איך מכינים קצבה גבוהה לנכים אמיתיים?

"הנכים הקשים ביותר" הם התירוץ לתת יותר לקבוצה קטנה שנחשבת ל"נכים אמיתיים" לעומת נכים בנכויות הלא נראות שלא נחשבים לנכים. אפליה קשה ופערים עצומים בין הקצבאות שנקבעו עם נציגי ארגוני הנכים, תוך הצגה מגמתית ומתעתעת ולעיתים אף מסולפת ומטעה של נתונים ומידע

עינת קדם
עינת קדם
משתתף בהפגנת הנכים בנובמבר האחרון
משתתף בהפגנת הנכים בנובמבר האחרון. הסכם הנכים מנציח ומעצים את האפליה שנעשתה כבר בהסכם מ-2002 קרדיט: דודו בכר
עינת קדם
עינת קדם

החודש נכים אמורים לקבל תוספות שונות בהתאם לתיקון מס' 200 לחוק הביטוח הלאומי שאושר בכנסת. באתר הביטוח הלאומי נכתב שהחוק מבוסס על הסכם הנכים. זוהי הזדמנות לדון בהסכם הנכים ולבחון אותו.

הקצבאות לנכים ב-100% אי כושר השתכרות שנקבעו בהסכם הוצגו לציבור כך:

הנכים הקשים ביותר, הזקוקים להשגחה צמודה, והמונשמים, הזכאים לקצבת שר"ם ב-2 הרמות המוגבלות הגבוהות של המוגבלות יקבלו 4,550 שקלים.

נכים עם 80-100% נכות רפואית יקבלו 4,050 שקלים.

נכים עם 50-79% נכות רפואית יקבלו 4,000 שקלים.

נכים עם 40-49% נכות רפואית יקבלו 3,800 שקלים.

ההסכם הוצג כהסכם היסטורי שמיטיב עם ציבור הנכים וככזה שבניגוד למתווים אחרים שעשו הפרד ומשול בין הנכים, הוא טוב, הוגן ושוויוני. מצפייה בסרטוני הסבר המופיעים בדף הפייסבוק הציבורי של ארגון מטה מאבק הנכים שבהם יש ניסיונות לשכנע את הנכים שהוא טוב, התברר לי שההפך הוא הנכון. מדובר בהסכם שקובע קצבאות בפערים של 600 ו-800 שקלים בין הקצבה הגבוהה לשתי האחרות,  תוך הצגה מגמתית ולעיתים אף מסולפת ומטעה של נתונים ומידע.

הסכם הנכים מנציח ומעצים את האפליה שנעשתה כבר בהסכם מ-2002 שנחתם בין המדינה למטה מאבק הנכים. באותו הסכם נקבעה תוספת משתנה לקצבה (קח"ן) בהתאם לנכות רפואית לטובת נכים ב-80% ומעלה (450 שקלים כיום) לעומת נכים עם נכות מתחת ל-80% רפואית (350 ו-150) באופן דומה, ההסכם הנוכחי מגדיר למעשה את מאפייניהם של נכים "אמיתיים" שיהיו זכאים לקצבת הנכות הגבוהה ביותר - כ-30,000 נכים זכאי שר"ם בתלות סיעודית ברמה הגבוהה והבינונית. בקבוצה הזו הם מופיעים כקבוצה נפרדת ותחת ההגדרה של "נכים קשים ביותר" ללא ציון אחוזי הנכות הרפואית, תוך הדגשה מופרזת של מאפיינים סיעודיים - "הנכים הקשים ביותר", "מונשמים", "השגחה צמודה" "שתי רמות גבוהות של מוגבלות". נכים אלה יקבלו 4,550 שקלים המורכבים מ-4,050 + 500, ומי יעז להתנגד לקצבה גבוהה יותר עבור הנכים הקשים ביותר? כך מוצגת המדינה כמי שדואגת לנכים הקשים ביותר שלה. למרות שחוק הביטוח הלאומי כלל לא קובע תלות סיעודית כתנאי לקביעת אי כושר השתכרות וגם לא גובה נכות רפואית, ולמרות שהוא עושה הפרדה ברורה בין התנאים לזכאות לקצבת שר"ם לבין התנאים לקצבת אי כושר השתכרות, החליטו ללכת על "הנכים הקשים ביותר".

בקבוצות הבאות נכים מוצגים על פי גובה הנכות הרפואית: 80-100%, 50-79% ו-40-49%. לאחר תוספת של 1,250 שקלים הם מקבלים 4,050, 3,950 ו-3,750 שקלים (ולא כפי שפורסם). חלק מהנכים מקבוצת ה-80% ומעלה מקבלים שר"ם 1+2 ומכאן שהם "הנכים הקשים ביותר" שיקבלו על פי ההסכם 4,050 + 500 שקלים, אך הם מוצגים כמי שנמצאים באותו מעמד של שתי קבוצות הנכות הרפואית שמתחת, תוך הצגת פערים קטנים יחסית בין הקצבאות. וכך בהסברים בסרטונים של מטה מאבק הנכים מתפארים באוניברסליות בין 3 הקבוצות של הנכויות הרפואיות ומוציאים מהדיון את קצבתם הגבוהה של "הנכים הקשים ביותר". בהם אסור לגעת.

באמצעות הקריטריון המפלה של גובה נכות רפואית שנהגה ב-2002, הוגדרו בהסכם הנכים גם מאפייניהם של "חצאי נכים" ב-100% אי כושר השתכרות: נכים מתחת ל-80% נכות רפואית, רובם בלקויות לא נראות: אוטיסטים, נכי נפש, לקות שכלית, מחלות אוטואימוניות ועוד. הנכות הרפואית של נכים אלה נמוכה מ-80% לא משום שהיא נחשבת ללא חמורה או שהשפעתה על כושר ההשתכרות זניחה, אלא משום שכך קובע ספר הליקויים. לרוב, אחוזי הנכות הרפואית של נכי נפש הם 40-49%, לעיתים יותר, אך הם לא מגיעים ל-80%. כך גם עם אוטיסטים למשל, שגם בתפקודים הנמוכים והקשים ביותר הם לא מגיעים ל-80%. גובה הנכות הרפואית רלוונטי כשאדם מגיש תביעה ובודקים האם הוא עובר את הסף התחתון (40% או 60%) שנקבע לכניסה ל"מועדון קביעת דרגת אי כושר השתכרות". באתר המוסד מוסבר ההבדל בין אחוז נכות רפואית לדרגת אי כושר. עצם הכניסה לדיון בדרגת אי הכושר מעיד על כך שהלקות היא בחומרה משמעותית המשפיעה על כושר ההשתכרות. נכה בלקות נפשית עם 40% נכות רפואית שנקבעה לו דרגת אי כושר 100% הוא באותו מעמד של נכה בלקות פיזית עם 100% נכות רפואית שנקבעה לו דרגת אי כושר 100%.

למרות זאת, נעשה באופן קבוע שימוש בגובה הנכות הרפואית כמנגנון חלוקה מנפה לפי קבוצות. ככל שהנכות הרפואית נמוכה יותר, סכום התוספת לקצבה (קח"ן) נמוך יותר. כ-125,000 מתוך כ-197,000 נכים באי כושר מלא הם מתחת ל-80% נכות רפואית. הסכם הנכים קבע לנכים אלה (חוץ מהסיעודיים) 3,950 ו-3,750 שקלים ב-600 וב-800 שקלים פחות מקצבת הנכים האמיתיים שיקבלו 4,550 שקלים.

נכים שהלקות החמורה שלהם מונעת מהם לצאת לעבודה, ומי שעובד, לרוב שכרו נמוך - 30-80% משכר מינימום או כ-10 שקלים לשעה במפעלים מוגנים, יקבלו פחות הרבה פחות מנכים אמיתיים. נכי הנפש (שעד 2017 הודרו מהקח"ן) שמתאשפזים בבית חולים כשמחלתם מתפרצת ואין להם רצף תעסוקתי ומעסיקים עושים להם מבחני אישיות - כך סיפרה לי נכה בלקות נפשית - ומחתימים אותם על טפסים שחושפים את הלקות שלהם והם נדחים על הסף, גם הם יקבלו הרבה פחות. שוהים במוסד שמעבירים אחוז גבוה מקצבתם למוסד ולא נשאר להם כסף אפילו לקנות משהו קטן לעצמם - גם הם יקבלו הרבה פחות, רובם מקבלים רק קצבת נכות (186,759 מתוך כלל הנכים מקבלים רק קצבת נכות). באופן אירוני הלקות שהכניסה אותם מלכתחילה ל-100% אי כושר השתכרות היא אותה לקות שלא מאפשרת להם לצאת להפגנות עם רכבים וכיסא גלגלים, וזאת אותה לקות לא נראית שלא יוצרת אהדה כמו לקות פיזית. בעוד שנכים בכיסאות גלגלים הפגינו בטענה שנכה הוא לא חצי בן אדם, הם לא מסוגלים לצעוק: "נכה, לא חצי נכה!"

בניסיון להציג את הסכם הנכים ככזה שמיטיב עם נכי הנפש והאוטיסטים נאמר בסרטונים של מטה מאבק הנכים שכיום הם מקבלים רק 1,700 או 1,400 שקלים והודגש כי ההבדל בין קצבתם הסופית של אוטיסטים לבין זו של ה-80% רפואית יעמוד על 50 שקלים בלבד ושההסכם מכפיל את קצבתם של נכי הנפש פי 2.5. "מה רע? מה לא טוב בזה? מה יותר אוניברסלי מזה?" נאמר. זאת הצגה מגמתית של הדברים. שוהים בהוסטל מעבירים חלק מקצבתם להוסטל, אך הצגת כל אוכלוסיית האוטיסטים ופגועי הנפש כשוהים בהוסטל לא משקפת את המציאות (שוהים במוסד לא מקבלים קח"ן. מתוך 197,304 נכים באי כושר מלא כ-14,500 נכים לא מקבלים קח"ן). אוטיסטים מקבלים כיום 2,700 שקלים עם קח"ן ונכי הנפש מקבלים 2,500 או 2700 עם קח"ן (לעומת 2,800 עם קח"ן של 80% רפואית ומעלה). תיקון 200 שמתבסס על הסכם הנכים מאלץ נכים אלה לחכות בין 3-4 שנים עד שיראו את קצבתם הסופית, שתישחק בינתיים. למעשה, התיקון שקובע שהקצבה של כל הנכים לא תפחת מ-3,700 שקלים, אומר שכל הנכים הם חצאי נכים. כל הנכים בנכות רפואית 40-100%, ובכללם הנכים הקשים ביותר ונכי הנפש - כולם חצאי נכים. מה רע? מה לא טוב בזה?

וההצמדה לשכר הממוצע שהובטחה, מה איתה? בתיקון לחוק נקבע שההצמדה לשכר הממוצע תתחיל רק ב-2022. וכך כל הקצבאות הנגזרות מקצבת הנכות (שר"ם, נכות חלקית, ילד נכה, תוספת תלויים להורים נכים ועוד) ייתקעו כפי שקורה מאז שביבי הצמיד ב-2003 את הקצבאות למדד. מעניין איך זה שנציגי ארגוני הנכים לא שמו לב שבדפים שמרכזים את עקרונות ההסכם ושהם עצמם הציגו בפייסבוק נכתב: "הצמדת קצבת הנכות לשכר הממוצע במשק" בלי שנכתב מתי.

נציגות ראויה לנכים אמורה להילחם על זכויותיהם של כל הנכים שאותם היא התיימרה לייצג ולייצג סוגים שונים של לקויות. נציגות ראויה לנכים היא זו שמכירה בכל אחד מהנכים שנקבעה לו דרגת אי כושר השתכרות מלאה כנכה אמיתי בהתאם לחוק הביטוח הלאומי. נציגות ראויה אמורה לא להיכנע לתכתיבים. נציגות ראויה אמורה לא לפעול על פי אינטרסים צרים. נציגות ראויה אמורה לא לפעול בניגוד אינטרסים. היא אמורה להציג מידע מלא וברור ובשקיפות, בלי לטשטש את המציאות. ולא להתייחס בפטרונות והתנשאות כלפי נכים אחרים. 

וכך כותב יואב קריים, ששימש כדובר מטה מאבק הנכים ומשמש כיום כיו"ר המועצה הארצית לבריאות הנפש: "מאבק זה סימן את תחילת התנערותו של ציבור הנכים מן הפטרונות הנהוגה לעתים במקומותינו. חשוב לציין כי מאבק זה, וגם המאבק שנערך בשנת 2001 ושיתואר בהמשך, היו מאבקיהם של בעלי המוגבלות הפיזית ולא של כלל ציבור האנשים עם מוגבלויות [...] המשאים ומתנים נגעו לכל מקבלי הקצבאות, אף שמיעוט לא מייצג של אוכלוסייה זו השתתף בדיונים. מבחינה זו אפשר לומר שהיחס הפטרוני שהפגין ציבור הלא נכים כלפי הנכים, התחלף ביחס פטרוני של קבוצת נכים אחת כלפי קבוצות נכים אחרות" ("תולדות מאבק הנכים בישראל מאז שנת 1992", 2015, עמ' 5).

____________________

קריאה נוספת:
* דניאל גוטליב, מירי אנדבלד, נטליה גיטלסון, אורן הלר, אופיר פינטו, רבקה פריאור, מרק רוזנברג, "עוני, תעסוקה, שכר וקצבאות של מקבלי נכות כללית", מחקרים לדיון 125, אתר ביטוח לאומי.

* מסמך גמלאות ענף נכות כללית אתר ביטוח לאומי.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ