו ועל האוטונומיה של הפרט "על כלל האזרחים".

טענותיו של ד"ר מלאך ממחישות בלבול עמוק. באנגליה, הדמוקרטיה נוצרה מתוך מאבק פנים דתי בין תומכי הפרלמנט הפרוטסטנטים לתומכי המלך הקתולי ג'יימס השני. סיסמת המהפכה המהוללת (1688) שהדיחה את המלך היתה "למען הדת הפרוטסטנטית, למען פרלמנט חופשי". מייסדי הדמוקרטיה באנגליה וגם בארה"ב היו אנשים דתיים. לא עניין אותם אם האדם הוא תבוני-אוטונומי או דתי משיחי. הדמוקרטיה הליברלית התפתחה מתוך מאבקים נגד ניצול הכוח הפוליטי כלפי אזרחים ולא מתוך הנחות בדבר מידת הרציונליות או האוטונומיות של האדם.

במובן הזה האובססיה של ד"ר מלאך בשאלה הפילוסופית אם האדם הוא יצור תבוני כלל אינה רלוונטית לדיון באזרחות. ההנגדה שהוא עושה בין "התבונה לבין מקורות היצירה הדתיים־אמנותיים של האנושות" אינה קשורה לעניין. זהו דחליל קש אותו ד"ר מלאך שב ותוקף כאילו זיהה כשל לוגי חמור. בתוך דמוקרטיה ליברלית, ורק בה, אזרחים יכולים להאמין במה שהם רוצים. החינוך לדמוקרטיה ליברלית לא נועד לגרום לתלמיד להאמין במושגים ערטילאיים בדבר התבונה והאוטונומיה של הפרט, אלא להדגיש שהדמוקרטיה הליברלית היא השיטה היחידה שבה הפרט זכאי להאמין באלוהים, באוטונומיה, רציונליות או בחייזרים מבלי שייענש על כך, וכל עוד הוא אינו מנסה לכפות את דעותיו על אחרים. יו"ר ועדת המקצוע בלימודי האזרחות של מדינת ישראל רשאי לחשוב שהוא יצור רציונלי או בלתי-רציונלי, אבל אין לכך שום קשר להוראת הדמוקרטיה הליברלית.

תלמידים בדמוקרטיה ליברלית צריכים להבין מה הכרחי לקיום חופש מצפון דתי, חילוני או אחר: מסגרת של חוקים שווים לכל וכללי משחק הוגנים הכוללים חירות פרט מלאה לחרוג מהנורמה; חופש ביטוי ללא מורא, למשל נגד פרות קדושות של הלאום; מנגנונים נגד דיכוי מיעוטים על ידי הרוב, למשל המיעוט הלהט"בי על ידי הרוב; סובלנות כלפי עמדות מיעוט מכעיסות, גם כאשר הן מתריסות בכוונה. כאשר מלמדים גישות חדשות לדמוקרטיה שאומרות שמותר "לאזן", כלומר למנוע, את זכויות הפרט הללו בשם ססמאות כגון גישה רפובליקאית, רב־תרבותית, דתית, שמרנית או קהילתנית, זו כבר אינה דמוקרטיה אלא שיטת משטר אחרת.

אם ד"ר מלאך אינו רואה עצמו כיצור תבוני, אולי עדיף שלא יהיה בעמדה לעיצוב התבונה האזרחית של אזרחי העתיד במדינה. קוראים יקרים, הגיע הזמן להתעורר לפני שהדמוקרטיה שלנו תהיה לא ליברלית וגם לא ממש דמוקרטיה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#