איך משרתת המילה "מטונף" את יאיר נתניהו? - זה סוג של בלוג - הארץ

איך משרתת המילה "מטונף" את יאיר נתניהו?

הטינופת לא נדבקת לזה שמטנפים עליו. היא נשארת אצל המטונפים והמטנפים מעצם כך שהחליטו לטנף

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
יאיר נתניהו
עינת קדם
עינת קדם

"ראיתי שאיזה עמוד מטונף שממומן בכבדות על ידי ארגון מולד הרדיקלי והאנטי ציוני, הממומן על ידי הקרן להשמדת ישראל והאיחוד האירופי, לכלך עליי. לא יכולתי להתאפק והגבתי", כתב יאיר נתניהו. "מטונף", כך כינה בעמוד הפייסבוק שלו את עמוד הפייסבוק של מכון מולד. למה? אני משערת שמאחורי הבחירה במילה הזאת עומדות כמה סיבות.

אבל תחילה כמה מילים על המילה "לטנף", שנדמה לי, כמו שרוני דניאל אומר כשהוא בטוח במשהו, שהיא הפכה להיות פופולרית בשנה-שנתיים האחרונות. דוגמאות מגוגל: "מסמך של סלקום מלמד מוכרנים לטנף על מוצרי פרטנר"; "לטנף על בג"ץ זה פשוט יותר מלעבוד"; "דה נירו מטנף על טראמפ"; "אהוד ברק מטנף על ראש הממשלה ברשתות החברתיות"; "בשביל הטלוויזיה, לאסף אמדורסקי אין בעיה לטנף על הקהל שלו".

כשאני בוחרת ב"לטנף עליו" (בדומה ל"ללכלך עליו" או "מבסוט עליו"), אני מעבירה מסר שאני מעודכנת בשפה העכשווית. להשמיץ, להכפיש, להשתלח, לגנות, להוציא דיבה, להתגולל, לדבר סרה, לרכל, לתת דופי, להבאיש את ריחו, להשחיר את פניו, ללכלך עליו, לתקוף אותו, להתנפל עליו, לשקר בקשר אליו, לרדת עליו, לפגוע בו, לצאת עליו – כל אלה כבר נשחקו. זה משעמם, זה נדוש, זה ארכאי. "לטנף" זה חדש, זאת מילה אחת תמציתית, זה אופנתי, זה רענן, זה נועז, וזה גם מתוחכם.

מעבר לצורך בחידוש וגיוון, יש במילה הזו, כמו במילים אופנתיות רבות אחרות, רצון להדגיש את הכוונה ולהעצים אותה (להעצים, עוצמתי - עוד מילה אופנתית): מעולה, מהמם, מושלם, חיים שלי/אבא (לאדם זר), באהבה ועוד. "לטנף" משתייכת למגמת ההקצנה הזאת.

איך "מטונף", שמתקשרת ל"מטנף" האופנתית, משרתת את יאיר נתניהו בהקשר הזה? היא משייכת אותו לעולמם של הצעירים הנועזים, עולם עם קודים אחרים. מצד אחד דעותיו זהות לדעותיו של אביו ראש הממשלה, ומצד שני השימוש במילים "מטונף", "לכלכך עליי", "הזוי" משייכות אותו לעולם אחר, שונה מזה של אביו המבוגר, ובאמצעותן הוא מבקש לשדר: אני לא עושה חשבון לאף אחד, אני בועט, אני מורד, אני אומר מה שבא לי, אני לא פראייר, אני לא מחויב לקודים המקובלים. גם האימוג'ים שבהם הוא סיים את הפוסט שלו - אצבע משולשת וצואה, שכולנו יודעים איזה משפטים מסתתרים מאחוריהם - משדרים את אותו הדבר.

על פי האסטרטגיה המקובלת במשפחת נתניהו, ההגנה הכי טובה היא התקפה. מטונף זה לא סתם לכלוך. זאת זוהמה, זה סחי, רפש, זבל. האתר מטונף בגלל מה שהוא מייצג בעיניו, ובגלל שהוא מטנף עליו. יאיר נתניהו משליך את הצואה על מבקריו בעוד שהוא נותר נקי, טהור וצח. הטינופת לא נדבקת אליו, היא נשארת אצל המטונפים והמטנפים מעצם כך שהם בחרו לטנף ולכן האחריות עוברת אליהם. משהו כמו "הכל עובר עליך וקקה בידיך".

זוהי אסטרטגיה של פחדנים. הייתי רוצה לשמוע פעם אחת תשובות ישירות מהאב, מהאם, מהבן, בלי להתחבא מאחורי ראיונות עם מראיינים חביבים, מאחורי עורכי דין מתלהמים, מאחורי סיסמאות סתמיות "לא יהיה כלום כי אין כלום", מאחורי תארים חסרי חשיבות "פסיכולוגית חינוכית מומחית בשירות הפסיכולוגי העירוני", או טענות ש"התקשורת לא אוהבת אותנו, רוצים להפיל אותנו", או טיעונים לא ענייניים כמו "למה אתם נטפלים רק אליי?" יאיר חושב שהטענות נגדו לא הוגנות? שידבר, שיכתוב תגובה מנומקת ועניינית, שיכתוב מכתב פתוח, שיסביר, שיכתוב מאמר עם נתונים שאפשר לבדוק אותם, פוסט, שיתראיין באחד מערוצי הטלוויזיה או ברדיו. לא צריך לטנף.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ