בלוגים

זה סוג של בלוג / הבלוג של עינת קדם

שרת המשפטים מזכירה לי עורכת דין איומה שעבדתי אצלה פעם

כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון במדעי הרוח, קניתי למשרד שבו הועסקתי שתי כוסות קפה חדשות. את ההמשך היו יכולות לכתוב איילת שקד ודינה זילבר

זה קרה בתקופת לימודיי באוניברסיטה לתואר ראשון במדעי הרוח. הייתי אז בת 26 ועבדתי כמזכירה בשעות אחר הצהריים במשרדה של עורכת דין. אשה נוראית ובלתי נסבלת היא היתה, קשה ורעה, קטנונית, מתנשאת ושתלטנית. היא השרתה אווירת נכאים במשרד אבל הייתי זקוקה לכסף והתנחמתי בכך שהמזכירה שעבדה בשעות הבוקר, נכנה אותה כאן "יהודית", היתה חביבה וטובת לב. במשרד עבדו עוד שני עורכי דין נחמדים.

איכשהו החזקתי שם מעמד, עד "מקרה הכוסות". הכוסות לשתייה חמה היו כוסות קטנות לבנות מפורצלן שנועדו בעיקר לאורחים. אי אפשר היה לשתות מהן, שתי לגימות ונגמר. גם האחיזה בהן לא היתה נוחה. אני לא דוכסית מאנגליה ורציתי ספל רגיל ונוח. התייעצתי עם יהודית בעניין הגורלי הזה ולאחר מכן החלטתי לקנות בסופרמרקט הסמוך שני ספלים. 

איילת שקד. פה זה לא רוסיה הטוטליטרית
רמי שלוש
להמשך הפוסט

מראה מראה שעל הקיר, מי אמנית הסילוף הכי טובה בעיר?

ארגז הפעולה של האמנית מירי רגב עמוס מלות קסם שאיתן היא בונה מחדש ובאופן מגמתי את המציאות. תגובתה לפסל בכיכר הבימה מעידה על כישרונה המזוקק

מירי רגב היא אמנית, פשוט אמנית, מוכשרת שכזאת. אם היה לה זמן ואם היתה מוכנה לקבל אותי - הייתי לוקחת אצלה שיעורי קואוצ'ינג ובהם הייתי נחשפת לאמנותה הייחודית: איך לוקחים ביקורת ויוצרים ממנה משהו אחר לגמרי, שירומם את הרוח וייתן הרגשה טובה. 

אני ממש זקוקה לזה, כי לפעמים אמירות ביקורתיות שמופנות אלי מבאסות אותי כל כך, יוצרות אצלי אי שקט וחוסר נחת, גורמות לי לעצור, להתכנס בתוך עצמי ולשאול איפה טעיתי, איפה פגעתי, איך גרמתי עוול, מה עשיתי לא בסדר, איך אוכל לתקן, למה לא חשבתי על זה קודם ולמה קלקלתי, טיפשה שכמותי? זה לא נעים לי. זה סתם הורס לי את היום ומעכיר את רוחי. אני חייבת לשנות את זה, ודחוף!

הפסל של מירי רגב בכיכר הבימה בתל אביב, היום
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

אורן חזן הוא פגע רע כי ככה שולחיו מהימין רוצים אותו

ככל ש"הגולם מפראג", כפי שכינה אותו אילן גילאון, יצעק חזק יותר - כך הוא ייתפש בקרב שולחיו כאותנטי ונועז יותר. כמו רון קובי, ככל שיהיה בוטה יותר, כך האהדה אליו תגבר ויישמר לו מקום של כבוד כמגן הציבור

לאורן חזן יש מטרה בחיים. להיחקק בדפי ההיסטוריה כילד הרע והבועט של העם היהודי. לא סתם הוא ביקש להצטלם סלפי עם נשיא ארה"ב, מושא הערצתו המטורללת, כשזה נחת לביקור בישראל - ביקש וקיבל. "כולם קוראים לי תמיד דונלד טראמפ הישראלי", התגאה בפני הנשיא הגזען, "הייתי התומך הראשון שלך". תלמיד שקדן הוא חזן, משכלל את שיטותיו הפוגעניות משנה לשנה, אך לא משום שהוא כל כך רע, אלא משום שכמו טראמפ, הוא מזהה מה הציבור רוצה, והוא פשוט מספק את הסחורה.

חזן מזכיר לי את הפרק The Little Kicks בעונה השמינית של "סיינפלד". כשאנה, העובדת במשרד של איליין, פגשה את ג'ורג' במסיבה, הוא כלל לא עניין אותה, עד שאיליין אמרה לה שג'ורג' הוא פגע רע, נוראי, הכי גרוע שיכול להיות. לפתע אנה שינתה את גישתה ויצרה איתו קשר.

חזן ורגב בכנסת, היום
אמיל סלמן אמיל סלמן
להמשך הפוסט

איילת שקד, על מי את מאיימת ב"רעידת אדמה"?

במשחק הפינג פונג בין שרת המשפטים לבית המשפט העליון, הראשונה מנחיתה ומיד סופגת טלטול ואז מתלוננת ומאיימת שהקרקע תרעד. אספתי עבורה את הנחיות פיקוד העורף כדי שתוכל להתגונן

יושב אדם בביתו ומזיז את ראשו מצד לצד כמו בעת צפייה במשחק פינג פונג. בצד ימין שרת המשפטים איילת שקד מרימה להנחתה, בצד שמאל בג"ץ מחזיר. לעתים קרובות שקד שוברת את כללי המשחק ומכוונת את הכדור ישר לעין. בית המשפט העליון המום וכואב. הוא שותק, מתאפק ומבליג, מחכה לשעת כושר להגיב. ואני, הצופה, מחכה איתו. וכשהוא עושה זאת ומזכיר לי כמה חזק הוא, אני מרגישה בכל רמ"ח איבריי את משמעות המלים: "בית המשפט העליון, בית דין גבוה לצדק".

זה קרה כששמעתי את הנשיאה לשעבר דורית בייניש מדברת, וכשאני שומעת את הנשיאה הנוכחית אסתר חיות אומרת את דבריה. שתיהן מדברות בקול בוטח ומסבירות בפשטות את המובן מאליו. באותם רגעים, דמותה של שקד, שכל כך שוקדת על נאומיה, כל כך מתאמצת ללגלג ולהתריס, עם משפטים ציניים כמו "מבחוץ יהום הסער, אך בית המשפט יאיר לנו הסהר", מתנפצת באחת.

שרת המשפטים שקד ונשיאת העליון חיות, בחודש שעבר
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

מר "רחמים-לא-ידע" נתניהו

ראש הממשלה, האיש שאינו יודע רחמים מהם, מעדיף להישאר למעלה במגדל השן שבו הוא חי, מנותק מעמו ואדיש לגורלו. לא יודע, לא שומע, לא רואה

מכירים את "רחמים לא ידע, הוא לא ידע"? המשפט הזה שייך לשרה דנוך, שדיברה על רחמים "גומדי" אהרוני בכתבה על כרם התימנים שנעשתה בזמנו במסגרת התוכנית "עובדה", והפך לקאלט בזכות הפרודיה שעשו עליו בתוכנית "ארץ נהדרת" (החל מ-1:44 דק' בסרטון).

חשבתי על זה ביום שישי האחרון, כשאיל ברקוביץ' סיפר בפתיח לתוכניתו עם אופירה אסייג, כי התקשר לביבי יום אחרי שבנו פרסם את הפוסט נגד אסייג. זה קרה אחרי שבתוכניתם של השניים התארחה אורנה פרץ, תושבת קרית שמונה הנזקקת לעיתים קרובות לשירותי רפואה מיוחדים בגלל גידול בגזע המוח. ביבי בייש אותה בפרהסיה ואמר שהיא "משעממת", כשזו שאלה אותו מדוע סגרו לעיר את חדר המיון. אסייג צידדה בה בתוכנית, ובתגובה שחרר יאיר הבן פוסט אגרסיבי שבו הוא כתב שהיא "בהמה גסה" ושהיא התקדמה בזכות רומן שניהלה עם גבר נשוי.

נתניהו בקרית שמונה, היום
חיים צח / לע"מ
להמשך הפוסט

מירי רגב הורדה משידור ואני לא ידעתי את נפשי מרוב אושר

את עצמה היא מעלה, את ראש ממשלתה היא מעלה, את אשתו של ראש הממשלה היא מעלה, אך את מי שמתנגד להם - היא מורידה. אז שיורידו אותה. וגם הצעה פרודוקטיבית: נקרא לזה "חוק שומר מסך"

לא בכל יום נתקלים בכותרת מרנינה כזו. "מירי רגב עלתה לבמה להעניק פרס מפעל חיים לאבנר גדסי - והורדה משידור", כך בישרה הכותרת ב"הארץ". ברגע שראיתי את זה עבר בגופי רעד של התרגשות ושמחה. למה היא הורדה משידור עדיין לא ידעתי, רק הכותרת עצמה, כמה יפה היא.

"הורדה משידור". איזו עוצמה יש בשתי המלים האלה כשהן מתקשרות לשרה הכוחנית הזו. כן, שיורידו את משביתת השמחות הזאת משידור, את מעכירת האווירה, המקלקלת הצעקנית, הסכסכנית הנצחית, המבאסת הסדרתית, שמהרגע שבו נכנסה לחיינו כשרת תרבות אין נחת - רק עוגמת נפש, אכזבה וייאוש. את עצמה היא מעלה, את ראש ממשלתה היא מעלה, את אשתו של ראש הממשלה היא מעלה - ואת מי שמתנגד להם ומבקר אותם היא מורידה. ככה זה עובד, זוהי הנוסחה. אז שיורידו אותה.

השרה מירי רגב בפסטיבל "כתר המזרח", 2017. השנה היא לא קיבלה זמן מסך
רמי שלוש
להמשך הפוסט

לפיד נגד נישואי תערובת אבל ללוסי אהריש מגיעה "הנחת סלב"

בראיון שהעניק ל"חדשות" התפתל יו"ר "יש עתיד" סביב הצהרתו כי הוא מתנגד להתבוללות בטיעון המשלב בורות, התבצרות וילדותיות. כשחושבים על זה הוא גרוע יותר מאורן חזן ואריה דרעי

המחלה HIBM (ניוון שרירים עם גופיפי הסגר) פגעה באחותי הגדולה ואחר כך בי. אחותי חלתה בה כשהיתה בת 20. לא הבנו בתחילה מה יש לה. למה בחורה צעירה ונמרצת, מלאת אנרגיות, שרוצה לטרוף את העולם, שאוהבת ספורט ולצאת לטיולים, הולכת בצליעה, נופלת כל הזמן ונפצעת. גם הרופאים לא ידעו מה זה עד שהיא הגיעה לנוירולוג. HIBM היא מחלה גנטית חשוכת מרפא, הוא אמר לה, וזה ילך ויחמיר. הוא גם ציין שקיים סיכוי של 25% שכל אחד מהאחים יחלה במחלה. "25% זה כלום, זה לא הרבה", ניסיתי להרגיע אותה, "לא יכול להיות שזה יקרה לשניים במשפחה. וגם אם זה יקרה לי - בטח עד אז ימצאו לזה תרופה".

טעיתי. הסיכון התממש ותרופה עדיין לא נמצאה. אחותי ואני הפכנו לנכות במוגבלות פיזית המחמירה עם הזמן, עם חולשת שרירים קשה, בכסא גלגלים, תלויות בעובדת סיעודית ולא יכולות לעשות אפילו פעולה פשוטה כמו להתהפך במיטה בלילה. כשחקרתי את הנושא למדתי שההורים שלי הם נשאים של מוטציה גנטית העוברת בהורשה אוטוזומלית רצסיבית. תופעות כאלה, הוסבר לי, נגרמות בין היתר מנישואי קרובים שהיו אופייניים בקרב היהודים בגולה. הוריי שעלו מפרס אינם קרובי משפחה וגם הסבים לא, אבל גנטיקה היא עניין חזק והגן הפגום לא נכחד.

לפיד. מינוס ומינוס הם פלוס
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

אייל מגד, לך תראה מה קורה ברפת שבין בית לחם לירושלים

נאמנה של משפחת נתניהו הציג שוב את משנתו על סבלם של בעלי חיים כדי להסתיר את צביעות רה"מ ובני ביתו. כדאי לו לצפות בכתבה על אלפי הפועלים הפלסטינים המצטופפים בכלוב ולחשוב על בעלי חיים

המאמר של איל מגד, הסופר והמשורר שכינה את שרה נתניהו "צדיקה" (לא, הוא לא צחק) ואת יאיר נתניהו "צדיק" (גם כאן לא), הוא פספוס גדול. מרוב שמחה על הזדמנות הפז שנפלה בחיקו להחזיר לרוגל אלפר, ומרוב התלהבות על כך שהוא יכול שוב להציג את משנתו על סבלם של בעלי חיים - מגד לא הבחין בשורה התחתונה: הצביעות, הדו פרצופיות והספינים במשפחת נתניהו  - על זה אנחנו מדברים. הכל חיצוני ולמראית עין, פסאדה שנועדה לתעתע ולזרות חול בעיניים. משפחת נתניהו חיה בתודעה כוזבת ומנסה להלביש אותה על ציבור האזרחים, אך לא כולם קונים את ההצגה הזאת. המתבונן מהצד, האדם הביקורתי והמוסרי, לא יכול לשקר לעצמו.

אשת ראש הממשלה מציגה את דמותה של הגברת הראשונה: חיוכים נעימים, קסם אישי, מבטים רכים, נגיעות עדינות. היא פסיכולוגית העובדת עם ילדים, מקדישה מזמנה לפעילות ציבורית למען ניצולי שואה, חיילים בודדים, משפחות שכולות וילדים חולי סרטן. והיא גם בת מסורה, רעיה נפלאה ואמא טובה - מספר בעלה, היא נעימה ונשית וביתית - מספר מליץ היושר בני ציפר, ולבקשתו של מגד היא הצליחה לעצור את משלוח העגלים מאוסטרליה ומנעה את סבלם - מספר מגד עצמו.

מחסום הכניסה מבית לחם לירושלים
צילום מסך
להמשך הפוסט

אבי גבאי, אל תתייאש, המשך בדרכך

אותי זה לא מעניין מה הסיבה למספר המנדטים שהסקרים מנבאים למפלגתך, אותי מעניין מה יש בך. בדמותך אני רואה את הסיכוי לשיקום ההרס השיטתי שמתחולל כאן. מכתב פתוח למנהיג העבודה

היי אבי,

יש מין אופנה כזאת לכתוב מאמרים-מכתבים הפונים ישירות לפוליטיקאים, אז הנה גם אני כותבת מעין מכתב כזה, המיועד לך, לא כי אני אוהבת להיות חלק מטרנד, אלא משום שזוהי הדרך הטובה ביותר עבורי להביע את ההערכה שלי כלפיך. כתבתי עליך כאן בטור שכותרתו "אבי גבאי, אתה מוכן להיות ראש הממשלה שלי?". זה היה לפני שנתיים כמעט, ואני, דע לך, עדיין רוצה מאוד שזה יקרה.

גבאי, במאי
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

קבלת שבת בסימן חוק הלאום

"אני גאה להיות לידך ראש הממשלה", הכריז שר התקשורת, ששמו בשפת המדינה נכתב: أيوب قرا. אחר כך כולם שרו את "ירושלים של זהב", כמובן

"מה תרצה לשמוע?" שאלה הזמרת את ראש הממשלה בטקס קבלת השבת בניו יורק. היא לבשה מעיל מושלם ומדי פעם הזיזה את התיק שלה שהיה מונח על כתפה הימנית. אורחת שקפצה למסיבה.

"שיר שבת, לא?", זרק שר התקשורת, שנראה במצב רוח מרומם לאחר שנשא נאום נלהב לראש הממשלה ורעייתו. "אני יכול לומר", סיפר השר בשפת המדינה סעיף 4 לחוק הלאום, "אני הייתי ליד ראש הממשלה בהרבה פגישות. אבל לראות מנהיגים מהסביבה שהסתכלו עליו בהערצה, באווירה שהוא כאילו המנהיג שלהם, מצפים ממנו, רוצים אותו, הוא חלק אינטגרלי מהעשייה של המזרח התיכון, ובלעדיו אי אפשר". שרת התרבות והספורט, שכבר מנוסה בנאומים מהסוג הזה, הנהנה בראשה.

 איוב קרא משבח, מפאר ומקלס את ראש הממשלה
להמשך הפוסט

ואז, בתוך כל ההדתה, הלולב נתן לי רגע של בחירה חופשית

מפריע לי שאני חיה במדינה שבה זכויות האזרחים מצטמצמות והולכות עם השנים. נמאס לי מדתיים שכופים את רצונם בניגוד למצוות "ואהבת לרעך כמוך". אולי בגלל זה, הרגע שבו אשה צעירה הגישה לי לולב ואתרוג היה מרגש ומופלא במיוחד

היום בירכתי בפעם הראשונה בחיי על לולב ואתרוג. זה קרה כשהגעתי לרחבה מחוץ לקניון מרום נווה ברמת גן. בחורה צעירה עם פנים נעימות, לבושה בחולצה ירוקה יפה, התקרבה אליי ושאלה אותי אם הייתי רוצה לברך על לולב. אני לא זוכרת איך היא שאלה את זה, אולי היא לא השתמשה במלים האלה בדיוק. אמרתי לה מיד ולא היסוס: "כן!"

היא הושיטה לי את הלולב ואמרה לי לחזור אחריה. החזקתי את הלולב ביד ימין, הוא היה קצת כבד. די התרגשתי, אף פעם לא נגעתי בלולב עד אותו רגע. אחרי שחזרתי על כל מלה שאמרה, היא הניחה ביד שמאל שלי אתרוג ואמרה לי לחזור אחריה. היה לאתרוג מגע נעים. ואז היא אמרה לי לקרב את האתרוג ללולב ובשלב מסוים ביקשה שאטלטל את הלולב. אני לא זוכרת אם הטלטול היה לפני האתרוג או אחרי. וזהו, נגמר. חייכתי אליה, הודיתי לה על הזכות המיוחדת שנתנה לי והמשכתי הלאה.

קריקטורה של לולב ואתרוג בדמותו של נפתלי בנט
איור:עמוס בידרמן
להמשך הפוסט

חמשת המ"מים שמירי רגב מנסה להשכיח מבוחרי הליכוד

כשהיא ניזונה מלעומתיות והתרסה, שרת התרבות מציגה אופרת סבון רוויית קלישאות של פריפריה מול תל אביב, של קוראי שבזי מול קוראי צ'כוב. ומי שלא בצד שלה? אליטיסט

בשבוע שעבר, ב-13 בספטמבר, חגג הליכוד יום הולדת. למדתי על כך מפוסט בדף הפייסבוק של השרה מירי רגב. "בדיוק היום לפני 45 שנים הוקמה תנועת הליכוד", היא כתבה. איך היא מתה על המלה "בדיוק". "מזל טוב דימונה. העיירה הקטנה שהחלה דרכה בדיוק היום לפני 63 שנים"; "בדיוק לפני שנה השקתי את מיזם בתי המייסדים"; "לחלוצי דימונה, אופקים, שדרות, קריית שמונה ועוד, יש מקום של כבוד בספר דברי הימים של הקמת מדינת ישראל בדיוק כפי שיש לחלוצי דגניה וכנרת".

"בדיוק", אומרת שרת התרבות והספורט שדיוק אינו חלק ממעלותיה. עם המלים האהובות עליה "פריפריה" ו"שיח", "מגוון קולות" ו"הסיפור שלא סופר", "מזרחים", "שכונות חלשות", ו"הגיע הזמן שיבינו", רגב משלהבת את בוחריה ומנסה להשכיח מהם את חמשת המ"מים של זאב ז'בוטינסקי, אותם היא הזכירה בפוסט שלה אך לא פירטה מהם.

מירי רגב
אוליבייה פיטוסי
להמשך הפוסט

קמפיין היחצנות של הזוג נתניהו

השניים מתרוצצים ונוסעים ברחבי העולם כדי לקדם את עצמם באופן אישי ולתת לגיטימציה לשלטונם, ואת הרושם ואת התחושות שעולות כשמתבוננים בהם אי אפשר להפריך

עיתונאית "הארץ" נעה לנדאו כתבה על ארבעה "מיתוסים", כך היא מכנה אותם, בנוגע לנסיעותיו של נתניהו בעולם, המוצגים לדבריה בעיקר על ידי מתנגדיו מהשמאל: נתניהו לא יוצא לעבוד אלא "סתם" נופש על חשבון הציבור; רעייתו שרה מצטרפת אליו לנסיעות אלה "בלי סיבה"; ההוצאות על הטיסות מופרזות וראוותניות; הוא לא עונה על שאלות עיתונאים "אז למה בכלל לסקר אותו".

את התפיסות על מה שמוסרי וראוי ומצופה מראש ממשלה ורעייתו אי אפשר לשנות בעקבות כתבה שנכתבה לאחר הצטרפות לנסיעות עם שני שחקנים, שועלים ותיקים ומנוסים המנהלים מסע יחצנות מתוקשר במימון הציבור. השניים מתרוצצים ונוסעים ברחבי העולם כדי לקדם את עצמם באופן אישי ולתת לגיטימציה לשלטונם. הביקורים נועדו לפאר אותם, על פי אותו עיקרון מקודש של BA-MA שבו לא המעשה חשוב, אלא האדם העומד מאחוריו. הנאומים, הטקסים, הכבוד שהשניים זוכים לו בביקורים ותשומת הלב שהם מקבלים, הם המטרה העיקרית בנסיעות, ואת הרושם והתחושות העולות כשמתבוננים בהם אי אפשר להפריך.

בני הזוג נתניהו לפני המראתם לליטא
עמוס בן גרשום / לע"מ
להמשך הפוסט

סתם יום רע

אני עושה על עצמי סקר כל יום ומדרגת את עצמי. האם הייתי הוגנת? האם הייתי נעימה? האם יכולתי לפתור את הבעיה בדרך אחרת?

התבוננתי ברופא המומחה שהופניתי אליו על ידי רופאת המשפחה. הוא דיבר בשקט, היה סבלני ומרגיע כשעבר על הבדיקות שלי ואמר שהכל נראה תקין. "אני יכולה לבוא לכאן עוד פעם?" שאלתי אותו לבסוף. הוא נראה מופתע מעט מהשאלה. "פשוט טוב לי כאן", הסברתי, "כולם כאן כל כך נחמדים". הוא חייך. אולי הוא חשב שאמרתי את זה בצחוק כדי לפרגן לו, אבל הייתי רצינית. שבורה, ליתר דיוק.

גם המזכירה שלו שהתקשרה אליי באותו יום כדי לשנות את שעת הביקור עוררה אצלי רגש דומה. הדיבור הנעים שלה תפס אותי לא מוכנה. "עינת, אל תבכי, הכל בסדר", היא הרגיעה אותי. אני לא רגילה לטון דיבור רך ומזמין כל כך כמו שלה. צעקות, איומים, זלזול, התנשאות, סגנון מתקיף ובוטה, חוסר הקשבה, ניתוקי טלפון, ייבוש בטלפון, סגנון קר ומרוחק, "גברת, אני אומר לך ש...", "בואי נתקדם", "כאן זה רק שירות הודעות",  "את לא שואלת אותי שאלות - אני שואלת" – זה כן, ואני נתקלת בזה כמעט בכל יום. כל מפגש כזה מול חומות של אטימות ונוקשות מותיר אותי מותשת. כשאני מתלוננת ומתייחסים אליי כמטרד, אני מרגישה חסרת אונים. כשמתייחסים אליי ברצינות, זה מרגש אותי ואני מתרצה מיד.

להמשך הפוסט

והסופר מבית הקפה? למד את הלקח באופן אכזרי

הסופר שנרי ליבנה כתבה עליו נותר מובס ומושפל, אך תמיד הוא יישאר בעיני נשים כמו המלצרית טלי הגבר החזק שמצפה שנשים יספגו בשקט את התנהגותו הכוחנית

במאמר התגובה של טלי (שם בדוי), המלצרית מבית הקפה שעליה כתבה נרי ליבנה ב"ההטרדה שלא היתה", היא קובלת על כך שליבנה לא פנתה אליה ולא ביררה את הצד שלה לפני הפרסום: "אילו היתה פונה אלי מבעוד מועד, הייתי שמחה לספר לה את כל פרשת הסופר ותגובותי אליה, כולל הדיאלוג המקורי, שבניגוד למתואר בטור, במציאות היה שונה בתכלית". "במציאות", היא כותבת, כאילו שיש מציאות אחת בלבד, זו שהיא מחזיקה בה.

אני מאמינה לה, אך מדבריה עולה גם המציאות של הסופר ואפשר להבין מדוע הוא, חבריו וליבנה הבינו שהרחקתו היא תוצאה של טעות חד פעמית ולא העלו על דעתם שהוא יצר אווירה לא נעימה עבור המלצרית במשך חודשים. מצד אחד היא כותבת שאווירה מטרידה ולא נעימה היא דבר אמיתי ונוכח ביומיום הנשי ושיש להכיר בה כפי שמכירים באמירות פוגעניות או בפעולות פיזיות ולהעלות אותה למודעות, ובאותה נשימה היא מציינת שאין לה ספק שכך הוצגו הדברים על ידי הסופר ופמלייתו "המשוכנעים שמדובר בעניין חד פעמי, בדיחה לא מזיקה", ובאותו משפט שבו היא מתייחסת לאפשרות שהסופר לא הבין את השינוי בגישתה אליו ולא הבין במה חטא, היא כותבת: "התשובות היו בידי כל הזמן הזה". התשובות היו בידה, אך לא בידו, מסתבר. 

אילוסטרציה של גבר מבוגר בבית קפה
גטי אימג'ס ישראל
להמשך הפוסט

היום בעוד שנה: הכישלון הוא של אסי עזר

אם אסי עזר היה רציני, הוא לא היה מוכר לצופים פסיכולוגיה בגרוש. אם הוא לא היה מזויף, הוא היה מציג את התוכנית כמשחק מאתגר שבו מי שלא יצליח להגיע לשינוי, ראוי לקבל תמיכה ועידוד. ככה זה אמור להיות

אחרי שפסיכולוגים וקואוצ'רים למיניהם סיפרו לנו על חשיבותה של חשיבה חיובית ואופטימיות וכוח רצון ו"מחשבה יוצרת מציאות", ודחקו בנו לצאת מאזור הנוחות שלנו, וטענו שאם נתחייב בפומבי לממש את היעדים שלנו אז הכל אפשרי, פשוט הכל – החליטו בקשת לאמץ את הרעיון העומד בבסיס הפורמט הבריטי של תוכנית טלוויזיה הנקראת "היום בעוד שנה". המשתתפים בתוכנית הריאליטי בהנחיית אסי עזר נכנסים לאולפן דרך דלת אחת ומכריזים על השינוי שהם רוצים לעשות. בחלוף שנה הם חוזרים לאולפן ונכנסים דרך דלת אחרת ומספרים האם הם הצליחו להשיג את המטרה. "תהליך" הם קוראים לזה בתוכנית, "מסע".

למעשה כולנו עוברים בחיים תהליכים ומסעות, יוצאים מדלתות דמיוניות ונכנסים לדלתות דמיוניות אחרות, רק שבדרך, למרבה המזל, לרוב אנחנו לא פוגשים בפניו העולצות של אסי עזר. ואם לא נשיג את המטרה שחלמנו עליה, אף אחד לא יטיח בנו מול אלפי צופים: "לא! אתה לא יודע מה אתה עשית לי. אני הייתי משוכנע שאתה הולך לעשות את זה. הייתי משוכנע. איזה באסה! איזה באסה! למה? אבל ישבת שנה שעברה ואמרת 'אני עושה את זה ודי נגמר'. אני אומר לך, אנשים רזו המון, וישבו פה על הספה שאתה יושב בה ואמרו לי שהם נהנו מהתהליך, שהיה להם קשה אבל הם התמכרו אליו".

אסי עזר ב"היום בעוד שנה"
רונן אקרמן
להמשך הפוסט

הנשמה האפלה של שרה נתניהו

"אישה שקרנית ודוחה ומחבורת הזבל של מני נפתלי. היא בשלנית חרא". דבריה של שרה נתניהו בחקירת המשטרה שהתפרסמו לאחרונה מראים שהיא זקוקה לשיעור או שניים בכבוד לזולת

יותר מכל הראיות, מהקלטת על הפסי-כו-לו-גית, מההקלטות של ניר חפץ, מהעדויות בבית המשפט ומפסקי הדין שקיבלו את תביעותיהם של עובדי המעון לשעבר מני נפתלי וגיא אליהו וכתבו על העסקה פוגענית - דבריה של שרה נתניהו בחקירת המשטרה שהתפרסמו לאחרונה מראים עד כמה אפלה נשמתה. נתניהו, שבוודאי ידעה שדבריה בחקירת המשטרה יתפרסמו, השתמשה במכוון במילים פוגעניות כלפי עובדת המעון לשעבר, אתי חיים. "אישה שקרנית ודוחה ומחבורת הזבל של מני נפתלי. היא בשלנית חרא".

אישה כפוית טובה שמתנהגת כמו מלכה ומתייחסת לעובדים ולמי שמתנגד לה כנתינים. "כולם מסרבים לי", היא מתלוננת, "אני קובעת שיש אפליה", היא פוסקת. "רוב העם, בניגוד לתקשורת, אוהב אותנו", היא מספרת למלניה ולנשיא דונלד טראמפ בביקורם בארץ, "אז אנחנו אומרים להם כמה אתם נהדרים - והם אוהבים אתכם". זה דיבור של אדם חסר מודעות עצמית המנותק מהמציאות, או להבדיל, של ילדה בת חמש שמדברת עם הבובות שלה.

שרה נתניהו ומלניה טראמפ בעת ביקור הנשיא האמריקאי בירושלים
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

המכתב ממשרד הרישוי שגרם לי להתרגש עד דמעות

מה? ככה להודיע על טעות ומבלי שפניתי אליהם בעניין? לא יכול להיות, לא במדינה שלנו

אתמול קיבלתי מכתב. הוא היה מונח בתיבת הדואר המעוטרת שלי. בטח עוד דרישת תשלום, הודעת דחייה או איום, שום דבר טוב לא יוצא מהמכתבים האלה. הפעם הגיע ממשרד הרישוי. מה הם רוצים? פתחתי את המכתב: הודעה בדבר החזר אגרת כפל רישיון לרכב שלי, במסגרת ת.צ. 46035-08-16.

"לאחר בדיקה שערכנו", כך נכתב, "התברר כי בנסיבות בהן התבקש כפל הרישיון לא היית אמור לשלם אגרה בעדו, ולפיכך בכוונתנו להחזיר לך את הסכום ששולם". מה? ככה להודיע לי ביוזמתם על טעות ומבלי שפניתי אליהם בעניין? לא יכול להיות, לא במדינה שלנו. כמי שנאבקת כל הזמן ברשעות ושקרים, ברשלנות, התנערות מאחריות וכיסוי תחת, אני לא רגילה לקבל מכתבים כאלה. המשכתי לקרוא. "לשם קבלת ההחזר יש למלא את הדרוש במכתב באופן ברור", הם כתבו. וואלה, הם רציניים, הם בדקו את עצמם וגילו טעות ועכשיו הם רוצים להחזיר לי כסף. אני אמורה לשלוח צילום של צ'ק מבוטל ופרטים תוך 21 יום מקבלת המכתב.

המכתב המסתורי ממשרד הרישוי
להמשך הפוסט

אייל גולן: הכי מוסרי שיש בעולם - זה אני!

שום דבר לא יכול למחוק את התמונה הזאת. זמר עם מכנסיים מופשלים, וראשה של מעריצה צעירה שהוא לא מכיר בין רגליו

יש לי אוסף של שירים שקיבצתי בדיסק-און-קי כדי לשמוע באוטו. שירים באנגלית ובעברית, ובהם גם שירים של אייל גולן שעברו אוטומטית מהספרייה במחשב לדיסק ביחד עם שאר השירים. בעיקר את השירים השקטים שלו אני אוהבת, הלא חדשים. "את", "מלאת אהבה", "נולדת בשבילי", "נגעת לי בלב" ועוד.

אך נוצרה בעיה. בכל פעם שזה מגיע לשירים של גולן, אני לא מסוגלת לשמוע אותו. מיד אני מדלגת עליהם ומבטיחה לעצמי שאקח את הדיסק הביתה ואמחק אותם, אבל אני שוכחת. וכך זה נשאר. אני שומעת את השירים האהובים עליי, וכשמגיע תורו של גולן, אני מעבירה הלאה. השירים היפים שלו שעשו לי טוב בלב, עושים לי רע ומכניסים אותי למצוקה. קול הזמיר שלו צורם לי באוזן. גולן הפך למטרד.

אייל גולן
תומר אפלבאום
להמשך הפוסט

שרה'לה בואי, הולכים הביתה 2.0

"סך הכל אני לא פסיכואנליטיקן, וגם פסיכואנליטיקן צריך כדורים ותרופות וטיפול", אמר עו"ד וינרוט בריאיון לעובדה. התפלאתי איך שרה הסכימה שהוא ידבר עליה ככה. היום אני מבינה שזה חלק מהתסריט שנכתב

כשכתבתי את המאמר על יעקב וינרוט אחרי הריאיון  של אילנה דיין איתו בתוכנית עובדה, ראיתי אדם שחשף את עצמו בכנות ונידב פרטים לא נעימים על עצמו ועל הזוג נתניהו שאותם הוא מייצג. המראה שלו והבעות פניו הציפו אותי בחמלה. העובדה שהריאיון נעשה דווקא עם זאת שהם תקפו שנה לפני כן באותה תוכנית, חיזקו את אמינותו בעיניי.

אחרי שהתפרסם שפרקליטיה של שרה נתניהו הודיעו ליועץ המשפטי לממשלה שהיא מוכנה להחזיר חלק מהכסף בפרשת המעונות בתמורה לסגירת התיק נגדה, חזרתי לריאיון וצפיתי בו שוב. כעת אני מבינה שהרגשות שהאיש עורר בי עיוורו אותי. לא חשבון נפש, לא שדים הוא ביקש לגרש. הריאיון כולו היה חלק מטקטיקת ההגנה. הכל מתוכנן, כל מילה מחושבת, כל משפט. וינרוט סיפר שבתיק של ליברמן הוא זיהה את הנקודה שתחלץ את הלקוח שלו והסתיר אותה עד ששלף אותה ברגע הנכון. במקרה של שרה נתניהו, הנקודה המחלצת היא מצב נפשי ורגשי, ואת הטיעון הזה הם טפטפו בדרכים שונות.

שרה ובנימין נתניהו בעת ביקור מייק פנס במעון ראש הממשלה
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

מתחכום לטרלול: למה הוחלף ליאור אשכנזי באופירה וברקו?

המעבר מליאור אשכנזי לשדרנים אייל ברקוביץ' ואופירה אסייג בפרסומות למזגן החכם של אלקטרה, מסמל את השינויים שהחברה שלנו עוברת

הפרסומות למהפכת המיזוג החכם של אלקטרה בכיכובן של שתי בובות המדובבות בקולם של אופירה אסייג (פיפי) ואיל ברקוביץ' (בבקו), די משעשעות אם מתעלמים מהמסרים שעולים מהן ומהמשמעות של הבחירה בשני השדרנים-מגישים ומה שהם מייצגים, אבל אני לא מאלה שיכולים להתעלם.

המעבר מליאור אשכנזי המתוחכם שהיה הפרזנטור של אלקטרה בשלוש השנים האחרונות לצמד המטורלל, מסמל את השינויים שהחברה שלנו עוברת, שבה מה שקובע הוא מה ש"עובד" ומה שפופולרי, ומי שבוטה יותר וצועק חזק יותר ומדבר בלי מעצורים ועכבות נחשב לאמיתי יותר, אמיץ יותר ומעניין יותר. בודקים לאן נושבת הרוח ולשם מכוונים, והרוח נושבת לכיוונם של שני מראיינים שמאוהבים בעצמם ובצחוקם הפרוע הבלתי פוסק, ולא לכיוונו של השחקן ליאור אשכנזי, שגילם את דמותו של האב מיכאל פלדמן בסרט הקולנוע "פוקסטרוט" שכתב וביים שמוליק מעוז.

פיפי וברקו בפרסומת ל"אלקטרה"
ערוץ היוטיוב "אלקטרה מוצרי צריכה"
להמשך הפוסט

"מחשבה יוצרת מציאות"? על מה נטע ברזילי מדברת

אני תקועה במציאות של מנהיגים תאבי כוח ורודפי בצע, אנשים רעים, שקרנים, אטומים, פחדנים ואגואיסטים שמנווטים את המדינה לאבדון

אני אוהבת את הקול של נטע ברזילי, אני אוהבת את החיוך שלה ואת המראה שלה, אבל הסיסמאות שלה מעצבנות אותי. ״יש פה קירוב לבבות שלא היה שנים", היא שואגת בכיכר, "מחשבה יוצרת מציאות. אנחנו כותבים את הסיפור שלנו". ההגזמות האלה, ההכללות האלה, חוסר הפרופורציות, פרץ השמחה האדיר, ועל מה? מה קרה?

זאת אותה צביעות שבתוכנית "האח הגדול". דיירת מודחת וכולם משחקים את ההצגה של השבורים כאילו שמישהו מת. מתכנסים, מתחבקים, תופסים את הראש. "יואו אני בהלם, אני בהלם, אני לא מאמינה, איך זה קרה? איך?" "תהיה חזק, תהיה חזק". "כואב לי הלב עליה. התפללתי לאלוהים שייתנו לה סיכוי, שלא ישפטו אותה". "אלה רגעים קשים אלה". "לא הייתי שם בשבילה". "בבפנים שלה היא היתה ממש ילדה טובה".

נטע ברזילי בהופעה בכיכר רבין לאחר הזכייה באירוויזיון
מוטי מילרוד
להמשך הפוסט

פרי היה איש מוטרד? גם אני מוטרדת

ב"נגררתי" פרי טוען למעשה שהוא נסחף לשקרים שלא מרצונו בלי להפעיל שיקול דעת. לא, הוא פעל מתוך מודעות עצמית מלאה ומהלכיו היו מחושבים ותוכננו בקפידה. מי גרר אותו? הוא עצמו

בריאיון עם יעקב פרי (אולפן שישי, ערוץ 2, 12.5.18), שהיה אמור להיות וידוי, אמנון אברמוביץ' התנהג כמו סנגור שחוקר את הלקוח שלו בבית המשפט כך שיצא טוב. לא התרשמתי שזוהי עדות ניקיון כפי שאברמוביץ' הכריז ושזהו וידוי שהצריך אומץ לב ותעצומת נפש. זאת היתה הצגה.

כבר בפתיח לריאיון, באולפן, אברמוביץ' הסגיר את עצמו כשהדגיש: "המראיין, במקרה זה אני, לא רלוונטי - הסיפור פה הוא הווידוי". המראיין רלוונטי ועוד איך ובחירתו לא מקרית. אברמוביץ', לדבריו, עשה עליו בעבר "לא מעט סיבובים". כשאדם כזה מגן על פרי, ולדבריו גם רבין אמר לו להניח לו, ויש לזכור שאברמוביץ' עצמו נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים וקיבל את צל"ש הרמטכ"ל על אומץ ליבו ודבקותו במשימה, זה אמור לאותת לנו שפרי אמין. אך הרושם שקיבלתי הפוך מזה שהשניים ביקשו ליצור. זה לא היה וידוי ולא היתה בו לקיחת אחריות על ההונאה.

יעקב פרי
עופר וקנין
להמשך הפוסט

פסקה אחת מסבירה למה אסור להאמין לנתניהו

השכל הישר לא מאפשר לנתח את מהלכיו של נתניהו בלי לחשוד במניעיו. ההיגיון אומר שלא להסתמך עליו

"שבוע טוב!" איחל ראש הממשלה נתניהו במוצאי שבת בדף הפייסבוק שלו. מתחת לאיחול החגיגי עם סימן הקריאה הופיע קישור למאמר שכתב קלמן ליבסקינד במעריב, שכותרתו: "למשמרות המהפכה ולעיתונאי ישראל יש אויב משותף, קוראים לו בנימין נתניהו".

במאמר ששימח את נתניהו נכתב שהעיתונאים שמאשימים אותו בפילוג, בשיסוי ובהתססה הפכו את ענף הסיקור הפוליטי לפח האשפה הרדוד של הכתיבה העיתונאית ושמשבוע לשבוע פוחתים הטיעונים הענייניים ועולים ניבולי פה ושפת שוק, ושמבקריו הם הסיבה לכך שהוא ממריא בסקרים למרות הכל. הם גם הסיבה שלציבור לא אכפת מהפרשיות של נתניהו וממה שהם כותבים עליו בעיתונות, והם אחראים לבוז הגדול שהציבור רוחש לתקשורת.

בנימין ושרה נתניהו, במאי בטקס בגבעת התחמושת
אמיל סלמן
להמשך הפוסט

שידורי השיטפון: מה רע בקצת "ביחד"?

הפרשנות שאני מעניקה לאירוע היא זו שמעניקה את הערך החדשותי או את המשמעותית הדיווחית שלו

כשקראתי את דבריו של רוגל אלפר, שכתב שלאולפן הפתוח במהלך מבצע חילוץ הנערים בשיטפונות בערבה לא היה שום ערך חדשותי או משמעות דיווחית ושלכתבים, למנחים ולמרואיינים לא הגיע מידע חדש באיכויות, בכמויות ובמהירויות שהצדיקו או חייבו שידור חי ורציף, חשבתי לעצמי כמה זה עצוב שגם אירועים קשים כאלה נמדדים לפי כלים קרים של פרקטיות ואפקטיביות. למה צריך להיות אכפת לי איך התקשורת מגדירה את האירוע ואם זה מוצדק לכנות אותו "אסון" או לא, מהן הסיבות שמניעות אותה לשדר גם כשאין מה לחדש, ואם זה קשור לרייטינג או לא.

זה לא עניין אותי באיזה ערוץ צפיתי (כלל לא שמתי לב), מה אמר על זה הפרשן הזה או הפרשן ההוא, אם הבעת הצער על פניה של המנחה היתה אותנטית או לא, אם המידע שקיבלתי תרם לי או לא. רציתי להיות שם איתם, הלב יצא אליהם. צפיתי בשידורים כחלק מהחברה שבה אני חיה. צפיתי בחרדה, צפיתי מתוך תקווה שיקרה נס, צפיתי מתוך תחושת מחויבות חברתית. לא רציתי להתנתק ולעבור הלאה. גם אם נער אחד היה נהרג, אין הקלה, רק כאב צורב שלא מניח ושאלות שאין להן תשובה כמו בכל מקרה של פגיעה, מחלה, רצח, מוות ואובדן שאין לנו שליטה עליהם: למה זה קרה? למה זה היה צריך לקרות?

כוחות הצלה באזור נחל צפית שבצפון הערבה
אילן אסייג
להמשך הפוסט

שחם צריך להגיד תודה למח"ש

כל מעשה שעושה אדם שמשמש בתפקיד ציבורי יש לו השלכות ומשמעות גם אם הוא לא פלילי וגם אם התעללו בו ולא היו הוגנים בטיפול בעניינו

"אני לא בנוי לזה עכשיו. באמת. עוד פעם השאלה המוסרית", התלונן ניסו שחם בשיחת הטלפון עם ניר גונטג'. מסכן, שוב מטרידים אותו בעניין כל כך פעוט ולא רלוונטי כמו השאלה המוסרית. התשובות המבישות והמתחמקות שנתן מוכיחות יותר מכל שהוא לא היה ראוי לשמש בתפקיד שבו שימש. שחם, בדיוק כמו נתניהו, נצמד לחוק בלבד ("זה פלילי אילנה? זה פלילי?"), ובדיוק כמו נתניהו אז, כשהתראיין ב-1993 על קשרים אינטימיים עם אישה אחרת, הוא מתייחס לכך כעניין פרטי, ובדיוק כמו נתניהו אז, הוא חושב שאת הדין וחשבון הוא צריך לתת לאשתו בלבד, ובדיוק כמו נתניהו אז, שניסה להסיט את תשומת הלב ל"חבורה של פושעים שפועלים בשיטה על עולם תחתון", שחם עושה ספין ושב וחוזר ומדגיש את התנהגות מח"ש: "מי שעושה לך ברמה הפלילית משהו שהוא כל כך חמור... זה לא מוסרי".

כל מעשה שעושה אדם שמשמש בתפקיד ציבורי יש לו השלכות ומשמעות גם אם הוא לא פלילי וגם אם התעללו בו ולא היו הוגנים בטיפול בעניינו. אדם שמכהן בתפקיד כה בכיר במשטרה שאמונה על חוק וסדר ואמון הציבור, לא צריך לפעול רק על פי החוק. הדין והחשבון שהוא צריך לתת הוא ציבורי. בגידה היא שקר. למעשה, מסכת של שקרים. אי אפשר לייפות שקר, אי אפשר להתחמק מההשלכות על הציבור ואי אפשר לטעון: מה שעשיתי כאן זה ענייני הפרטי, ומה שאני עושה במסגרת תפקידי הציבורי זה משהו אחר. מרגע שאדם משמש בתפקיד ציבורי, הוא כבר לא אדם פרטי וכל דבר שהוא עושה, יש לו השלכות על אמון הציבור כלפיו.

ניסו שחם בהכרעת דינו, השבוע
מגד גוזני
להמשך הפוסט

עירית לינור - את לא קובי מידן

ההשוואה שעושה עירית לינור בינה לבין קובי מידן, רק בגלל ששניהם עובדים בגלי צה"ל, היא מגוחכת. אלה שני עולמות שונים, שני מקרים שונים

שיערתי שעירית לינור לא תתאפק ותגיד על זה משהו, והיא אכן אמרה: "מכתב ההגנה הפושר עליי לא פורסם בדף הפייסבוק שלהם", היא קיטרה לפני כמה ימים בדף הפייסבוק שלה על כך שארגון העיתונאים לא תמך בה כמו שתמך בקובי מידן. "כנראה את הבמה הזאת הם שומרים לאנשים שמתביישים במדינה. אז יאללה יאללה. ובלי קשר, את קובי מידן לא צריך לפטר ולא צריך להשעות. אבל בואו - זה לא באמת דיון אמיתי על חופש ביטוי". בואו? הנה אני באה.

מגוחכת ההשוואה שעשתה לינור בין תגובת ארגון העיתונאים לדבריו של קובי מידן בפייסבוק בעקבות הירי בפלסטינים ליד גדר הרצועה, לבין תגובתו לדבריה בגלי צה"ל על נשיא המדינה רובי ריבלין (26.12.17) שהובילו להשעייתה לשבוע מהתחנה. שני מקרים שונים, שני עולמות שונים.

עירית לינור, קובי מידן
אייל טואג, מגד גוזני
להמשך הפוסט

לא נעים להרגיש כמו עוף בגריל

למזלי היה ב"עזר מציון" מנוף הרמה פנוי והבטיחו לי שיביאו לי אותו עוד באותו יום. אחר הצהריים הגיעה המפלצת

"קודם את קומה אחד, אחר כך קומה שתיים, אחר כך קומה שלוש. עכשיו קומה ארבע", כך אמרה לי בעברית רוזי, העובדת הסיעודית שלי. תרגום: המצב שלך החמיר בפעם הראשונה ושינינו טכניקה, אחר כך היתה החמרה נוספת ושינינו, ואחריה החמרה שלישית. "קומה ארבע" היא מנוף ההרמה שהביאו לביתי לפני שבוע.

כל אדם עובר תחנות בחיים, גם נכה שמחלתו מתקדמת ומחמירה עובר תחנות. מקל הליכה, מקל עם עגלת שוק, מאחזים בבית, מנגנון ברכב רגיל, כיסא גלגלים, כיסא רחצה, מיטה מתכווננת, אבזור נהיגה חשמלי ברכב ואן, כיסא ממונע, עובדת סיעודית. עכשיו עוד תחנה התווספה לחיי.

מטופל נתלה על ערסל של מנוף סיעודי
שאטרסטוק
להמשך הפוסט

בר רפאלי וג'רמי מיקס: איזה מותק של פושעים

בפרסומת אנחנו מבינים שבמהלך השעות הארוכות שבהן בר רפאלי וג'רמי מיקס עשו חיים בווילה שהם פרצו אליה, בעלי הווילה היו קשורים במקלחת, פיהם חסום וידיהם ורגליהם קשורות חזק מבלי שיוכלו לזוז

קל להיטפל לבר רפאלי, אני מודה, אבל מה לעשות שחוסר המודעות העצמית שלה מספק כל הזמן סיבות לעשות זאת. הפעם זאת הפרסומת לקולקציה החדשה של משקפי קרולינה למקה ברלין שבה היא מככבת לצידו של הדוגמן ג'רמי מיקס. מיקס אמריקאי, בן 33, בעל עבר פלילי. על פי הפרסומים, כשהיה בן 18 ישב בכלא על שוד ותקיפה וב-2014 ישב שנתיים בכלא על החזקת נשק.

מיקס מצוין עבור רפאלי שאוהבת ניגודים. היופי הקשוח שלו והקעקועים הרבים בגופו מדגישים את יופייה ואת תווי פניה העדינים, וההתחברות של הילדה הטובה לילד הרע מעידה על הנועזות שלה. בפרסומת הקודמת למשקפי קרולינה למקה הם התחרו זה בזה מי ימצמץ ראשון. כמובן שבר הצליחה להכניע את האסיר לשעבר שלא עמד בפניה. בפרסומת הנוכחית הם בני זוג, פושעים שהמשטרה מחפשת אחריהם. כאן הפנייה לרקע הפלילי של מיקס ישירה. מיקס הוא לא רק פושע בעבר, בפרסומת הוא פושע בהווה וכמוהו גם רפאלי, כשהפרסומת בכיכובם נותנת לגיטימציה לעבירות על החוק ולאלימות ואכזריות. לא ברור איך אישרו פרסומת כזאת שצופים בה ילדים ונערים.

היפים והמבוקשים
ערוץ היוטיוב קרולינה למקה
להמשך הפוסט

אולמרט - אדם אמיתי

ראש הממשלה לשעבר והאסיר לשעבר אהוד אולמרט רחוק מלהיות מלאך ולשמש דוגמה ומופת, אבל הוא אדם בשר ודם שהדברים שאמר עוררו אצלי אמפתיה, הערכה, כבוד ואמון

צפיתי בריאיון של גיל ריבה עם אהוד אולמרט, זה שאמר פעם שהוא ראש ממשלה לא פופולרי. גם מה שאכתוב כאן אולי לא פופולרי. אני רוצה לשים בצד את המעשים שעשה ואת אלה שבגללם הוא הורשע וישב בכלא. זה לא שאני מזלזלת בחומרת מעשיו, אבל אם אכתוב כמו רבים שהוא שיקר בריאיון, שהוא התחמק מאחריות, שמה שאמר היה מפוקפק, שהוא חצוף, שטענותיו על רדיפה הזויות, שהוא מושחת, נהנתן ובזבזן, שהוא עשה שימוש לרעה בכוח שהיה לו, שהוא יהיר ותאב כוח ומרוכז בעצמו - אשקר לעצמי. זה לא מה שהרגשתי באותם רגעים כשצפיתי בו.

נהניתי להקשיב לו, אהבתי להתבונן בו, איש חכם, חזק ואמיתי. אהבתי כשאמר על השיחה המוקלטת עם שולה זקן שריבה השמיע לו: "גיל, זאת שיחה מסריחה שאני מצטער עליה", וזה לא אכפת לי מאילו סיבות הוא מצטער עליה. יש סיכוי שביבי הממלכתי היה אומר דבר כזה? אהבתי כשאמר שהוא הרגיש חרא כשילדיו נחקרו. נדהמתי כשאמר: "מה, אתה רוצה לשמוע תיאור סוער על מה שקרה בחדר השינה שלנו?" כשנשאל על הלילה האחרון לפני הכניסה לכלא. 

אהוד אולמרט
מאקו טי-וי / קשת 12
להמשך הפוסט