לביבי יש בשורה טובה בשבילנו - זה סוג של בלוג - הארץ

לביבי יש בשורה טובה בשבילנו

אולי תעמולת הבחירות של ביבי שעובדת חזק על המוח שלנו תצליח לו, והוא ישכנע אותנו, החמוצים, אחרי שנקרא עוד כמה ידיעות ובשורות טובות על ישראל שלנו

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קשישים בעגלות נכים בגינה
עינת קדם
עינת קדם

שמעתם את החדשות? כלכלת ישראל חזקה מאי פעם! זה מה שביבי אומר בסרטון שהעלה בדף הפייסבוק שלו ביום שישי האחרון, שכותרתו "יש לי בשורה טובה בשבילכם". בסרטון הוא הציג חתיכה גזורה של ידיעה מעיתון, מודבקת יפה על בריסטול לבן: "ישראל זינקה בעושר; השכר הריאלי צמח", נכתב בכותרת. עשיתי חיפוש פשוט בגוגל, והופ, איזו הפתעה. הכותרת היא מ"ישראל היום".

באותה מידה ביבי יכול לבשר לנו לקראת הבחירות הקרבות עוד הרבה בשורות נפלאות הנתמכות בגזרי עיתון מאותו חינמון שבבעלות מקורבו המיליארדר, ולהתעלם מנתונים בנושאים רבים אחרים, למשל, מהפערים החברתיים בין עשירים לעניים בשנים האחרונות, ממצבם של הקשישים בישראל, ממצב הרפואה, מהעומס בבתי החולים, מההמתנות לתורים, ממספרם של מבוטחים שמתים או שמחלתם מחמירה כיוון שהם לא יכולים לשלם על טיפולים ותרופות, מנתונים על הביטוח הסיעודי, נתונים על הדיור הציבורי, מחירי הדירות כיום, מספרם של אלה שאינם מצליחים לקנות דירה, יוקר המחיה. כל זה לא רלוונטי כשביבי מכהן ומתכוון להיבחר שוב. רק בשורות טובות.

"ישראל שלנו מתברגת במקום השני במונחי הצמיחה", נכתב באותה ידיעה מישראל היום. "שלנו". ובאותה ישראל שלנו, ההכנסה החציונית עומדת על 7,030 שקלים לחודש, ההכנסה הממוצעת ברוטו לשעת עבודה היא 57.1 שקלים, ההכנסה הממוצעת ברוטו מעבודה שכירה היא 10,286 שקלים והחציונית 7,714 שקלים, ובאוכלוסייה הערבית 6,856 שקלים והחציונית 5,378 שקלים. ההכנסה הממוצעת הגבוהה ביותר מבין משלחי היד בקרב מנהלים עומדת על 17,529 שקלים ברוטו, ההכנסה הממוצעת ברוטו למנהל שכיר היא 20,500 שקלים לחודש, בעוד שההכנסה למנהלת שכירה היא 13,280 שקלים לחודש.

עוד נכתב בידיעה, שככל שעולה רמת ההשכלה של השכיר, כך גדלה גם הכנסתו. אם כך, מהם הנתונים על העוני, על האבטלה, על משכורת ממוצעת בקרב השכבות הנמוכות באוכלוסייה? מה עם נתונים על מספרם של תלמידים מעיירות פיתוח ותלמידים המשתייכים לשכבות החלשות שאינם מצליחים להשיג תעודת בגרות ולהגיע להשכלה גבוהה? כל זה לא רלוונטי. רק בשורות טובות.

ברומן הדיסטופי של ג'ורג' אורוול "1984", תפקידו של וינסטון סמית שעובד במחלקת המסמכים במיניסטריון האמת (זהו שמו של המקום שבו מופצים שקרים גסים) הוא לשכתב את ההיסטוריה כך שמידע בעייתי ומביך עבור המפלגה ייעלם, ובמקומו יוצגו רק בשורות טובות המציגות את תרומתה של המפלגה לשגשוגה של מדינת אוקיאניה - למשל, ידיעות על הגידול הצפוי בייצור השוקולד.

דרך פייסבוק, ישראל היום, נאומים והודעות לתקשורת, ביבי עושה כבר שנים תעמולת בחירות בסגנון מיניסטריון ה"אמת", כדי להעמיק את אחיזתו בשלטון. העולם שביבי פורש בפנינו הוא עולם שכולו טוב. למה להראות את השלילי אם אפשר להתרכז בחיובי? למה לבאס, למה להיות חמוצים? למה להשתמש במילים מדכדכות? צריך לחשוב חיובי ולראות את החיובי. תסתכלו על אזרחי ישראל שלנו, הם יודעים שטוב לחיות כאן. תסתכלו על המספרים האדירים של הישראלים שנוסעים לחו"ל, ואפילו חוזרים, ואומרים פעם אחר פעם שאין כמו הארץ שלנו, הם רואים את ההתחדשות, את הצמיחה.

למה להסתכל על הפקקים ולנתח את הסיבות האמיתיות לכך? למה להציג נתונים על מצבה של התחבורה הציבורית? תסתכלו על מחלפים, גשרים, רכבות, תסתכלו על התמונות עם ראשי המעצמות, תסתכלו עלינו כמו שהם רואים אותנו, מעצמה טכנולוגית עולמית, כוח עולמי בביטחון, במודיעין, בטכנולוגיה.

אישה מבוגרת מחפשת שאריות אוכל בשוק

את הנתונים שמעידים על הקבוצות החזקות שממילא היו מצליחות בכל סוג של שלטון ולאו דווקא הודות לפעולותיה של הממשלה, את הנתונים שמעידים על הקבוצות שרק הולכות ומתחזקות כשהאחרות נחלשות וקורסות, את הנתונים שמעידים על הצלחות לא בגלל ביבי אלא למרות ביבי - את כל אלה זוקפים לזכותו של ביבי. את הנתונים העצובים שמעלים את המסקנות המתבקשות לגבי תפקודו של ראש הממשלה, מטאטאים מתחת לשטיח. כך במיניסטריון האמת של ביבי.

בסופו של הספר, וינסטון סמית, שניסה למרוד באח הגדול, נתפס בידי המפלגה ועבר תהליך שבסופו הוא למד לאהוב אותו. אולי תעמולת הבחירות של ביבי שעובדת חזק על המוח שלנו תצליח לו, והוא ישכנע אותנו, החמוצים, אחרי שנקרא עוד כמה ידיעות ובשורות טובות על ישראל שלנו, שזהו ראש הממשלה הטוב ביותר עבורנו. ונאהב אותו, נעריץ אותו, נבחר בו.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ