האם הבחירה במילים "הרופא סירב לבקשתו" היא מקרית? - זה סוג של בלוג - הארץ

האם הבחירה במילים "הרופא סירב לבקשתו" היא מקרית?

זהו סיפור אנושי ומרגש, אבל האופן שבו ביבי כתב עליו מוזר

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נתניהו נואם בבית הכנסת בסלוניקי
נתניהו בבית הכנסת בסלוניקי . האם הבחירה במילים "סירב לבקשתו" היא מקרית? אולי לא. אולי תיאור שלא היה מציג את החלטת הרופא כסירוב לבקשה, לא היה מדגיש מספיק את טיפולו הרגיש של ביבי במצבקרדיט: Alexandros Avramidis/אי־פי
עינת קדם
עינת קדם

אני משוטטת בדף הפייסבוק של ראש הממשלה ביבי נתניהו אחרי שהופניתי לאותו פוסט שנועד להלל, לשבח ולהוקיר את עשייתה הציבורית של אשתו. אם אני כבר כאן, אקרא קצת מה הוא כתב לאחרונה, שהרי בניגוד ל-2,054,152 איש שעשו לו לייק ומעודכנים בכל פרסום שלו, אני לא עשיתי לו לייק. כל עוד הסימון הזה נקרא "לייק" והוא מתפרש בעברית כ"אהבתי", כלומר "אני אוהבת" בהווה, אני נמנעת מכך. יש לי כבוד ללייק, אני לא נותנת לייק סתם ככה, גם אם זה רק כדי לעקוב אחריו בעין ביקורתית.

אני רואה תמונות. הנה ביבי במטוס בדרכו לסלוניקי לקראת הפסגה המדינית עם יוון וקפריסין, לצידו שרה אשתו, לבושה בחליפה צהובה (יפה הצהוב הזה, אהבתי!). הנה עוד תמונה של ביבי ושרה בחליפה הצהובה נוחתים בסלוניקי, ועוד אחת עם החליפה הצהובה, ועוד אחת, ועוד סרטון עם הצהוב, ועוד תמונה, גם שם יש צהוב.

ופוסט מהיום. אני קוראת אותו במהירות:

"יחד עם ראש ממשלת יוון ציפראס ונשיא קפריסין אנסטסיאדס", כותב ביבי, "הסרנו היום את הלוט לציון הקמת מוזיאון השואה בסלוניקי. רוב הקהילה היהודית בסלוניקי נרצחה על ידי הנאצים. אחד הניצולים ששרדו את השואה הוא משה העליון, בן 93, שהדליק השנה את אחת ממשואות הזיכרון ביד ושם. כשנפגשנו, ביקשתי להזמין אותו לאירוע הסרת הלוט. הוא התרגש וגם אני התרגשתי".

משה העליון
משה העליון."אך אתמול בבוקר", ממשיך ביבי, "לקראת ההמראה, שמענו שמשה בבית חולים והרופא מטפל בו. הוא אמר לרופא: אנא שחרר אותי, אני חייב להגיע לסלוניקי, והרופא סירב לבקשתו"צילום: תומר אפלבאום

"אך אתמול בבוקר", ממשיך ביבי, "לקראת ההמראה, שמענו שמשה בבית חולים והרופא מטפל בו. הוא אמר לרופא: אנא שחרר אותי, אני חייב להגיע לסלוניקי, והרופא סירב לבקשתו".

רגע, משהו לא מסתדר לי. המילים "הרופא סירב לבקשתו" קפצו לי מול העיניים. אני קוראת את הפוסט שוב, הפעם לאט, כדי להבין. משה העליון ביקש מהרופא המטפל בו להשתחרר מבית החולים כדי לטוס לסלוניקי ולהיות נוכח בטקס לציון הקמת מוזיאון השואה שאליו הוא הוזמן על ידי ביבי, אבל מכיוון שכנראה הדבר היה עלול לסכן את בריאותו, הרופא לא אישר זאת. ביבי התקשר לבתו ולבנו וביקש מהם לבוא ולייצג את אביהם באירוע.

זהו סיפור אנושי ומרגש, אבל האופן שבו ביבי כתב עליו היה מוזר. התיאור מציג את הבקשה ואת החלטתו של הרופא האחראי על בריאותם של מטופליו כאילו מדובר בסירוב ללא סיבה מוצדקת. אי אפשר היה לתאר את זה אחרת? האם הבחירה במילים "סירב לבקשתו" היא מקרית?

אולי לא. אולי תיאור שלא היה מציג את החלטת הרופא כסירוב לבקשה, לא היה מדגיש מספיק את טיפולו הרגיש של ביבי במצב. אולי גם הפוסט הזה, כמו הפוסט של ביבי על התערבותו במשבר בהדסה בעקבות פנייתה של אשתו אליו וכמו תגובות רבות אחרות שלו, הוא עוד דוגמה לכתיבה שנראה שכל מילה בה נועדה להעמיד אותו במרכז, את אשתו, את משפחתו ואת סיעתו.

ומה עם האנשים העומדים מאחורי הסיפורים? הם כלי, אמצעי להאדרת ראש הממשלה והאישה בצהוב.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ