כשהאזרח הפשוט נתפס, אף אחד לא עושה לו הנחות

ביבי ושרה נתניהו ויאיר הבן אינם נוהגים על פי נורמות של יושרה ומוסר, אבל את החוק המשפטי הכתוב עליהם לכבד

עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ביבי נתניהו, שרה נתניהו ויאיר הבן לא נוהגים על פי נורמות של יושרה ומוסר. בני הזוג נתניהו עם נשיא ארגנטינה ורעיתו .קרדיט: HANDOUT/רויטרס
עינת קדם

בפברואר השנה קיבלתי דוח חניה מעיריית תל אביב. סיפרתי על הדוח הזה בפוסט "נכה? תלמדי לתכנן את הזמן שלך יותר טוב". בפוסט תיארתי את הקשיים שאני עוברת, המשפיעים ומשליכים על כל תחומי החיים. כתבתי גם, בתגובה לאלה שטענו שנכים נהנים משפע של מקומות חניה בעוד שבעלי רכב רגיל נאלצים לסבול ממצוקת החניה, על הקושי הגדול במציאת מקום חניה המותאם לרכב נכה גדול עם מעלית הנפתחת מהצד, ועל המקרה האחרון שבו נאלצתי לחנות בתל אביב בחלק מכביש המיועד לאוטובוס וקיבלתי קנס בסך 250 ש"ח (ודוח חניה נוסף מעיריית בני ברק).

פניתי במכתב לעיריית תל אביב וביקשתי שיבטלו את הדוח. טענתי שחרף חיפושים ממושכים ברחובות הסמוכים למקום שבו הייתי, לא היו חניות מיוחדות לנכים. תיארתי את המגבלות ברכב נכה מהסוג שלי המקשות עליי למצוא מקום חניה. טענתי שאם לבעלי רכבים רגילים יש בעיית חניה במצוקת החניה הקיימת, לי, כבעלת רכב נכה עם מאפיינים מגבילים, הבעיה קשה שבעתיים. כתבתי שחניתי בקצה הכביש, רחוק מעמוד התחנה, ונותר מקום רב לאוטובוס ולעלייה ולירידה של נוסעים. כתבתי שלא היתה כל אופציה אחרת ושהייתי אמורה רק לקחת מכשיר טלפון מתיקון. טענתי שבעיריית תל אביב לא מכירים במצוקת החניה הקיימת ושיש ניכור וחוסר התחשבות.

זה לא עזר. בתשובת העירייה שקיבלתי לפני ימים אחדים, נכתב שחניתי בניגוד לחוק ושבכך הפרעתי לתנועה ולציבור הנוסעים. המילה "חוק" הופיעה בתשובה 3 פעמים.

"זה לא יעזור לך", הוא אמר, "את לא תצליחי. חנית בניגוד לחוק - תשלמי את הקנס"צילום: עופר וקנין

התייעצתי עם ידיד שלי ושאלתי אותו האם לדעתו כדאי לי להשתמש בזכותי להישפט בבית המשפט. אסביר לשופט את הנסיבות שהובילו אותי למעשה ואת המצוקה שלי, אציג גם את אחריותה של עיריית תל אביב שלא סיפקה מקומות חניה לנכים באזור הזה. אולי הוא יבין, אולי הוא יתחשב בנסיבות המיוחדות, אולי הוא יתגמש ויפחית מגובה הקנס הגבוה. "זה לא יעזור לך", הוא אמר, "את לא תצליחי. חנית בניגוד לחוק - תשלמי את הקנס". 

כשאנחנו, האזרחים הפשוטים, נתפסים כשאנחנו עוברים על החוק או כשאנחנו חייבים כספים, אף אחד לא מוחל לנו, אף אחד לא מוותר לנו, אף אחד לא עושה לנו תספורת, לא מעגלים לנו פינות, לא עושים לנו הנחות, לא מתייחסים אלינו בכפפות של משי, לא מתייחסים אלינו באמפטיה סלחנית. כך יש להתייחס גם לראש הממשלה ולאשת ראש הממשלה כשהם עוברים על החוק.

אין חוק שמחייב אותנו להיות אנשים מוסריים ובעלי ערכים. זאת החלטה שלי אם אני רוצה לחיות בעולם הזה כאדם הוגן ומתחשב. זה עניין שלי אם אני מדברת בנועם ובכבוד לאחרים, אם אני לא מתנשאת, אם אני מוכנה לבקש סליחה כשאני פוגעת, אם אני מגלה רגישות לאחרים, אם אני מתבוננת בעצמי ובודקת את עצמי ולא מחפשת את האשם באחרים, אם אני דוברת אמת, אם אני כנה עם עצמי ועם אחרים, אם אני צנועה, אם אני לא תובעת את מה שלא מגיע לי, אם אני מתייחסת יפה לעובדת שלי ומביעה הערכה לעבודתה ומפרגנת לה ולא מתעמרת בה, אם ליבי רחב. 

הציבור היה רוצה לראות מנהיגים עם תכונות כאלה, המשמשים דוגמה, אבל מה לעשות - זה מה שיש. ביבי נתניהו, שרה נתניהו ויאיר הבן לא נוהגים על פי נורמות של יושרה ומוסר. אבל את החוק המשפטי הכתוב עליהם לכבד, גם אם חלק מהאזרחים "זוקפים הוצאות", גם אם לא כולנו אזרחים למופת, גם אם לא כולנו צדיקים ונקיי כפיים, גם אם שרה היא פסיכולוגית חינוכית מומחית, גם אם בכוחה לסייע במסגרת מעמדה כאשת ראש הממשלה לחולים, לחיילים בודדים ולניצולי שואה, ואף להציל בעלי חיים. קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירות מרמה והפרת אמונים ויצירת מצג שווא - אי אפשר לפטור את זה כפי שכותב איל מגד ב"אז מה אם היא אכלה סושי 'על חשבוננו', שיהיה לה לבריאות". זה עניין של שוויון בפני החוק, כבוד לחוק, כבוד למשרה הציבורית, כבוד למעמד הציבורי, כבוד לציבור משלמי המיסים.

זהו. עכשיו אני צריכה לכתוב מכתב בקשה שיחלקו לי את הקנס או משהו כזה.

עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ