בוא'נה למה מי אתה שתגיד לי "בואי"? - זה סוג של בלוג - הבלוג של עינת קדם - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בוא'נה למה מי אתה שתגיד לי "בואי"?

"בוא" הוא סגנון מתנשא השמור לאנשים שמחזיקים מעצמם ויודעים למי אפשר להפנות אותו ומה הם מבקשים להשיג באמצעותו. גם זה שאומרים לו "בוא" יודע שלו עצמו אסור להחזיר לו ב"בוא" משלו כשם שלא כדאי לו לפנות אליו ב"יקירי"

תגובות
קרן פלס
הכוכב הבא 3, מאקו

ב-2009 כתבתי על הסגנון המתנשא של רפי רשף שנהג להגיד בתכניתו "בוא תן לי להבין". עם השנים התוודעתי למשמעויות הנוספות של "בוא" המעצבן הזה. מישהי שנתנה לי לאחרונה שירות נהגה להגיד לי בכל פעם שאמרתי לה משהו שלא מצא חן בעיניה: "בואי בואי...". את מה שבא אחרי "בואי" לא שמעתי, האוזניים שלי נאטמו מתחושת העלבון.

אני רוצה להרחיב מעט על הסוגים השונים של הבוא'ים שלמדתי לזהות.

בוא לך לעזאזל
ניב רסקין: "אריה, אנחנו מראיינים אותם (את חברי הכנסת הערבים - ע.ק.) בפטרונות, בהתנשאות מסוג של איזו שהיא אג'נדה, כפי שאומר ג'עפר?"
אריה גולן: "תראה, כשהולכים שלושה חברי כנסת להזדהות, ובוא, שיגידו את האמת, הרי אנחנו יודעים מיהם והם גאים בזה, אז למה פתאום הם מתחילים להגיד 'באנו לדבר על הגופות'? באו להזדהות עם השהידים". (תיק תקשורת, פבר' 2016, חינוכית).

ה"בוא" לא הופנה למנחה אלא לחברי הכנסת זועבי, זחאלקה וגאטס, ויש בו פטרונות, יש בו התנשאות, יש בו אג'נדה. הוא נועד להקטין, ומאחוריו מסתתרת תחושת מיאוס וחוסר סבלנות: נו, באמת; יאללה יאללה; שמענו עליך; אני לא קונה את זה; בוא תפסיק להתייפייף; בוא תפסיק לשקר; בוא תפסיק לדבר שטויות; בוא אני אגיד לך מי אתה באמת; בוא תסתום כבר; בוא תניח לי; תתקדם; תרגיע; נמאסת; מיצית; אתה הזוי; עוף לי מהעיניים.

תיק תקשורת
תיק תקשורת, חינוכית

ככל שהדובר יהגה יותר פעמים את "בוא", כך הוא יביע ביתר שאת את הסלידה שהוא חש כלפי זה שמולו. בצד המילים הנחרצות שאי אפשר לטעות בהן - אפס מאופס, תמות, זבל, בוא'נה יא חתיכת חרא - "בוא" כזה הוא פוליטיקלי קורקט, סובלימציה של התוקפנות, כמו "זה עצוב" (זה מגעיל) כמו "שתהיה בריא" (שתיחנק אינשללה), כמו "שיהיה לך אחלה יום" (שיבואו עליך כל האסונות שבעולם), כמו "הכל טוב" (הכל חרא ותניח לי), כמו "סבבה" (מי סופר אותך יא אפס?). זה שאומר "בוא", המזמין והמקרב לכאורה, הוא השולט, הוא בעל הכוח שמטיח בפרצוף את האמת שלו, ועם זאת הוא שומר על איפוק ולא מאבד את העשתונות. הוא יודע שזה שאומרים לו "בוא" קולט את האנטגוניזם והעוינות כלפיו כשם שהוא מבין מה עומד מאחורי האיחול "תהיה בריא".

בוא לא ניסחף
המראיינת: "אין כזה חשש כזה? לא כל הלילה ישבת עם סיוטים שתיפול, תשתטח (על המסלול - ע.ק.)?"
עומר דרור, הפרזנטור של קסטרו: "זה לא תורה מסיני ללכת על מסלול. בואי, בואי" (חדשות הבידור, פבר' 2016, הוט).

קרן פלס
הכוכב הבא 3, מאקו
חדשות הבידור
חדשות הבידור, הוט בידור ישראלי

זה "בוא" קליל, במובן של בואי לא ניסחף; הגזמת; נו באמת; את צוחקת עליי?; come on, give me a break. בדומה ל"בוא" הראשון, הוא נועד לנער ולהעיר את הצד השני ולאפס אותו, אבל הוא לא אגרסיבי, הוא לא מתנשא ולא מתריס, אין בו כוונה רעה, ובדרך כלל הוא נאמר בין חברים.

בוא תזכור שאני מעליך
"אתה נראה אחלה בחור, ובוא, שיהיה לך בהצלחה", כך קרן פלס למתמודד איתי ב"הכוכב הבא 3" (פרק 13, ינו' 2016). זה "בוא" ערמומי במיוחד. לכאורה הוא נשמע מזמין ומפרגן, אבל יש בו התנשאות, כי הוא נאמר ממרום מעמדה של פלס כשופטת. הוא לא נאמר רק בגלל שהשופטים אמרו לפלס בצחוק שיש לה יחס מיוחד כלפיו בגלל שמו (פלס כתבה שיר על "איתי") וב"בוא" היא ביקשה להביע דווקא ריחוק. זה סגנון יהיר, משהו כמו "בוא אני אעשה לך טובה", ששמור לאנשים שמחזיקים מעצמם, שמודעים למעמדם ויודעים מתי ולמי אפשר להגיד "בוא" ומה הם מבקשים להשיג באמצעותו. גם זה שאומרים לו "בוא" מכיר את הקודים ויודע שלו עצמו אסור להחזיר לו ב"בוא" משלו כשם שלא כדאי לו לפנות אליו ב"יקירי".

"בואו, תכניסו אוויר", "בואי תספרי לי קצת על עצמך". זה "בוא" במשמעות של "קדימה", "let's", "יאללה", "בבקשה". התפקיד שלו הוא כמו "תקשיב", "אתה יודע", "תראה" וכדומה - הקדמה שממלאת את המשפט כדי שלא יישמע כפקודה או ציווי. היא נאמרת בעיקר על ידי מנחים, מטפלים, קואוצ'רים ואנשים שבאים מעולם הרוח. היום בעידן ה"לגמרי!" הנחרץ, צריך להוסיף אביזרים נלווים למילים שאינן כאלה: בוא, תקשיב, וואלה, האמת, בעיקרון, תכלס, בעצם ועוד, שמעבים את המשפט ונותנים לו נפח וצבע. ככל שנוסיף למשפט מילים סתמיות ללא תפקיד רשמי מוגדר, כך האמירה תהיה מרוככת יותר ומקרבת יותר.

עינת
המגזין, ערוץ 10

ועם זאת, גם ה"בוא" הזה, עם כל הרצון הטוב שעומד מאחוריו, נגוע בפטרונות. כשאומרים לי "בואי-שימי", "בואי-ספרי", אני מרגישה שמתייחסים אליי כמו לילדה קטנה ולא בא לי לציית, לא בא לי לבוא לשום מקום. אבל אז יש סכנה שהקואוצ'רית תתעצבן ותגיד לי "בואי בואי, אני רואה שאת לא מסוגלת להכיל את המקום הזה", ותעיף אותי.

אז בואו, שלא יספרו לכם סיפורים, "בוא" היא לא מילה כל כך תמימה. ובפעם הבאה שההיא תגיד לי שוב "בואי בואי", אולי ארהיב עוז ואגיד לה: "בואי את!". אולי היא תבין ותלך.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#