שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאורלי וגיא יש פתרון נהדר לבעיית הנכים

בריאיון של כמה דקות עם דובר מאבק הנכים, גיא מרוז ואורלי וילנאי הצליחו למסמס את כל מהות המאבק של הנכים

עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משמאל לימין: גיא ואורלי, לביא נאור ועו"ד גיל גולדרייך
קרדיט: ערוץ 10
עינת קדם

בשבוע שעבר ערכו אורלי וגיא בתוכניתם בערוץ 10 ריאיון עם לביא נאור, נכה, המשמש כדובר במאבק הנכים להעלאת קצבת הנכות לשכר מינימום. אין ספק שכוונותיהם היו טובות, אבל השאלות וההצעות שהציגו מעידות על בורות ועל תפיסה מעוותת שקיימת בנוגע לשאלה מה המשמעות של אובדן כושר בעבודה, עם מה נכים מתמודדים ולמה הם נאבקים.

לאחר שלביא אמר שנקבעו לו 100% אובדן אי כושר ו-50% בתחום הסיעוד והוא מקבל קצבת נכות בגובה 2,342 שקל (החל מ-2:50 דק' לסרטון), גיא בירר מה עוד הוא מקבל. לביא אמר שהוא מקבל גם קצבת שירותים מיוחדים בגובה 1,400 שקל. "ורכב?", הוא נשאל. לא. "4,000 שקל ובזה זה נגמר?" גיא תמה.

לא. זה לא 4,000 שקל – אלה 2,342 שקל, פלוס תוספת לקצבה (קח"ן) שנעה בין 151-451 שקלים בהתאם לרמת הנכות הרפואית, וכן תוספת לבן/בת הזוג בהתאם לתנאים שנקבעו (67% מהנכים חיים בגפם), ותוספת לילדים עד בגרותם (רק עד 2 ילדים. גם תשלומים אלו משולמים בחסר ופוגעים במשפחות פרודות). קצבת שר"ם היא לא השלמה לקצבת הנכות. זוהי קצבה ייעודית עבור הוצאות הסיעוד. בשלוש דרגות החומרה היא מכסה רק מחצית מהוצאות הסיעוד בפועל, ומי שמשתמש בכספי השר"ם להוצאות מחיה משלם על כך מחיר. אותו כלל חל לגבי קצבת ניידות. זוהי קצבה ייעודית בנושא הניידות בלבד, כשבפועל, הנכים שאינם עומדים בנטל הוצאות הסיעוד נאלצים לפנות אליה ולקצבת הנכות ונותרים בחסר.

קצבת הנכות ניתנת כפיצוי על אובדן כושר עבודה. לולא הנכות, הנכה היה יכול לעבוד ולקבל לפחות שכר מינימום. כמו שכר מינימום שמקבל אדם שאינו נכה, קצבת הנכות אמורה לתת מענה להוצאות המחיה של הנכה, כמו אוכל, בגדים, מים, חשמל, ארנונה (כן, יש הנחה לנכים, אבל עדיין צריך לשלם), דמי שכירות (נכה שגר בשכירות מקבל סיוע של 770 שקלים, את השאר הוא נאלץ להשלים מהקצבה), תיקונים ותשלומים לבעלי מקצוע, טיפולי שיניים, טיפולים רפואיים משלימים ועוד.

גיא ממשיך בחקירה שהוא עורך ללביא ושואל אותו אם הוא יכול לעבוד. "לא", לביא משיב, "יש לי 100 אחוז אובדן כושר עבודה". לא ברור למה אחרי שכבר ידוע שללביא נקבע אובדן כושר מלא, הוא נשאל האם הוא יכול לעבוד כאילו הוא נמצא בוועדה רפואית שבודקת מחדש את זכאותו. אבל גיא לא מוותר. אולי אי שם מסתתרת לה הכנסה שמתווספת לקצבת הנכות, ואם נחפש טוב טוב, נמצא אותה. "פטור מלא ממס הכנסה יש לך?" הוא שואל. "כן", לביא משיב, "מה אני יכול לעשות עם הפטור הזה? כלום".

גיא ממשיך. הוא רוצה לדעת למה לביא לא עובד, כאילו לא די בקביעה של הביטוח הלאומי, שנעשתה לאחר בדיקה קפדנית. "למה אתה לא יכול לעבוד?" הוא שואל, ומוסיף "אל תכעס על השאלה". לביא המובך נאלץ להגיד, למרות שלא רצה בכך, שהוא מצנתר את עצמו 7 פעמים ביום. 

אחרי שגיא קיבל מהנחקר תשובה ישירה (שמן הסתם לא יכלה לתאר את מכלול הבעיות וההשלכות הנובעות ממצבו) לשאלה הכל כך פולשנית ומיותרת הזאת, חשבתי שאולי הוא יבין סוף סוף. אבל לא, לאורלי צץ מיד רעיון נהדר: אם לביא מצליח להיות דובר והוא כל כך טוב בזה, הוא יכול להיות דובר בשכר בבית. השניים פונים דרך המסך לבעלי מקצוע בתחום ומבקשים: תציעו לו עבודה, הוא מוכשר, הוא איש מעולה. 

וכך, בריאיון של כמה דקות, השניים מסמסו את כל מהות המאבק של הנכים. 

מאבקם של הנכים הוא להשוואת קצבתם לשכרו המינימלי של אדם שאינו נכה. על פי ההצעה הממשלתית, לאורך שנת 2018 תשולם תוספת שערכה נע בין 70-427 שקלים. הקצבאות אומנם יעלו, אלא שכבר בשבוע החולף הודיעה הממשלה על העלאת שכר המינימום ב-300 שקלים, כלומר ערכן הריאלי של הקצבאות שעמדו על 28.1%-55.9% משכר המינימום יעלה, אבל ערכן החדש לאחר התוספת יעמוד על 27.8%-60.7% משכר המינימום החדש (5,300 שקלים). כלומר בשנה הקרובה התוספת המקסימלית עומדת על 4.8%.

בהנחה ששכר המינימום ימשיך לעלות באופן דומה גם בשנים הבאות, אפשר להניח שאחרי ההעלאות, העלאת הקצבה הריאלית בתום הפעימות, תהיה לא יותר מ-20%. מכאן שלמרות שהסכום הסופי של 3,800 או 4,500 נראה טוב (יש לזכור שאלפי נכים כלל לא נכללים במתווה), מדובר בהמשך השחיקה של קצבת הנכות לעומת שכר מינימום.

מתוך אתר הביטוח הלאומי: "מקבל קצבה ורוצה להתחיל לעבוד? אם אתה מקבל קצבת נכות, תוכל לצאת לעבוד, להגדיל את סכום ההכנסה מעבודה ולהמשיך לקבל קצבה. ההכנסה הכוללת שלך מעבודה ומקצבה תהיה תמיד גבוהה יותר מסכום הקצבה בלבד, לפיכך משתלם לך לצאת לעבוד!"
אתר ביטוח לאומי: פתרון שאינו רלוונטי לנכיםצילום: אתר הביטוח הלאומי

גם במצב אידיאלי שבו כל המעסיקים מוכנים להעסיק נכים, גם בעבודה מהבית, גם במצב שבו כל התנאים מושלמים - הנכה עדיין נותר בנכותו המגבילה אותו. הסיוע שאורלי וגיא הציעו ללביא דומה לפתרון היצירתי שהמדינה מציעה לנכים לאורך כל השנים. אחרי מאבק הנכים הגדול ב-2002 שדרש העלאה בקצבת הנכות, המדינה הציעה שינוי, נהדר מבחינתה כיוון שהוא לא אילץ אותה להגדיל את הקצבאות, ומצד שני הוא אפשר לה להגדיל את הכנסותיה מקיזוז הקצבאות: חוק לרון, המבוסס על המלצותיה של ועדה בראשות אפרים לרון.

קצבתכם קטנה? אין בעיה. צאו לעבוד והשלימו את הקצבה, ואנחנו מצידנו לא נבטל לכם אותה אם תעברו את הסף שקבענו - רק נקזז לכם מהקצבה. "נכים! צאו לעבוד!" הכריז בחגיגיות הביטוח הלאומי בכרוזים שהפיץ עם צאת חוק לרון. אם תצאו לעבוד, תגדילו את הכנסתכם! וואלה? לא ידענו.

גם היום, באותה נשימה שבה נכתב באתר הביטוח הלאומי שקצבת נכות משולמת למי שעקב נכותו נקבע שאינו מסוגל לעבוד או יכולתו להשתכר פחתה לפחות ב-50%, נכתב: "כדאי לצאת לעבוד". בטח שכדאי. 

ל-80% מהנכים יש עבר תעסוקתי לפני הנכות. האם יש מישהו שיבחר להסתפק בקצבה שערכה כמחצית משכר המינימום ולא ירצה להשתלב בתעסוקה אם זה היה אפשרי עבורו? האם אחרי חוק לרון, שנולד בשל ההנחה השגויה שנכים נמנעים לצאת לעבודה רק משום שהם חוששים שקצבתם תבוטל, נכים יצאו לעבודה בהמוניהם? כישלונו של חוק לרון, שנועד לעודד תעסוקה בקרב נכים, הוכיח שנכים לא עובדים מהסיבה הפשוטה: הם נכים עם פגיעה בכושר עבודה. לא כי הם עצלנים, לא כי הם פוחדים לאבד את הקצבה, ולא רק כי אין מי שיעסיק אותם.

וכך נכתב בדוח הביטוח הלאומי שכותרתו "שילוב נכים כלליים בתעסוקה - ניסיונות, קשיים ולקחים לעתיד", עמ' 4: "מעצם הגדרות הזכאות לקצבה, תנאי הפתיחה של נכים אשר איבדו מכושרם להשתכר בבואם לחפש עבודה – אינם גבוהים". הדוח הוא מדצמ' 2013, אך מן הסתם, תנאי הפתיחה של נכים שאיבדו מכושרם לא השתנו.

ועוד נכתב בדוח הנ"ל: "בחלוף כשלוש שנים מאז הוחל התיקון בחוק, מתגלה תמונה עגומה למדי. רק 3% ממקבלי קצבת נכות מימשו את ההזדמנות והגדילו את הכנסותיהם מעבר לרף ההכנסות הישן. על אף התקווה שההוצאה הציבורית על תשלומי קצבאות נכות תפחת, לא כך קרה".

לכן, גם אם בעקבות הריאיון בטלוויזיה, מעסיקים יציעו ללביא עבודה, זה לא אומר בהכרח שהוא מסוגל לקבל את ההצעה, זה לא ישחרר אותו מנכותו ויאפשר לו לתפקד בעבודה כמו אדם שאינו נכה, זה לא מבטיח שהוא יהיה מסוגל להתמיד בעבודה, זה לא יפתור את הבעיה שלו מהשורש, וזה בוודאי לא יפתור את הבעיה של 245,297 נכי הביטוח הלאומי, גם אלה שנכותם לא נראית לעין, הדורשים קצבת נכות בגובה שכר מינימום.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ