בלוגים

זה סוג של בלוג / הבלוג של עינת קדם

לנרמל את הטרלול

במקום למלא את חובתו כלפי הציבור, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מוותר באופן שיטתי לראש הממשלה בנימין נתניהו, ובידו הרכה והחומלת מאפשר לו לעשות את זה מהמקפצה

יש תוכנית מוזרה כזאת שמשודרת בערוץ 12, "חתונה ממבט ראשון" היא נקראת. שני יועצים חמורי סבר משדכים בין גבר ואישה ששום דבר לא יכול לחבר ביניהם חוץ מהעובדה שהם הטרוסקסואליים. הם לא נפגשו מעולם, לא דיברו ביניהם ולא ראו זה את זה, ואז למרבה התדהמה נערך טקס של חתונה והם עוברים לגור ביחד כזוג לכל דבר. משהו פסיכי כזה.

וכשמתעוררת בעיה בין בני הזוג וברור שהדבר הנכון היחיד שצריך לעשות הוא לשחרר, שהרי מלכתחילה יש באג רציני בשיטה, היועצים נלחמים על הקשר המקולקל הזה כאילו חייהם תלויים בכך, ומוצאים תירוצים יצירתיים כדי להשאיר אותם יחד, גם כשאחד משני בני הזוג מתנהג בצורה פוגענית, מכוערת ודוחה. אף מילת ביקורת לאותו גבר משפיל, חסר המודעות העצמית, שלא לוקח אחריות על מעשיו. "אני גם חושב שאתם, חלק מתהליך ההיכרות שלכם", אומר ברצינות תהומית היועץ עם המבטא האמריקאי, "אתם מתחילים להראות אחד לשני גם איך אתם נפגעים. ואני אגיד עכשיו משהו שיותר קשה לשמוע – גם איך אתם פוגעים".

הפגנות נגד היועמ"ש
אילן אסייג
להמשך הפוסט

ולתפארת שגשוגה של רפובליקת הבננות

בגלל חשיבותו הגדולה, טקס הדלקת המשואות הוא עוד אמצעי עבור בנימין נתניהו ושליחתו מירי רגב במאמץ לשלוט בתודעה הציבורית וליחצ"ן את "העשייה של רה"מ". ממש כמו בליכוד TV

שמעתי ששרת התרבות מירי רגב מתכוונת לבקש מראש הממשלה בנימין נתניהו להותיר בידיה את האחריות על הוועדה לטקסים וסמלים ועל מרכז ההסברה גם בכנסת ה-21. זה די מוזר לפנות בבקשה לאדם שכנראה יזם אותה, אבל ככה עובדים הדברים. בסתר או בעקיפין, תוך הטעיה, ספין ועבודה בעיניים.

רגב תהיה בוודאי מאושרת לכשנתניהו ייעתר לבקשתה. רק מי שראה את פניה הקורנות, כמו כלה ביום חתונתה, כשהודיעה ליהודה פוליקר בעת הופעה ש"כאן על הבמה, החלטתי לבשר לך שהחלטתי שאתה תשיא משואה", מבין את עוצמת תאוותה להחליט. כל כך אוהבת להחליט. זה הכי כיף לעמוד במרכז הבמה, כשהכל נעצר לפתע, וכולם מרוכזים רק בה ומקשיבים לדבריה. ולבסוף, כשהקהל מריע ומוחא כפיים, מה ימנע ממנה להאמין שהתשואות מיועדות לה?

בנימין ושרה נתניהו בטקס הדלקת המשואות של שנת ה-70 למדינה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

כן, איילה חסון, הלכה לנו המדינה

במונולוג שנשאה בפתח התוכנית "שישי", שלושה ימים אחרי הבחירות, קראה מגישת "חדשות 13" לאלה שהצביעו והפסידו להפסיק עם ההתנשאות. אז זהו, שההתנשאות היא מנת חלקם של המנצחים

הנה עוד עיתונאית צדקנית שיוצאת מגדרה כדי להוכיח לעולם שהיא ייחודית והולכת על פי כללי הצדק, ההיגיון והאיזון - גברת איילה חסון. כשמשהו לא מסתדר לה היא חוזרת שוב ושוב לזירה, חוקרת, מציקה ולא מרפה (לדוגמה: מקרה ההתאבדות של מזל הדדי). עם בנימין נתניהו כנראה שהכל מתיישב לה עם התקינות וההיגיון. ציטוטים מהמונולוג שנשאה חסון בפתיח התוכנית "שישי" של "חדשות 13", שלושה ימים אחרי הבחירות, כשחצי מדינה עוד שרויה במפח נפש ושברון לב (החל מ-2:40 דקות בסרטון):

"למנצחים - אין כמו אדיבות של מנצחים. למפסידים - די עם ההתנשאות ו'הלכה לנו המדינה'. אי אפשר לזלזל בציבור שהעדיף ראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום לפני שימוע על שלושה רמטכ"לים עם הרבה רוח גבית. המדינה היא של כולם, של כולנו... אחדות מחזקת, אז הרעיון של ממשלת אחדות הוא רעיון טוב... נדמה שהציבור, זה שלא שטוף שנאה משני הקצוות, בטוח יעדיף חיבור. אולי זה עוד יקרה".

איילה חסון. טענות שלא מתאימות לעיתונאית כמוה
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

תודה לצ'יקן שלי

בעוד התרנגולת הצוהלת ליטפה את פניו של התרנגול שלה, וזה ממשיך ללהג על מדינה חזקה שטוב לחיות בה, לקחתי בשתי ידיי את הצ'יקן שלי, הרמתי אותו למעלה, הישרתי אליו מבט והתחלתי לדבר

יום הבחירות, השעה 18 דקות לפני 22:00. רוזי, המטפלת שלי, קוראת לי מהחדר השני כדי שנעשה משהו שקבענו לעשות. "רגע, לא עכשיו", אמרתי לה עם הפרצוף לתוך מסך הטלוויזיה, "עוד מעט אומרים את הריזולטס של האלקשנס". "אה!", היא אומרת, "בהצלחה עם הצ'יקן שלך". מה? על איזה צ'יקן היא מדברת? "אנחנו בפיליפינים אומרים 'גוד-לק עם הצ'יקן שלך'", היא מסבירה, "כמו צ'יקן פייט".

אחרי כמה דקות באתי אליה בפנים נפולות. נראה שהתרנגול נתניהו, או בלשונה של רוזי - Natanyaho, עומד לנצח שוב. הכל נגמר.

נתניהו בנאום הניצחון, בשבוע שעבר. "למדתי כמה דברים, כמו לנקות את הליפסטיק", אמר. אכן, העלמת ראיות היא המומחיות שלו
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

ראש ממשלה כפי שלא ראיתם מעולם

מפגש שאלות ותשובות שהתקיים השבוע בין בנימין נתניהו לתומכי הליכוד הונדס כך שיתאים לראשון כמו כפפה לתעמולת בחירות. לא צריך את אורנה פרץ מקרית שמונה, יש לנו את דריה שלייפר

"בנימין נתניהו כפי שלא ראיתם מעולם", בישרה כותרת המפגש שהתקיים השבוע בין ראש הממשלה לתומכי הליכוד. המפגש תועד בווידיאו והועבר בשידור חי בדף הפייסבוק של ראש הממשלה. הגברת נתניהו התמקמה כהרגלה בשורה הראשונה. אני לא יודעת מניין הגיעו האנשים למפגש, אבל השאלות שנשאלו שם התאימו לנתניהו כמו כפפה לתעמולת בחירות. ממש לא מסוג השאלות המתקילות של אורנה פרץ מקרית שמונה.

ראש הממשלה לא נשאל על מערכת הבריאות הקורסת ולמה סגן השר ליצמן עושה מה שבא לו. הוא לא נשאל על מצבם החמור של הקשישים וניצולי שואה ואיך קורה שעברה עוד קדנציה בראשותו מבלי שייעשה משהו משמעותי למענם. הוא לא נשאל על עתידם של המפוטרים מהמפעלים, על מדיניות הרווחה או על יחסו לערים המוחלשות.

אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

להרעיל כדי לשמור על הקיים

הסרטונים של "הליכוד TV" והשתלחויותיו של יאיר נתניהו נועדו ליצור רעש שיאחד את השורות. איך אמר על זה התאום של רה"מ: "גם אם אירה במישהו בשדרה החמישית עדיין יצביעו לי"

בנימין נתניהו הוא מלך הפרובוקטורים והספינים ובזכות הכישרון הזה הוא משיג את מבוקשו. לא ייתכן שאדם ריכוזי כמוהו לא ידע על "סרטון הקברים" ששידר "הליכוד TV". "סליחה, טעות בעריכה, לא ידעתי", הוא התגונן לנוכח התגובות הקשות אבל המטרה הושגה מבחינתו. גם אם המסר ייצרב בתודעתם של 200 בוחרים או אפילו פחות - עדיין יישאר לו רווח נקי. 

גם בסרטון הלעג על מראהו החיצוני של הפרשן אמנון אברמוביץ', מטרתו העיקרית של נתניהו היתה למשוך גולשים וליצור רעש. הוא ידע שהסרטון יקומם, הוא ידע שיהיו מי שייגעלו מהפגיעה והזלזול, אך הוא איננו מתעניין באלה. הוא מכוון למחנה שלו. וזוהי האסטרטגיה המפלגתית: הליכוד לא מנסה למשוך בוחרים ממקומות אחרים, הוא מנסה לשמור על הקיים.

הליכוד טי וי
מתוך סרטון התעמולה של הליכוד טי וי
להמשך הפוסט

זה ראש ממשלה חזק?

סיסמת הבחירות של הליכוד היא "נתניהו. ימין. חזק. מצליח". על "מצליח" אין שום ויכוח. לגבי כל היתר נדמה כי התארים המתאימים הם "חלש" ו-"נרפה". קווים לדמותו של מנהיג כבול

"נתניהו. ימין. חזק. מצליח" - זאת סיסמת הבחירות של הליכוד ושל בנימין נתניהו. על "מצליח" אין מחלוקת. נתניהו מצליח למשוך אליו חלקים גדולים בעם ולשכנע אותם שהוא הדבר הטוב ביותר שקרה להם. אך האם הוא ומפלגתו באמת "חזקים"? ההפך מכך. חלשים ונרפים הם ראש הממשלה והליכוד.

נגד נתניהו תלויים ועומדים שלושה כתבי אישום בכפוף לשימוע על שוחד והפרת אמונים. נגד ח"כ דוד ביטן, יו"ר הקואליציה לשעבר, תלויה ועומדת המלצה של המשטרה לכתב אישום בגין לקיחת שוחד. שניהם השתמשו במעמדם כדי לבצע מעשים פליליים. אנשים שכאלה לא יכולים להיחשב חזקים. זו חולשה של הנפש ושל היצר. 

כנס הליכוד בבאר שבע, בשבוע שעבר
אליהו הרשקוביץ
להמשך הפוסט

לא מחכה למנדלבליט, לא בונה על כתב אישום

גם אם יכריז היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב אישום בתיקיו של בנימין נתניהו, שתי המלים "כפוף לשימוע" עוד יהפכו את התמונה. ועם שחקן כמו נתניהו, בסרט המתח הזה הכל עוד פתוח

כולם מחכים למוצא פיו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליטכאילו שזה מה שיכריע את גורלו הפוליטי של ראש הממשלה בנימין נתניהו. כאילו שזה מה שיקבע את גורלנו שלנו. שוכחים את משמעותן של שתי המלים החשובות: "כפוף לשימוע". אותו הליך שבו תינתן לנתניהו ההזדמנות להשמיע את טענותיו ולנסות לשכנע את היועץ לשנות את החלטתו. כלומר, ההודעה הצפויה של מנדלבליט בסוף השבוע היא רק הצהרת כוונות. הכל פתוח. ייתכן שבאופן ממש לא מפתיע הוא ישנה את החלטתו בסופו של דבר ויפחית בחומרת הסעיפים או אפילו יבטלם.

למעשה, השימוע בענייניו של נתניהו כבר החל. ראש הממשלה כבר מפמפם בתקשורת על עדים מרכזיים שלא זומנו לעדות בתיק 4000. לעתים נדמה כי ברגע המתאים, המואשם בכפוף לשימוע ישלוף שפן וייחלץ. שהכל כאן הוא הצגה, שהכל למראית עין. שנתניהו הוא שחקן וכל הצלחותיו מבוססות על כישוריו. כל מה שנראה שהוא לא רוצה - קורה, כל מה שאפשר להעריך שהוא רוצה - לא קורה, אך בפועל הכל משרת אותו היטב. סרט מתח שבסיומו הגיבור יביא לנו אותה בהפוכה.

נתניהו בכנסת, בדצמבר
AMIR COHEN/רויטרס
להמשך הפוסט

לא, אורלי וילנאי, מתי כספי אינו מקרה פרטי

הראיון עם הזמר על מצבו הבריאותי והתנהלות לביטוח לאומי כלפיו הוא רק דוגמה להתעללות שחווים אלפי מבוטחים בכל יום. גזילת הכספים הסוציאליים בידי הביטוח הלאומי הגיעה לשיא בתקופת כחלון

כאב לי כשצפיתי בראיון עם מתי כספי על המוסד לביטוח הלאומי, ולא כי זה מתי כספי. זה מה שאני מרגישה תמיד כשאני נתקלת בהתעללות הזו. גם אמי חווה התעללות מצד הביטוח הלאומי. אלפי מבוטחים חווים זאת בכל יום. חבל שאורלי וילנאי, בהשתוקקותה העזה להציג איזון בתום הראיון תיארה את המקרה של כספי כפרטי. זה אינו המצב. זוהי תוצאה של מדיניות עקבית שמנהיג משרד האוצר ומטרתה לגזול את הכספים הסוציאליים שלנו ולשחק עם התקציבים כאוות נפשו. מיליארדים מדי שנה, על גבם של המבוטחים. הנוהג הפסול זה נמשך שנים, אך נראה שבתקופת כהונתם של שר האוצר משה כחלון ומנכ"ל משרדו שי באב"ד, הגיע לשיא.

זה סיפור המסגרת ובתוכו נטווים הסיפורים הקטנים שעושים אותו: רופאים בוועדות רפואיות שאת שכרם משלם הביטוח הלאומי, ערעורים של הביטוח הלאומי על דיאגנוזות, סחבת וטרטורים, דחיית פרויקטים שייטיבו עם אוכלוסיות שונות, אחים ואחיות הנשלחים לבתיהם של קשישים אך ממלאים טפסים באופן פיקטיבי, שקרים של ממש בתקווה שלקשישים לא יהיה כוח לערער ואלה שכן עושים זאת נשלחים לעיר אחרת ל"וועדה מייעצת".

מתי כספי. ממשיך לעבוד
צילום מסך ערוץ 13
להמשך הפוסט

בקשת נתניהו למימון הגנתו היא התחזות

טענת חוסר האונים שמציג ראש הממשלה מול "כוחה האינסופי של המדינה" מגוחכת ומרגיזה. כמוה גם השוואתו בין אדם עשיר לעני והשוואתו בין תרופה מצילת חיים למימון עבודתם של פרקליטים

מה אני מבינה מהאופן שבו מנוסחת בקשתו של בנימין נתניהו לוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה בכדי שיתאפשר לו לקבל מיליוני דולרים להגנתו המשפטית משני בעלי הון המקורבים אליו?

"ראש הממשלה התחייב לשלם לפרקליטיו הקודמים את שכר טרחתם, כאשר בשלב זה מונחים על שולחנו חשבונות שטרם שולמו על ידו" - אני מבינה מכך שנתניהו שכר שירותים והשתמש בהם בלי לשלם עליהם. זהו מצב מביש, המבטא חוסר אחריות וניצול, בייחוד כשמדובר בראש ממשלה. מעבר לכך, זוהי דרך לא הוגנת להפעיל לחצים על המדינה. חוסר האונים שמציג נתניהו מול "כוחה האינסופי של המדינה", הוא התחזות. ההפך הוא הנכון. זהו ראש ממשלה שמתנהג מתוך בריונות ועמדה שהכל מותר לו, כי הוא הרי ראש הממשלה.

בנימין נתניהו. ככל שהמדינה תשקיע יותר - כך מתחדד חוסר האונים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

המשחק המלוכלך והנמוך של הליכוד

שובה של "המזימה" שרקח גדעון סער, כמו גם הרפש שמוטח בבני גנץ, הן רק שתי דוגמאות לכך שהכל נגוע ועקום באופן בפוליטיקה של מפלגת השלטון. את השיטה מנהיג נתניהו בעצמו

בואו נשים בצד לרגע את העניין המשפטי-פלילי בדבר לקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. נניח שמהבחינה הזאת בנימין נתניהו נקי וצח כשלג. מה עם אישיותו ותכונותיו? בעניין הזה לא צריך הכרעה של היועץ המשפטי לממשלה או של בית משפט. נתניהו משחק נמוך ומלוכלך, תוך שבירה של כל של מהלך טבעי בפוליטיקה, וחמור מכך, תוך פגיעה קשה בדמוקרטיה ובכללי ההגינות הבסיסיים.

נתניהו כבר עשה זאת ב-2015, כשראה את הסקרים ושלח לאזרחים מסרונים שהפעילו אותם לצאת ולבחור בליכוד. זו היתה הטיה לא לגיטימית של בחירות, ובעיניי זה חמור לא פחות מפעילותו לכאורה לסיקור אוהד בוואלה!, בה הוא חשוד בתיק 4000. אבל, כמו שאמרתי, נשים את העניין הפלילי בצד. באוקטובר האשים נתניהו את גדעון סער כי רקח מזימה כדי להביא להדחתו אחרי זכיית הליכוד בבחירות. "אני רואה את התמיכה האדירה בנו, תמיכה שאני לא זוכר כמותה מאז שנכנסתי לפוליטיקה", אמר אז במסיבת יום ההולדת שלו, "לכן מלכתחילה זה נועד לכישלון כי הציבור לא ייתן לדבר כזה לקרות, אבל זה כן חשף פרצה בחוק ואנחנו נחשוב מה לעשות עם זה". 

נתניהו וגדעון סער במערכת הבחירות ב-2013
ניר כפרי
להמשך הפוסט

אורין מוריס, אף אחד לא יגיד לי על מה "רצים" לבחירות

מקוממת אותי הגישה הפטרונית שמנתחת את מניעי ההצבעה שלי וקובעת סדרי עדיפויות. אני לא מצביעה לפי מידת הסיכוי של מועמד להפיל את נתניהו אלא לפי השכל הישר וניסיון החיים

כשקראתי את מאמרו של אורין מוריס שלשום (שלישי) גיליתי על עצמי כמה דברים. אחד מהם הוא שבשנים שבהן הצבעתי למרצ, עשיתי זאת כביכול כדי למרק את מצפוני המיוסר ושכמצביעת עבודה אני כנראה נתפשת בידי חוג הכותבים והקוראים של "הארץ" כחסרת אנינות. מוריס הצביע עד היום לעבודה אבל עכשיו גילה את האור: הוא יודע על מה רצים לבחירות. לא רצים על אנינות, לא על מצפון ואפילו לא על פתרון הסכסוך. רצים על הצלת מוסדות המדינה מנגע השחיתות, ולכן עלינו לבחור בבני גנץ, ורק בגנץ, "איש נקי כפיים שטרם נוּגע בנגע המערכת הפוליטית דהיום". לדבריו, גנץ הוא כנראה היחיד שיכול לתת פייט אמיתי לליכוד ולהתקרב לרף 20 המנדטים, שהכרחי לגיבוש קואליציה.

ממאמר אחר, זה של גדעון לוי, הבנתי שלהצביע לעבודה זה להצביע לימין. חשבתי שהשמאל מיוצג לא רק על ידי מרצ והרשימה המשותפת, אך מתברר שאלה חזיונות שווא, קולות מדומים שאני שומעת. "לא שמאל, אפילו לא חצי שמאל", קובע לוי, "רק ימין בתצורות שונות". ובמאמר נוסף שכתב לוי הוא טוען שההתנגדות לנתניהו נובעת משנאה, שהשיקולים של מתנגדיו לא ענייניים ושתסמונת "ביביפוביה" פוגעת בכושר השיפוט ובאומדן המציאות שלהם. מי יודע, אולי יש לזה קשר לסכיזופרניה שאני לוקה בה.

איור של עמוס בידרמן. גנץ מלפנים מביט לאופק; מאחורה גנץ לבוש כמלך רוכב על סוס ומאחוריו השמש זורחת
להמשך הפוסט

נתניהו מכוסה (באהבה) מכל הכיוונים

אלוף הספינים רוצה שנתמקד ב"לחץ" שסוגר עליו כביכול. אבל יש לו את השליחים שלו, פרקליטים, כסף למימון שירותיהם וגם יועמ"ש על הכוונת. כך נראה מסע ציד אמיתי

ביבי הוא לא איש אחד. הוא מתפצל לעשרות שליחים המעבירים את מסריו ומשרתים את מטרותיו. חברי כנסת, חברים טובים, עיתונאים, והבן יאיר נתניהו - השליח הראשי, שמשתף פוסטים וכותב אמירות וציוצים נגד הרעים ולטובת אבא ואימא. אלה נגני התזמורת בניצוחו של נתניהו, זאת המשמעות של הביטוי "מסע מתוזמר" שהוא אוהב כל כך.

ביבי הוגה את הרעיון ונותן אור ירוק, והשליחים המסורים מתחילים לזמזם מכל הכיוונים, מוודאים שהמסרים נצרבים בתודעת הציבור. כך זה עבד באמירה על גדעון סער שהובילה לחוק, כך כנראה זה עבד בהתקפה על אופירה אסייג אחרי שתמכה באורנה פרץ, בהתקפות נגד בני גנץ, ובפרסום האיום על "מתקפה חסרת רחמים" נגד היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, באחד השערים באתר "ישראל היום", אם יפרסם את הכרעתו בתיקי נתניהו לפני הבחירות. נתניהו הוא התסריטאי, המלהק והבמאי, הוא קובע את העיתוי ואת הדרך. כמובן, את התפקיד הראשי הוא שומר לעצמו, בסרטונים, תמונות, פוסטים ונאומים לאומה.

נתניהו בהדלקת נרות חנוכה, בחודש שעבר
עופר וקנין
להמשך הפוסט

רמיסת גבאי הפכה לספורט לאומי, אך הבעיה אינה בו

ליו"ר המחנה הציוני יש את כל מה שצריך כדי להנהיג את המדינה, אבל בעולם הרייטינג זה לא מספיק. אפילו השמאל שכח שגבאי הוא ההזדמנות שלו לעשות שינוי

גם אני צפיתי בראיון שהעניק אבי גבאי לתוכנית של אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג בסוף השבוע. לא הייתי משנה בו דבר, גם לא את מספר הפעמים שבהן אמר "אני". מצדי שיגיד 200 פעם "אני", נעים לי לשמוע את ה"אני" הזה, ולא את "אני ורעייתי שרה" הצורם כל כך באוזן.

הראיון שנוהל עם גבאי היה, לשם שינוי, שפוי והוגן. ברקוביץ' ואסייג הקשיבו לו, הוא הקשיב להם והשיב בכנות על שאלותיהם. מדבריו עלתה אג'נדה סדורה, שבה הדגש הוא על נושאים כלכליים וחברתיים. מצוין, הגיע הזמן לשנות את סדר העדיפויות. כשיאיר לפיד, יו"ר "יש עתיד", הציע בתחילת דרכו כפוליטיקאי לחזק את מעמד הביניים, דיבר רק עליהם ואמר "באנו לשנות" - אלפים חיבקו אותו. כעת גם יו"ר המחנה הציוני מציע שינוי, ולא רק עבור קבוצה אחת בחברה, אבל אותו כותשים ורומסים. זה כל כך קל, ממש הפך כבר להיות ספורט לאומי.

אבי גבאי בישיבת סיעת המחנה הציוני על פיזור הכנסת
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

פרויקט הצומי לראשת הממשלה השנייה של ישראל

בנסיעתה לגואטמלה שדרגה שרה נתניהו את מעמדה. כבר לא "פסיכולוגית" או זו שמהנהנת בנאומי בעלה, נתניהו היא דיפלומטית. המטריד הוא שאין דבר שמשפחת נתניהו עושה שאין מאחוריו שיקול זר

מבט קצר בדף הפייסבוק של ראש הממשלה, שבו מככבות תמונותיה הרבות של שרה נתניהו, וכעת גם פוסטים מטעמה, הבהיר לי מיד את מה שהרגשתי כל הזמן: יש לי שני ראשי ממשלה - בנימין נתניהו ושרה נתניהו. כן, כעת זה ברור לי כשמש. ראש הממשלה הראשון נכפה עליי, אך נבחר באופן חוקי ולגיטימי ואין לי ברירה אלא לקבלו. אשתו, לעומת זאת, הפכה לראשת ממשלה בפועל אט אט ובשקט בשקט מבלי שאף אחד מינה אותה לתפקיד. גם כאן, בלית ברירה, עליי לקבל את העובדה שעם נתניהו מקבלים במבצע של 1+1 גם את האשה. זה כבר לא "יד ימינו", זה כבר לא "עזר כנגדו", זה שניים במחיר אחד. בעל הבית השתגע.

כשקראתי את הידיעה על נסיעתה של שרה נתניהו כ"אזרחית מהשורה" לגואטמלה, הרגשתי שמשהו אחר עומד מאחוריה. הרצון להסיט את תשומת הלב מהחשדות נגדה, הצורך להיחקק בתודעה הציבורית כדמות חיובית ומיטיבה עבור עם ישראל, הרצון לחזק את מעמדה ולהפוך אותו לרשמי, הצורך לשלוט, להיות במרכז ולקבל אהבה, כבוד ותשומת לב כמו ראש ממשלה, והכי חשוב - להרתיע את מי שעלול לחשוב כי עליה לתת את הדין אם תימצא אשמה. במקרה הזה, היא לא אזרחית מהשורה.

שרה נתניהו. ראש הממשלה השני
צילום מסך
להמשך הפוסט

שאלה: האם יש משהו שרה"מ כן מוכן לממן עבור עצמו?

ארבע פעמים בחודש וחצי האחרון נתקלתי בנקודות אור של שפיות במדינתנו. אתמול היתה זו ועדת ההיתרים של משרד מבקר המדינה שהסבירה לבנימין נתניהו כמה דברים בסיסיים

כמה זמן עבר מאז שמירי רגב הורדה משידור ואני לא ידעתי את נפשי מרוב אושר? חודש וחצי בערך? והנה, לפני שבוע שוב עלצתי כשחוק "נאמנות בתרבות" של רגב נדחק למקום שבו הוא ראוי להיות, והשבוע זה קרה שוב - כשיו"ר הוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, הזכיר לי מה אני מצפה מנושאי משרות בכירות, כשאמר: "עלינו לשמור על דמותה של המדינה וטוהר השירות הציבורי שלה, שצריך להיות הוגן, ישיר ואמין".

אתמול, מי היה מאמין, זה קרה ברביעית, כשוועדת ההיתרים במשרד מבקר המדינה דחתה את בקשתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לקבל מימון עבור הגנתו המשפטית משני אנשי עסקים: בן דודו נתן מיליקובסקי וחברו ספנסר פרטרידג'. יפה, פה ושם יש כמה נקודות אור של שפיות. מי יודע? בקצב הזה אולי... אולי... לא! מספיק! זה לא יקרה. 

נתניהו. ממשיך באותה עבירה שבה הוא נחשד?
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

"קסטרו" תלמד אתכם אלימות על אפכם ועל חמתכם

חברת ההלבשה לא התרגשה מהחלטת הרשות השנייה לפני כחודשיים לפסול פרסומת שלה. בפרסומת חדשה היא פשוט סומכת על הקהל שהפנים את המסר ויפעל בברוטליות לסיפוק צרכיו. המציאות, אגב, בהתאם

אחרי שהרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו פסלה את הפרסומת של קסטרו "מאיפה ה-dress?" בנימוק של "אלימות מוגזמת אשר עלולה לפגוע ברגשות הציבור בכלל ולהשפיע לרעה על בני נוער בפרט", מצאה רשת ההלבשה את "הפיתרון" בפרסומת חדשה: "מאיפה ה-coat?".

אבל רגע, נעשה זאת בשיטה של קסטרו ונלך חודשיים אחורה. בפרסומת שהפיק משרד הפרסום ראובני-פרידן ועלתה באוגוסט, נראית רותם סלע בחוץ כשהיא לובשת שמלה לבנה ואחר כך גוררת לרכבה את חפירה ושמה אותו בתא המטען. משם היא דוהרת בנהיגה פראית כשעל פניה הבעה של סיפוק אורגזמי. ברקע נשמעות צעקות חנוקות אך היא מתעלמת מהן.

סלע ואלוש בפרסומת לקסטרו
צילום מסך
להמשך הפוסט

הצביעות של מוקי וגלעד כהנא

הטפותיהם של שופטי "דה פור" לזמר אברהם שבת בגלל שאינו מקשיב לשירת נשים, משקפת התנשאות וחוסר כבוד כלפי אדם שלא הסתיר את אמונתו ולא כפה עצמו על איש

"אברהם, היות ואתה מסיבותיך שלך מסרב להאזין לשירת נשים, אז אני מוותר על הכבוד שבלשפוט, במרכאות, או להעביר ביקורת על הביצועים שלך" - כך אמר מוקי, המשמש כשופט בפאנל השופטים של תוכנית הריאליטי המוזיקלית "דה-פור", לזמר החרדי אברהם שבת שהגיע לגמר (רשת 13, עונה 1, פרק 9, החל מ-0:32, 38 ו-50 דק'). במלים אחרות, מוקי אמר לשבת שמילא אחר האיסור ההלכתי ושם אוזניות בזמן שהזמרות האחרות שרו: אתה לא מקשיב לשירת נשים? אינך ראוי שאתייחס אליך.

אני מתארת לעצמי איך התנפח הלב החופשי של מוקי כשאמר את הדברים האלה. מנקודת מבטו, הוא הראה לעולם איזה איש אמת ובעל עקרונות הוא, מעצים נשים, תומך בצדק ושוויון. מן הסתם גם חברו לפאנל, גלעד כהנא, תופש את עצמו ככזה אחרי שחבט באברהם: "ואתה בא לפה, ואתה יודע שיש זמרות... ואתה לא מקשיב לאף אחת, אתה מקשיב רק לעצמך, שזה דבר מחריד, זה דבר מחריד...  לדעתי משהו באמונה שלך, אתה מרגיש שאתה כולך טהור, ואני מרגיש שבמשחק הזה היום, אתה ממש ממש לא טהור".

מוקי בדה פור
צילום מסך
להמשך הפוסט

שרת המשפטים מזכירה לי עורכת דין איומה שעבדתי אצלה פעם

כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון במדעי הרוח, קניתי למשרד שבו הועסקתי שתי כוסות קפה חדשות. את ההמשך היו יכולות לכתוב איילת שקד ודינה זילבר

זה קרה בתקופת לימודיי באוניברסיטה לתואר ראשון במדעי הרוח. הייתי אז בת 26 ועבדתי כמזכירה בשעות אחר הצהריים במשרדה של עורכת דין. אשה נוראית ובלתי נסבלת היא היתה, קשה ורעה, קטנונית, מתנשאת ושתלטנית. היא השרתה אווירת נכאים במשרד אבל הייתי זקוקה לכסף והתנחמתי בכך שהמזכירה שעבדה בשעות הבוקר, נכנה אותה כאן "יהודית", היתה חביבה וטובת לב. במשרד עבדו עוד שני עורכי דין נחמדים.

איכשהו החזקתי שם מעמד, עד "מקרה הכוסות". הכוסות לשתייה חמה היו כוסות קטנות לבנות מפורצלן שנועדו בעיקר לאורחים. אי אפשר היה לשתות מהן, שתי לגימות ונגמר. גם האחיזה בהן לא היתה נוחה. אני לא דוכסית מאנגליה ורציתי ספל רגיל ונוח. התייעצתי עם יהודית בעניין הגורלי הזה ולאחר מכן החלטתי לקנות בסופרמרקט הסמוך שני ספלים. 

איילת שקד. פה זה לא רוסיה הטוטליטרית
רמי שלוש
להמשך הפוסט

מראה מראה שעל הקיר, מי אמנית הסילוף הכי טובה בעיר?

ארגז הפעולה של האמנית מירי רגב עמוס מלות קסם שאיתן היא בונה מחדש ובאופן מגמתי את המציאות. תגובתה לפסל בכיכר הבימה מעידה על כישרונה המזוקק

מירי רגב היא אמנית, פשוט אמנית, מוכשרת שכזאת. אם היה לה זמן ואם היתה מוכנה לקבל אותי - הייתי לוקחת אצלה שיעורי קואוצ'ינג ובהם הייתי נחשפת לאמנותה הייחודית: איך לוקחים ביקורת ויוצרים ממנה משהו אחר לגמרי, שירומם את הרוח וייתן הרגשה טובה. 

אני ממש זקוקה לזה, כי לפעמים אמירות ביקורתיות שמופנות אלי מבאסות אותי כל כך, יוצרות אצלי אי שקט וחוסר נחת, גורמות לי לעצור, להתכנס בתוך עצמי ולשאול איפה טעיתי, איפה פגעתי, איך גרמתי עוול, מה עשיתי לא בסדר, איך אוכל לתקן, למה לא חשבתי על זה קודם ולמה קלקלתי, טיפשה שכמותי? זה לא נעים לי. זה סתם הורס לי את היום ומעכיר את רוחי. אני חייבת לשנות את זה, ודחוף!

הפסל של מירי רגב בכיכר הבימה בתל אביב, היום
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

אורן חזן הוא פגע רע כי ככה שולחיו מהימין רוצים אותו

ככל ש"הגולם מפראג", כפי שכינה אותו אילן גילאון, יצעק חזק יותר - כך הוא ייתפש בקרב שולחיו כאותנטי ונועז יותר. כמו רון קובי, ככל שיהיה בוטה יותר, כך האהדה אליו תגבר ויישמר לו מקום של כבוד כמגן הציבור

לאורן חזן יש מטרה בחיים. להיחקק בדפי ההיסטוריה כילד הרע והבועט של העם היהודי. לא סתם הוא ביקש להצטלם סלפי עם נשיא ארה"ב, מושא הערצתו המטורללת, כשזה נחת לביקור בישראל - ביקש וקיבל. "כולם קוראים לי תמיד דונלד טראמפ הישראלי", התגאה בפני הנשיא הגזען, "הייתי התומך הראשון שלך". תלמיד שקדן הוא חזן, משכלל את שיטותיו הפוגעניות משנה לשנה, אך לא משום שהוא כל כך רע, אלא משום שכמו טראמפ, הוא מזהה מה הציבור רוצה, והוא פשוט מספק את הסחורה.

חזן מזכיר לי את הפרק The Little Kicks בעונה השמינית של "סיינפלד". כשאנה, העובדת במשרד של איליין, פגשה את ג'ורג' במסיבה, הוא כלל לא עניין אותה, עד שאיליין אמרה לה שג'ורג' הוא פגע רע, נוראי, הכי גרוע שיכול להיות. לפתע אנה שינתה את גישתה ויצרה איתו קשר.

חזן ורגב בכנסת, היום
אמיל סלמן אמיל סלמן
להמשך הפוסט

איילת שקד, על מי את מאיימת ב"רעידת אדמה"?

במשחק הפינג פונג בין שרת המשפטים לבית המשפט העליון, הראשונה מנחיתה ומיד סופגת טלטול ואז מתלוננת ומאיימת שהקרקע תרעד. אספתי עבורה את הנחיות פיקוד העורף כדי שתוכל להתגונן

יושב אדם בביתו ומזיז את ראשו מצד לצד כמו בעת צפייה במשחק פינג פונג. בצד ימין שרת המשפטים איילת שקד מרימה להנחתה, בצד שמאל בג"ץ מחזיר. לעתים קרובות שקד שוברת את כללי המשחק ומכוונת את הכדור ישר לעין. בית המשפט העליון המום וכואב. הוא שותק, מתאפק ומבליג, מחכה לשעת כושר להגיב. ואני, הצופה, מחכה איתו. וכשהוא עושה זאת ומזכיר לי כמה חזק הוא, אני מרגישה בכל רמ"ח איבריי את משמעות המלים: "בית המשפט העליון, בית דין גבוה לצדק".

זה קרה כששמעתי את הנשיאה לשעבר דורית בייניש מדברת, וכשאני שומעת את הנשיאה הנוכחית אסתר חיות אומרת את דבריה. שתיהן מדברות בקול בוטח ומסבירות בפשטות את המובן מאליו. באותם רגעים, דמותה של שקד, שכל כך שוקדת על נאומיה, כל כך מתאמצת ללגלג ולהתריס, עם משפטים ציניים כמו "מבחוץ יהום הסער, אך בית המשפט יאיר לנו הסהר", מתנפצת באחת.

שרת המשפטים שקד ונשיאת העליון חיות, בחודש שעבר
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

מר "רחמים-לא-ידע" נתניהו

ראש הממשלה, האיש שאינו יודע רחמים מהם, מעדיף להישאר למעלה במגדל השן שבו הוא חי, מנותק מעמו ואדיש לגורלו. לא יודע, לא שומע, לא רואה

מכירים את "רחמים לא ידע, הוא לא ידע"? המשפט הזה שייך לשרה דנוך, שדיברה על רחמים "גומדי" אהרוני בכתבה על כרם התימנים שנעשתה בזמנו במסגרת התוכנית "עובדה", והפך לקאלט בזכות הפרודיה שעשו עליו בתוכנית "ארץ נהדרת" (החל מ-1:44 דק' בסרטון).

חשבתי על זה ביום שישי האחרון, כשאיל ברקוביץ' סיפר בפתיח לתוכניתו עם אופירה אסייג, כי התקשר לביבי יום אחרי שבנו פרסם את הפוסט נגד אסייג. זה קרה אחרי שבתוכניתם של השניים התארחה אורנה פרץ, תושבת קרית שמונה הנזקקת לעיתים קרובות לשירותי רפואה מיוחדים בגלל גידול בגזע המוח. ביבי בייש אותה בפרהסיה ואמר שהיא "משעממת", כשזו שאלה אותו מדוע סגרו לעיר את חדר המיון. אסייג צידדה בה בתוכנית, ובתגובה שחרר יאיר הבן פוסט אגרסיבי שבו הוא כתב שהיא "בהמה גסה" ושהיא התקדמה בזכות רומן שניהלה עם גבר נשוי.

נתניהו בקרית שמונה, היום
חיים צח / לע"מ
להמשך הפוסט

מירי רגב הורדה משידור ואני לא ידעתי את נפשי מרוב אושר

את עצמה היא מעלה, את ראש ממשלתה היא מעלה, את אשתו של ראש הממשלה היא מעלה, אך את מי שמתנגד להם - היא מורידה. אז שיורידו אותה. וגם הצעה פרודוקטיבית: נקרא לזה "חוק שומר מסך"

לא בכל יום נתקלים בכותרת מרנינה כזו. "מירי רגב עלתה לבמה להעניק פרס מפעל חיים לאבנר גדסי - והורדה משידור", כך בישרה הכותרת ב"הארץ". ברגע שראיתי את זה עבר בגופי רעד של התרגשות ושמחה. למה היא הורדה משידור עדיין לא ידעתי, רק הכותרת עצמה, כמה יפה היא.

"הורדה משידור". איזו עוצמה יש בשתי המלים האלה כשהן מתקשרות לשרה הכוחנית הזו. כן, שיורידו את משביתת השמחות הזאת משידור, את מעכירת האווירה, המקלקלת הצעקנית, הסכסכנית הנצחית, המבאסת הסדרתית, שמהרגע שבו נכנסה לחיינו כשרת תרבות אין נחת - רק עוגמת נפש, אכזבה וייאוש. את עצמה היא מעלה, את ראש ממשלתה היא מעלה, את אשתו של ראש הממשלה היא מעלה - ואת מי שמתנגד להם ומבקר אותם היא מורידה. ככה זה עובד, זוהי הנוסחה. אז שיורידו אותה.

השרה מירי רגב בפסטיבל "כתר המזרח", 2017. השנה היא לא קיבלה זמן מסך
רמי שלוש
להמשך הפוסט

לפיד נגד נישואי תערובת אבל ללוסי אהריש מגיעה "הנחת סלב"

בראיון שהעניק ל"חדשות" התפתל יו"ר "יש עתיד" סביב הצהרתו כי הוא מתנגד להתבוללות בטיעון המשלב בורות, התבצרות וילדותיות. כשחושבים על זה הוא גרוע יותר מאורן חזן ואריה דרעי

המחלה HIBM (ניוון שרירים עם גופיפי הסגר) פגעה באחותי הגדולה ואחר כך בי. אחותי חלתה בה כשהיתה בת 20. לא הבנו בתחילה מה יש לה. למה בחורה צעירה ונמרצת, מלאת אנרגיות, שרוצה לטרוף את העולם, שאוהבת ספורט ולצאת לטיולים, הולכת בצליעה, נופלת כל הזמן ונפצעת. גם הרופאים לא ידעו מה זה עד שהיא הגיעה לנוירולוג. HIBM היא מחלה גנטית חשוכת מרפא, הוא אמר לה, וזה ילך ויחמיר. הוא גם ציין שקיים סיכוי של 25% שכל אחד מהאחים יחלה במחלה. "25% זה כלום, זה לא הרבה", ניסיתי להרגיע אותה, "לא יכול להיות שזה יקרה לשניים במשפחה. וגם אם זה יקרה לי - בטח עד אז ימצאו לזה תרופה".

טעיתי. הסיכון התממש ותרופה עדיין לא נמצאה. אחותי ואני הפכנו לנכות במוגבלות פיזית המחמירה עם הזמן, עם חולשת שרירים קשה, בכסא גלגלים, תלויות בעובדת סיעודית ולא יכולות לעשות אפילו פעולה פשוטה כמו להתהפך במיטה בלילה. כשחקרתי את הנושא למדתי שההורים שלי הם נשאים של מוטציה גנטית העוברת בהורשה אוטוזומלית רצסיבית. תופעות כאלה, הוסבר לי, נגרמות בין היתר מנישואי קרובים שהיו אופייניים בקרב היהודים בגולה. הוריי שעלו מפרס אינם קרובי משפחה וגם הסבים לא, אבל גנטיקה היא עניין חזק והגן הפגום לא נכחד.

לפיד. מינוס ומינוס הם פלוס
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

אייל מגד, לך תראה מה קורה ברפת שבין בית לחם לירושלים

נאמנה של משפחת נתניהו הציג שוב את משנתו על סבלם של בעלי חיים כדי להסתיר את צביעות רה"מ ובני ביתו. כדאי לו לצפות בכתבה על אלפי הפועלים הפלסטינים המצטופפים בכלוב ולחשוב על בעלי חיים

המאמר של איל מגד, הסופר והמשורר שכינה את שרה נתניהו "צדיקה" (לא, הוא לא צחק) ואת יאיר נתניהו "צדיק" (גם כאן לא), הוא פספוס גדול. מרוב שמחה על הזדמנות הפז שנפלה בחיקו להחזיר לרוגל אלפר, ומרוב התלהבות על כך שהוא יכול שוב להציג את משנתו על סבלם של בעלי חיים - מגד לא הבחין בשורה התחתונה: הצביעות, הדו פרצופיות והספינים במשפחת נתניהו  - על זה אנחנו מדברים. הכל חיצוני ולמראית עין, פסאדה שנועדה לתעתע ולזרות חול בעיניים. משפחת נתניהו חיה בתודעה כוזבת ומנסה להלביש אותה על ציבור האזרחים, אך לא כולם קונים את ההצגה הזאת. המתבונן מהצד, האדם הביקורתי והמוסרי, לא יכול לשקר לעצמו.

אשת ראש הממשלה מציגה את דמותה של הגברת הראשונה: חיוכים נעימים, קסם אישי, מבטים רכים, נגיעות עדינות. היא פסיכולוגית העובדת עם ילדים, מקדישה מזמנה לפעילות ציבורית למען ניצולי שואה, חיילים בודדים, משפחות שכולות וילדים חולי סרטן. והיא גם בת מסורה, רעיה נפלאה ואמא טובה - מספר בעלה, היא נעימה ונשית וביתית - מספר מליץ היושר בני ציפר, ולבקשתו של מגד היא הצליחה לעצור את משלוח העגלים מאוסטרליה ומנעה את סבלם - מספר מגד עצמו.

מחסום הכניסה מבית לחם לירושלים
צילום מסך
להמשך הפוסט

אבי גבאי, אל תתייאש, המשך בדרכך

אותי זה לא מעניין מה הסיבה למספר המנדטים שהסקרים מנבאים למפלגתך, אותי מעניין מה יש בך. בדמותך אני רואה את הסיכוי לשיקום ההרס השיטתי שמתחולל כאן. מכתב פתוח למנהיג העבודה

היי אבי,

יש מין אופנה כזאת לכתוב מאמרים-מכתבים הפונים ישירות לפוליטיקאים, אז הנה גם אני כותבת מעין מכתב כזה, המיועד לך, לא כי אני אוהבת להיות חלק מטרנד, אלא משום שזוהי הדרך הטובה ביותר עבורי להביע את ההערכה שלי כלפיך. כתבתי עליך כאן בטור שכותרתו "אבי גבאי, אתה מוכן להיות ראש הממשלה שלי?". זה היה לפני שנתיים כמעט, ואני, דע לך, עדיין רוצה מאוד שזה יקרה.

גבאי, במאי
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

קבלת שבת בסימן חוק הלאום

"אני גאה להיות לידך ראש הממשלה", הכריז שר התקשורת, ששמו בשפת המדינה נכתב: أيوب قرا. אחר כך כולם שרו את "ירושלים של זהב", כמובן

"מה תרצה לשמוע?" שאלה הזמרת את ראש הממשלה בטקס קבלת השבת בניו יורק. היא לבשה מעיל מושלם ומדי פעם הזיזה את התיק שלה שהיה מונח על כתפה הימנית. אורחת שקפצה למסיבה.

"שיר שבת, לא?", זרק שר התקשורת, שנראה במצב רוח מרומם לאחר שנשא נאום נלהב לראש הממשלה ורעייתו. "אני יכול לומר", סיפר השר בשפת המדינה סעיף 4 לחוק הלאום, "אני הייתי ליד ראש הממשלה בהרבה פגישות. אבל לראות מנהיגים מהסביבה שהסתכלו עליו בהערצה, באווירה שהוא כאילו המנהיג שלהם, מצפים ממנו, רוצים אותו, הוא חלק אינטגרלי מהעשייה של המזרח התיכון, ובלעדיו אי אפשר". שרת התרבות והספורט, שכבר מנוסה בנאומים מהסוג הזה, הנהנה בראשה.

 איוב קרא משבח, מפאר ומקלס את ראש הממשלה
להמשך הפוסט

ואז, בתוך כל ההדתה, הלולב נתן לי רגע של בחירה חופשית

מפריע לי שאני חיה במדינה שבה זכויות האזרחים מצטמצמות והולכות עם השנים. נמאס לי מדתיים שכופים את רצונם בניגוד למצוות "ואהבת לרעך כמוך". אולי בגלל זה, הרגע שבו אשה צעירה הגישה לי לולב ואתרוג היה מרגש ומופלא במיוחד

היום בירכתי בפעם הראשונה בחיי על לולב ואתרוג. זה קרה כשהגעתי לרחבה מחוץ לקניון מרום נווה ברמת גן. בחורה צעירה עם פנים נעימות, לבושה בחולצה ירוקה יפה, התקרבה אליי ושאלה אותי אם הייתי רוצה לברך על לולב. אני לא זוכרת איך היא שאלה את זה, אולי היא לא השתמשה במלים האלה בדיוק. אמרתי לה מיד ולא היסוס: "כן!"

היא הושיטה לי את הלולב ואמרה לי לחזור אחריה. החזקתי את הלולב ביד ימין, הוא היה קצת כבד. די התרגשתי, אף פעם לא נגעתי בלולב עד אותו רגע. אחרי שחזרתי על כל מלה שאמרה, היא הניחה ביד שמאל שלי אתרוג ואמרה לי לחזור אחריה. היה לאתרוג מגע נעים. ואז היא אמרה לי לקרב את האתרוג ללולב ובשלב מסוים ביקשה שאטלטל את הלולב. אני לא זוכרת אם הטלטול היה לפני האתרוג או אחרי. וזהו, נגמר. חייכתי אליה, הודיתי לה על הזכות המיוחדת שנתנה לי והמשכתי הלאה.

קריקטורה של לולב ואתרוג בדמותו של נפתלי בנט
איור:עמוס בידרמן
להמשך הפוסט

חמשת המ"מים שמירי רגב מנסה להשכיח מבוחרי הליכוד

כשהיא ניזונה מלעומתיות והתרסה, שרת התרבות מציגה אופרת סבון רוויית קלישאות של פריפריה מול תל אביב, של קוראי שבזי מול קוראי צ'כוב. ומי שלא בצד שלה? אליטיסט

בשבוע שעבר, ב-13 בספטמבר, חגג הליכוד יום הולדת. למדתי על כך מפוסט בדף הפייסבוק של השרה מירי רגב. "בדיוק היום לפני 45 שנים הוקמה תנועת הליכוד", היא כתבה. איך היא מתה על המלה "בדיוק". "מזל טוב דימונה. העיירה הקטנה שהחלה דרכה בדיוק היום לפני 63 שנים"; "בדיוק לפני שנה השקתי את מיזם בתי המייסדים"; "לחלוצי דימונה, אופקים, שדרות, קריית שמונה ועוד, יש מקום של כבוד בספר דברי הימים של הקמת מדינת ישראל בדיוק כפי שיש לחלוצי דגניה וכנרת".

"בדיוק", אומרת שרת התרבות והספורט שדיוק אינו חלק ממעלותיה. עם המלים האהובות עליה "פריפריה" ו"שיח", "מגוון קולות" ו"הסיפור שלא סופר", "מזרחים", "שכונות חלשות", ו"הגיע הזמן שיבינו", רגב משלהבת את בוחריה ומנסה להשכיח מהם את חמשת המ"מים של זאב ז'בוטינסקי, אותם היא הזכירה בפוסט שלה אך לא פירטה מהם.

מירי רגב
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

קמפיין היחצנות של הזוג נתניהו

השניים מתרוצצים ונוסעים ברחבי העולם כדי לקדם את עצמם באופן אישי ולתת לגיטימציה לשלטונם, ואת הרושם ואת התחושות שעולות כשמתבוננים בהם אי אפשר להפריך

עיתונאית "הארץ" נעה לנדאו כתבה על ארבעה "מיתוסים", כך היא מכנה אותם, בנוגע לנסיעותיו של נתניהו בעולם, המוצגים לדבריה בעיקר על ידי מתנגדיו מהשמאל: נתניהו לא יוצא לעבוד אלא "סתם" נופש על חשבון הציבור; רעייתו שרה מצטרפת אליו לנסיעות אלה "בלי סיבה"; ההוצאות על הטיסות מופרזות וראוותניות; הוא לא עונה על שאלות עיתונאים "אז למה בכלל לסקר אותו".

את התפיסות על מה שמוסרי וראוי ומצופה מראש ממשלה ורעייתו אי אפשר לשנות בעקבות כתבה שנכתבה לאחר הצטרפות לנסיעות עם שני שחקנים, שועלים ותיקים ומנוסים המנהלים מסע יחצנות מתוקשר במימון הציבור. השניים מתרוצצים ונוסעים ברחבי העולם כדי לקדם את עצמם באופן אישי ולתת לגיטימציה לשלטונם. הביקורים נועדו לפאר אותם, על פי אותו עיקרון מקודש של BA-MA שבו לא המעשה חשוב, אלא האדם העומד מאחוריו. הנאומים, הטקסים, הכבוד שהשניים זוכים לו בביקורים ותשומת הלב שהם מקבלים, הם המטרה העיקרית בנסיעות, ואת הרושם והתחושות העולות כשמתבוננים בהם אי אפשר להפריך.

בני הזוג נתניהו לפני המראתם לליטא
עמוס בן גרשום / לע"מ
להמשך הפוסט

סתם יום רע

אני עושה על עצמי סקר כל יום ומדרגת את עצמי. האם הייתי הוגנת? האם הייתי נעימה? האם יכולתי לפתור את הבעיה בדרך אחרת?

התבוננתי ברופא המומחה שהופניתי אליו על ידי רופאת המשפחה. הוא דיבר בשקט, היה סבלני ומרגיע כשעבר על הבדיקות שלי ואמר שהכל נראה תקין. "אני יכולה לבוא לכאן עוד פעם?" שאלתי אותו לבסוף. הוא נראה מופתע מעט מהשאלה. "פשוט טוב לי כאן", הסברתי, "כולם כאן כל כך נחמדים". הוא חייך. אולי הוא חשב שאמרתי את זה בצחוק כדי לפרגן לו, אבל הייתי רצינית. שבורה, ליתר דיוק.

גם המזכירה שלו שהתקשרה אליי באותו יום כדי לשנות את שעת הביקור עוררה אצלי רגש דומה. הדיבור הנעים שלה תפס אותי לא מוכנה. "עינת, אל תבכי, הכל בסדר", היא הרגיעה אותי. אני לא רגילה לטון דיבור רך ומזמין כל כך כמו שלה. צעקות, איומים, זלזול, התנשאות, סגנון מתקיף ובוטה, חוסר הקשבה, ניתוקי טלפון, ייבוש בטלפון, סגנון קר ומרוחק, "גברת, אני אומר לך ש...", "בואי נתקדם", "כאן זה רק שירות הודעות",  "את לא שואלת אותי שאלות - אני שואלת" – זה כן, ואני נתקלת בזה כמעט בכל יום. כל מפגש כזה מול חומות של אטימות ונוקשות מותיר אותי מותשת. כשאני מתלוננת ומתייחסים אליי כמטרד, אני מרגישה חסרת אונים. כשמתייחסים אליי ברצינות, זה מרגש אותי ואני מתרצה מיד.

להמשך הפוסט

והסופר מבית הקפה? למד את הלקח באופן אכזרי

הסופר שנרי ליבנה כתבה עליו נותר מובס ומושפל, אך תמיד הוא יישאר בעיני נשים כמו המלצרית טלי הגבר החזק שמצפה שנשים יספגו בשקט את התנהגותו הכוחנית

במאמר התגובה של טלי (שם בדוי), המלצרית מבית הקפה שעליה כתבה נרי ליבנה ב"ההטרדה שלא היתה", היא קובלת על כך שליבנה לא פנתה אליה ולא ביררה את הצד שלה לפני הפרסום: "אילו היתה פונה אלי מבעוד מועד, הייתי שמחה לספר לה את כל פרשת הסופר ותגובותי אליה, כולל הדיאלוג המקורי, שבניגוד למתואר בטור, במציאות היה שונה בתכלית". "במציאות", היא כותבת, כאילו שיש מציאות אחת בלבד, זו שהיא מחזיקה בה.

אני מאמינה לה, אך מדבריה עולה גם המציאות של הסופר ואפשר להבין מדוע הוא, חבריו וליבנה הבינו שהרחקתו היא תוצאה של טעות חד פעמית ולא העלו על דעתם שהוא יצר אווירה לא נעימה עבור המלצרית במשך חודשים. מצד אחד היא כותבת שאווירה מטרידה ולא נעימה היא דבר אמיתי ונוכח ביומיום הנשי ושיש להכיר בה כפי שמכירים באמירות פוגעניות או בפעולות פיזיות ולהעלות אותה למודעות, ובאותה נשימה היא מציינת שאין לה ספק שכך הוצגו הדברים על ידי הסופר ופמלייתו "המשוכנעים שמדובר בעניין חד פעמי, בדיחה לא מזיקה", ובאותו משפט שבו היא מתייחסת לאפשרות שהסופר לא הבין את השינוי בגישתה אליו ולא הבין במה חטא, היא כותבת: "התשובות היו בידי כל הזמן הזה". התשובות היו בידה, אך לא בידו, מסתבר. 

אילוסטרציה של גבר מבוגר בבית קפה
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

היום בעוד שנה: הכישלון הוא של אסי עזר

אם אסי עזר היה רציני, הוא לא היה מוכר לצופים פסיכולוגיה בגרוש. אם הוא לא היה מזויף, הוא היה מציג את התוכנית כמשחק מאתגר שבו מי שלא יצליח להגיע לשינוי, ראוי לקבל תמיכה ועידוד. ככה זה אמור להיות

אחרי שפסיכולוגים וקואוצ'רים למיניהם סיפרו לנו על חשיבותה של חשיבה חיובית ואופטימיות וכוח רצון ו"מחשבה יוצרת מציאות", ודחקו בנו לצאת מאזור הנוחות שלנו, וטענו שאם נתחייב בפומבי לממש את היעדים שלנו אז הכל אפשרי, פשוט הכל – החליטו בקשת לאמץ את הרעיון העומד בבסיס הפורמט הבריטי של תוכנית טלוויזיה הנקראת "היום בעוד שנה". המשתתפים בתוכנית הריאליטי בהנחיית אסי עזר נכנסים לאולפן דרך דלת אחת ומכריזים על השינוי שהם רוצים לעשות. בחלוף שנה הם חוזרים לאולפן ונכנסים דרך דלת אחרת ומספרים האם הם הצליחו להשיג את המטרה. "תהליך" הם קוראים לזה בתוכנית, "מסע".

למעשה כולנו עוברים בחיים תהליכים ומסעות, יוצאים מדלתות דמיוניות ונכנסים לדלתות דמיוניות אחרות, רק שבדרך, למרבה המזל, לרוב אנחנו לא פוגשים בפניו העולצות של אסי עזר. ואם לא נשיג את המטרה שחלמנו עליה, אף אחד לא יטיח בנו מול אלפי צופים: "לא! אתה לא יודע מה אתה עשית לי. אני הייתי משוכנע שאתה הולך לעשות את זה. הייתי משוכנע. איזה באסה! איזה באסה! למה? אבל ישבת שנה שעברה ואמרת 'אני עושה את זה ודי נגמר'. אני אומר לך, אנשים רזו המון, וישבו פה על הספה שאתה יושב בה ואמרו לי שהם נהנו מהתהליך, שהיה להם קשה אבל הם התמכרו אליו".

אסי עזר ב"היום בעוד שנה"
רונן אקרמן
להמשך הפוסט

הנשמה האפלה של שרה נתניהו

"אישה שקרנית ודוחה ומחבורת הזבל של מני נפתלי. היא בשלנית חרא". דבריה של שרה נתניהו בחקירת המשטרה שהתפרסמו לאחרונה מראים שהיא זקוקה לשיעור או שניים בכבוד לזולת

יותר מכל הראיות, מהקלטת על הפסי-כו-לו-גית, מההקלטות של ניר חפץ, מהעדויות בבית המשפט ומפסקי הדין שקיבלו את תביעותיהם של עובדי המעון לשעבר מני נפתלי וגיא אליהו וכתבו על העסקה פוגענית - דבריה של שרה נתניהו בחקירת המשטרה שהתפרסמו לאחרונה מראים עד כמה אפלה נשמתה. נתניהו, שבוודאי ידעה שדבריה בחקירת המשטרה יתפרסמו, השתמשה במכוון במילים פוגעניות כלפי עובדת המעון לשעבר, אתי חיים. "אישה שקרנית ודוחה ומחבורת הזבל של מני נפתלי. היא בשלנית חרא".

אישה כפוית טובה שמתנהגת כמו מלכה ומתייחסת לעובדים ולמי שמתנגד לה כנתינים. "כולם מסרבים לי", היא מתלוננת, "אני קובעת שיש אפליה", היא פוסקת. "רוב העם, בניגוד לתקשורת, אוהב אותנו", היא מספרת למלניה ולנשיא דונלד טראמפ בביקורם בארץ, "אז אנחנו אומרים להם כמה אתם נהדרים - והם אוהבים אתכם". זה דיבור של אדם חסר מודעות עצמית המנותק מהמציאות, או להבדיל, של ילדה בת חמש שמדברת עם הבובות שלה.

שרה נתניהו ומלניה טראמפ בעת ביקור הנשיא האמריקאי בירושלים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

המכתב ממשרד הרישוי שגרם לי להתרגש עד דמעות

מה? ככה להודיע על טעות ומבלי שפניתי אליהם בעניין? לא יכול להיות, לא במדינה שלנו

אתמול קיבלתי מכתב. הוא היה מונח בתיבת הדואר המעוטרת שלי. בטח עוד דרישת תשלום, הודעת דחייה או איום, שום דבר טוב לא יוצא מהמכתבים האלה. הפעם הגיע ממשרד הרישוי. מה הם רוצים? פתחתי את המכתב: הודעה בדבר החזר אגרת כפל רישיון לרכב שלי, במסגרת ת.צ. 46035-08-16.

"לאחר בדיקה שערכנו", כך נכתב, "התברר כי בנסיבות בהן התבקש כפל הרישיון לא היית אמור לשלם אגרה בעדו, ולפיכך בכוונתנו להחזיר לך את הסכום ששולם". מה? ככה להודיע לי ביוזמתם על טעות ומבלי שפניתי אליהם בעניין? לא יכול להיות, לא במדינה שלנו. כמי שנאבקת כל הזמן ברשעות ושקרים, ברשלנות, התנערות מאחריות וכיסוי תחת, אני לא רגילה לקבל מכתבים כאלה. המשכתי לקרוא. "לשם קבלת ההחזר יש למלא את הדרוש במכתב באופן ברור", הם כתבו. וואלה, הם רציניים, הם בדקו את עצמם וגילו טעות ועכשיו הם רוצים להחזיר לי כסף. אני אמורה לשלוח צילום של צ'ק מבוטל ופרטים תוך 21 יום מקבלת המכתב.

המכתב המסתורי ממשרד הרישוי
להמשך הפוסט

אייל גולן: הכי מוסרי שיש בעולם - זה אני!

שום דבר לא יכול למחוק את התמונה הזאת. זמר עם מכנסיים מופשלים, וראשה של מעריצה צעירה שהוא לא מכיר בין רגליו

יש לי אוסף של שירים שקיבצתי בדיסק-און-קי כדי לשמוע באוטו. שירים באנגלית ובעברית, ובהם גם שירים של אייל גולן שעברו אוטומטית מהספרייה במחשב לדיסק ביחד עם שאר השירים. בעיקר את השירים השקטים שלו אני אוהבת, הלא חדשים. "את", "מלאת אהבה", "נולדת בשבילי", "נגעת לי בלב" ועוד.

אך נוצרה בעיה. בכל פעם שזה מגיע לשירים של גולן, אני לא מסוגלת לשמוע אותו. מיד אני מדלגת עליהם ומבטיחה לעצמי שאקח את הדיסק הביתה ואמחק אותם, אבל אני שוכחת. וכך זה נשאר. אני שומעת את השירים האהובים עליי, וכשמגיע תורו של גולן, אני מעבירה הלאה. השירים היפים שלו שעשו לי טוב בלב, עושים לי רע ומכניסים אותי למצוקה. קול הזמיר שלו צורם לי באוזן. גולן הפך למטרד.

אייל גולן
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

שרה'לה בואי, הולכים הביתה 2.0

"סך הכל אני לא פסיכואנליטיקן, וגם פסיכואנליטיקן צריך כדורים ותרופות וטיפול", אמר עו"ד וינרוט בריאיון לעובדה. התפלאתי איך שרה הסכימה שהוא ידבר עליה ככה. היום אני מבינה שזה חלק מהתסריט שנכתב

כשכתבתי את המאמר על יעקב וינרוט אחרי הריאיון  של אילנה דיין איתו בתוכנית עובדה, ראיתי אדם שחשף את עצמו בכנות ונידב פרטים לא נעימים על עצמו ועל הזוג נתניהו שאותם הוא מייצג. המראה שלו והבעות פניו הציפו אותי בחמלה. העובדה שהריאיון נעשה דווקא עם זאת שהם תקפו שנה לפני כן באותה תוכנית, חיזקו את אמינותו בעיניי.

אחרי שהתפרסם שפרקליטיה של שרה נתניהו הודיעו ליועץ המשפטי לממשלה שהיא מוכנה להחזיר חלק מהכסף בפרשת המעונות בתמורה לסגירת התיק נגדה, חזרתי לריאיון וצפיתי בו שוב. כעת אני מבינה שהרגשות שהאיש עורר בי עיוורו אותי. לא חשבון נפש, לא שדים הוא ביקש לגרש. הריאיון כולו היה חלק מטקטיקת ההגנה. הכל מתוכנן, כל מילה מחושבת, כל משפט. וינרוט סיפר שבתיק של ליברמן הוא זיהה את הנקודה שתחלץ את הלקוח שלו והסתיר אותה עד ששלף אותה ברגע הנכון. במקרה של שרה נתניהו, הנקודה המחלצת היא מצב נפשי ורגשי, ואת הטיעון הזה הם טפטפו בדרכים שונות.

שרה ובנימין נתניהו בעת ביקור מייק פנס במעון ראש הממשלה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

מתחכום לטרלול: למה הוחלף ליאור אשכנזי באופירה וברקו?

המעבר מליאור אשכנזי לשדרנים אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג בפרסומות למזגן החכם של אלקטרה, מסמל את השינויים שהחברה שלנו עוברת

הפרסומות למהפכת המיזוג החכם של אלקטרה בכיכובן של שתי בובות המדובבות בקולם של אופירה אסייג (פיפי) ואיל ברקוביץ' (בבקו), די משעשעות אם מתעלמים מהמסרים שעולים מהן ומהמשמעות של הבחירה בשני השדרנים-מגישים ומה שהם מייצגים, אבל אני לא מאלה שיכולים להתעלם.

המעבר מליאור אשכנזי המתוחכם שהיה הפרזנטור של אלקטרה בשלוש השנים האחרונות לצמד המטורלל, מסמל את השינויים שהחברה שלנו עוברת, שבה מה שקובע הוא מה ש"עובד" ומה שפופולרי, ומי שבוטה יותר וצועק חזק יותר ומדבר בלי מעצורים ועכבות נחשב לאמיתי יותר, אמיץ יותר ומעניין יותר. בודקים לאן נושבת הרוח ולשם מכוונים, והרוח נושבת לכיוונם של שני מראיינים שמאוהבים בעצמם ובצחוקם הפרוע הבלתי פוסק, ולא לכיוונו של השחקן ליאור אשכנזי, שגילם את דמותו של האב מיכאל פלדמן בסרט הקולנוע "פוקסטרוט" שכתב וביים שמוליק מעוז.

פיפי וברקו בפרסומת ל"אלקטרה"
ערוץ היוטיוב "אלקטרה מוצרי צריכה"
להמשך הפוסט

"מחשבה יוצרת מציאות"? על מה נטע ברזילי מדברת

אני תקועה במציאות של מנהיגים תאבי כוח ורודפי בצע, אנשים רעים, שקרנים, אטומים, פחדנים ואגואיסטים שמנווטים את המדינה לאבדון

אני אוהבת את הקול של נטע ברזילי, אני אוהבת את החיוך שלה ואת המראה שלה, אבל הסיסמאות שלה מעצבנות אותי. ״יש פה קירוב לבבות שלא היה שנים", היא שואגת בכיכר, "מחשבה יוצרת מציאות. אנחנו כותבים את הסיפור שלנו". ההגזמות האלה, ההכללות האלה, חוסר הפרופורציות, פרץ השמחה האדיר, ועל מה? מה קרה?

זאת אותה צביעות שבתוכנית "האח הגדול". דיירת מודחת וכולם משחקים את ההצגה של השבורים כאילו שמישהו מת. מתכנסים, מתחבקים, תופסים את הראש. "יואו אני בהלם, אני בהלם, אני לא מאמינה, איך זה קרה? איך?" "תהיה חזק, תהיה חזק". "כואב לי הלב עליה. התפללתי לאלוהים שייתנו לה סיכוי, שלא ישפטו אותה". "אלה רגעים קשים אלה". "לא הייתי שם בשבילה". "בבפנים שלה היא היתה ממש ילדה טובה".

נטע ברזילי בהופעה בכיכר רבין לאחר הזכייה באירוויזיון
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

פרי היה איש מוטרד? גם אני מוטרדת

ב"נגררתי" פרי טוען למעשה שהוא נסחף לשקרים שלא מרצונו בלי להפעיל שיקול דעת. לא, הוא פעל מתוך מודעות עצמית מלאה ומהלכיו היו מחושבים ותוכננו בקפידה. מי גרר אותו? הוא עצמו

בריאיון עם יעקב פרי (אולפן שישי, ערוץ 2, 12.5.18), שהיה אמור להיות וידוי, אמנון אברמוביץ' התנהג כמו סנגור שחוקר את הלקוח שלו בבית המשפט כך שיצא טוב. לא התרשמתי שזוהי עדות ניקיון כפי שאברמוביץ' הכריז ושזהו וידוי שהצריך אומץ לב ותעצומת נפש. זאת היתה הצגה.

כבר בפתיח לריאיון, באולפן, אברמוביץ' הסגיר את עצמו כשהדגיש: "המראיין, במקרה זה אני, לא רלוונטי - הסיפור פה הוא הווידוי". המראיין רלוונטי ועוד איך ובחירתו לא מקרית. אברמוביץ', לדבריו, עשה עליו בעבר "לא מעט סיבובים". כשאדם כזה מגן על פרי, ולדבריו גם רבין אמר לו להניח לו, ויש לזכור שאברמוביץ' עצמו נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים וקיבל את צל"ש הרמטכ"ל על אומץ ליבו ודבקותו במשימה, זה אמור לאותת לנו שפרי אמין. אך הרושם שקיבלתי הפוך מזה שהשניים ביקשו ליצור. זה לא היה וידוי ולא היתה בו לקיחת אחריות על ההונאה.

יעקב פרי
עופר וקנין
להמשך הפוסט

פסקה אחת מסבירה למה אסור להאמין לנתניהו

השכל הישר לא מאפשר לנתח את מהלכיו של נתניהו בלי לחשוד במניעיו. ההיגיון אומר שלא להסתמך עליו

"שבוע טוב!" איחל ראש הממשלה נתניהו במוצאי שבת בדף הפייסבוק שלו. מתחת לאיחול החגיגי עם סימן הקריאה הופיע קישור למאמר שכתב קלמן ליבסקינד במעריב, שכותרתו: "למשמרות המהפכה ולעיתונאי ישראל יש אויב משותף, קוראים לו בנימין נתניהו".

במאמר ששימח את נתניהו נכתב שהעיתונאים שמאשימים אותו בפילוג, בשיסוי ובהתססה הפכו את ענף הסיקור הפוליטי לפח האשפה הרדוד של הכתיבה העיתונאית ושמשבוע לשבוע פוחתים הטיעונים הענייניים ועולים ניבולי פה ושפת שוק, ושמבקריו הם הסיבה לכך שהוא ממריא בסקרים למרות הכל. הם גם הסיבה שלציבור לא אכפת מהפרשיות של נתניהו וממה שהם כותבים עליו בעיתונות, והם אחראים לבוז הגדול שהציבור רוחש לתקשורת.

בנימין ושרה נתניהו, במאי בטקס בגבעת התחמושת
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

שידורי השיטפון: מה רע בקצת "ביחד"?

הפרשנות שאני מעניקה לאירוע היא זו שמעניקה את הערך החדשותי או את המשמעותית הדיווחית שלו

כשקראתי את דבריו של רוגל אלפר, שכתב שלאולפן הפתוח במהלך מבצע חילוץ הנערים בשיטפונות בערבה לא היה שום ערך חדשותי או משמעות דיווחית ושלכתבים, למנחים ולמרואיינים לא הגיע מידע חדש באיכויות, בכמויות ובמהירויות שהצדיקו או חייבו שידור חי ורציף, חשבתי לעצמי כמה זה עצוב שגם אירועים קשים כאלה נמדדים לפי כלים קרים של פרקטיות ואפקטיביות. למה צריך להיות אכפת לי איך התקשורת מגדירה את האירוע ואם זה מוצדק לכנות אותו "אסון" או לא, מהן הסיבות שמניעות אותה לשדר גם כשאין מה לחדש, ואם זה קשור לרייטינג או לא.

זה לא עניין אותי באיזה ערוץ צפיתי (כלל לא שמתי לב), מה אמר על זה הפרשן הזה או הפרשן ההוא, אם הבעת הצער על פניה של המנחה היתה אותנטית או לא, אם המידע שקיבלתי תרם לי או לא. רציתי להיות שם איתם, הלב יצא אליהם. צפיתי בשידורים כחלק מהחברה שבה אני חיה. צפיתי בחרדה, צפיתי מתוך תקווה שיקרה נס, צפיתי מתוך תחושת מחויבות חברתית. לא רציתי להתנתק ולעבור הלאה. גם אם נער אחד היה נהרג, אין הקלה, רק כאב צורב שלא מניח ושאלות שאין להן תשובה כמו בכל מקרה של פגיעה, מחלה, רצח, מוות ואובדן שאין לנו שליטה עליהם: למה זה קרה? למה זה היה צריך לקרות?

כוחות הצלה באזור נחל צפית שבצפון הערבה
אילן אסייג
להמשך הפוסט

שחם צריך להגיד תודה למח"ש

כל מעשה שעושה אדם שמשמש בתפקיד ציבורי יש לו השלכות ומשמעות גם אם הוא לא פלילי וגם אם התעללו בו ולא היו הוגנים בטיפול בעניינו

"אני לא בנוי לזה עכשיו. באמת. עוד פעם השאלה המוסרית", התלונן ניסו שחם בשיחת הטלפון עם ניר גונטג'. מסכן, שוב מטרידים אותו בעניין כל כך פעוט ולא רלוונטי כמו השאלה המוסרית. התשובות המבישות והמתחמקות שנתן מוכיחות יותר מכל שהוא לא היה ראוי לשמש בתפקיד שבו שימש. שחם, בדיוק כמו נתניהו, נצמד לחוק בלבד ("זה פלילי אילנה? זה פלילי?"), ובדיוק כמו נתניהו אז, כשהתראיין ב-1993 על קשרים אינטימיים עם אישה אחרת, הוא מתייחס לכך כעניין פרטי, ובדיוק כמו נתניהו אז, הוא חושב שאת הדין וחשבון הוא צריך לתת לאשתו בלבד, ובדיוק כמו נתניהו אז, שניסה להסיט את תשומת הלב ל"חבורה של פושעים שפועלים בשיטה על עולם תחתון", שחם עושה ספין ושב וחוזר ומדגיש את התנהגות מח"ש: "מי שעושה לך ברמה הפלילית משהו שהוא כל כך חמור... זה לא מוסרי".

כל מעשה שעושה אדם שמשמש בתפקיד ציבורי יש לו השלכות ומשמעות גם אם הוא לא פלילי וגם אם התעללו בו ולא היו הוגנים בטיפול בעניינו. אדם שמכהן בתפקיד כה בכיר במשטרה שאמונה על חוק וסדר ואמון הציבור, לא צריך לפעול רק על פי החוק. הדין והחשבון שהוא צריך לתת הוא ציבורי. בגידה היא שקר. למעשה, מסכת של שקרים. אי אפשר לייפות שקר, אי אפשר להתחמק מההשלכות על הציבור ואי אפשר לטעון: מה שעשיתי כאן זה ענייני הפרטי, ומה שאני עושה במסגרת תפקידי הציבורי זה משהו אחר. מרגע שאדם משמש בתפקיד ציבורי, הוא כבר לא אדם פרטי וכל דבר שהוא עושה, יש לו השלכות על אמון הציבור כלפיו.

ניסו שחם בהכרעת דינו, השבוע
מגד גוזני
להמשך הפוסט

עירית לינור - את לא קובי מידן

ההשוואה שעושה עירית לינור בינה לבין קובי מידן, רק בגלל ששניהם עובדים בגלי צה"ל, היא מגוחכת. אלה שני עולמות שונים, שני מקרים שונים

שיערתי שעירית לינור לא תתאפק ותגיד על זה משהו, והיא אכן אמרה: "מכתב ההגנה הפושר עליי לא פורסם בדף הפייסבוק שלהם", היא קיטרה לפני כמה ימים בדף הפייסבוק שלה על כך שארגון העיתונאים לא תמך בה כמו שתמך בקובי מידן. "כנראה את הבמה הזאת הם שומרים לאנשים שמתביישים במדינה. אז יאללה יאללה. ובלי קשר, את קובי מידן לא צריך לפטר ולא צריך להשעות. אבל בואו - זה לא באמת דיון אמיתי על חופש ביטוי". בואו? הנה אני באה.

מגוחכת ההשוואה שעשתה לינור בין תגובת ארגון העיתונאים לדבריו של קובי מידן בפייסבוק בעקבות הירי בפלסטינים ליד גדר הרצועה, לבין תגובתו לדבריה בגלי צה"ל על נשיא המדינה רובי ריבלין (26.12.17) שהובילו להשעייתה לשבוע מהתחנה. שני מקרים שונים, שני עולמות שונים.

עירית לינור, קובי מידן
אייל טואג, מגד גוזני
להמשך הפוסט

לא נעים להרגיש כמו עוף בגריל

למזלי היה ב"עזר מציון" מנוף הרמה פנוי והבטיחו לי שיביאו לי אותו עוד באותו יום. אחר הצהריים הגיעה המפלצת

"קודם את קומה אחד, אחר כך קומה שתיים, אחר כך קומה שלוש. עכשיו קומה ארבע", כך אמרה לי בעברית רוזי, העובדת הסיעודית שלי. תרגום: המצב שלך החמיר בפעם הראשונה ושינינו טכניקה, אחר כך היתה החמרה נוספת ושינינו, ואחריה החמרה שלישית. "קומה ארבע" היא מנוף ההרמה שהביאו לביתי לפני שבוע.

כל אדם עובר תחנות בחיים, גם נכה שמחלתו מתקדמת ומחמירה עובר תחנות. מקל הליכה, מקל עם עגלת שוק, מאחזים בבית, מנגנון ברכב רגיל, כיסא גלגלים, כיסא רחצה, מיטה מתכווננת, אבזור נהיגה חשמלי ברכב ואן, כיסא ממונע, עובדת סיעודית. עכשיו עוד תחנה התווספה לחיי.

מטופל נתלה על ערסל של מנוף סיעודי
שאטרסטוק
להמשך הפוסט

בר רפאלי וג'רמי מיקס: איזה מותק של פושעים

בפרסומת אנחנו מבינים שבמהלך השעות הארוכות שבהן בר רפאלי וג'רמי מיקס עשו חיים בווילה שהם פרצו אליה, בעלי הווילה היו קשורים במקלחת, פיהם חסום וידיהם ורגליהם קשורות חזק מבלי שיוכלו לזוז

קל להיטפל לבר רפאלי, אני מודה, אבל מה לעשות שחוסר המודעות העצמית שלה מספק כל הזמן סיבות לעשות זאת. הפעם זאת הפרסומת לקולקציה החדשה של משקפי קרולינה למקה ברלין שבה היא מככבת לצידו של הדוגמן ג'רמי מיקס. מיקס אמריקאי, בן 33, בעל עבר פלילי. על פי הפרסומים, כשהיה בן 18 ישב בכלא על שוד ותקיפה וב-2014 ישב שנתיים בכלא על החזקת נשק.

מיקס מצוין עבור רפאלי שאוהבת ניגודים. היופי הקשוח שלו והקעקועים הרבים בגופו מדגישים את יופייה ואת תווי פניה העדינים, וההתחברות של הילדה הטובה לילד הרע מעידה על הנועזות שלה. בפרסומת הקודמת למשקפי קרולינה למקה הם התחרו זה בזה מי ימצמץ ראשון. כמובן שבר הצליחה להכניע את האסיר לשעבר שלא עמד בפניה. בפרסומת הנוכחית הם בני זוג, פושעים שהמשטרה מחפשת אחריהם. כאן הפנייה לרקע הפלילי של מיקס ישירה. מיקס הוא לא רק פושע בעבר, בפרסומת הוא פושע בהווה וכמוהו גם רפאלי, כשהפרסומת בכיכובם נותנת לגיטימציה לעבירות על החוק ולאלימות ואכזריות. לא ברור איך אישרו פרסומת כזאת שצופים בה ילדים ונערים.

היפים והמבוקשים
ערוץ היוטיוב קרולינה למקה
להמשך הפוסט

אולמרט - אדם אמיתי

ראש הממשלה לשעבר והאסיר לשעבר אהוד אולמרט רחוק מלהיות מלאך ולשמש דוגמה ומופת, אבל הוא אדם בשר ודם שהדברים שאמר עוררו אצלי אמפתיה, הערכה, כבוד ואמון

צפיתי בריאיון של גיל ריבה עם אהוד אולמרט, זה שאמר פעם שהוא ראש ממשלה לא פופולרי. גם מה שאכתוב כאן אולי לא פופולרי. אני רוצה לשים בצד את המעשים שעשה ואת אלה שבגללם הוא הורשע וישב בכלא. זה לא שאני מזלזלת בחומרת מעשיו, אבל אם אכתוב כמו רבים שהוא שיקר בריאיון, שהוא התחמק מאחריות, שמה שאמר היה מפוקפק, שהוא חצוף, שטענותיו על רדיפה הזויות, שהוא מושחת, נהנתן ובזבזן, שהוא עשה שימוש לרעה בכוח שהיה לו, שהוא יהיר ותאב כוח ומרוכז בעצמו - אשקר לעצמי. זה לא מה שהרגשתי באותם רגעים כשצפיתי בו.

נהניתי להקשיב לו, אהבתי להתבונן בו, איש חכם, חזק ואמיתי. אהבתי כשאמר על השיחה המוקלטת עם שולה זקן שריבה השמיע לו: "גיל, זאת שיחה מסריחה שאני מצטער עליה", וזה לא אכפת לי מאילו סיבות הוא מצטער עליה. יש סיכוי שביבי הממלכתי היה אומר דבר כזה? אהבתי כשאמר שהוא הרגיש חרא כשילדיו נחקרו. נדהמתי כשאמר: "מה, אתה רוצה לשמוע תיאור סוער על מה שקרה בחדר השינה שלנו?" כשנשאל על הלילה האחרון לפני הכניסה לכלא. 

אהוד אולמרט
מאקו טי-וי / קשת 12
להמשך הפוסט

נכה קשה צופה בשר האוצר מתראיין בטלוויזיה

אני מתבוננת בשר האוצר שמתפאר בכך שהתקציב לשנת 2019 הוא ללא שוחד פוליטי. מעניין. הוא לא מספר על הקופה הסודית של האוצר שנועדה לצרכים פוליטיים ומסתירה מיליארדים מהציבור

דני קושמרו מראיין את שר האוצר משה כחלון בערוץ 2 בערב שבת 16.3.18. אני מתבוננת בו ומרגישה איך הכעס והתסכול מתפשטים בכל הגוף. כשאני רואה את פניו אני רואה את פניהם של נכים עניים, חלקם אוספים בקבוקים ופחיות כדי שיהיה להם כסף לאכול. כשאני רואה את פניו אני רואה את התיקון לחוק הביטוח הלאומי שייכנס לתוקף בסוף החודש. אספו נציגות נבחרת להסכם נכים שעליו מתבסס החוק, שמורכבת מבעלי מוגבלות פיזית, עובד הסתדרות ועובד מדינה. למה כבר אפשר לצפות מהרכב כזה?

הוגדרה בהסכם אותה מסגרת תקציבית וארבע הפעימות מהמתווים הקודמים, אך הפעם נבנה לנכים מסלול קצבה אישי לפי מעמד. לנכים "האמיתיים" ורק להם נקבעה קצבת נכות של 4,550 שקלים תחת אצטלת "הנכים הקשים ביותר", "המונשמים", "הזקוקים להשגחה צמודה". ל"חצאי הנכים" מתחת ל-80% נכות רפואית, רובם בנכויות הלא נראות, נתנו ב-600 שקלים פחות, כשבתחתית הסולם נמצאים נכים עם 40-49% נכות רפואית, רובם נכי נפש שנדפקים תמיד. לנכים אלה נקבעה קצבה של 3,750 שקלים לשנת 2021. הם יסתדרו מצוין עם זה, זה מספיק טוב בשבילם.

משה כחלון בראיון לדני קושמרו
חברת החדשות
להמשך הפוסט

איך מכינים קצבה גבוהה לנכים אמיתיים?

"הנכים הקשים ביותר" הם התירוץ לתת יותר לקבוצה קטנה שנחשבת ל"נכים אמיתיים" לעומת נכים בנכויות הלא נראות שלא נחשבים לנכים. אפליה קשה ופערים עצומים בין הקצבאות שנקבעו עם נציגי ארגוני הנכים, תוך הצגה מגמתית ומתעתעת ולעיתים אף מסולפת ומטעה של נתונים ומידע

החודש נכים אמורים לקבל תוספות שונות בהתאם לתיקון מס' 200 לחוק הביטוח הלאומי שאושר בכנסת. באתר הביטוח הלאומי נכתב שהחוק מבוסס על הסכם הנכים. זוהי הזדמנות לדון בהסכם הנכים ולבחון אותו.

הקצבאות לנכים ב-100% אי כושר השתכרות שנקבעו בהסכם הוצגו לציבור כך:

משתתף בהפגנת הנכים בנובמבר האחרון
דודו בכר
להמשך הפוסט

שקרים לנכים: ככה זה נראה בוועדת הכנסת

"אני שמח שאומנם לא באופן מלא, אבל באופן חלקי, עמדו במילה כלפי ציבור הנכים". צודק. המילים "קצבת נכות" מוזכרות גם בהצעת החוק

ישיבה בכנסת. אני לוחצת על המילים "שידור הישיבה", ועוד לחיצה על שם הדיון.

הזמן: יום שני , 12 בפברואר 2018 , 15:15.

הפגנת נכים
אלון רון
להמשך הפוסט

יש לי פתרון מדהים לנגישות, והוא בחינם

הגישה של המדינה שטחית. מבחינתה, נגישות זה כשהנכה מצליח לעבור את סף הדלת ולהיכנס פנימה. מה קורה כשהוא כבר בפנים? זה לא מעניין אותה

הרבה זמן לא כתבתי כאן על נגישות, ולא בגלל שהמצב בנושא הזה השתפר. אין שיפור. כמו עם קצבאות הנכות, שבמשך שנים נתקעו ונשחקו בגלל מדיניות שהפקירה את הנכים והתרכזה בצמיחה כלכלית, על גבם ומכספם (נתניהו: "אם רק נקטוף את הפירות ולא נגדל את העץ, לא יהיו פירות") - כך גם עם ההנגשה, עוצרים את הכל ונותנים להם לחכות. כמו עם קצבאות הנכות, שניתנות מתוך גישה של "עזרה" לנכים ולא מתוך מחויבות כלפיהם ואחריות ממשלתית (נתניהו: "ובכן, יש פה צדק. צדק חברתי קלאסי, לעזור לאנשים שזקוקים לעזרה ואינם יכולים מיידית לעזור לעצמם"), ומכיוון שזאת טובה, אפשר לתת להם לחכות עוד שלוש שנים עד שתועבר להם ההעלאה במלואה, ובינתיים טפטופים עד שהנשמה תצא והתוספות יישחקו - כך גם עם הנגישות. אומרים לנכים שהמדינה עדיין לא ערוכה לפרויקט הזה, ובינתיים הם נשחקים ונשחקים.

כמו עם קצבאות הנכות, שאמורות להינתן לנכים המבוטחים מתוך הכספים שהם שילמו לביטוח הלאומי, אך כספים אלה לא חוזרים אליהם דרך קצבאות ראויות, כך עם מערכת הבריאות. נכים מבוטחים בקופות החולים ומשלמים כספים, אך בגלל בעיות של נגישות הם עשויים לקבל שירות וטיפול ראוי פחות מזה של מבוטחים אחרים. אני לא יודעת מה קורה בקופות חולים אחרות, ומדברת רק על המתרחש בקופת החולים שלי.

אישה נכה משתמשת ברמפה
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

הצעת החוק להעלאת קצבת הנכות: סקירה

סקירה של ההצעה לתיקון חוק הביטוח הלאומי להעלאת קצבאות הנכות שהגישה הממשלה לאחר מתווה ההסכמות עם הנכים

הצעת החוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 201, התשע"ח 2018) שהגישה הממשלה ואושרה פה אחד ב-31.1.18 במליאת הכנסת, מציעה בשנת 2018 תוספת של כ-500 שקלים לנכים באי כושר מלא ובאי כושר חלקי, בשני שלבים (פעימות), עד שנת 2020. התוספת תתווסף לקח"ן - סכום שנע בין כיום בין 152-452 שקלים, המתווסף לקצבת הנכות וניתן בהתאם לאחוזי הנכות הרפואית (הנקבעים בוועדה הרפואית כשלב ראשון לפני קביעת דרגת אובדן ההשתכרות), ולא לקצבת הבסיס - סכום העומד כיום על 2,350 ש"ח וממנו נגזרות הקצבאות האחרות (אחוזים כפול קצבת הבסיס): שר"ם, קצבת ילד נכה, תוספת תלויים ועוד.

שתי העלאות נוספות יתבצעו בשנת 2020 ו-2021, בהתאם להחלטה של ועדה ציבורית שתוקם. לא ידוע מה יהיו הסכומים ומתי הם יינתנו בדיוק, אך התנאי הוא שמסגרת התקציב שהוקצה, בסך 4.2 מיליארד (שכמחצית ממנה ניתנת בשנים 2018-19) קבועה ואין לעבור אותה. נכים קשישים יקבלו תוספת של כ-270 שקלים. ההצמדה של קצבת הנכות (והקצבאות האחרות הנגזרות ממנה) לשכר הממוצע במשק תתחיל בשנת 2022. בנוסף ניתנה תוספת של 200 שקלים לקצבת שירותים מיוחדים לסיעוד ברמה הגבוהה והבינונית. סכום הדיסריגארד (בהתאם לחוק לרון שנקבע בעקבות מאבק הנכים  בשנת 2001, נקבע כי קצבתם של נכים שעובדים לא תישלל אם הם חורגים מהסף שנקבע, אלא היא תקוזז באופן הדרגתי), שעומד כיום על 2,805 ש"ח, יעמוד על 3,500 שקלים - כלומר נכה שמשתכר יותר מ-3,500 שקלים, ימשיך לקבל קצבת נכות, אבל יקזזו ממנה.

נכה בכיסא גלגלים עם שכמייה ביום גשום
מגד גוזני
להמשך הפוסט

הקלטת: לחיי הספין הבא של ראש הממשלה

ההתייחסות של נתניהו למקרה של הקלטת של רעייתו היא עוד ספין שקוף, שנועד להוביל אותנו באף לכיוונים אחרים הרצויים לו. הוא מזלזל בנו כשהוא מתייחס לכך כהרמת קול בכעס, הטבעית לכל אדם

בסרטון התגובה של ביבי להקלטה של אשתו שרה נתניהו, הוא פונה אלינו. "אני רוצה לשאול אתכם", הוא שואל, "בתשע השנים האחרונות, מישהו מכם הרים את קולו בכעס? פעם אחת, פעמיים, הרבה פעמים? אולי גם העיתונאים והעיתונאיות, גם הם לא עשו דבר כזה אף פעם?"

למרות שזוהי מעין שאלה רטורית וביבי משיב עליה מיד, אני רוצה להשיב לו על כך. אבל תחילה אני רוצה לכתוב על מה שהרגשתי כשהקשבתי לקלטת.

ראש הממשלה נתניהו בישיבת ממשלה שבועית בתחילת החודש. העם חכם, לא רק מצביעי הליכוד
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

דרכם של הנכים בישראל חסומה מכל הכיוונים

אני חיה במדינה שבה קבוצה קטנה של נכים חרצה את גורלם של אלפי נכים והחליטה בשמם כמה הם יקבלו, מתי ובאיזה קצב, ואף החליטה לחסום בשמם כבישים. קשה לי להאמין שמשהו ישתנה. הכל יישאר אותו הדבר. עקום ומעוות כפי שהיה

כשדיווחתי על הריאיון בתכנית של רינו צרור ועל לקיחת הכספים של הביטוח הלאומי על ידי המדינה, לא הצגתי את נקודת המבט שלי בעניין. רציתי לתת מקום לדברים שנאמרו ודיברו בעד עצמם. חשוב היה לי לתעד לא רק את מה שנוגע לקצבאות הנכים, אלא גם את הדוגמאות שהציגו ערן יאראק ואורנה אנג'ל מהמוסד לביטוח לאומי, שהראו כיצד תוכניות שנהגו על ידי המוסד מתוך חשיבה על הצרכים של המבוטחים מחד ועל היכולת הפיננסית של המוסד מאידך, מטורפדות על ידי האוצר.

לפני קצת יותר משנה הגיעה לאמא שלי מעריכה מהביטוח הלאומי כדי לבדוק את מצבה אחרי שהגשנו בקשה לשעות סיעוד וצירפנו אישור רפואי מהרופא. הקושי של אמי בולט לעין, הצטברות של בעיות רפואיות שהפכו אותה לתלותית ומצריכות סיוע והשגחה. למרות זאת, בשיטת מצליח הידועה נקבעו לה לאחר הביקור אפס נקודות בכל סעיפי ADL, שלא מזכות אותה בדבר. הגשנו ערעור. בדיקות מתישות, ביקורים אצל רופאים, אישורים נוספים, איסוף מסמכים מהארכיון, איבוד זמן ללא סיוע, ולבסוף נסיעה לוועדה מייעצת בביטוח הלאומי ברמלה. אמא בכתה שם, גם אני בכיתי. "אני פוחדת על אמא שלי", אמרתי להם, "בבקשה תעזרו לה, תעזרו לה", התחננתי. הם הקשיבו, הם היו אמפתיים, הם בחנו את המסמכים ולבסוף קיבלנו הודעה שהסיוע אושר.

האם הם יערערו? בוודאי שלא
אילן אסייג
להמשך הפוסט

גברת ראשונה צריכה להתנהג כמו גברת ראשונה

גברת ראשונה אמורה לדעת שתכשיטים, משקאות, סיגרים, ריהוט לבית הפרטי וארוחות מיוחדות, צריכים לבוא מהכסף האישי והפרטי שלה ושל בעלה ולא ממתנות או מכסף ציבורי. היא גם אמורה לדעת שטוּב לב ואורך רוח הן תכונות שמוקרנות החוצה. וכשזה נעשה באופן טבעי - כולם יידעו על זה בלי שמישהו יכתוב על זה

כשאני שומעת את הנאומים של בנימין נתניהו ואת "שרה ואני", "אשתי שרה ואני", "אני ושרה אשתי", אני תוהה האם יש תקנון פנימי סודי שמכתיב את מספר הפעמים שזה יופיע בטקסט. כשאני צופה בתמונות הרבות של אשת ראש הממשלה לצד בעלה, כשהמצלמה שבה ומראה את הבעות פניה, עולה תהייה דומה.

כשאני שומעת את הצירוף "הגברת הראשונה", שאינו נהוג במדינת ישראל ונתפר עבור הזוג המלכותי (בני ציפר צועק מהיציע: "יחי בנימין נתניהו המלך, ותחי שרה רעייתו"), אני שואלת את עצמי אם זאת שמשתוקקת כל כך שיכירו בה כגברת הראשונה, מודעת למשמעות שעומדת מאחורי התואר הזה. 

הזוגות נתניהו וטראמפ בביקור הנשיא האמריקאי בישראל
מארק ישראל סלם
להמשך הפוסט

הלאמת הביטוח הלאומי: המדינה לקחה את הכסף

משיחה עם שני בכירים מהמוסד לביטוח לאומי עולה כי בכל שנה עודפי הגבייה נלקחים על ידי המדינה, שעושה בהם שימוש בהתאם לשיקוליה, וכי הסמכות בנוגע להחלטות בביטוח הלאומי נתונה בידי האוצר ופקידיו

השבוע בתוכניתו של רינו צרור בגלי צה"ל, נחשפנו למה שנעשה מאחורי גבנו, בזמן שאנחנו, התמימים, מאמינים שהכספים שהפקדנו בביטוח הלאומי לביטחוננו הסוציאלי ישמשו אותנו בימים קשים שבהם נהיה חלשים. שתי שיחות (חלק א' ב-22.1.18, וחלק ב' ב-23.1.18) עם אורנה אנג'ל, יו"ר ועדת הביקורת בביטוח הלאומי, חברה בוועדת הכספים וחברת מועצת הביטוח הלאומי, וערן יאראק, יו"ר ועדת הכספים בביטוח הלאומי וחבר המועצה, שבהן הם הציגו עובדות ונתונים שהיממו אותי.

אני מעלה על הכתב את הדברים שנאמרו:

סניף ביטוח לאומי
עופר וקנין
להמשך הפוסט

פרסומת "הנני כאן" של לאומי: להפוך את העשירים לעשירים יותר

הישראלי שמתלונן שהוא האיש אשר תמיד נותתתתן נותתתתן - לא באמת מסכן. במציאות שבה המדינה מיטיבה עם בעלי היכולת בעוד הקבוצות החלשות קורסות, הוא חזק ואיתן. אז מה אם הילדים חסרי גבולות

בהתחלה רציתי לכתוב על השימוש הנוראי בשיר "הנני כאן" שבנק לאומי עשה בפרסומת שלו. על זה שהחצופים האלה לקחו את השיר היפה שנכתב על ידי חיים חפר והולחן על ידי דובי זלצר, השיר בביצועו המרגש של יהורם גאון, השיר שגורם לי תמיד לבכות ולהתגעגע לתקופה של פעם שבה כולם ידעו טוב מאוד למי יש כבוד. לקחו את "הנני כאן" והפכו אותו ל"נהייתי בנק" כדי לפרסם את לאומי me, שמאפשר העברת כספים לכרטיס דרך אפליקציה.

אחר כך החלטתי לרדת מזה. כל כך הרבה החלטות מקוממות וחוקים מעוותים שגוזלים מאיתנו את כל מה שהיה טוב ונוח ונכון וצודק, נכנסים לחיינו ומשנים אותם אט אט לבלי הכר ומבלי שתהיה לנו שליטה על כך, אז אני אקטר על זה שהרסו לי שיר? השיר המקורי יישאר איתי לעד ואוכל ליהנות ממנו ולהתרפק עליו כל אימת שארצה, אבל העולם המתהווה שאני תקועה בו, הוא מציאות קיימת. לכן החלטתי להניח לשיר ולכתוב על הפרסומת עצמה.

גל תורן בפרסומת החדשה של לאומי דיגיטל
עמוד הפייסבוק של לאומי
להמשך הפוסט

כשנגרם קיפוח, הוא יתוקן לאלתר. אבל תלוי במי מדובר

השרים רוצים, וכל שהם צריכים לעשות זה לפתוח את הפה ולקטר, קצת לרוץ לפה, קצת לרוץ לשם, לשכנע, לדבר, וזהו, זה נעשה. כל כך פשוט

ידיעה קצרה בחדשות הערב של ערוץ 2 שלשום, גרמה לי להבין מחדש את האופן המעוות שבו דברים מתרחשים כאן, לעומת אלה שתקועים ותקועים ותקועים.

מסתבר שחברי הממשלה מרגישים כבר תקופה ארוכה שהשכר שלהם לא עולה באופן מהיר מספיק. מה זה "תקופה ארוכה"? לא יודעת, אבל זה בטוח לא כמו הנכים למשל, שמחכים כמעט 20 שנה להעלאת קצבאות הנכות הקפואות שלהם, שהן למעשה השכר שלהם בעקבות אובדן כושר השתכרות. ושמחכים לפעימה, הו, אותה פעימה עלובה ראשונה שהם אמורים לקבל, בערך 300 שקלים, שלה הם יחכו עוד חודשים ארוכים. ולהעלאה המלאה שהובטחה, אם היא תאושר בכלל, הם יצטרכו לחכות עד 2021, עד שתצא הנשמה, ובלי שום פיצוי על השחיקה המתמשכת בינתיים.

נתניהו ושרים בממשלתו במליאת הכנסת
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

זה פלילי, אילנה, זה פלילי?

כשאמא מתייחסת לעובדים ככלי שמשרת אותה ואת רצונותיה, וכשהילדים נולדים לתוך מציאות כזאת - כך הם יתייחסו לאחרים. ראיון שיהיה באמת

כשצפיתי בהקלטות על יאיר נתניהו, נזכרתי בתוכנית "עובדה", כשאילנה דיין שאלה את עו"ד יעקב וינרוט על התכשיטים, המשקאות והסיגרים שמומנו למשפחת נתניהו, וינרוט השיב: "נו, ארוחות יוקרה, בסדר. פלילי אילנה? פלילי?". פלילי או לא - זה מה שקובע את נורמות ההתנהגות והסטנדרטים במשפחת נתניהו. אספתי את המידע שברשותי וניהלתי שיחה דמיונית עם עורך דין דמיוני, לשמוע מה דעתו.

שמעתי על ההתנהגות והיחס הקשה של שרה לעובדים שלה. מה יש לך להגיד על זה?

יעקב וינרוט ואילנה דיין מתוך "עובדה"
קשת 12
להמשך הפוסט

השנה החדשה של רוזי, העובדת הסיעודית שלי

אם צדק ויושרה היו עומדים לנגד עיניהם של הפוליטיקאים, אם הם היו בודקים מה חשוב לאזרחים שלהם ומה הם רוצים, אם היה אכפת להם מאחרים ולא רק מהכיסא שלהם, אם הם היו מבחינים באלה שמשרתים אותם ביומיום

אני: רוזי, את מסכימה שאני אספר שאת סבתא?

רוזי: למה לא?

רוזי עם הצבעונים בבית
עינת קדם
להמשך הפוסט

ואז הגיעה נחמה

פוסט שכתבה נחמה ריבלין בעמוד הפייסבוק של נשיא המדינה עורר בי געגוע להתרגשות משותפת בין ישראלים שמתלכדים מול יופי וכאב, שמביעים אכפתיות וחמלה ודאגה, אהבה והזדהות. האם הרגישות תדבק גם במתלהמים?

לאחרונה אני מבקרת מדי פעם בדף הפייסבוק של נשיא המדינה רובי ריבלין. אני מתעדכנת לגביו, בודקת מה הוא כתב, מה קורה איתו ומה הוא עשה. זה מין צורך שלי לשמור עליו כמו שהוא רוצה לשמור עלינו. ביום שישי כשבדקתי, ראיתי בדף שלו פוסט של אשתו, נחמה ריבלין. "שלום לכולם, כאן נחמה", היא כתבה, וסיפרה על ספרו החדש של אהרון אפלפלד, "תימהון". "כשיוצא לאור ספר של אהרון אפלפלד", היא כתבה, "אוחזת בי התרגשות. אם להיות ספציפית, פעם הייתי באמצע בישולים לחג, וגיליתי בהאזנה לתכנית רדיו שיצא לאור ספר חדש שלו. עזבתי הכל ורצתי לחנות הספרים הקרובה לרכוש לי עותק".

קראתי את דבריה בהתרגשות. כן, זה עדיין קיים, זה כאן, זה לא נעלם. הפשטות, ההתבוננות האנושית, ההתרגשות ממילים ומסיפור אנושי. סוף סוף קצת אוויר לנשימה, הפוגה מהתקפות הזעם, מהלעג והציניות, מהשקרים והדמגוגיה, מהנהנתנות והאדישות לסבלם של אחרים.

נחמה ריבלין במפגש עם תלמידי בית ספר בגינה קהילתית בירושלים
תומר רייכמן
להמשך הפוסט

עירית לינור, לא הבנת את רובי ריבלין ולא את ג'ון לנון

אנשים כמו עירית לינור מנסים לצמצם את הדמוקרטיה לפן אחד בלבד שלה, והוא שהציבור בוחר את הנבחרים שלו, והרוב קובע, ומי שיש לו בעיה עם ההחלטות וההתנהלות של נבחרי הציבור האלה, הדרך היחידה שלו לגרום לשינוי היא בבחירות הבאות בקלפי

אני חושבת שאם הייתי משמיעה לילד בכיתה אל"ף את דבריו של נשיא המדינה רובי ריבלין שנאמרו בכנס בנושא דמוקרטיה רשתות חברתיות, הוא היה מבין למה הוא התכוון. זה לא כזה מסובך. רובי ריבלין דיבר פשוט ומהלב, בגובה העיניים, לא צריך לעשות היקשים לוגיים מורכבים כדי להבין. אבל עירית לינור לא הבינה. טוב, למה כבר אפשר לצפות מזאת שניתחה את השיר "Imagine" של ג'ון לנון, "השיר הנורא ביותר שנכתב אי פעם", כך: "לנון: 'מעלינו רק שמיים', "נו, מה אתה אומר. כאילו שלא שמנו לב. 'אה, וגם בלי דת', בטח. רק אימג'ין המעאפן שלך יהיה דת. 'דמיינו את כל האנשים חיים בשלום'. כולם? כל הזמן? אה, שכחתי - כולם מסטולים מהתחת. "אין צורך בתאוות בצע, או רעב. 'תאוות בצע מניעה את העולם, יא סתום. בלי תאוות בצע כ-ו-ל-ם יהיו רעבים'.

מה הפלא, אם כן, שמה שהיא הבינה מדבריו של הנשיא זה שהוא קורא לאזרחי ישראל לצאת להפגנות לנוכח המצב הנורא במדינה?

הנשיא ריבלין, עירית לינור
מארק ניימן / לע"מ, אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

"אקס פקטור": התעללות בשם הרייטינג

גם מופעי הבידור ברומא העתיקה שכללו קרבות בין גלדיאטורים והסתיימו לעיתים קרובות במותם, נועדו לשעשע את הקהל. האם אנחנו משכפלים את העניין מהצד הרגשי?

פה ושם, מדי פעם, אני צופה ביחד עם רוזי, העובדת הסיעודית שלי, בתוכניות "הכוכב הבא" (קשת) ו"אקס פקטור" (רשת). אני עושה את זה בשבילה כי היא ממש אוהבת את התוכניות האלה. סתם, שיקרתי. רוזי בחדר השני, עסוקה בענייניה. זאת אני שפותחת ביוזמתי את הערוצים האלה. חייבים לגוון קצת. כמה תחקירים של "אנליסט" שמראים לנו איך הכסף שלנו הולך לאיבוד אפשר לראות?

עזבו את זה שהכל מתוכנן ומבוים באופן כל כך שקוף, כמו למשל הנערה שהתחילה את השיר בשקט, ושלושה שופטים הזדרזו לתת לה אדום שנייה לפני שהיא תפתח את הקול, ולפתע - איזו הפתעה, היא שרה ממש מדהים, ואוי, למה היינו כל כך פזיזים ולא חיכינו עוד קצת עד שהיא תפרוץ החוצה, ואיך מתקנים עכשיו את העוול הזה? (הכוכב הבא, עונה 5 פרק 13). עזבו את צמד המנחים אסי עזר ורותם סלע עם העליצות הבלתי נגמרת שלהם, והשאלות המגעילות שהם מרשים לעצמם לשאול בשם הישירות כביכול ("אני יכולה להגיד לך את האמת? בלי שתיעלב. על פניו, אתה לא נראה כמו זמר שהולך לכבוש עכשיו את הכוכב הבא. יש מצב שהחזות שלך מטעה אותי?" - הכוכב הבא, עונה 5 פרק 4).

שלב הכיסאות ב"אקס פקטור"
רשת 13
להמשך הפוסט

איילת שקד - היית ונותרת כוחנית

היא ידעה לנפנף אותי ולהשתיק אותי בקלות, להגיד לי שאני מדברת שטויות, שאני לא רציונלית. תמיד היא הצליחה להשיג את מה שרצתה, ברוב המקרים בלי להתאמץ. פעם, נשים כמוה גרמו לי להרגיש קטנה וחסרת ערך

איילת שקד נואמת בכנס ''העמותה למשפט ציבורי'' שנערך השנה בזכרון יעקב. אני מכירה נשים כמוה, נתקלתי בהן פעמים רבות בחיי, במקום העבודה, בצבא, במוסדות שהגעתי אליהם כדי לקבל שירות. זוכרת את האישה ההיא שהסתובבה עם מבט קבוע של מיאוס, שנתן לי תחושה שאני זאת שאחראית לחוסר שביעות הרצון הזה, את האישה עם המבט הקר והמתנשא שגרם לי להרגיש טיפשה ולא חשובה, שגרם לי להרגיש שאני מטרידה אותה ומבזבזת את זמנה היקר וברגע שאלך היא תוכל להתפנות לאלה שראויים לה. היא ידעה לנפנף אותי ולהשתיק אותי בקלות, להגיד לי שאני מדברת שטויות, שאני לא רציונלית. תמיד היא הצליחה להשיג את מה שרצתה, ברוב המקרים בלי להתאמץ במיוחד. פעם, נשים כמוה גרמו לי להרגיש קטנה וחסרת ערך.

אני מקשיבה לנאום של שקד שבו היא תוקפת את בית המשפט העליון. זה כבר הפך לשגרה. היא מקריאה בקול מונוטוני מהדף את הנאום שמן הסתם נכתב עבורה על ידי צוות היועצים שלה, נראית כמו תלמידה בטקס בבית הספר. המשפטים מאולצים ומסורבלים, הרעיונות שבורים וכדי להבין אותם צריך לחזור ולשמוע את אותו רעיון כמה פעמים, העובדות עוברות שיפוץ והדעות מוצגות כעובדות. "הבריחה של הדמוקרטיה נובעת מפחד עמוק וקמאי מהעם", היא קובעת, ובונה על המשפט הזה את כל התיאוריה שלה על בית המשפט העליון.

איילת שקד בדרכה לישיבת ממשלה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

"סופה של האמת לנצח"? הלוואי

בתום הנאום הם מברכים על הנרות ושרים שירי חנוכה. זה קורה בכפר המכביה, במרחק של כמה דקות בלבד מהבית שלי, ואני מרגישה כאילו זה קורה במדינה אחרת

ושוב הוא מולי, נואם בטקס הדלקת נר אחרון של חנוכה, מול קהל מעריצים משולהבים הסוגדים לו. לא, רק שלא יגיד עוד פעם את המשפט ההוא, ש"לא-יהיה-כלום", בבקשה, לא, די, מספיק עם זה, סבלתי מספיק. הנה, אמר. בא לי למות, אני כל כך אומללה. "ברור", הוא היה אומר אילו שמע אותי, "אף אחד לא אוהב שאומרים לו את האמת בפרצוף", וזה, האמירה הזאת, שנשמעת כל הזמן בחוגי הימין, זה מה שעושה אותי עוד יותר אומללה ממה שהייתי, כי היא מותירה אותי בחוסר אונים. איך אפשר להתחיל להסביר למה זה כל כך לא הוגן להגיד למישהו שמתעצבן, שמתוסכל, שמתקומם, שנפגע, שמיואש, שנרמס, שאיבד את האמון, שהוא מרגיש את כל זה כי בעצם אמרו לו את האמת בפנים.

"הוא האדם היחיד שהעז להגיד לו את האמת", אומר בני ציפר על איל ברקוביץ' שתקף בתוכניתו את מני נפתלי, "אבל בצורה הכי קולית, הוא תקע את הסיכה במקום הכי כואב, הוא אמר לו שהוא לא גבר... והוא הוכיח לו שהוא לא גבר". כאילו שיש בעולם הזה רק אמת אחת ויחידה ואין בלתה, כאילו שעצם השמעת דעה בתוקפנות בפרהסיה, הופכת אותה באחת לעובדה ולאמת.

נתניהו נואם בכפר המכביה מול פעילי ליכוד
מגד גוזני
להמשך הפוסט

כשליצמן נלחם על השבת ולא עלינו

סרטה של סופי צדקה חשף את סיפורה האישי שהוא סיפורים של המוני קשישים בישראל: הפקרות משיקולים כלכליים

בגרון חנוק ובעיניים דומעות צפיתי בסרטה של סופי צדקה "בשם האב" שהוקרן ביום שלישי (12.12) בערוץ עשר. צדקה מביאה בסרט את סיפורה האישי, המשותף לאלפי קשישים בישראל. אביה חלה בשבץ מוחי, ובתום הטיפול הרפואי בבית החולים המליץ בית החולים שהאב יעבור הליך של שיקום מקצועי - טיפול בחולה על ידי צוות רב מקצועי הכולל רופא, פיזיותרפיסט, מרפא בעיסוק, קלינאי תקשורת, עובד סוציאלי, פסיכולוג ופסיכיאטר.

טיפול כזה, שהיה מציל אותו, יכול להתבצע בבית חולים שיקומי. קופת החולים רצתה לחסוך את הוצאות ההליך, והחליטה שהאב יעשה את הליך השיקום בבית. השיקום בבית כלל ביקור של פיזיותרפיסט פעמיים בשבוע. תוך שבועיים מצבו של האב התדרדר והוא הפך לסיעודי, עד שנפטר. אף אחד לא אמר למשפחה שיש לה זכות להביא חוות דעת של צד שלישי, שתכריע בנוגע לשיקומו של החולה בהליך כולל ומלא, דבר שהיה מונע את ההתדרדרות במצבו שהובילה למותו.

יעקב ליצמן
אוהד צויגנברג
להמשך הפוסט

בשביל זה לפיד חיכה שלוש שנים?

בפוסט שהעלה יאיר לפיד לפייסבוק הוא מציג את עצמו כחייזר תמים שנקלע לכדור הארץ ולא מצליח להבין את הדרכים העקומות שבהן אנשים מתנהלים. הוא כאילו נאלץ להודות באמת הלא נעימה, כשמהי אותה אמת? שהוא מופתע. ממה הוא מופתע? מזה שלא כולם מדהימים כמוהו

יש בי שני צדדים די מנוגדים. מצד אחד קל לרמות אותי, כי אני מאמינה בטוב שבאדם. אך בצד התמימות הזאת, יש בי יכולת לזהות פוזה באמצעות הבעות, קול, דיבור וכתיבה. זה לא מדע מדויק, זאת בסך הכל אינטואיציה, תחושה שכל הרעש מסביב הוא רק תפאורה ובפנים אין משהו מוצק לאחוז בו. לפעמים לאחר זמן מה אני מגלה שטעיתי, ושבאותו אדם שחשבתי שאין בו כלום חוץ מפוזה, יש הרבה מעבר לכך. כשזה קורה, אני מכירה בטעות שלי ומשנה גישה. לפעמים זה הפוך, ואני מגלה שטעיתי כשחשבתי שהאדם שמולי אמיתי וחף מפוזות. זה קרה לי למשל עם שר האוצר, משה כחלון.

לגבי יאיר לפיד, בינתיים התחושה שלי לא השתנתה. ההבעות שלו, הדיבור שלו, הפוסטים שלו תמיד נראים לי כמו פוזה, ניסיון לפנות לרגש שלי ולמשוך אותי במניפולציות זולות. לקרוא פוסט של יאיר לפיד זה כמו לצפות בפרומו לתוכנית של אמנון לוי. הרבה הבטחות לדברים שכביכול לא ידענו עליהם ואנחנו אמורים להיחשף אליהם לראשונה בתוכניתו, כשבפועל אין בתוכנית עצמה שום דבר מרעיש. לעתים לוי דווקא כן מצליח להפתיע ולחדש, אבל אצל יאיר לפיד זה לא קורה אף פעם. הוא מפתה את הקורא תוך שימוש במילים מסוימות כדי להעניק לדבריו נופך של כנות ואמינות, וכלום. וכך בכל פעם מחדש.

יאיר לפיד נואם בכנס "יש עתיד" בתל אביב
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

התפכחתי מכחלון, וזה כואב

עוד ניסיון השתקה, המתווסף לתביעות ההשתקה ולהסכמים שסותמים את פיותיהם של אלה שיודעים - הכל כדי להסתיר מהציבור את האמת המכוערת. וכל זה הודות לאותו איש כריזמטי שכל כך חיבבתי

אני זוכרת את הרגע שבו נדלקתי על משה כחלון. כן, הייתי מאוהבת בו קצת. זה התחיל כבר אז, כשדיבר על הרפורמה שהוא יוזם בתחום הסלולרי. זה לא רק המהלך שעשה, שהפעיל אצלי את הרגש הזה, מהלך כה פשוט ונפלא שהיטיב עם כל כך הרבה אנשים, אלא המבט שהיה לו כשדיבר על הטמטום שבמצב הקודם. מין מבט מזלזל כזה באבסורד שבו חיינו עד שהגיע. הדיבור הזה, הביטחון העצמי, השכל החריף והזיק בעיניים, זה מה שהצית אצלי את הלהבה. קוראים לזה כריזמה (מיוונית: charisma חסד, והחלופה העברית - קִסְמָה). מילון אבן שושן מגדיר כריזמה כשאר רוח, קסם אישי, כושר מנהיגות, תכונות אישיות שבכוחן לעורר הערצה והתלהבות.

הכריזמה של כחלון סחפה אותי ושבתה את לבי. לא הצבעתי לו בבחירות, אבל היה לי נוח לדעת שהוא נמצא באזור. כשאדם כזה בעל עמדת כוח נמצא בממשלה שבה מכהן ראש ממשלה מסוכן ומושחת, הוא יבלום את החוקים הפוגעים בדמוקרטיה, הוא יילחם בעוול ובאי הצדק, הוא ישמיע את קולו, הוא ידאג לנו כמו שהוא דואג לאמא שלו מגבעת אולגה, כך חשבתי. את כחלון אי אפשר לדחוק לפינה, אי אפשר לאיים עליו, הוא לא ימכור את נשמתו לשטן, הוא לא יעשה הכל בשביל הכיסא. כך אני, התמימה, האמנתי.

משה כחלון בכנסת
עופר וקנין
להמשך הפוסט

לא, מזרחי טפחות, זה לא יעבור

"גם זה יעבור" של טונה הוא שיר מפוכח שמדבר על רגשות, על כאב ובדידות ועל חוסר הקביעות בחיים. בא בנק מזרחי טפחות, גוף עסקי, אינטרסנטי, ומנכס את השיר לעצמו באצטלה של אכפתיות ומחאה חברתית

אני יושבת מול המחשב, מקללת את הווינדוס 10 הארור שנכפה עליי, תוהה בשביל מה היה צריך אותו בכלל ומה היה רע בקודם ובזה שלפניו. בעוד אני מנהלת מלחמה אבודה עם המקלדת, העכבר והמסך, אני שומעת מהטלוויזיה את השיר של טונה. מצלמה בשחור-לבן עוברת מקרוב על פניהם הקפואות של גברים ונשים לא מוכרים, רובם צעירים. ברקע נשמע קולו של גבר ששר-מדבר לצלילי שירו של טונה "גם זה יעבור".

זה נראה לי כמו סרטון מחאה על עוולה מסוימת. ואולי זהו סרטון שירות לציבור שבסופו יבוא מסר חשוב. אולי רוצים להזכיר לנו להגן על עצמנו מפני תאונות דרכים, אולי אלה הנחיות לזיהוי שבץ מוחי או הנחיות לעזרה ראשונה נפשית במצבי חרדה, אולי זה סרטון שאומר לנו לעזור לקשישים בודדים ולנזקקים, או סרטון שמעודד שילוב של בעלי מוגבלויות בחברה וקבלת האחר, אולי זה סרטון שמדבר על חשיבותה של עזרה הדדית, של מילה טובה, הקשבה, חיוך. זה מרגש אותי. אני ממשיכה לצפות בסרטון דרוכה, מחכה לבאות.

דביר בנדק מתוך הפרסומת
ערוץ היוטיוב של מזרחי טפחות
להמשך הפוסט

לביבי יש בשורה טובה בשבילנו

אולי תעמולת הבחירות של ביבי שעובדת חזק על המוח שלנו תצליח לו, והוא ישכנע אותנו, החמוצים, אחרי שנקרא עוד כמה ידיעות ובשורות טובות על ישראל שלנו

שמעתם את החדשות? כלכלת ישראל חזקה מאי פעם! זה מה שביבי אומר בסרטון שהעלה בדף הפייסבוק שלו ביום שישי האחרון, שכותרתו "יש לי בשורה טובה בשבילכם". בסרטון הוא הציג חתיכה גזורה של ידיעה מעיתון, מודבקת יפה על בריסטול לבן: "ישראל זינקה בעושר; השכר הריאלי צמח", נכתב בכותרת. עשיתי חיפוש פשוט בגוגל, והופ, איזו הפתעה. הכותרת היא מ"ישראל היום".

באותה מידה ביבי יכול לבשר לנו לקראת הבחירות הקרבות עוד הרבה בשורות נפלאות הנתמכות בגזרי עיתון מאותו חינמון שבבעלות מקורבו המיליארדר, ולהתעלם מנתונים בנושאים רבים אחרים, למשל, מהפערים החברתיים בין עשירים לעניים בשנים האחרונות, ממצבם של הקשישים בישראל, ממצב הרפואה, מהעומס בבתי החולים, מההמתנות לתורים, ממספרם של מבוטחים שמתים או שמחלתם מחמירה כיוון שהם לא יכולים לשלם על טיפולים ותרופות, מנתונים על הביטוח הסיעודי, נתונים על הדיור הציבורי, מחירי הדירות כיום, מספרם של אלה שאינם מצליחים לקנות דירה, יוקר המחיה. כל זה לא רלוונטי כשביבי מכהן ומתכוון להיבחר שוב. רק בשורות טובות.

קשישים בעגלות נכים בגינה
אייל טואג
להמשך הפוסט

הראיון עם יעקב ויינרוט ב"עובדה" - מרגש ומפעים

הריאיון של עו"ד יעקב וינרוט אצל אילנה דיין הוא אחד הראיונות המיוחדים שנעשו אי פעם. הוא עצוב ונוקב ומעורר השראה, בגלל שתי הדמויות שבמרכזו - אילנה ויעקב

התלבטתי איך לכתוב על השיחות בין אילנה דיין לעו"ד יעקב וינרוט בלי שזה ייראה כאילו אני משתמשת בריאיון כדי להתנגח בזוג נתניהו, ולכן חלפו כמה ימים מאז שהתוכנית "עובדה" (9.11.17, פרק פתיחת עונה 8, קשת) שודרה ועד כתיבת הטור הזה. אני חושבת שהריאיון הזה, שהוא תוצאה של שיחות ארוכות שהתקיימו בין השניים במשך יותר משנה, הוא אחד הראיונות המיוחדים שנעשו אי פעם. הוא מרגש ומחכים, הוא עצוב ונוקב ומעורר השראה, בגלל שתי הדמויות שבמרכזו. אילנה ויעקב. 

בניגוד לעורך דין שמנהל חקירה צולבת של עד בדוכן העדים, מראיין טוב הוא לא זה שמצליח להביך את המרואיין שלו, לדחוק אותו לפינה ולחלץ ממנו את מה שהוא לא התכוון להגיד. מראיין טוב הוא לא זה שמנסה להסיט את הדיון באמצעות מניפולציות מתוחכמות לכיוון הרצוי לו, או זה שמצליח לפתות את המרואיין שלו ולהערים עליו ולתמרן אותו. בעיניי, מראיין טוב הוא קודם כל זה שמצליח, כמו פסיכולוג, להתחבר למרואיין שלו, לשקף לו את דבריו שלו, להמשיך את הרעיון או את קו המחשבה שלו ולומר אותם במילים אחרות. נדרשת לכך חוכמה, רגישות ויושרה.

עו"ד וינרוט ב"עובדה"
קשת 12
להמשך הפוסט

הפרסומת מוכיחה: העולם שייך למלכה בר רפאלי

עזבו את הכן או לא משיכה לאחים, הפרסומת של בר רפאלי דוחה מסיבות אחרות לגמרי. חוסר אמינות מוחלט (מתי נשכתם שפתיים בפעם האחרונה), ייצוג מוגחך (למה לא כתוב לסטייליסט "הומו" על המצח?) ושליטה מוחלטת של המלכה על שאר הנתינים

רוב האנשים שנרתעים מהפרסומת החדשה של הודיס שבה מככבת בר רפאלי, מנמקים את הרתיעה שלהם בכך שיש בה רמיזה לגילוי עריות: בר רפאלי רואה בבניין ממול גוף חטוב של גבר בלי לראות את פניו, ולבסוף היא מגלה שהגבר שהיא חשקה בו הוא אחיה הצעיר.

לי הפריעו דברים אחרים בפרסומת הזאת. ראשית, חוסר האמינות. כשאישה חושקת בגבר או כשגבר חושק באישה, הם לא נושכים את השפתיים כמו שרפאלי עושה. כשאנחנו חושקים במישהו, העיניים מדברות והמבט. לעשות תנועה של נשיכת שפתיים כדי לבטא משיכה זה בדיוק כמו לשים בלון מעל לראשה של רפאלי עם הכיתוב: "תראו עד כמה אני רוצה אותו".

רפאלי מתוך הפרסומת החדשה ל"הודיס"
ערוץ היוטיוב של הודיס
להמשך הפוסט

לאורלי וגיא יש פתרון נהדר לבעיית הנכים

בריאיון של כמה דקות עם דובר מאבק הנכים, גיא מרוז ואורלי וילנאי הצליחו למסמס את כל מהות המאבק של הנכים

בשבוע שעבר ערכו אורלי וגיא בתוכניתם בערוץ 10 ריאיון עם לביא נאור, נכה, המשמש כדובר במאבק הנכים להעלאת קצבת הנכות לשכר מינימום. אין ספק שכוונותיהם היו טובות, אבל השאלות וההצעות שהציגו מעידות על בורות ועל תפיסה מעוותת שקיימת בנוגע לשאלה מה המשמעות של אובדן כושר בעבודה, עם מה נכים מתמודדים ולמה הם נאבקים.

לאחר שלביא אמר שנקבעו לו 100% אובדן אי כושר ו-50% בתחום הסיעוד והוא מקבל קצבת נכות בגובה 2,342 שקל (החל מ-2:50 דק' לסרטון), גיא בירר מה עוד הוא מקבל. לביא אמר שהוא מקבל גם קצבת שירותים מיוחדים בגובה 1,400 שקל. "ורכב?", הוא נשאל. לא. "4,000 שקל ובזה זה נגמר?" גיא תמה.

משמאל לימין: גיא ואורלי, לביא נאור ועו"ד גיל גולדרייך
ערוץ 10
להמשך הפוסט

המספרים האמיתיים מאחורי מחאת הנכים

סטיגמות ודעות קדומות לחוד, ומציאות לחוד. מה עובר בראש של אנשים שרואים את הפגנות הנכים מהצד? שהנכים עצלנים? אולי משקרים לגבי קצבתם? בסיוע יושב ראש מטה הפעולה של הנכים, בחרתי להציג את הנתונים - את המציאות

לאחרונה אני נחשפת לדעות, הן בעיתונות הכתובה והן בעיתונות המשודרת, נגד הנכים הדורשים העלאת קצבת הנכות לגובה שכר מינימום. נכים, כך נטען, "משקרים לגבי קצבתם"; "נכים מנצלים את המצב"; "הם חמדנים"; "עצלנים; "מרמים בנוגע לנכותם"; "נצלנים וכפויי טובה ומאבקם לא מוצדק". חשבתי לעצמי שאולי זה מה שעובר בראשם של אנשים נוספים שרואים את הפגנות הנכים מהצד. החלטתי להציג כאן, בסיוע של קובי כהן, יו"ר מטה הפעולה של הנכים, את הנתונים ומכאן - את המציאות.

קצבת נכות

על פי הסקירה בדוח השנתי של המוסד לביטוח לאומי, ובצירוף נתונים מתוך הלוחות הסטטיסטיים של המוסד, בישראל יש 245,297 נכים מקבלי קצבאות נכות מהביטוח הלאומי כפיצוי על אובדן כושר עבודה, 67% מהם חיים בגפם, 80% מהם בעלי עבר תעסוקתי. מתוך כלל הנכים, 186,759 נכים מקבלים קצבה אחת ללא ניידות ושר"ם  – והיא קצבת הנכות (נכון לדצמ' 2016), כך שכל הכנסתם עומדת על 2,342 שקל (+תוספת הניתנת בהתאם לנכות הרפואית ונעה בין 151-451 שקל, וכן תוספת לבן/בת זוג ולשני ילדים בהתאם לתנאים שנקבעו). מהכנסה זו הם אמורים לשלם השלמה לסיוע בשכר דירה, הוצאות מחיה, רכישת אביזרים שאינם ממומנים על ידי המדינה, תרופות, טיפולים רפואיים (שאינם ממומנים על ידי המדינה), טיפולי שיניים, תיקונים, תשלומים לבעלי מקצוע ותשלומים נוספים. 10,050 נכים מקבלים שלוש קצבאות (נכות+שר"ם+ניידות), בהרכבים כספיים שונים, כשהסכום המקסימלי אליו אפשר להגיע עומד על 15,966 שקל. חושבים שזה הרבה? בואו נבדוק.

משתתף בהפגנת נכים בתל אביב בחודש שעבר
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

רובי ריבלין ומירי רגב: משחק סכום אפס

על פי הפרשנות של רגב, כשריבלין מדבר על מה שהוא רואה כדה-לגיטימציה שהיא עושה, הוא עצמו עושה לה דה-לגיטימציה ושולל את הלגיטימיות שלה כשרת התרבות. איזה מהלך מבריק

התרגשתי כשקראתי את דבריו מאירי העיניים של נשיא המדינה רובי ריבלין בפתח הקונצרט המיוחד של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, כשדיבר על תפקידה של האמנות. הבלחה של שפיות, שמראה שהעולם שלנו לא מקולקל לחלוטין.

תרבות, הוא אמר, חייבת גם להיות מאתגרת, מפתיעה, בועטת ולעיתים מתריסה. היא צריכה להוציא אותנו משיווי משקל, להכריח אותנו לערער על המובן מאליו, לתת לנו זווית חדשה. ועוד הוא אמר: "תרבות היא לא משחק סכום אפס. הדרך להרחבת המעגל לא חייבת לעבור בדה-לגיטימציה של הצד השני". במושג "דה לגיטימציה" ריבלין כיוון לאופן שבו שרת התרבות מירי רגב שוללת את הלגיטימיות של קבוצות מסוימות בחברה, מבטלת אותן ונלחמת בהן כאילו הן האויב.

רובי ריבלין ומירי רגב
לע"מ, יונתן זינדל/פלאש 90
להמשך הפוסט

מהשָׁבּור ועד הסָחי: איך התאהבתי בסלנג של "מטומטמת"

הכתיבה של היוצרת בת חן סבג חשפה בפניי עולם עשיר ומופלא של מילות סלנג וביטויים שתורמים לשפה ומעשירים אותה. זה יפה ורענן, ועוד יותר מכך - אמיתי

בזמן האחרון אני אוהבת את ימי ראשון, שני ושלישי. "באיזה קטע?", תשאלו. בקטע של הסדרה "מטומטמת". אחרי המתנה די ארוכה, בהוט התחילו לשדר בימים האלה את פרקי העונה השנייה של הסדרה. בין רביעי לראשון אני מתייבשת, אבל אולי זה דווקא טוב, יש למה לחכות וזה נותן לי קצת תקווה בימים קשים אלה, כי החיים שלי תחת. אני אוהבת את העלילה, אוהבת את הדמויות, את האמירות שלהן ואת ההבעות שלהן, אוהבת את הדיאלוגים השנונים, את המשחק המעולה, את החיבורים החכמים בין הסצנות, אוהבת את הכל. קום איל פו.

חלק גדול מהיופי של "מטומטמת" הוא השפה, שכוללת מילות סלנג (לעיתים אלה וריאציות למילים מוכרות, למשל "חַפְרָאווי" = חופר), משמעויות חדשות למילים, ומגוון ביטויים ואמירות שאת משמעותם - הצינית לרוב - ניתן להבין מההקשרים שהם מעלים (למשל, "חאלס עם ה'לא בלי בתי' הזה" = חאלס עם הדרמות), ואמירות לעגניות מתחכמות ("שנייה, אני שמה נעליים" - אמור להביע התלהבות מדומה). הדמויות בסדרה נראות כשייכות למשפחה אחת גדולה וזה עושה לי חשק להשתייך למשפחה הזאת. עד היום הייתי תקועה בנישה שלי (עורכת לשון קַטְלֵק) והתייחסתי לסלנג שמעבר ל"אחלה" ו"וואלה" קצת בזלזול, ת'כלס. הכתיבה של היוצרת בת חן סבג חשפה בפניי עולם עשיר ומופלא שלא הכרתי, שתורם לשפה ומעשיר אותה. זה יפה ורענן, ויש בזה משהו מאוד אמיתי. השתחררתי, זרמתי, התאהבתי.

בת חן סבג ב"מטומטמת"
אוהד קב
להמשך הפוסט

מירי רגב לא תיתן לאף אחד להרוס לה את המשפט הזה

רגב כל כך מאוהבת במשפט "מוציא את דיבתם של חיילי צה"ל רעה", היא כל כך מסנוורת ממנו, והיא לא תיתן לאף אחד להרוס לה את ההברקה הזאת

לא צפיתי ב"פוקסטרוט" אבל צפיתי ב"אחד משלנו" כמה פעמים בעבר. "אחד משלנו" הוא סרט קולנוע ישראלי בבימויו של אורי ברבש, על פי תסריט של בני ברבש. בסרט אמיר (דן תורן), יותם (אלון אבוטבול) ורפא (שרון אלכסנדר) הם חברים טובים שמשרתים ביחידה מובחרת בצה"ל. במהלך הטירונות רפא נאלץ לפרוש מסיבות רפואיות ועובר לשרת כחוקר במשטרה הצבאית. יותם הפך להיות מפקד פלוגה. שלוש שנים אחרי הטירונות רפא נשלח למחנה היחידה של יותם כדי לחקור תקרית שבה נהרג עציר פלסטיני. הוא מגלה שאמיר נרצח מבקבוק תבערה שנזרק עליו בעת שהיה בסיור בג'יפ. מפקד היחידה אומר לרפא שהעציר שמת היה מחבל שנהרג בשעת ניסיון בריחה ממעצר. בחקירה העיקשת שרפא מנהל למרות הקשיים שמציבים בפניו, הוא מגלה את מה שכמעט כולם ביחידה, כולל המפקד, ניסו להסתיר: העציר לא נהרג בעת ניסיון לברוח, אלא הוכה ועונה בניסיון להוציא ממנו מידע מי זרק את בקבוק התבערה על אמיר, ולבסוף כנקמה הוא נורה למוות בעודו כפות.

הסרט יצא ב-1989 וייצג את ישראל בתחרות על פרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. לא זכור לי שבאותן שנים מישהו טען שהסרט מוציא את דיבתם של חיילי צה"ל רעה והופך את חיילי צה"ל ללא מוסריים. אומנם ניתן ללמוד על הפשע בסרט מהקלטה שבה רק שומעים את הקולות של העציר שעונה ושל החיילים שחוקרים אותו, ולבסוף את הירייה (החל מדקה 1:34 בסרט), אבל עדיין, הסרט עוסק בפשע חמור ובניסיון לטייח, שגם מפקד היחידה מעורב בו.

על הסט של פוקסטרוט
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

כשהאזרח הפשוט נתפס, אף אחד לא עושה לו הנחות

ביבי ושרה נתניהו ויאיר הבן אינם נוהגים על פי נורמות של יושרה ומוסר, אבל את החוק המשפטי הכתוב עליהם לכבד

בפברואר השנה קיבלתי דוח חניה מעיריית תל אביב. סיפרתי על הדוח הזה בפוסט "נכה? תלמדי לתכנן את הזמן שלך יותר טוב". בפוסט תיארתי את הקשיים שאני עוברת, המשפיעים ומשליכים על כל תחומי החיים. כתבתי גם, בתגובה לאלה שטענו שנכים נהנים משפע של מקומות חניה בעוד שבעלי רכב רגיל נאלצים לסבול ממצוקת החניה, על הקושי הגדול במציאת מקום חניה המותאם לרכב נכה גדול עם מעלית הנפתחת מהצד, ועל המקרה האחרון שבו נאלצתי לחנות בתל אביב בחלק מכביש המיועד לאוטובוס וקיבלתי קנס בסך 250 ש"ח (ודוח חניה נוסף מעיריית בני ברק).

פניתי במכתב לעיריית תל אביב וביקשתי שיבטלו את הדוח. טענתי שחרף חיפושים ממושכים ברחובות הסמוכים למקום שבו הייתי, לא היו חניות מיוחדות לנכים. תיארתי את המגבלות ברכב נכה מהסוג שלי המקשות עליי למצוא מקום חניה. טענתי שאם לבעלי רכבים רגילים יש בעיית חניה במצוקת החניה הקיימת, לי, כבעלת רכב נכה עם מאפיינים מגבילים, הבעיה קשה שבעתיים. כתבתי שחניתי בקצה הכביש, רחוק מעמוד התחנה, ונותר מקום רב לאוטובוס ולעלייה ולירידה של נוסעים. כתבתי שלא היתה כל אופציה אחרת ושהייתי אמורה רק לקחת מכשיר טלפון מתיקון. טענתי שבעיריית תל אביב לא מכירים במצוקת החניה הקיימת ושיש ניכור וחוסר התחשבות.

נתניהו ונשיא ארגנטינה
HANDOUT/רויטרס
להמשך הפוסט

אומנות ההתנצלות השקרית של שפטל

עורך דין שפטל צמצם את דבריו בהתנצלות לדימוי גוף, אבל מה שהוא אמר על איזנקוט זה הרבה יותר מדימוי גוף

קנס של 10 אלף שקל הוטל על רדיו 103FM בעקבות דבריו של שפטל על הרמטכ"ל גדי איזנקוט: "הרמטכ"ל שלנו, עלוב הנפש [המאזין: "לא, אל תדבר ככה"], עלוב הנפש, שבכלל לא נראה כמו רמטכ"ל אלא נראה כמו איזה פקידון שמן במחלקת הביוב של איזשהי עירייה [המאזין: "לא, לא צריך לדבר ככה, זה הרמטכ"ל... (לא ברור – ע.ק.)] זה ככה הוא נראה, ככה הוא נראה, ככה הוא נראה, ככה הוא נראה, ככה הוא נראה, זאת האמת, וצריך להגיד אותה".

שפטל התבקש על ידי הנהלת הרדיו לחזור בו מהדברים. "ביום חמישי האחרון", הוא הכריז בחגיגיות ברדיו כאילו הוא עומד להודיע על זכייתו בפרס עורך הדין השפוי ביותר, "כיניתי במהלך השידור את הרמטכ"ל עלוב נפש, וזאת בלהט השיחה עם אחד המאזינים. אני מבקש להבהיר את הדברים. אני חוזר בי מהכינוי עלוב נפש, כוונתי היתה לבקר את הרמטכ"ל באופן חריף על התנהלותו סביב אירועי הר הבית. כמו כן, אינני מוצא לנכון להשתמש בדימוי גוף כביקורת, ועם הנפגעים הסליחה. היום, ח' באב, ואין מועד מתאים יותר לומר דברים אלה".

שפטל
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

להרים את הראש מהמזבלה ולהיזכר בקירשנבאום

מה שהיה יפה בכתבות של קירשנבאום ביומן שישי, הוא שהן הראו שאין חוקים קבועים ולפעמים בטבע דווקא החלש הוא השורד, ואקליפטוסים חזקים קורסים. ככה אני מרגישה כשאני רואה את אבי גבאי

מי שבגילי בערך, או מבוגר ממני, זוכר בוודאי את הכתבות ביומן החדשות בערוץ 1 ביום שישי בערב בשנות ה-80. זה היה ריטואל קבוע שבמסגרתו תמיד שודרה בסוף כתבה של מוטי קירשנבאום על פינות טבע, ציפורים, דייגים. אהבתי לצפות בכתבות האלה, כי הן הרגיעו אותי, ניחמו, שידרו לי שהכל בסדר, הכל בשליטה ולא משנה כמה גרוע יהיה, תמיד בסוף תבוא איזו כתבה על ציפורי עמק החולה, ונדע שיש תקווה.

אהבתי את הכתבות האלה גם בגלל תשומת לב שהיתה בהן לדברים שאנחנו לא שמים לב אליהם בדרך כלל. צבעם של המים, צבעם של ההרים, הטבלן שברח אל מתחת למים החדשים לחפש את המפלס הקודם של הכינרת, או ג'ונת'ן לווינסטון השחף שאהב יותר מכל לעוף, עד שהגיע למזבלה בגבעת אולגה וטעם משפעת המזון שהזדמנה לו – כך על פי תיאוריו הנהדרים של קירשנבאום. 

מוטי קירשנבאום ואבי גבאי
אמיל סלמן, תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

מה האוצר לא רוצה שהציבור המבוטח יידע

קצבת נכות אינה קצבת סעד או קצבת תמיכה מהמדינה. אזרח ששילם עבור ביטוח מצפה שישולם לו פיצוי חודשי על אובדן כושר העבודה כפי שהוגדר בפוליסת הביטוח. לאוצר נוח שהציבור חושב שמדובר בכספי מדינה, אך למעשה מדובר בהתחייבות חוזית בין המוסד לבין המבוטח

אחת הסיבות העיקריות לחוסר ההצלחה של הנכים במאבק להעלאת קצבאות הנכות היא שהם נגררים לשיח שעוסק בשאלות לא רלוונטיות. הדיון בשיח הציבורי הוא סביב השאלה כמה כסף צריך אדם נכה כדי לחיות. נושא הדיון העיקרי צריך להיות מדוע אזרח שמשלם דמי ביטוח לאומי לא מקבל את הקצבה שהוא זכאי לה מתוקף הפוליסה שבינו לבין המוסד. רבים מתייחסים לקצבת הנכות כאילו היתה קצבת סעד מכספי המדינה, שתלויה אך ורק ברצונה הטוב. למעשה, יש להתייחס לקצבת הנכות כשיפוי במסגרת הפוליסה ולדון בתנאיה ובסכומים הכלולים בה.

יש להבחין בין תשלומי מיסים שהציבור משלם למדינה, שנכנסים לקופת האוצר ובאמצעותם משולמות קצבאות דרך הביטוח הלאומי, לבין דמי הביטוח הלאומי שהציבור משלם ונכללים בפוליסת הביטוח.

הפגנת נכים בכביש החוף בתחילת החודש. אזרח ששילם עבור הביטוח מצפה שישולם לו פיצוי חודשי
אבישג שאר ישוב
להמשך הפוסט

איך משרתת המילה "מטונף" את יאיר נתניהו?

הטינופת לא נדבקת לזה שמטנפים עליו. היא נשארת אצל המטונפים והמטנפים מעצם כך שהחליטו לטנף

"ראיתי שאיזה עמוד מטונף שממומן בכבדות על ידי ארגון מולד הרדיקלי והאנטי ציוני, הממומן על ידי הקרן להשמדת ישראל והאיחוד האירופי, לכלך עליי. לא יכולתי להתאפק והגבתי", כתב יאיר נתניהו. "מטונף", כך כינה בעמוד הפייסבוק שלו את עמוד הפייסבוק של מכון מולד. למה? אני משערת שמאחורי הבחירה במילה הזאת עומדות כמה סיבות.

אבל תחילה כמה מילים על המילה "לטנף", שנדמה לי, כמו שרוני דניאל אומר כשהוא בטוח במשהו, שהיא הפכה להיות פופולרית בשנה-שנתיים האחרונות. דוגמאות מגוגל: "מסמך של סלקום מלמד מוכרנים לטנף על מוצרי פרטנר"; "לטנף על בג"ץ זה פשוט יותר מלעבוד"; "דה נירו מטנף על טראמפ"; "אהוד ברק מטנף על ראש הממשלה ברשתות החברתיות"; "בשביל הטלוויזיה, לאסף אמדורסקי אין בעיה לטנף על הקהל שלו".

יאיר נתניהו
קובי גדעון / לע"מ
להמשך הפוסט

רצינו להזכיר לך את הדברים החשובים באמת

בן אדם עובד לתומו במחשב, מתעסק בענייניו, הכל בשליטה. ופתאום "בום" מבחוץ עוצר את הכל. אין חומר, אין קבצים, אין מחשב, אין עבודה

לארי מגיע לגן עדן לאחר שמת מסיבוכים של השתלת כליה שתרם לחברו, שם הוא פוגש את שני המדריכים שלו:

מדריך 2: שלום.

לארי דיוויד מתוך העונה החמישית של "תרגיע"
yes
להמשך הפוסט

לא גיבורים גדולים, גם לא מסכנים. הנכים רק רוצים לחיות

גישה שמפרידה בין היחס לנכים לבין מי שאינו נכה, היא הסיבה לכך שהנכים בישראל לא מצליחים במאבקם להשוואת גובה קצבת הנכות לשכר מינימום

היום התפניתי לצפות בהקלטה של התכנית "רק רוצים לרקוד". כן, אני מקליטה את התכנית הזאת, כי גם אני רוצה לרקוד. לא רק, אבל גם. תמיד אהבתי לרקוד, והמעבר לכיסא גלגלים לא כיבה את התשוקה הזאת, וכשאני רואה אחרים רוקדים זה מרגש אותי.

בין המשתתפים באודישנים היה זוג רקדנים בכיסא גלגלים. מיטל וקס מתל אביב, בת 48, וסמי דהן מראשון לציון, בן 64. סמי נפצע בתאונת דרכים כששירת בצבא, ומיטל נפצעה בפיגוע בדיזנגוף סנטר בפורים לפני 21 שנה. "אנחנו מתייחסים לעצמנו כרקדנים ודורשים שיתייחסו אלינו ככה", אמרה מיטל לפני האודישן.  

זוג הרקדנים הנכים ברק רוצים לרקוד
צילום מסך ערוץ 10
להמשך הפוסט

מעכשיו מותר. האקדמיה ללשון העברית לא תכעס עלינו

מה שהאקדמיה עשתה הוא לתת היתר רשמי לתופעות, חלקן בלתי נמנעות, שהתרחשו בפועל. אז מה זה בדיוק אומר? הסבר מפורט

בצעד דרמטי, פרי תהליך יסודי וממושך כפי שנכתב באתר האקדמיה ללשון העברית, הוחלט לשנות את הכללים בשיטת הכתיב המלא. על הדרך האקדמיה הסכימה לוותר על המושג המבלבל "כתיב חסר ניקוד" (הדומה למושג "כתיב חסר"), וכעת היא מכנה אותו כמו כולנו "כתיב מלא": "ההנחה היתה שכללי הכתיב המלא התקני (לשעבר 'הכתיב חסר הניקוד')". לשעבר. באשר לכתיב שכולנו מכנים "כתיב חסר", כלומר הכתיב שמעטות בו אימות הקריאה (מעכשיו מותר לכתוב אימות קריאה), האקדמיה קוראת לו "כתיב דקדוקי", אבל מי יודע, אולי בעוד 70 שנה גם זה ישתנה.

בכל אופן, הכללים החדשים הם צעד מבורך, חוץ מכמה הסתייגויות שיש לי שאתייחס אליהן בהמשך.

פרופ' דוד ילין (1864–1941). היה חבר הוועדה לקביעת כללי הפיסוק, הוועדה לניסוח כללי הכתיב והוועדה לענייני לשון אקטואליים
אתר האקדמיה ללשון העברית
להמשך הפוסט

האם הבחירה במילים "הרופא סירב לבקשתו" היא מקרית?

זהו סיפור אנושי ומרגש, אבל האופן שבו ביבי כתב עליו מוזר

אני משוטטת בדף הפייסבוק של ראש הממשלה ביבי נתניהו אחרי שהופניתי לאותו פוסט שנועד להלל, לשבח ולהוקיר את עשייתה הציבורית של אשתו. אם אני כבר כאן, אקרא קצת מה הוא כתב לאחרונה, שהרי בניגוד ל-2,054,152 איש שעשו לו לייק ומעודכנים בכל פרסום שלו, אני לא עשיתי לו לייק. כל עוד הסימון הזה נקרא "לייק" והוא מתפרש בעברית כ"אהבתי", כלומר "אני אוהבת" בהווה, אני נמנעת מכך. יש לי כבוד ללייק, אני לא נותנת לייק סתם ככה, גם אם זה רק כדי לעקוב אחריו בעין ביקורתית.

אני רואה תמונות. הנה ביבי במטוס בדרכו לסלוניקי לקראת הפסגה המדינית עם יוון וקפריסין, לצידו שרה אשתו, לבושה בחליפה צהובה (יפה הצהוב הזה, אהבתי!). הנה עוד תמונה של ביבי ושרה בחליפה הצהובה נוחתים בסלוניקי, ועוד אחת עם החליפה הצהובה, ועוד אחת, ועוד סרטון עם הצהוב, ועוד תמונה, גם שם יש צהוב.

נתניהו נואם בבית הכנסת בסלוניקי
Alexandros Avramidis/אי־פי
להמשך הפוסט

כשהעזתי להתנגד למלך הכיתה

יגאל סרנה חלש ומסכן, וגם תמים. גם אני הייתי תמימה כשהאמנתי שאם רק אעז אוכל במשפט אחד להראות את עליבותו של מלך הכיתה

זה היה בכיתה ו'. הייתי תלמידה טובה וחרוצה, אך לא מקובלת חברתית, ללא כישורים חברתיים, נושאת על כתפיי את המטען הכבד של הבעיות מהבית, זקוקה נואשות לאהבה ולחברים אך לא יודעת איך לרכוש אותם. מולי ניצב מלך הכיתה. תלמיד גרוע, אך נערץ על ידי כולם. הוא נהג ללעוג לי ולצחוק עליי סתם כך, כי זה היה קל ונוח. ברוב המקרים הוא עשה את זה כשהוא לועג לשם המשפחה שלי, שם משפחה פרסי מובהק שהיה במקור "קדמפור". וכשהוא עשה את זה, החברים שלו הצטרפו וצחקו עליי.

יום אחד החלטתי להתמרד. די, מספיק, נמאס לי, למה מי הוא? אני לא פוחדת ממנו, הגיע הזמן לענות לו. ואז, כשהוא שוב לעג לי, אמרתי לו ליד חבריו: "ולך אני אקרא מעכשיו עַמְבָּה, בגלל העמבה בסנדוויצ'ים שלך". 

ביבי ושרה נתניהו
עמוס בן גרשום / לע"
להמשך הפוסט

אראל מרגלית הוא לא קולומבו

ולכן אין לו מה לחגוג

כילדה אהבתי לצפות בסדרת הטלוויזיה קולומבו. פיטר פאלק הוא המפקח קולומבו ממחלק הרצח במשטרת לוס אנג'לס, שבא לחקור את מקרה הרצח. סמכתי על קולומבו. ידעתי שכמו תמיד, הוא יחשוף את פרצופו האמיתי של הרוצח. לפעמים כשהוא היה מגלה סתירה מסוימת בדבריו של החשוד ומשתכנע מהסבריו, רציתי לצעוק לו: "קולומבו, אל תהיה כזה תמים! אל תאמין לו, אל תהיה כזה חביב וטוב, הוא משקר!"

אבל קולומבו לא אכזב מעולם. מראהו מרושל אמנם, מעיל הגשם שלו מרופט, מכוניתו עלובה, לבושו פשוט לעומת החליפות המחויטות של הרוצח, דיבורו שקט, חיוכו צנוע, הוא תמיד מנומס ומדבר בכבוד לאדם שמולו וסופג בשקט את העקיצות המתנשאות כלפיו, אבל הוא לא פראייר. אט אט, צעד אחר צעד, הוא מצליב בין הראיות לבין דבריו של החשוד ברצח, וחושף את הסתירה שמובילה למפלתו. אפשר להירגע. בזכות ההתמדה והפיקחות של קולומבו, האמת נחשפה, הרוצח השקרן נתפס, הצדק ניצח.

להמשך הפוסט

הפרסומת של קסטרו: חתיכים זה דבר משעמם

החתיך ההורס לעומת החנון הנלעג מציגים את הדיכוטומיה האכזרית בין מה שנתפס כיפה ולא יפה, מוצלח ולא מוצלח, שייך ולא שייך

"תגידו", שואלת אותנו הבחורה הצעירה והיפה מהפרסומת של קסטרו, "מה יותר חשוב בגבר? שיהיה חתיך הורס?", וכשהיא אומרת את זה, אנחנו רואים את עומר דרור יוצא מהבריכה בהילוך איטי, פניו רציניות, הוא מנגב את גופו המוצק והשרירי ומתלבש,  "או", ממשיכה הבחורה אחרי שהיא נושכת את שפתיה למראה דמותו של החתיך, "שבכלל אנחנו מעדיפות..." - ואז נראית דמותו של גורי אלפי בבריכה. גופו רזה ולבן, הוא משפריץ מים ועושה פרצופים ותנועות מצחיקות. לא נראה שהוא עושה אותן כדי להצחיק, זה פשוט חלק ממנו, ולכן מאחורי המילה "מצחיק" מסתתר בעצם חנון, לא מושך.

המסר שמנסים להעביר בקסטרו הוא שבקסטרו אנחנו לא מקטלגים, בקסטרו אנחנו לא רוצים ולא צריכים לבחור. אצלנו בקסטרו זה לא משנה אם אתה חתיך או חנון - יש לנו מקום לשניהם, וכשהחתיך והחנון לבושים בבגדים של קסטרו, אין הבדל ביניהם: שניהם גברים, שניהם נראים טוב, ועל שניהם אפשר להגיד ש"אין דברים/גברים כאלה".

קסטרו
צילום מסך מהפרסומת של קסטרו
להמשך הפוסט

וין דיזל, תן לי כבר להתגלגל מהאולם הזה החוצה

עשה טובה, שחרר אותי מכאן. תשאיר משהו ל"מהיר ועצבני 9", אולי עד אז משהו ישתנה כאן ויבינו שנגישות לנכים בכיסאות גלגלים היא לא רק גישה או משטח ישר

בשבת אפי ואני היינו בסרט, הסרט הראשון שלנו מאז שחזרנו להיות ביחד. כשנפרדים, כל חג הוא החג הראשון בלעדיו, סופשבוע ראשון בלעדיו, כל מקום הופך להיות תזכורת מכאיבה למה שהיה ואיננו, כמו בשירה היפה של אלקי ברוקס, משנות ילדותי: "בכל מקום שאליו אני מגיעה / אני רואה אנשים שהכרנו / אני עוברת במקומות שנהגנו ללכת אליהם / כשהיית שלי".

אני כותבת הרבה על נגישות, על קשיים שהנכות יוצרת, על כאבים, על פחדים, על הקשר שלי עם הסביבה, אבל מטבע הדברים אני לא יכולה לחשוף כאן את הקשיים בזוגיות שלי. בכל מה שקשור אליי, אני לא יודעת באיזו מידה הילדות שלי, התכונות שלי והתנאים שבהם גדלתי ושבהם אני חיה אחראים לקשיים אלה לעומת חלקה של הנכות שלי, אבל אין לי ספק שיש לה תרומה, כי היא הפכה אותי למי שאני, לטוב ולרע.

ווין דיזל מתוך הקדימון של מהיר ועצבני 8
יס פלאנט
להמשך הפוסט

עם נכים לא מתווכחים? הכל תלוי בעניין עצמו

חשוב להתייחס לבעלי מוגבלויות כאזרחים שווים שחלים עליהם חוקים, כללי מוסר והתנהגות, אבל חשוב באותה מידה לתת להם עדיפות והקלות. העניין הוא לזהות את המצבים האלה ולעשות את ההפרדה הנדרשת

בהמשך לפוסט של יניב אבירן "עם נכים לא מתווכחים. חבל מאוד", אני רוצה לתאר כמה סוגים של יחס כלפיי כנכה:

1. יחס מיוחד

הפגנת הנכים, תל אביב
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

נכה? תלמדי לתכנן את הזמן שלך יותר טוב

טוב שזה קרה, טוב שלא הבהרתי את עצמי עד הסוף בפוסט הקודם, טוב שעוררתי את זעמכם. כעת, בפוסט הזה,אוכל לתאר לכם מקרוב את עולמי כנכה

בפוסט הקודם קראתם לי חוצפנית, קטנונית וטיפשה, כתבתם שאני מתמסכנת ומרוכזת בעצמי. הפכתם אותי לאגואיסטית תובענית וחסרת התחשבות שיודעת רק לתבוע ולדרוש מבלי לראות אחרים שסובלים. לא, אני לא כזאת. אני לא טיפוס של מגיע לי. אני לא מקבלת שום דבר שניתן לי כמובן מאליו. לכן כאב לי שזה מה שאתם חושבים עליי. ולמרות שלא זאת היתה המטרה, טוב שלא הבהרתי את עצמי עד הסוף, טוב שעוררתי את זעמכם, טוב שזה קרה. כעת, בפוסט הזה, אוכל לתאר לכם מקרוב את עולמי כנכה.

למה התכוונתי בפוסט "לא נכה? אל תשתמש בשירותי הנכים"

בפוסט כתבתי על מצב שבו יש תאים רגילים פנויים לגברים ולנשים, ויש תא אחד מיוחד לנכים, וב"נכים" אני מתכוונת, למרות הכותרת, לכל מי שבשל צרכיו המיוחדים או נסיבות מיוחדות נזקק לתא הגדול יותר. זה לא רלוונטי האם יש לי או אין לי כלים לזהות מיהם אותם אנשים שיש להם או אין להם נסיבות מיוחדות, אני לא עוסקת בזה. כל אחד יודע את האמת שלו. מי שנזקק לתא הנכים בשל צרכים מיוחדים או נסיבות מיוחדות או אילוצים או מצבים מיוחדים  - יודע שיש לו סיבה טובה להיכנס, ומי שאין לו סיבה להיכנס - גם יודע. 

השירותים בקניון אילון. בכל שירותי הנכים הציבוריים שנתקלתי בהם, תמיד יש משהו שתקוע מול האסלה שלא מאפשר לי להתמקם מולה בכיסא הגלגלים. בדרך כלל זה כיור, לפעמים זה קיר. בעיות נוספות הן אסלה נמוכה שאי אפשר לקום ממנה, מאחזים לא תקינים או מאחזים שממוקמים במקומות שאי אפשר להיעזר בהם
עינת קדם
להמשך הפוסט

לא נכה? אל תשתמש בשירותי הנכים

ואז, אחרי המתנה ממושכת, יוצא משם גבר שאינו נכה, או אישה שאינה נכה, שמעדיפים ליהנות משירותים פנויים, גדולים ומרווחים

קראתי את רשימתו של אלון עידן, "אדם לא יכול לתפוס חניה של מכונית, משום שהוא לא מכונית". עידן מתאר התנהגות שבעיניי היא אחד הביטויים של הישראלי המכוער, שיוצר לעצמו יתרון תוך התעלמות מרגשותיהם של אחרים ומנורמות של מוסר, שוויון והגינות בסיסית. 

אני רוצה לתאר תופעה אחרת של הישראלי המכוער, שמתרחשת בשירותי נכים. יש מי שרואה בשירותים הציבוריים המיועדים לנכים אפשרות ליצור עבורו יתרון, בדומה לאותה בחורה ששמרה את מקום החניה לבן זוגה ובכך שניהם יחד ניצחו באופן לא הוגן בתחרות על מקום החניה, תחרות שאמורה להיות בין בעלי רכבים הנשארים במכוניותיהם ולא בין בני אדם מחוץ לרכב. בעל רכב שנשאר במכונית הוא כמו בעל מוגבלות בכיסא גלגלים, שכן גם לו יש מגבלה: הוא תקוע ברכב ואינו יכול לעקוף את התור.

סימני שירותים לגבר/אישה ולנכים
להמשך הפוסט

רוזי ואני - כשהעובדת הסיעודית נוסעת למשפחה בפיליפינים ואני נשארת כאן

ידעתי שאלה הם המצבים שבהם אני נבחנת כמעסיקה. לא רק בשכר ובתנאים, אלא גם בשאלה עד כמה אני מאפשרת את אחד הדברים החשובים לה ביותר: פגישת איחוד עם המשפחה שלה שממנה היא התנתקה

ושוב היא כאן איתי, רוזי החמודה, רוזי השמחה, רוזי הטובה, אחרי שחזרה מחופשה של 43 יום בפיליפינים. רוזי היא העובדת הסיעודית שלי. כשהקשר בינינו החל, ידעתי שכשוויזה שלה שביקשתי עבורה במשרד הפנים תחודש, היא תיסע לבקר את משפחתה בפיליפינים ושלזה היא מחכה ומייחלת. כל כך רציתי שהיא תיסע, כאב לי שהיא לא ראתה את המשפחה כל כך הרבה זמן, אבל היה גם פחד. מניסיוני האישי בעבר עם עובדת אחרת, ההתייחסות שקיבלתי לקראת הנסיעה שלה גרמה לי להרגיש כמו שק תפוח אדמה. די היה בכך שעובדת אחרת תהיה פנויה בתקופה שבה העובדת שלי היתה אמורה לנסוע, כדי שהיא תתאים מבחינתה לשמש כריליבר, עובדת מחליפה עבורי, האמפולייר שלה. משהו כמו:

- "אני נוסעת לחופשה. את פנויה? יש לי שק תפוחי אדמה שאני צריכה שתהיי איתו עד שאחזור".
- "כן, אני בדיוק עומדת להחזיר למישהי את שק תפוחי האדמה שלה, ואני פנויה".
- "יופי, אז אני מזמינה כרטיס טיסה".

רוזי בתלבושת מסורתית בבגיו סיטי
עינת קדם
להמשך הפוסט

אובמה - תעשה בשבילנו את מה שעשית שם

בוא לכאן, אובמה, טפל במדינה החולה הזאת, המקולקלת כל כך


אובמה מעניק את מדליית החירות, אובמה נואם, אובמה רוקד עם מישל, אובמה נותן לילד קטן לגעת בשערו, אובמה מזיל דמעה, אובמה שר את "חסד מופלא", אובמה מתראיין לאילנה דיין.

הו, אובמה אובמה, הרבה הייתי נותנת כדי שתהיה אצלנו שמונה שנים ותעשה בשבילנו את מה שעשית שם. בוא לכאן, בבקשה בוא, תהיה קצת איתנו, תטפל במדינה החולה הזאת, המקולקלת כל כך.

אובמה מזיל דמעה
CNN