אבי גבאי, אל תתייאש, המשך בדרכך - זה סוג של בלוג - הארץ

אבי גבאי, אל תתייאש, המשך בדרכך

אותי זה לא מעניין מה הסיבה למספר המנדטים שהסקרים מנבאים למפלגתך, אותי מעניין מה יש בך. בדמותך אני רואה את הסיכוי לשיקום ההרס השיטתי שמתחולל כאן. מכתב פתוח למנהיג העבודה

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
גבאי, במאי
עינת קדם
עינת קדם

היי אבי,

יש מין אופנה כזאת לכתוב מאמרים-מכתבים הפונים ישירות לפוליטיקאים, אז הנה גם אני כותבת מעין מכתב כזה, המיועד לך, לא כי אני אוהבת להיות חלק מטרנד, אלא משום שזוהי הדרך הטובה ביותר עבורי להביע את ההערכה שלי כלפיך. כתבתי עליך כאן בטור שכותרתו "אבי גבאי, אתה מוכן להיות ראש הממשלה שלי?". זה היה לפני שנתיים כמעט, ואני, דע לך, עדיין רוצה מאוד שזה יקרה.

ב"חדשות" הוצג השבוע סקר מנדטים המנבא לליכוד 32 מנדטים, לבית היהודי 10 מנדטים ולמחנה הציוני 12 מנדטים. הפרשן הפוליטי עמית סגל אמר בתוכנית "שש עם עודד בן עמי" (16:50 בתוך הסרטון) שאומנם הסקר הזה לא מתאר את תמונת המציאות של יום הבחירות, אך הוא חשוב כי "סקרים כאלה במידה רבה קובעים מציאות". לדבריו, כשבמפלגה שלך רואים סקר כזה - זה מגביר את הפיתוי להדיח אותך. סגל גם יופתע אם לא יהיה ניסיון מאורגן בסיעה שלך "להקיא או לדחות את ההשתלה הזאת של אבי גבאי". וכשבן עמי דיבר על "מה שנראה כמו ההתרסקות של אבי גבאי", סגל קפץ ואמר: "כמה שזה היה צפוי, זה עדיין מעניין מאוד לראות את זה, אתה פשוט צופה בתאונת רכבות בהילוך איטי".

ברור שאמירות ארסיות מהסוג הזה נועדו להציב אותך בעמדת נחיתות ולהחליש את מעמדך. זאת המציאות שסגל ודומיו מבקשים ליצור, אך הם לא יצליחו בכך. אותי זה לא מעניין מה הסיבה למספר המנדטים שהסקרים מנבאים למפלגתך. אותי מעניין מה יש בך: היושרה, הפשטות, ההגינות, האכפתיות והרצון העז להיטיב עם אזרחי המדינה. בדמותך אני רואה את הסיכוי לשיקום ההרס השיטתי שמתחולל כאן.

קריקטורה שבה גבאי נוהג בעגלה בעוד לפיד במכונית מרוץ ולבני בקורקינט חשמלי

אתה הרי רואה מה קורה. הם מדכאים כל דבר טוב, מחסלים את כל מה שנכון, כל מה שמוסרי וצודק וכל מה שאפשר להתנחם בו, ומרימים כל מה ששקרי, פוגעני, מאיים וסוגר. כשאני רואה משהו שעושה לי טוב ונותן לי תחושת ביטחון והגנה, אני מכינה את עצמי לקראת הפרידה ממנו, מין מנגנון הגנה כזה שפיתחתי, שנועד להתמודד עם החרדה ולהפחית את הכאב והתסכול. "תשאפי את זה עמוק לתוכך", אני אומרת לעצמי, "תיהני כל עוד זה קיים ותתחילי להיפרד, כי עוד מעט גם זה יילקח ממך". אתה לא מאלה שהורסים את הטוב, אתה מאלה שיוצרים אותו ושומרים עליו.

בדף הפייסבוק שלך כתבת לכבוד יום הולדתה של אשתך: "יום הולדת שמח לך אשתי הנפלאה. זה גם יום הולדת עשירי למעבר שלך לעולם החינוך. הגעת לאלפי תלמידים שחינכת והשפעת על חייהם ואני יודע שעבורך אין מתנה גדולה מזאת. אוהב אותך". במלים הפשוטות והישירות האלה, ביטאת את מה שיש בך ואת מה שאף פרשן פוליטי דוגמת סגל לא יצליח לעולם לראות ולזהות. אבל אני רואה, וכמוני עוד אלפי בוחרים. המשך בדרכך ואל תתייאש. אני איתך, מאמינה בך, לא עוזבת אותך.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ