קמפיין היחצנות של הזוג נתניהו - זה סוג של בלוג - הארץ

קמפיין היחצנות של הזוג נתניהו

השניים מתרוצצים ונוסעים ברחבי העולם כדי לקדם את עצמם באופן אישי ולתת לגיטימציה לשלטונם, ואת הרושם ואת התחושות שעולות כשמתבוננים בהם אי אפשר להפריך

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
בני הזוג נתניהו לפני המראתם לליטא
עינת קדם
עינת קדם

עיתונאית "הארץ" נעה לנדאו כתבה על ארבעה "מיתוסים", כך היא מכנה אותם, בנוגע לנסיעותיו של נתניהו בעולם, המוצגים לדבריה בעיקר על ידי מתנגדיו מהשמאל: נתניהו לא יוצא לעבוד אלא "סתם" נופש על חשבון הציבור; רעייתו שרה מצטרפת אליו לנסיעות אלה "בלי סיבה"; ההוצאות על הטיסות מופרזות וראוותניות; הוא לא עונה על שאלות עיתונאים "אז למה בכלל לסקר אותו".

את התפיסות על מה שמוסרי וראוי ומצופה מראש ממשלה ורעייתו אי אפשר לשנות בעקבות כתבה שנכתבה לאחר הצטרפות לנסיעות עם שני שחקנים, שועלים ותיקים ומנוסים המנהלים מסע יחצנות מתוקשר במימון הציבור. השניים מתרוצצים ונוסעים ברחבי העולם כדי לקדם את עצמם באופן אישי ולתת לגיטימציה לשלטונם. הביקורים נועדו לפאר אותם, על פי אותו עיקרון מקודש של BA-MA שבו לא המעשה חשוב, אלא האדם העומד מאחוריו. הנאומים, הטקסים, הכבוד שהשניים זוכים לו בביקורים ותשומת הלב שהם מקבלים, הם המטרה העיקרית בנסיעות, ואת הרושם והתחושות העולות כשמתבוננים בהם אי אפשר להפריך.

נאומיו של נתניהו בחו"ל, בהם הוא מפגין את שליטתו בשפה האנגלית ואת כישוריו להלהיב את מעריציו (כמו סבו הרב נתן מיליקובסקי נתניהו, עליו הוא מספר וכותב בפוסטים ובסרטונים), הם נאומי בחירות לכל דבר, ובהם הוא מאדיר את עצמו באמירות מפורשות או ברמיזות. "אני גאה להיות ראש הממשלה הישראלי הראשון שמקיים ביקור מדיני בליטא ומשתתף בפסגת המדינות הבלטיות". זאת השורה התחתונה שעליה חזר הראשון-שהבין-את-גודל-האירוע, כמעט בכל אחד מהפוסטים והסרטונים שלו בפייסבוק לקראת הביקור בליטא, במהלך הביקור ובתום הביקור. 

"זה כבוד עצום בשבילי לבוא לכאן בשליחותכם, כראש ממשלת ישראל". "סבא, אני שבתי לכאן. שבתי ליער המוות כראש ממשלת ישראל". "לבוא לשם כראש ממשלת ישראל, 75 שנה אחר החורבן, זו עדות מוחשית לניצחון הגדול של עמנו נגד אלה שביקשו לכלותינו". אפשר לקרוא את הדברים כפשוטם, ואפשר לקרוא אותם גם כך: "לנסוע ברחבי העולם כראש ממשלת ישראל ולזכות בכבוד כזה, זאת עדות מוחשית לניצחון הגדול שלי ושל אשתי מול אלה שמתנכלים לנו ומבקשים להפיל אותנו לא באמצעות בחירות. כאן אני לא חשוד, אני ראש ממשלת ישראל".

נתניהו מתלונן על "חלק מערוצי התקשורת המרכזיים" ועל אי-הכיסוי השגרתי של הביקור המדיני ההיסטורי שלו בליטא (23.8.18). אך האם למדנו מהסיקור שלו מה אמר בנאומו ראש ממשלת ליטא, מה אמרו ראש ממשלת לטביה וראש ממשלת אסטוניה שהשתתפו בפסגת המדינות הבלטיות? האם שמענו את קולה של נשיאת ליטא? חס וחלילה, זה לא רלוונטי. הם רק בובות, אמצעי בקמפיין.

רעיית ראש הממשלה, הגברת שרה נתניהו, מצטרפת לבעלה בכל נסיעה, מוודאת שכל פנייה לבעלה על ידי דיילת צעירה וחייכנית במטוס תיעשה רק באמצעותה. שרה חייבת להיות נוכחת בכל מקום, לשמור, לשלוט, להיחקק בתודעה, להופיע בתמונות ולהיות מוזכרת בנאומים. כשהיא אומרת משהו לבעלה, זה מונצח: "שרה אמרה ש...", מספר בעלה. שרה מתרגשת, שרה מחבקת, שרה מתועדת בחיוך מבויש, שרה משפילה את עיניה, שרה מקשיבה ומהנהנת בראשה, שרה מניחה את ידה ברוך על הכיסא של ראש הממשלה. אך שום כתבה או סרטון לא ישכנעו אותי שזאת שרה האמיתית ולא הדמות השתלטנית, המתעמרת בעובדיה והמתנערת מאחריותה למעשים שבהם היא הואשמה.

ביקוריו של נתניהו ואשתו בעולם מעצבנים אותי, כי הם מדגימים את האדישות לערכים ולמוסר. הם מטרידים, כי הם מזכירים לי שבפועל יש לי שני ראשי ממשלה, לא אחד. הם מתסכלים אותי, כי הם מוכיחים לי שחוק הלאום נחקק בעיקר בשביל הנאומים האלה, שבהם נתניהו מדבר באין מפריע על מדינת ישראל כמדינתם של היהודים בלבד, שמושיעם היחיד הוא נתניהו עצמו, ואף מילה על דמוקרטיה. הם מקוממים אותי, כיוון שהזוג נתניהו מנכס לעצמו את ההיסטוריה הכאובה של העם היהודי ועושה בה שימוש ציני לתועלתו האישית. הם מביכים אותי, בגלל סגנון הדיבור הלא צנוע, היהיר והמתפאר. שני אנשים מלאים בעצמם, מדושני עונג, מנותקים מהאזרחים והתושבים, בורחים לריח הכביסה של מלונות בחו"ל ומנסים בכל כוחם לטשטש את המציאות הקשה שהם הותירו מאחור.

ואת הפסאדה הזאת משלימות כתבות מטעם שנתניהו מדביק בדף שלו, אחת מהן לקוחה מעיתון הבית "ישראל היום" (15.8.18) והתפרסמה שבוע לפני נסיעתם של הזוג לליטא: "הנתונים מראים: טוב לחיות בארצנו. רוב עצום מקרב הישראלים הפנים שטוב לחיות במדינת ישראל".

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ