והסופר מבית הקפה? למד את הלקח באופן אכזרי - זה סוג של בלוג - הארץ

והסופר מבית הקפה? למד את הלקח באופן אכזרי

הסופר שנרי ליבנה כתבה עליו נותר מובס ומושפל, אך תמיד הוא יישאר בעיני נשים כמו המלצרית טלי הגבר החזק שמצפה שנשים יספגו בשקט את התנהגותו הכוחנית

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אילוסטרציה של גבר מבוגר בבית קפה
עינת קדם
עינת קדם

במאמר התגובה של טלי (שם בדוי), המלצרית מבית הקפה שעליה כתבה נרי ליבנה ב"ההטרדה שלא היתה", היא קובלת על כך שליבנה לא פנתה אליה ולא ביררה את הצד שלה לפני הפרסום: "אילו היתה פונה אלי מבעוד מועד, הייתי שמחה לספר לה את כל פרשת הסופר ותגובותי אליה, כולל הדיאלוג המקורי, שבניגוד למתואר בטור, במציאות היה שונה בתכלית". "במציאות", היא כותבת, כאילו שיש מציאות אחת בלבד, זו שהיא מחזיקה בה.

אני מאמינה לה, אך מדבריה עולה גם המציאות של הסופר ואפשר להבין מדוע הוא, חבריו וליבנה הבינו שהרחקתו היא תוצאה של טעות חד פעמית ולא העלו על דעתם שהוא יצר אווירה לא נעימה עבור המלצרית במשך חודשים. מצד אחד היא כותבת שאווירה מטרידה ולא נעימה היא דבר אמיתי ונוכח ביומיום הנשי ושיש להכיר בה כפי שמכירים באמירות פוגעניות או בפעולות פיזיות ולהעלות אותה למודעות, ובאותה נשימה היא מציינת שאין לה ספק שכך הוצגו הדברים על ידי הסופר ופמלייתו "המשוכנעים שמדובר בעניין חד פעמי, בדיחה לא מזיקה", ובאותו משפט שבו היא מתייחסת לאפשרות שהסופר לא הבין את השינוי בגישתה אליו ולא הבין במה חטא, היא כותבת: "התשובות היו בידי כל הזמן הזה". התשובות היו בידה, אך לא בידו, מסתבר. 

מלצרית נותנת שירות

מה היא ובעלות בית הקפה עשו כדי שהסופר המבוגר, שנולד לתוך עולם אחר של מושגים ותפיסות, יהיה מודע למה שהוא גורם לה? האם שוחחו איתו? האם הסבירו לו? האם הוא הוזהר לפני שהמכה ניחתה עליו? האם נתנו לו הזדמנות לתקן? ובכל זאת, המלצרית טוענת שהוא בחר להתנהג כך. "תגובות אלו (בוז, עקיצות ותוכחה מצד הסופר וחבריו, הפיכתה למוקד שיחה מתמיד ולמקור לרכילות ולדיון), ובחירתו להמשיך להתנהג בצורה לא לגיטימית הן מה שהסלים את המצב".

האזינו לנרי ליבנה ב"השבוע", הפודקאסט השבועי של "הארץ":

"בחירה" היא עוד מילה המצטרפת למאגר המילים המעצימות. ישראלים רבים משתמשים בה באופן מניפולטיבי. כשהם אומרים "בחרתי", הם מבקשים להציג את עצמם באור חיובי ולהדגיש את שיקול הדעת, האומץ והאחריות מאחורי החלטתם. כשהם אומרים על מישהו אחר שהוא "בחר", הם נוטלים לעצמם את תפקיד הגננת הגוערת בילד המופרע. בפניו של זה שבחר עמדו אופציות אחרות טובות יותר, אבל הוא בחר באפשרות הגרועה ביותר, ולפיכך האחריות לתוצאות העגומות מוטלת על כתפיו. זה שלו.

הסופר, אם כן, בחר להמשיך ולהתנהג בצורה לא לגיטימית, לעומת המלצרית שטוענת כי ההתייחסות שלה לסופר או להתמודדות שלה עם המצב לא היתה פזיזה או אימפולסיבית, ושבכל שלב היא ידעה לנמק ברהיטות ובהיגיון את ההחלטות שלה. אך במקום שהנימוקים יגיעו לידיעתו של הסופר, הענישו אותו ונידו אותו מהמקום שעבורו הוא כמו בית שני.

בסופו של דבר, המלצרית לא צריכה יותר לתת לסופר שירות בבית הקפה, ובנוסף, הודות לנרי ליבנה שתיארה את מה שקרה לסופר כפי שהוא חווה זאת, נוצרה עבורה הזדמנות לפרוש את משנתה במלואה במאמר שגרף מגולשים רבים את כל האהדה האפשרית. והסופר, מה איתו? הוא למד את הלקח באופן אכזרי, הוא מובס ומושפל, אך תמיד הוא יישאר בעיני נשים כמו טלי הגבר החזק שמצפה שנשים יספגו בשקט את התנהגותו הכוחנית.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ