מעכשיו מותר. האקדמיה ללשון העברית לא תכעס עלינו

מה שהאקדמיה עשתה הוא לתת היתר רשמי לתופעות, חלקן בלתי נמנעות, שהתרחשו בפועל. אז מה זה בדיוק אומר? הסבר מפורט

עינת קדם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
עינת קדם
פרופ' דוד ילין (1864–1941). היה חבר הוועדה לקביעת כללי הפיסוק, הוועדה לניסוח כללי הכתיב והוועדה לענייני לשון אקטואלייםצילום: אתר האקדמיה ללשון העברית
הוסיפו י' ל-ערפו בציווי (עירפו), בניגוד לכלל החל גם בכתיב המלא. האקדמיה לא קיבעה את הנוהג הזהצילום: האח הגדול, קשת
נכתב "ראייה" במקום ראיה. שתי הצורות הן במלא - ההבדל הוא במשמעותצילום: המגזין, ערוץ 20
נכתב "מזרחיים". האקדמיה ממליצה במקרים כאלה על "מזרחים". שתי הצורות הן במלאצילום: גב האומה, ערוץ 10
המילה "אִפשר" מנוקדת בניקוד עזר המקל את הקריאה מבלי להוסיף י' בניגוד לכללי העבריתצילום: בעזרת השף, ערוץ 1
הוסיפו י' ל-יצא ו-ידע (ייצאו, יידעו) למרות שמדובר ביציאה ולא בייצוא, בידע ולא ביידוע. האקדמיה לא קיבעה את הנוהג הזהצילום: האח הגדול, קשת
  • בכתיב מלא אין להוסיף י' לפני שווא נח: ארְגוןפרְסום, גרְסה, מנְהל, סדְרה serial - אבל י' בפועל סידְרה בבניין פיעל. עמוד שדְרה - אבל היא שידְרהקדְמה progress - אבל היא קידְמה; במילים לועזיות יש להוסיף י' למרות השווא הנח: אינְפוזיהאינְפורמציהאינְטרנט, וכן בהטיות שצורת היסוד שלהן נכתבת ב-י'. למשל: זיכרון נכתבת ב-י', ולכן בהטיה זיכְרונות היא תיכתב ב-י' למרות השווא.
  • בכתיב מלא יש לכתוב הֵירָיון, גֵירעוֹן, רֵיאיון, תֵיאבון עם י'. אבל בלי י' בנטיות הֶרְיון- גִרְעוֹן-, רַאיון-, רִאְיוּן (עריכת ראיון), הֶריונות, רַאיונות, תַאבונה (התיאבון שלה) וכו'. כעת נקבע ששֵׂיער תיכתב עם י' (אם כי לא חיכינו לאישור הזה), אבל בנטיות שְׂעַר-, שְעָרו וכו' - בלי י'. 
  • בכתיב מלא יש לכתוב אשליההשעיה, הנחיהחוויהבעיהקריה, הטיה ב-י' אחת, אבל בסמיכות - אשליית, השעיית, הנחיית, חוויית, בעיית, קריית, הטיית וכו'.
  • לא ברור מתי מוסיפים בכתיב מלא י' אחרי צירה ומתי לא. זיעה, תיבה, דיעה - עם י'. מרוץ, אזור, מרב וכו' - בלי. לא תמיד האקדמיה מנמקת את הסיבות לכך, ובמקרים שהיא כן מנמקת לא תמיד ההיגיון ברור לנו.
נכתב "אומנים" במקום "אמנים" שהיה צריך להיכתב ללא ו' עד השינוי. כעת האקדמיה התירה זאת עם ו'צילום: אקס פקטור, רשת
  • פניה (הפנים שלה) לעומת פנייה (מלפנות) ; מעשיה (המעשים שלה) לעומת מעשייה(tale) ; בניה (הבנים שלה) לעומת בנייה (מלבנות)מעדניה (המעדנים שלה) לעומת מעדנייה (חנות).
  • הבנָיה (מלהַבְנות) לעומת הבנִייה (ה+בנִייה); השהָיה (מלהשהות) לעומת השהִייה (ה+שהִייה); הקנָיה (מלהקנות) לעומת הקנִייה (ה+קנִייה); הפנָיה (מלהפנות) לעומת הפנִייה (ה+פנִייה).
  • פעיל לעומת סביל: אני אאלץ אותו - לעומת אני איאלץ (יאלצו אותי); אתה תאלץ אותו - לעומת אתה תיאלץ (יאלצו אותך); אנחנו נאלֵץ אותו - לעומת אנחנו ניאלץ (יאלצו אותנו); הוא יִבְנה בניין - לעומת הבניין ייבנה על ידו; הוא יִראה אותו - לעומת הוא ייראה על ידו; הוא רוצה להראות את הבניין - לעומת הוא רוצה להיראות על ידם; הוא יאמן את הקבוצה -- לעומת זה לא ייאמן.
  • עלינו להבחין בין צַיד/צֵיד לצייד בהתאם למשמעות, בין חַיל/חֵיל לחייל, בין דַיג לדייג, בין שַׁיט לשייט. אני נתקלת הרבה בצייד כשמתכוונים לפעולת הציִד. אולי זה נובע מחוסר הבנה ואולי ההוספה נועדה להקל עלינו, כדי שנקרא - ציִיד (כמו הוספת ה-י' היזומה ברבים - שמיִים sky.
  • עלינו להבחין בין ראייה sight לראָיה proof - שתיהן במלא. אני נתקלת הרבה בראייה כשהכוונה היא ל-proof, ובראיה כשהכוונה היא ל-sight.
  • באשר לתואר הנצמד לשמות עצם בזכר רבים שאינם בני אדם - מאכלים מזרחיים; שירים פרסיים; גורמים ישראליים; מבנים ירושלמיים - לעומת מילים המתייחסות לבני אדם - זמרים מזרחים, תושבים ישראלים, גברים פרסים, סטודנטים צרפתים. שתי הצורות הן במלא, וההחלטה על י' אחת או שתיים תלויה בשם העצם (הערה 5).
נהוג לכתוב צייד, דייג, שייט וכו' במקום ציד, דיג, שיט. האקדמיה לא קיבעה את הנוהג הזה
  • פעמים רבות מוסיפים י' כדי להראות לנו שמדובר בציווי שיש להגותו shimru ולא shamru. אין לשים י' לפני שווא נח בציווי בבניין קל: אתם שִׁמְרו! (מלשמור) ולא שימרו! (אבל הם שימרו בבניין פיעל, מלשמר), אתם שִׁלְחו! ולא שילחו! (אבל הם שילחו, מלשלח), אתם כִּתְבו! בִּדְקולִמְדועמדו! – ולא כיתבו! בידקו! לימדו! (אבל הם לימדו). במקרים אחרים נהוג להוסיף י' לפני שווא נח במילים כגון גירסה, זיקנה, מינהל, מיחזור. אפשר אולי להבין את זה. הבעיה היא שזה מדרון חלקלק ואין לזה סוף. תמיד יהיה מי שיחשוב שכדאי להוסיף י' גם במילה הזאת כדי שלא יקראו אותה אחרת, ובזאת, ובזאת, ובזאת. 
  • על פי אותו שיקול, רבים כותבים יישב בעתיד במקום ישב בעתיד, כדי שנהגה yeshev ולא yashav, למרות שהם מתכוונים לישיבה ולא להתיישבות. או שכותבים ייצאו בעתיד במקום יצאו, למרות שהם מתכוונים ליציאה ולא לייצוא.
הוספת י' או הכפלתה מסייעות לנו להבחין בין סביל לפעיל. במקרה הזה צריך היה לכתוב "ייאמר" לזכותו ולא "יאמר"צילום: חדשות הבידור, הוט 3
עינת קדם

עינת קדם | זה סוג של בלוג

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ