שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אובמה - תעשה בשבילנו את מה שעשית שם

בוא לכאן, אובמה, טפל במדינה החולה הזאת, המקולקלת כל כך

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אובמה מזיל דמעה
אובמה בניאום נגד אחזקת נשק חופשי. בוא לכאן, בבקשה בוא, תהיה קצת איתנו, תטפל במדינה החולה הזאת, המקולקלת כל כך. קרדיט: CNN
עינת קדם
עינת קדם


אובמה מעניק את מדליית החירות, אובמה נואם, אובמה רוקד עם מישל, אובמה נותן לילד קטן לגעת בשערו, אובמה מזיל דמעה, אובמה שר את "חסד מופלא", אובמה מתראיין לאילנה דיין.

הו, אובמה אובמה, הרבה הייתי נותנת כדי שתהיה אצלנו שמונה שנים ותעשה בשבילנו את מה שעשית שם. בוא לכאן, בבקשה בוא, תהיה קצת איתנו, תטפל במדינה החולה הזאת, המקולקלת כל כך.

ארתה פרנקלין
בוא, אובמה, בוא אלינו, גם שנה זה בסדר. ותביא איתך את מישל, אנחנו זקוקים גם להצילום: FNA MG

כל כך התרגשתי כשראיתי אותך בטקס הענקת מדליית החירות הנשיאותית. מייקל ג'ורדן, ברוס ספרינגסטין, דיאנה רוס, אלן דג'נרס, רוברט דה-נירו, טום הנקס, מייקל ג'ורדן, ביל גייטס ואשתו מלינדה, סיסלי טייסון. "אתם הפכתם אותי למה שאני", אמרת להם, וההערכה הגדולה שלך כלפיהם ניבטה מעיניך. אני מודה שקינאתי נורא, מה זה קינאתי... הלב שלי התפוצץ מקנאה, ובה בעת כאב לי עליהם, שהם נאלצים להיפרד ממך ולקבל אותו. אני מכירה את ההרגשה הזאת, אבל לי קל יותר. אני לא חוויתי את הטוב ואין לי למה להשוות.

בבקשה בוא לכאן אובמה, גם ארבע שנים זה בסדר, אני בטוחה שתספיק לעשות הרבה.

מדליית החירות
גם אני רוצה לשיר לך "יוּ-מֵייק-מי-פיל", אבל זה שיר אהבה, ואני לא מאוהבת בך. אני בעיקר כמהה. טוב... אולי קצת מאוהבתצילום: ABC News

בריאיון שנתת לאילנה דיין, היא שאלה אותך: "אני חייבת לשאול אותך על כריזמה. כשאתה יוצר את הניצוץ הזה, אתה יודע מתי הקהל נשבה בקסמך?". "עבורי", השבת, "מה שגיליתי הוא שהחשמל הזה מתרחש כשאני מרגיש שאני מתחבר בפנים למשהו אמיתי. אם אני מרגיש שאני מדבר בכנות, והכוונה היא לא לעובדות - אני מתכוון לזה שהלב שלי אמיתי - אז הקהל מרגיש את זה".

כל כך אהבתי את התשובה הזאת. אתה כן, אתה אמיתי, אתה מדבר מהלב, זה ברור לי, והדמעות שלך הן לא הצגה. הן באות מהלב, וכששרת שר את "חסד מופלא", זאת לא היתה הצגה. איזה יופי אתה שר. הלוואי שהייתי שומעת את ביבי שר. הלוואי שהייתי רואה דמעות בעיניו. כן, דמעות, בפני כולם. דמעות של התרגשות, דמעות של עצב, דמעות של זעם, דמעות של תסכול, דמעות של שמחה. אבל ביבי לא יזיל דמעה. הוא לא מסוגל. הוא לא ירשה את זה לעצמו לעולם. הוא יראה בכך סימן לחולשה.

אובמה מתכופף ונותן לילד קטן לגעת בשיער ראשו
כאב לי עליהם, שהם נאלצים להיפרד ממך ולקבל אותוצילום: Washington Post

ובהזדמנות הזאת אני רוצה להודות לך שהענקת לאילנה שלנו את הריאיון איתך. היא ראויה לזה. "דיין הוכיחה פעם נוספת שאין לה אפילו טיפת יושרה מקצועית", זה מה שכתבו עליה במכתב מלשכת ראש הממשלה שלנו לפני חודשיים בתגובה לתחקיר על שרה נתניהו. אילנה הקריאה את המכתב הארוך הזה במלואו, ולבסוף אמרה: "מה אומרים? - לא אומרים". ובאמת לא צריך היה להגיד כלום. הכבוד הגדול שנתת לה בריאיון איתך שבו הקשבת לשאלות שלה, צחקת איתה והחמאת לה על השאלות (נכון שהיא מדהימה?) היה התשובה הטובה ביותר למכתב המכוער הזה.

You make me feel like a natural woman You make me feel, You make me feel, , שרה ארטה פרנקלין את שירה של קרול קינג. אתה ומישל שרתם איתה ודמעה זלגה מעיניך. גם אני רוצה לשיר לך "יוּ-מֵייק-מי-פיל", אבל זה שיר אהבה, ואני לא מאוהבת בך. אני בעיקר כמהה. טוב... אולי קצת מאוהבת.

אילנה דיין
אני רוצה להודות לך שהענקת לאילנה שלנו את הריאיון איתך. היא ראויה לזה. "דיין הוכיחה פעם נוספת שאין לה אפילו טיפת יושרה מקצועית", זה מה שכתבו עליה במכתב מלשכת ראש הממשלה שלנוצילום: טלי מאייר

בוא, אובמה, בוא אלינו, גם שנה זה בסדר. ותביא איתך את מישל, אנחנו זקוקים גם לה.

אתה יודע, אובמה, יש לנו נשיא נהדר, ופוליטיקאים מצוינים - לא הרבה, אבל יש, וגם לנו יש אמנים נפלאים, עיתונאים, מדענים, אנשי אקדמיה, ספורטאים. ישראלים טובים, חכמים ויפים יש לנו. אנחנו רק קצת אבודים, זקוקים לדמות אבהית שתאהב אותנו ותחבק אותנו, שתאחד בינינו, שתשמש לנו דוגמה ותיתן לנו השראה.

אז בבקשה, אובמה, בוא אלינו, תהיה איתנו קצת. גם חודש זה מספיק. שבוע. יום.

_________________

ג'קוב פילדלפיה בודק האם לאובמה יש אותה תספורת (2009)

אובמה בנאום נגד אחזקת נשק חופשית (ינואר 2016)

אובמה רוקד עם מישל (מאי 2012)

אובמה ומישל משיבים לשאלה של ילד (החל מדקה 15:25) (דצמ' 2016)

אובמה מדבר על מישל (ינואר 2017)

רגעים קוליים של אובמה

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ