פסקה אחת מסבירה למה אסור להאמין לנתניהו - זה סוג של בלוג - הארץ

פסקה אחת מסבירה למה אסור להאמין לנתניהו

השכל הישר לא מאפשר לנתח את מהלכיו של נתניהו בלי לחשוד במניעיו. ההיגיון אומר שלא להסתמך עליו

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בנימין ושרה נתניהו, במאי בטקס בגבעת התחמושת
עינת קדם
עינת קדם

"שבוע טוב!" איחל ראש הממשלה נתניהו במוצאי שבת בדף הפייסבוק שלו. מתחת לאיחול החגיגי עם סימן הקריאה הופיע קישור למאמר שכתב קלמן ליבסקינד במעריב, שכותרתו: "למשמרות המהפכה ולעיתונאי ישראל יש אויב משותף, קוראים לו בנימין נתניהו".

במאמר ששימח את נתניהו נכתב שהעיתונאים שמאשימים אותו בפילוג, בשיסוי ובהתססה הפכו את ענף הסיקור הפוליטי לפח האשפה הרדוד של הכתיבה העיתונאית ושמשבוע לשבוע פוחתים הטיעונים הענייניים ועולים ניבולי פה ושפת שוק, ושמבקריו הם הסיבה לכך שהוא ממריא בסקרים למרות הכל. הם גם הסיבה שלציבור לא אכפת מהפרשיות של נתניהו וממה שהם כותבים עליו בעיתונות, והם אחראים לבוז הגדול שהציבור רוחש לתקשורת.

אך פסקה אחת, שבה הכתב מסביר מדוע אינו מסוגל להאמין לעיתונאים שמבקרים את נתניהו, מספקת הסבר מדוע אי אפשר להאמין לנתניהו עצמו: "וזו הסיבה שכשאני קורא אותם כשהם מצטטים גורמים בעולם שתוקפים את נתניהו - גרמנים, צרפתים או אמריקאים - אני לא מאמין להם. לאף אחד מהם. כי לפרשנויות שלהם ולגורמים שהם בוחרים לצטט אין ערך אמיתי. הכל מפוזיציה. הם כולם מגוננים על מניית ה'אנטי־ביבי' שקנו בבורסה הפוליטית־מדינית".

הרצאת האטום האיראני של נתניהו

מאותן סיבות אני לא יכולה להאמין לראש ממשלה שכל מטרתו היא לגונן על מניית שלטונם הבלתי מעורער של ביבי-שרה. איזה ערך יש לדבריו של אדם עם אפס אמינות, שמכריז "איראן שיקרה"? זה היה מביך כשהסיר את הבד השחור והציג את הדיסקים והקלסרים. הדבר היחיד שעבר לי בראש באותו רגע היה האם למישהו יהיה את האומץ להסיר את הבד השחור מעל המעשים במעון.

כל פעולה שראש הממשלה הנוכחי עושה, כל מהלך במדיניות חוץ או פנים, כל נאום, כל פוסט, ההבעות שלו וכל אמירה שלו, אפילו מילות ניחומים, נראים לי כמו סדרת ספינים שנועדו להסיט את תשומת הלב מהפרשיות שנקשרו אליו. את מהלכיו כראש ממשלה אי אפשר לבחון במנותק מדמותו ומתכונותיו כפי שהתגלו לאורך השנים, השכל הישר לא מאפשר להתייחס אליהם בלי לחשוד במניעיו, ההיגיון אומר לא להסתמך עליו.

אותו עיתונאי ממעריב, שטוען שהוא לא נמנה עם חסידיו של נתניהו, כתב במאמר אחר מאפריל 2018 שגם אם ביבי לקח שמפניות או סיגרים במאות אלפי שקלים והיועץ המשפטי לממשלה ישתכנע שזה פלילי, מדינת ישראל עם אלף סיגרים ומדינת ישראל בלעדיהם היא אותה מדינה. הוא טועה. מדינה שבה ראש ממשלה שחשוד בעבירות שבהן הוא פעל לטובת עצמו ולקידומו האישי והפוליטי, ומצד שני הוא יוזם מהלכים ומחוקק חוקים שנראה שכל מטרתם היא לשמר את כוחו, לא יכולה להישאר אותה מדינה. יש לכך השלכות כבדות על גורלנו.

רבי שמעון אמר: "כך עונש של בדאי, שאפילו דובר אמת - אין שומעין לו". זהו גם עונשם של אזרחים שצריכים לעמוד כל הזמן על המשמר ולא יכולים לסמוך על ראש הממשלה שלהם.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ