אייל מגד, לך תראה מה קורה ברפת שבין בית לחם לירושלים - זה סוג של בלוג - הארץ

אייל מגד, לך תראה מה קורה ברפת שבין בית לחם לירושלים

נאמנה של משפחת נתניהו הציג שוב את משנתו על סבלם של בעלי חיים כדי להסתיר את צביעות רה"מ ובני ביתו. כדאי לו לצפות בכתבה על אלפי הפועלים הפלסטינים המצטופפים בכלוב ולחשוב על בעלי חיים

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מחסום הכניסה מבית לחם לירושלים
עינת קדם
עינת קדם

המאמר של איל מגד, הסופר והמשורר שכינה את שרה נתניהו "צדיקה" (לא, הוא לא צחק) ואת יאיר נתניהו "צדיק" (גם כאן לא), הוא פספוס גדול. מרוב שמחה על הזדמנות הפז שנפלה בחיקו להחזיר לרוגל אלפר, ומרוב התלהבות על כך שהוא יכול שוב להציג את משנתו על סבלם של בעלי חיים - מגד לא הבחין בשורה התחתונה: הצביעות, הדו פרצופיות והספינים במשפחת נתניהו  - על זה אנחנו מדברים. הכל חיצוני ולמראית עין, פסאדה שנועדה לתעתע ולזרות חול בעיניים. משפחת נתניהו חיה בתודעה כוזבת ומנסה להלביש אותה על ציבור האזרחים, אך לא כולם קונים את ההצגה הזאת. המתבונן מהצד, האדם הביקורתי והמוסרי, לא יכול לשקר לעצמו.

אשת ראש הממשלה מציגה את דמותה של הגברת הראשונה: חיוכים נעימים, קסם אישי, מבטים רכים, נגיעות עדינות. היא פסיכולוגית העובדת עם ילדים, מקדישה מזמנה לפעילות ציבורית למען ניצולי שואה, חיילים בודדים, משפחות שכולות וילדים חולי סרטן. והיא גם בת מסורה, רעיה נפלאה ואמא טובה - מספר בעלה, היא נעימה ונשית וביתית - מספר מליץ היושר בני ציפר, ולבקשתו של מגד היא הצליחה לעצור את משלוח העגלים מאוסטרליה ומנעה את סבלם - מספר מגד עצמו.

"נדחסים, עשוקים, מבוזים". מתוך כתבת "מאקו"
"נדחסים, עשוקים, מבוזים". מתוך כתבת "מאקו"צילום: צילום מסך

ומנגד - צרחות, היסטריה, תוקפנות, דרישות מופרזות, העסקה פוגענית חמורה, מרמה שיטתיתמלות גנאי ודיבור מגעיל. הסתירה המהותית בין שני הצדדים האלה של שרה נתניהו מובילה למסקנה כי טוב הלב והחמלה הם לא מהות אצל הגברת, זוהי מסכה, מסווה חיצוני בלבד.

בנימין נתניהו מכריז חגיגית כי "איראן שיקרה!", כשבמקביל מצטברים נגדו חשדות שדי בהם, גם ללא כתב אישום, כדי לפקפק באמינותו ובכשירותו לכהן בתפקיד ראש הממשלה. כלפי חוץ הוא מציג את ישראל כמדינתם של היהודים שנרדפו לאורך הדורות בשל יהדותם, מדינה מודרנית ודמוקרטית הדוגלת בערכים של צדק ושוויון, ומצד שני בתוך ביתו הוא נוהג כרודן והורס בשיטתיות את יסודות הדמוקרטיה והשוויון, דואג להעלמתם מהמפה של כלי תקשורת שעלולים לסכן את שלטונו, ומתעלם מסבלם וממצוקתם של אזרחים והקבוצות החלשות בחברה שעליהם הוא אחראי. הלוחם ההירואי אינו אלא שחקן בסרט שאותו הוא כתב וביים.

יאיר, בנימין, שרה ואבנר נתניהו.
יאיר, בנימין, שרה ואבנר נתניהוצילום: קובי גדעון / לע"מ

"400 לנתניהו הבאתי לו", אומר ניר מימון. "הוא הביא לך 400 שקל גם", אומר רומן אברמוב. "לא, זה היה בשביל הזונה", מגיב יאיר נתניהו (מתוך תמליל הקלטת הבילוי של יאיר נתניהו וחבריו במועדוני חשפנות). מנגד, דבריו של נתניהו הבן כפי שהתפרסמו ב"מעריב" בכתבה שכותרתה "יאיר נתניהו מציג צד רגיש שלא ראיתם מעולם" (מיקי לוין, פבר' 2018): "לא האמנתי שיכול להיגרם עוול כזה וסבל כזה ליצורים תמימים וחסרי ישע במדינת ישראל. אין הבדל בין כלב לבין פרה לבין כבש, לכולם יש רצון לחיות".

זוהי תובנה יפה (אמוג'י מוחא כפיים, אמוג'י מחייך), ובעיקר המשפט האחרון: לכולם יש רצון לחיות. אני בטוחה שגם מגד מאמין בזה ושהחמלה שהוא חש כלפי בעלי חיים לא נגמרת שם. לכן, ולאחר שטען במאמרו כי "הערבים תושבי השטחים אינם מעונים ומושמדים בהמוניהם", אני מזמינה אותו לצפות בכתבתו של אוהד חמו בערוץ 2 ששודרה אך באחרונה (מאקו, החל מ-25.35 דק' בסרטון).

"האדם הביקורתי והמוסרי מתבונן מהצד לא יכול לשקר לעצמו"
"האדם הביקורתי והמוסרי מתבונן מהצד לא יכול לשקר לעצמו"צילום: צילום מסך

שיראה את אלפי הפועלים הפלסטינים בעלי אישור עבודה בישראל העומדים דחוסים במחסום בין בית לחם לירושלים בדרכם להתפרנס, ויגיד בכנות אם זה לא מזכיר לו משהו. שיראה את הכלוב שבו הם מצטופפים, שיראה איך מתעללים בהם בכל יום, איך מבזים אותם, מתנשאים עליהם ועושקים אותם. שיראה איך מנצלים אותם ודורכים עליהם, שיראה איך שוחטים את נשמתם, שיראה את הסבל והזוועה, שישמע את הזעקה: "אנחנו כמו בהמות כאן, לך תראה מה קורה ברפת - זה ככה. למה? אנחנו לא בני אדם? האם ישראל לא מדינה דמוקרטית שדואגת לאנשים? זה לא מה שאנחנו יודעים עליה? אז למה אתם עושים לנו את זה?". לכולם יש רצון לחיות, ואלה לא חיים.

ואחרי שמגד יסיים, ולפני שיכתוב את המאמר הבא על סבלם של בעלי חיים, שיקדיש את הזמן ויילך לצדיק ולצדיקה להגיד להם שאם אכן חמלה וטוב וצדק ומוסר יש בלבם, שידברו עם האב והבעל, גדול צדיקי הדור, ויגידו לו שיעשה משהו בעניין.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות