שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

היום בעוד שנה: הכישלון הוא של אסי עזר

אם אסי עזר היה רציני, הוא לא היה מוכר לצופים פסיכולוגיה בגרוש. אם הוא לא היה מזויף, הוא היה מציג את התוכנית כמשחק מאתגר שבו מי שלא יצליח להגיע לשינוי, ראוי לקבל תמיכה ועידוד. ככה זה אמור להיות

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסי עזר ב"היום בעוד שנה"
אסי עזר ב"היום בעוד שנה". כולנו עוברים בחיים מסעות ותהליכים, למזלנו רובנו לא פוגשים בפניו העולצות של עזר בדרךקרדיט: רונן אקרמן
עינת קדם
עינת קדם

אחרי שפסיכולוגים וקואוצ'רים למיניהם סיפרו לנו על חשיבותה של חשיבה חיובית ואופטימיות וכוח רצון ו"מחשבה יוצרת מציאות", ודחקו בנו לצאת מאזור הנוחות שלנו, וטענו שאם נתחייב בפומבי לממש את היעדים שלנו אז הכל אפשרי, פשוט הכל – החליטו בקשת לאמץ את הרעיון העומד בבסיס הפורמט הבריטי של תוכנית טלוויזיה הנקראת "היום בעוד שנה". המשתתפים בתוכנית הריאליטי בהנחיית אסי עזר נכנסים לאולפן דרך דלת אחת ומכריזים על השינוי שהם רוצים לעשות. בחלוף שנה הם חוזרים לאולפן ונכנסים דרך דלת אחרת ומספרים האם הם הצליחו להשיג את המטרה. "תהליך" הם קוראים לזה בתוכנית, "מסע".

למעשה כולנו עוברים בחיים תהליכים ומסעות, יוצאים מדלתות דמיוניות ונכנסים לדלתות דמיוניות אחרות, רק שבדרך, למרבה המזל, לרוב אנחנו לא פוגשים בפניו העולצות של אסי עזר. ואם לא נשיג את המטרה שחלמנו עליה, אף אחד לא יטיח בנו מול אלפי צופים: "לא! אתה לא יודע מה אתה עשית לי. אני הייתי משוכנע שאתה הולך לעשות את זה. הייתי משוכנע. איזה באסה! איזה באסה! למה? אבל ישבת שנה שעברה ואמרת 'אני עושה את זה ודי נגמר'. אני אומר לך, אנשים רזו המון, וישבו פה על הספה שאתה יושב בה ואמרו לי שהם נהנו מהתהליך, שהיה להם קשה אבל הם התמכרו אליו".

זה מה שאסי עזר אמר לעידן אוחיון מקריית גת, בן 23, שוקל 230 קילו, שהציב לעצמו מטרה להוריד 100 קילו במשך שנה (פרק 3, 4.7.18). צפייה במקרה שלו מעלה חשד כבד שאוחיון סומן מראש כדוגמה לאופי חלש ושבהתאם לכך נקבעה לו דיאטה קיצונית ובלתי אפשרית שלפיה עליו להימנע ממוצרי חלב, ביצים, בשר, עוף ודגים. על פי מה שעולה מהצילומים, הוא לא קיבל את העזרה שהיתה יכולה לסייע לו לרדת במשקל.

בתחילה עידן הסביר שזה לא קל לרדת במשקל, שלא כל אחד מגשים את החלומות שלו, לפחות לא בזמנים שהוא מתכנן, וש-50% אחריות הם על אנשי המקצוע. הוא צודק, ומי שטוען שהכל בראש ושכוח הרצון לבדו מוביל להשגת מטרה, לא מבין כלום. גם לילדות יש משקל, למשקעים מהעבר ולהיסטוריה האישית, למשפחה ולסביבה ולמידת התמיכה שהיא מסוגלת להעניק, לתכונות האופי, לביטחון העצמי, לכישורים חברתיים וליכולת להפעיל אחרים, למשאבים כלכליים, למוכנות הנפשית, לחסמים, מגבלות, כוחות ולחצים שמושכים לכיוונים אחרים ותובעים זמן, משאבים ואנרגיות, ועוד. כל אלה לא תלויים בכוח הרצון, וחוסר היכולת להתגבר עליהם לא מעיד על חולשה.

אסי עזר ועידן אוחיון ב"היום בעוד שנה". לא הרפה
אסי עזר ועידן אוחיון ב"היום בעוד שנה". לא הרפהצילום: קשת 12 / מאקו טי-וי

אבל עזר בשלו. הוא רצה שעידן יודה שהוא חלש, ולא הרפה עד שקיבל ממנו את מבוקשו ועד שאוחיון אמר: "אז אני חלש והוא (זה שהצליח לרדת) חזק, יש איזה פענוח יותר טוב לזה?" עזר נרגע. "אתה אומר אנשי המקצוע הלא נכונים", הוא הצליף, "אתה קצת עושה לעצמך הנחות. אתה צריך לשבת ולקבל על עצמך את הכישלון שהוא כולו שלך".

לא, הכישלון הוא של המנחה ומנהלי התוכנית. אם אסי עזר היה רציני, הוא לא היה מוכר לצופים פסיכולוגיה בגרוש. אם הוא לא היה מזויף, הוא היה מציג את התוכנית כמשחק מאתגר שבמסגרתו יש מי שמצליח להשיג את היעד בזמן הקצוב, אך מי שלא יצליח לעשות זאת ראוי לקבל תמיכה ועידוד. ככה זה אמור להיות. מי שלא מצליח להגשים את חלומו צריך לדעת שמכבדים אותו ומעריכים אותו על המאמץ והניסיון. עליו לדעת שמאמינים בו שהוא ישיג את המטרה בזמן המתאים ובתנאים המתאימים. כדי להעלות את סיכוייו להגיע לשינוי הרצוי, הוא זקוק למשהו נוסף שיעזור לו לשבור את המעגל שהוא שבוי בו, והוא הידיעה שהסביבה תקבל אותו ולא תגיד לו שהוא נכשל.

אסי עזר היה לא הוגן, והחיוכים שלו וטענתו שאכפת לו לא משנים את זה. אולי גם הוא צריך לעשות כמה שינויים: להקשיב לאחרים ולהציב אותם במרכז ולא את עצמו, להיות רגיש לאחרים, לכאבם ולקשייהם, לא להתרברב, להיות צנוע ואמיתי, להפחית באופן משמעותי את מספר הפעמים שבהן הוא מדבר על עצמו, על בן הזוג שלו ועל ההומוסקסואליות שלו, ולהאמין שיש לו מה להציע מעבר לכך. 

צא למסע אסי, היום בעוד שנה, בעוד שנתיים או שלוש או יותר. בהצלחה! 

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ