ואז הגיעה נחמה ריבלין - זה סוג של בלוג - הארץ

ואז הגיעה נחמה ריבלין

פוסט שכתבה נחמה ריבלין בעמוד הפייסבוק של נשיא המדינה עורר בי געגוע להתרגשות משותפת בין ישראלים שמתלכדים מול יופי וכאב, שמביעים אכפתיות וחמלה ודאגה, אהבה והזדהות. האם הרגישות תדבק גם במתלהמים?

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
נחמה ריבלין במפגש עם תלמידי בית ספר בגינה קהילתית בירושלים
עינת קדם
עינת קדם
עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ