מה האוצר לא רוצה שהציבור המבוטח יידע - זה סוג של בלוג - הארץ

מה האוצר לא רוצה שהציבור המבוטח יידע

קצבת נכות אינה קצבת סעד או קצבת תמיכה מהמדינה. אזרח ששילם עבור ביטוח מצפה שישולם לו פיצוי חודשי על אובדן כושר העבודה כפי שהוגדר בפוליסת הביטוח. לאוצר נוח שהציבור חושב שמדובר בכספי מדינה, אך למעשה מדובר בהתחייבות חוזית בין המוסד לבין המבוטח

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הפגנת נכים בכביש החוף בתחילת החודש. אזרח ששילם עבור הביטוח מצפה שישולם לו פיצוי חודשי
הפגנת נכים בכביש החוף בתחילת אוגוסט. אזרח ששילם עבור ביטוח מצפה שישולם לו פיצוי חודשיקרדיט: אבישג שאר ישוב
עינת קדם
עינת קדם

אחת הסיבות העיקריות לחוסר ההצלחה של הנכים במאבק להעלאת קצבאות הנכות היא שהם נגררים לשיח שעוסק בשאלות לא רלוונטיות. הדיון בשיח הציבורי הוא סביב השאלה כמה כסף צריך אדם נכה כדי לחיות. נושא הדיון העיקרי צריך להיות מדוע אזרח שמשלם דמי ביטוח לאומי לא מקבל את הקצבה שהוא זכאי לה מתוקף הפוליסה שבינו לבין המוסד. רבים מתייחסים לקצבת הנכות כאילו היתה קצבת סעד מכספי המדינה, שתלויה אך ורק ברצונה הטוב. למעשה, יש להתייחס לקצבת הנכות כשיפוי במסגרת הפוליסה ולדון בתנאיה ובסכומים הכלולים בה.

יש להבחין בין תשלומי מיסים שהציבור משלם למדינה, שנכנסים לקופת האוצר ובאמצעותם משולמות קצבאות דרך הביטוח הלאומי, לבין דמי הביטוח הלאומי שהציבור משלם ונכללים בפוליסת הביטוח.

כספי מיסים כמו מס הכנסה, מס בריאות, מע"מ, מס בלו, מיסי יבוא, מיסי דלק ומיסים נוספים הנגבים מהציבור, נכנסים לקופת המדינה ומהם משולמים לאזרחים הטבות על פי חוק, כמו קצבאות ניידות, סיעוד, אבטלה, הבטחת הכנסה, מזונות ועוד. קצבאות אלה משולמות לאזרחים דרך הביטוח הלאומי, אך מדובר בכספים שהועברו מקופת האוצר, כשהביטוח הלאומי משמש ערוץ תשלום של המדינה, וזאת בניסיון לחסוך במנגנוני שירות ותשלום. כספי העברה אלה אינם נוגעים לנושא קצבה בגין אובדן כושר עבודה, קרי קצבאות הנכות, והם לא מוגדרים בפוליסה.

דמי הביטוח הלאומי הם המקור הכלכלי לקצבאות כמו דמי קבורה, קצבאות ילדים, קצבאות זקנה, קצבאות לנכי עבודה, דמי לידה, וכן קצבאות בגין אובדן כושר עבודה. כספים אלה מחושבים ומשולמים בנפרד ושייכים לקופת הביטוח הלאומי. אולם בפועל הם מוחזקים בקופת האוצר, מתוך שיקול שזהו ניהול כספי נכון של כספים אלה להשגת תשואה מקסימלית.

הפגנת נכים להעלאת קצבת הנכות, תל אביב, 2016
הפגנת נכים להעלאת קצבת הנכות, תל אביב, 2016צילום: תומר אפלבאום

קצבת הנכות אינה קצבת סעד או קצבת תמיכה מהמדינה. אזרח ששילם עבור הביטוח מצפה שישולם לו פיצוי חודשי על אובדן כושר העבודה המוגדר בפוליסה. מדובר בהתחייבות חוזית בין המוסד לבין המבוטח.

אדם בעל כושר עבודה מלא שיוצא לעבוד בישראל, מקבל לפחות שכר מינימום. אדם שאיבד לחלוטין את כושר עבודתו, צריך לקבל את החלופה של שכר המינימום באמצעות קצבה שמשפה אותו על כך. במצב הנוכחי, מצד אחד המחוקק מכיר בכך שנגרם אובדן כושר עבודה מלא, ומגדיר את הנפגע כ"נכה באי כושר עבודה מלא", דהיינו 100% נכות. מצד שני, החוק מתעלם מהמשמעות של אובדן כושר עבודה מלא, ונותן לו סכום קבוע שנקבע באופן שרירותי.

על פי כללי הביטוח הפרטי, המבוטח מקבל 70% מהכנסתו האחרונה – כלומר החישוב הוא אישי. במקרה של הביטוח הלאומי, שהוא ביטוח ציבורי פרוגרסיבי, תשלום השיפוי צריך להביא לידי ביטוי את אובדן כושר העבודה של הישראלי הממוצע, קרי 70% מהשכר הממוצע במשק (כ-7,000 שקל), אולם מאחר שדמי ההשתתפות המשולמים על ידי האזרחים אינם מאפשרים זאת, יש לחשב את השיפוי כך שלא יפחת מהמינימום המשולם כשכר.

במקום לדבר על המהות, כבר שנים שפוליטיקאים ממפלגות שונות מנסים לשכנע את הציבור שמדובר בסיוע כלכלי מקופת האוצר ושאין בקופת האוצר מקורות כלכליים למימון שינוי בחוק, בעוד שהאמת היא שכלל לא מדובר בהכנסות המדינה, אלא בכספים הביטוחיים שנצברו מדמי הביטוח הלאומי - כ-250 מיליארד שקל, שהאוצר, שאמור רק להחזיק בהם, מתייחס אליהם ככספים שלו ועושה בהם שימוש כרצונו, ללא מנגנון איזון ופיקוח. אילו מדובר היה בחברת ביטוח פרטית, המפקח על הביטוח היה כבר פותח בהליכים נגד חברות הביטוח.

בעיה נוספת היא שהמדינה רואה בדמי הביטוח הלאומי מצב נתון קבוע ולא דנה כלל באפשרות לבטל את הפטורים וההנחות שניתנו לציבור בעבר, ובכללם המעסיקים שזכו להפחתה משמעותית של עשרות אחוזים ברמת התשלומים לטובת הפוליסה. כל אלה גרעו קרוב למחצית מהכנסות המוסד לטובת הפוליסה והיום מדברים בציבור על פשיטת רגל של הפוליסה (גירעון של 10 מיליארד בכל שנה החל משנת 2029 עד למחיקת כל היתרה). לפני חמש שנים התפרסם דוח ראשון בנושא, שבעקבותיו נערך דיון בכנסת, אך לא נעשה דבר בנושא.

באוצר נוח להשאיר את המצב על כנו, כיוון שהעלאת דמי הביטוח תגרום לכך שהציבור יבקש תיקון בפיצוי על נזק או אובדן לכלל תשלומי הפוליסה, ובכללם תשלומי קצבאות הזקנה. כל אלה יביאו לדיון מחודש בגורלם של כספי הביטוח הלאומי שנצברו ומוחזקים באוצר. לאוצר יש אינטרס לבטל את הפוליסה כך שדמי הביטוח הצבורים ששולמו על ידי הציבור במשך עשרות שנים יהפכו לכספי מדינה, וכל הקצבאות הביטוחיות יהפכו לקצבאות סיוע התלויות ברצונה של הממשלה והיא תוכל להמשיך ולעשות בכספים אלה כראות עיניה.

זה הסיפור, וכל הטענות ש"אין תקציב ואין כסף בקופת האוצר" הן תירוצים והתחמקויות.

_____________

נכתב בשיתוף עם קובי כהן, יו"ר מטה הפעולה של הנכים בישראל

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ