בלוגים

זה סוג של בלוג / הבלוג של עינת קדם

לא גיבורים גדולים, גם לא מסכנים. הנכים רק רוצים לחיות

גישה שמפרידה בין היחס לנכים לבין מי שאינו נכה, היא הסיבה לכך שהנכים בישראל לא מצליחים במאבקם להשוואת גובה קצבת הנכות לשכר מינימום

45תגובות

היום התפניתי לצפות בהקלטה של התכנית "רק רוצים לרקוד". כן, אני מקליטה את התכנית הזאת, כי גם אני רוצה לרקוד. לא רק, אבל גם. תמיד אהבתי לרקוד, והמעבר לכיסא גלגלים לא כיבה את התשוקה הזאת, וכשאני רואה אחרים רוקדים זה מרגש אותי.

בין המשתתפים באודישנים היה זוג רקדנים בכיסא גלגלים. מיטל וקס מתל אביב, בת 48, וסמי דהן מראשון לציון, בן 64. סמי נפצע בתאונת דרכים כששירת בצבא, ומיטל נפצעה בפיגוע בדיזנגוף סנטר בפורים לפני 21 שנה. "אנחנו מתייחסים לעצמנו כרקדנים ודורשים שיתייחסו אלינו ככה", אמרה מיטל לפני האודישן.  

זוג הרקדנים הנכים ברק רוצים לרקוד
צילום מסך ערוץ 10
להמשך הפוסט

מעכשיו מותר. האקדמיה ללשון העברית לא תכעס עלינו

מה שהאקדמיה עשתה הוא לתת היתר רשמי לתופעות, חלקן בלתי נמנעות, שהתרחשו בפועל. אז מה זה בדיוק אומר? הסבר מפורט

59תגובות

בצעד דרמטי, פרי תהליך יסודי וממושך כפי שנכתב באתר האקדמיה ללשון העברית, הוחלט לשנות את הכללים בשיטת הכתיב המלא. על הדרך, האקדמיה הסכימה לוותר על המושג המבלבל "כתיב חסר ניקוד" (הדומה למושג "כתיב חסר"), וכעת היא מכנה אותו כמו כולנו "כתיב מלא": "ההנחה היתה שכללי הכתיב המלא התקני (לשעבר 'הכתיב חסר הניקוד')". לשעבר. באשר לכתיב שכולנו מכנים "כתיב חסר", כלומר הכתיב שמעטות בו אימות הקריאה (מעכשיו מותר לכתוב אימות קריאה), האקדמיה קוראת לו "כתיב דקדוקי", אבל מי יודע, אולי בעוד 70 שנה גם זה ישתנה.

בכל אופן, הכללים החדשים הם צעד מבורך, חוץ מכמה הסתייגויות שיש לי, שאתייחס אליהן בהמשך.

פרופ' דוד ילין (1864–1941). היה חבר הוועדה לקביעת כללי הפיסוק, הוועדה לניסוח כללי הכתיב והוועדה לענייני לשון אקטואליים
אתר האקדמיה ללשון העברית
להמשך הפוסט

האם הבחירה במילים "הרופא סירב לבקשתו" היא מקרית?

זהו סיפור אנושי ומרגש, אבל האופן שבו ביבי כתב עליו מוזר

62תגובות

אני משוטטת בדף הפייסבוק של ראש הממשלה ביבי נתניהו אחרי שהופניתי לאותו פוסט שנועד להלל, לשבח ולהוקיר את עשייתה הציבורית של אשתו. אם אני כבר כאן, אקרא קצת מה הוא כתב לאחרונה, שהרי בניגוד ל-2,054,152 איש שעשו לו לייק ומעודכנים בכל פרסום שלו, אני לא עשיתי לו לייק. כל עוד הסימון הזה נקרא "לייק" והוא מתפרש בעברית כ"אהבתי", כלומר "אני אוהבת" בהווה, אני נמנעת מכך. יש לי כבוד ללייק, אני לא נותנת לייק סתם ככה, גם אם זה רק כדי לעקוב אחריו בעין ביקורתית.

אני רואה תמונות. הנה ביבי במטוס בדרכו לסלוניקי לקראת הפסגה המדינית עם יוון וקפריסין, לצידו שרה אשתו, לבושה בחליפה צהובה (יפה הצהוב הזה, אהבתי!). הנה עוד תמונה של ביבי ושרה בחליפה הצהובה נוחתים בסלוניקי, ועוד אחת עם החליפה הצהובה, ועוד אחת, ועוד סרטון עם הצהוב, ועוד תמונה, גם שם יש צהוב.

נתניהו נואם בבית הכנסת בסלוניקי
Alexandros Avramidis/אי־פי
להמשך הפוסט

כשהעזתי להתנגד למלך הכיתה

יגאל סרנה חלש ומסכן, וגם תמים. גם אני הייתי תמימה כשהאמנתי שאם רק אעז אוכל במשפט אחד להראות את עליבותו של מלך הכיתה

48תגובות

זה היה בכיתה ו'. הייתי תלמידה טובה וחרוצה, אך לא מקובלת חברתית, ללא כישורים חברתיים, נושאת על כתפיי את המטען הכבד של הבעיות מהבית, זקוקה נואשות לאהבה ולחברים אך לא יודעת איך לרכוש אותם. מולי ניצב מלך הכיתה. תלמיד גרוע, אך נערץ על ידי כולם. הוא נהג ללעוג לי ולצחוק עליי סתם כך, כי זה היה קל ונוח. ברוב המקרים הוא עשה את זה כשהוא לועג לשם המשפחה שלי, שם משפחה פרסי מובהק שהיה במקור "קדמפור". וכשהוא עשה את זה, החברים שלו הצטרפו וצחקו עליי.

יום אחד החלטתי להתמרד. די, מספיק, נמאס לי, למה מי הוא? אני לא פוחדת ממנו, הגיע הזמן לענות לו. ואז, כשהוא שוב לעג לי, אמרתי לו ליד חבריו: "ולך אני אקרא מעכשיו עַמְבָּה, בגלל העמבה בסנדוויצ'ים שלך". 

ביבי ושרה נתניהו
עמוס בן גרשום / לע"
להמשך הפוסט

אראל מרגלית הוא לא קולומבו

ולכן אין לו מה לחגוג

6תגובות

כילדה אהבתי לצפות בסדרת הטלוויזיה קולומבו. פיטר פאלק הוא המפקח קולומבו ממחלק הרצח במשטרת לוס אנג'לס, שבא לחקור את מקרה הרצח. סמכתי על קולומבו. ידעתי שכמו תמיד, הוא יחשוף את פרצופו האמיתי של הרוצח. לפעמים כשהוא היה מגלה סתירה מסוימת בדבריו של החשוד ומשתכנע מהסבריו, רציתי לצעוק לו: "קולומבו, אל תהיה כזה תמים! אל תאמין לו, אל תהיה כזה חביב וטוב, הוא משקר!"

אבל קולומבו לא אכזב מעולם. מראהו מרושל אמנם, מעיל הגשם שלו מרופט, מכוניתו עלובה, לבושו פשוט לעומת החליפות המחויטות של הרוצח, דיבורו שקט, חיוכו צנוע, הוא תמיד מנומס ומדבר בכבוד לאדם שמולו וסופג בשקט את העקיצות המתנשאות כלפיו, אבל הוא לא פראייר. אט אט, צעד אחר צעד, הוא מצליב בין הראיות לבין דבריו של החשוד ברצח, וחושף את הסתירה שמובילה למפלתו. אפשר להירגע. בזכות ההתמדה והפיקחות של קולומבו, האמת נחשפה, הרוצח השקרן נתפס, הצדק ניצח.

להמשך הפוסט