לא, מזרחי טפחות, זה לא יעבור - זה סוג של בלוג - הארץ

לא, מזרחי טפחות, זה לא יעבור

"גם זה יעבור" של טונה הוא שיר מפוכח שמדבר על רגשות, על כאב ובדידות ועל חוסר הקביעות בחיים. בא בנק מזרחי טפחות, גוף עסקי, אינטרסנטי, ומנכס את השיר לעצמו באצטלה של אכפתיות ומחאה חברתית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
דביר בנדק מתוך הפרסומת
דביר בנדק מתוך הפרסומת קרדיט: ערוץ היוטיוב של מזרחי טפחות
עינת קדם
עינת קדם

אני יושבת מול המחשב, מקללת את הווינדוס 10 הארור שנכפה עליי, תוהה בשביל מה היה צריך אותו בכלל ומה היה רע בקודם ובזה שלפניו. בעוד אני מנהלת מלחמה אבודה עם המקלדת, העכבר והמסך, אני שומעת מהטלוויזיה את השיר של טונה. מצלמה בשחור-לבן עוברת מקרוב על פניהם הקפואות של גברים ונשים לא מוכרים, רובם צעירים. ברקע נשמע קולו של גבר ששר-מדבר לצלילי שירו של טונה "גם זה יעבור".

זה נראה לי כמו סרטון מחאה על עוולה מסוימת. ואולי זהו סרטון שירות לציבור שבסופו יבוא מסר חשוב. אולי רוצים להזכיר לנו להגן על עצמנו מפני תאונות דרכים, אולי אלה הנחיות לזיהוי שבץ מוחי או הנחיות לעזרה ראשונה נפשית במצבי חרדה, אולי זה סרטון שאומר לנו לעזור לקשישים בודדים ולנזקקים, או סרטון שמעודד שילוב של בעלי מוגבלויות בחברה וקבלת האחר, אולי זה סרטון שמדבר על חשיבותה של עזרה הדדית, של מילה טובה, הקשבה, חיוך. זה מרגש אותי. אני ממשיכה לצפות בסרטון דרוכה, מחכה לבאות.

סניף של מזרחי טפחות
סניף של בנק מזרחי טפחות. איזה חשבונות הבנק מציע לקשישים שחיים מקצבאות, למקבלי קצבאות ואבטחת הכנסה?צילום: מוטי מילרוד

אבל רגע, מה דביר בנדק עושה כאן? לא, לא יכול להיות שזאת פרסומת לבנק המעצבן ההוא. המצלמה חוזרת לפנים לא מוכרות בשחור לבן, ואז פרצופו של בנדק מופיע שוב, ופתאום בנדק בצבע. "גם לך הבנק לקח את הבנק?" הוא שואל, "זה לא יעבור אם לא תעבור". והקריין מכריז: "אנחנו במזרחי טפחות ממשיכים לפתוח סניפים חדשים". באותו רגע רציתי לשבור את הטלוויזיה.

את ההשראה לשירו של הראפר איתי זבולון "גם זה יעבור" (שנכתב והולחן עם ניר דנן) הוא קיבל מחבר שלו, שנפרד מבת זוגו, כך הוא מספר. המסר בשיר הוא שפרידה זה כואב, אבל הכאב זמני ובסופו של דבר הוא יחלוף, כמו הקינלי, כמו הטייפ, כמו הווידיאו שנעלמו כלא היו, כי "זמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל, אם לא הכל - את הרוב, וגם זה יעבור".

מהשיר עולה גם התובנה המדכאת שכמעט לכל דבר יש תאריך תפוגה. הוא ישרת אותנו עד שנמאס בו ונחליף אותו במשהו אחר או עד שניאלץ להחליף אותו כי מישהו שם החליט שצריך להתקדם. תהילתם של מוצרי צריכה וכוכבים שהיו בשיאם והתלהבנו מהם חולפת כעבור זמן מה והם נזנחים ונעלמים מהשטח. את מקומם יתפסו כוכבים חדשים, שגם הם זמניים. שום דבר לא יציב, כלום לא בטוח, הכל שברירי. גם אהבה חזקה מתפוגגת לעיתים, גם מפעל שעובדיו עבדו בו במסירות עשרים ושלושים שנה נסגר והם מפוטרים, גם מבוטחים ששילמו במשך שנים לביטוח הסיעוד מגלים לפתע שאין כלום, גם הבריאות שלנו היא לא מה שהיתה פעם, גם חיינו הם בני חלוף וקיומנו כאן זמני. לא נהיה כאן לעד, גם אנחנו נעבור.

"גם זה יעבור" של טונה הוא שיר מפוכח שמדבר על רגשות, על כאב ובדידות ועל חוסר הקביעות בחיים. בא בנק מזרחי טפחות, גוף עסקי, אינטרסנטי, שכל מטרתו היא התעשרות ועשיית רווחים, משנה את המילים ומנכס את השיר לעצמו באצטלה של אכפתיות ומחאה חברתית. מזרחי טפחות אומר לנו שהפגיעה שלנו מהתהליך המואץ של סגירת סניפי הבנק ודלפקי הפקידים שנתנו מענה אנושי תחלוף אם רק נעבור אליו: "הבנק יעלים את הכל, הוא יעלים את הכל, הוא יעלים גם אותך - אם לא תעבור".

אכן, סגירת חלק מהסניפים, שנועדה לחסוך לבנקים עלויות ולהגדיל עוד יותר את רווחיהם, היא מכה קשה וכואבת שנחתה על הציבור והיא מתווספת לשורה של גזרות המגדילות את הפערים החברתיים ופוגעות כרגיל בשכבות החלשות. במקרה הזה היא פוגעת בעיקר באוכלוסיית הקשישים שאינם יודעים להשתמש בשירותים אלקטרוניים ובאינטרנט ומתקשים להגיע לסניפים עם מענה אנושי הממוקמים רחוק ממקום מגוריהם. אך האם בנק מזרחי טפחות הוא הפתרון לאוכלוסיות הנפגעות?

בדקתי באתר של הבנק. מזרחי טפחות מציע חשבון "Priority" המיועד לבעלי הכנסה של 30,000 או 20,000 ש"ח נטו, ולבעלי עושר פיננסי מעל 200,000 ש"ח. חשבון "מנהלים" מיועד למעבירי משכורת חודשית בסכום מינימלי של 12,000 ש"ח נטו ליחיד, או 17,000 ש"ח נטו לזוג בחשבון משותף. חשבון "שכירים מועדפים" מיועד למעבירי משכורת חודשית בסכום מינימלי של 7,000 ש"ח נטו ליחיד, או 10,000 ש"ח נטו לזוג בחשבון משותף. חשבון "שכיר" מיועד לשכירים המעבירים משכורת בסכום מינימלי של בין 4,000 ש"ח נטו ליחיד ל-7,000 ש"ח נטו ליחיד. חשבונות נוספים המוצעים באתר הם לסטודנטים (בעלי הסיכויים הגבוהים לניעות חברתית ולהשתכרות גבוהה בעתיד), לחיילים ולנערים - בתנאים מסוימים.

איזה חשבונות הבנק מציע לקשישים שחיים מקצבאות, למקבלי קצבאות ואבטחת הכנסה, למעוטי יכולת, לעובדים במשרות חלקיות וליחידים שלא משתכרים בסכומים כאלה? לא מצאתי תשובה לכך באתר.

אולי מזרחי טפחות מוכן לקבל את כל מי שמוכן לעבור אליו, אבל הניסיון להציג את עצמו כמי שבא לסייע לנו ולחלץ אותנו מהמצוקה מקומם. מזרחי טפחות הוא לא חבר שמנסה לעודד את רעהו בשעת משבר. הוא חלק מקבוצה קטנה של שחקנים שמנהלת את המדינה ושולטת בנו ובכספנו, קבוצה חזקה שמשתמשת בנו כדי להנציח את מעמדה. בניגוד לשיר של טונה, ההון שהם מחזיקים בו אינו זמני, הוא כנראה יישאר בחזקתן של המשפחות האלה לנצח.

במצב הזה, כשגוזלים מאיתנו את הטוב והמוכר, כשכלום לא יציב, כשאין במה להיאחז ואין במי לבטוח, כשלא נשאר הרבה, לפחות היו משאירים לנו את השיר היפה של טונה בלי להרוס אותו.

גם זה יעבור
מילים ולחן: איתי זבולון (טונה) וניר דנן

מצאו תקופה לשבור לך ת'לב, אה?
והעולם כאילו כלום, מסתובב, אה?
מה אני אגיד לך? בוא נראה.

לא, אין לי קלישאות לזרוק בכל מקרה
אם זה כואב - אז זה כואב.
אני פה, אם תרצה, ככה, לשתות, לשפוך ת׳לב.
קשה לראות אותך דועך. 

וגם, שמע, אולי מוקדם להתלכלך,
הרי אולי עוד תחזרו, אולי תהיה עוד חתונה,
בעצם, פאק איט! בת זונה!
יאללה, שידעו שזה כואב,
גם לפרס שברו פעם ת'לב.

גבר, עם מה הוא מתמודד?
רגשות אשם, רחמים, לב בודד.
אני מבין שקצת קשה להתעודד, 
אבל בדקתי ת׳סטטיסטיקה, ושמע:

גם זה יעבור, 
כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס.
גם זה יעבור, 
כמו הפילם, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס.
גם זה יעבור, 
כמו הדיסקים, כמו הווקמן,

תראה בקרוב,
יואו יואו, זמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל - את הרוב, וגם זה יעבור. 

והימים עוברים לאט,
פתאום הכי קשה זה בשבת,
פתאום עצות באות במסה,
כולם נהיו פרופסורים לבאסה.
הבט בכוס המלאה,
מזגתי בה קצת ויסקי, זה יתפוס לעוד שעה.
אין לי עצות, כי מי אני?

אתה חכם, אתה מבין שזה זמני.
כן, נכון, תישאר קצת מצולק,
החיים הם לא סרנגה, לא הכל חלק.
ואיך אמרו חז"ל?
עוד תגיע אהבה, ובסוף תגיד "מזל".

עד אז, שים ת'ראש על דיונה,
באוזניות ת'דיסק של טונה,
אני צריך אותך חזק,
שכשאני אהיה למטה, תזכיר לי ש...

גם זה יעבור, 
כמו הקינלי, כמו הטכנו, כמו הקרוקס,

גם זה יעבור, 
כמו הפילם, כמו ליאור מילר, סמנתה פוקס,

גם זה יעבור, 
כמו הדיסקים, כמו הווקמן, תראה בקרוב,
יואו יואו, זמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל - את הרוב, וגם זה יעבור.

כמו הטוקשואו, כמו נאפסטר, סודה קלאב,

גם זה יעבור, 
כמו נטסקייפ, כמו בלוקבאסטר, ערוצי זהב,

גם זה יעבור, 
כמו באג אלפיים, הטמגוצ׳י, תראה בקרוב,

יואו, יואו, זמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל,
אם לא הכל - את הרוב, וגם זה יעבור,

כמו קפולסקי, כמו הפאוץ', ה-TLV,
גם זה יעבור,
כמו הטירנוזאורוס, כמו הגראנג', מספר קווי,

גם זה יעבור,
כמו רות גונזלס, רונן חרזי, דנה מודן,
כמו הסקיני, הטברנה, להקת עדן, אייל ברקן, 
כמו האלק הוגן, כמו האנגובר, מיכל זוארץ, ריצ'רד גיר, 
חנוך רוזן, סדאם חוסיין, סרטי בורקס, קארין אופיר, 
כמו טלעד, כמו הפוגים, המקרנה, התמימות, 
כמו הסקטים, פיטר אנדרה, האטארי, הבדידות.

זמן מרפא את הכל, הוא מרפא את הכל...

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ