שרת המשפטים מזכירה לי עורכת דין איומה שעבדתי אצלה פעם

כשהייתי סטודנטית לתואר ראשון במדעי הרוח, קניתי למשרד שבו הועסקתי שתי כוסות קפה חדשות. את ההמשך היו יכולות לכתוב איילת שקד ודינה זילבר

עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
איילת שקד. פה זה לא רוסיה הטוטליטריתקרדיט: רמי שלוש
עינת קדם

זה קרה בתקופת לימודיי באוניברסיטה לתואר ראשון במדעי הרוח. הייתי אז בת 26 ועבדתי כמזכירה בשעות אחר הצהריים במשרדה של עורכת דין. אשה נוראית ובלתי נסבלת היא היתה, קשה ורעה, קטנונית, מתנשאת ושתלטנית. היא השרתה אווירת נכאים במשרד אבל הייתי זקוקה לכסף והתנחמתי בכך שהמזכירה שעבדה בשעות הבוקר, נכנה אותה כאן "יהודית", היתה חביבה וטובת לב. במשרד עבדו עוד שני עורכי דין נחמדים.

איכשהו החזקתי שם מעמד, עד "מקרה הכוסות". הכוסות לשתייה חמה היו כוסות קטנות לבנות מפורצלן שנועדו בעיקר לאורחים. אי אפשר היה לשתות מהן, שתי לגימות ונגמר. גם האחיזה בהן לא היתה נוחה. אני לא דוכסית מאנגליה ורציתי ספל רגיל ונוח. התייעצתי עם יהודית בעניין הגורלי הזה ולאחר מכן החלטתי לקנות בסופרמרקט הסמוך שני ספלים. 

המבחר בסופרמרקט לא היה גדול, אז קניתי מה שהיה והבאתי למשרד - ספל אחד ליהודית וספל אחד עבורי. יהודית היתה מאושרת, סוף סוף אפשר היה ליהנות מהקפה. אך שמחתנו לא נמשכה זמן רב. יום או יומיים אחר כך, כשהגעתי למשרד, בישרה לי יהודית שעורכת הדין ראתה את הספלים ואמרה שהם מכוערים ושהיא לא מסכימה שהם יישארו במשרד. נדהמתי. מה זאת השתלטנות הזאת? וואלה יופי, אולי היא גם תגיד לי שהחולצה שלי מכערת לה את המשרד ואסור לי ללבוש אותה? בסך הכל כוסות ששותים מהן קפה, מה הקטע שלה?

באותו יום, אחרי שיהודית הלכה, קראה לי עורכת הדין לחדרה כדי שאעשה משהו עבורה, ואז העירה: "את יודעת שאמרתי ליהודית שאני לא רוצה כאן את הכוסות שקנית. אני לא מסכימה שבמשרד שלי יהיו כוסות מכוערות כאלה". ואני, שבדיוק למדתי אז בקורס בהיסטוריה כללית על משטרים טוטליטריים, לא יכולתי להתאפק: "כאן זה לא המשטר הטוטליטרי ברוסיה", נפלט לי מבלי שתכננתי.

על פרשת שקד-זילבר

עורכת הדין התפוצצה. פניה נהיו אדומות והרגשתי שעוד מעט היא מכניסה לי סטירה. "מה התאריך היום?", היא שאלה אותי בעצבים. לא הבנתי למה היא שואלת אז אמרתי לה את התאריך. "ביום (וכאן היא נקבה בתאריך) זה היום האחרון שלך כאן. את מפוטרת!". אני לא זוכרת כמה ימים היא נתנה לי עד לסיום העבודה, נדמה לי שבוע. למחרת, עורכת הדין ביקשה שאכין לה קפה. סירבתי. "את חייבת לעשות לי קפה", היא ציוותה, "זה חלק מהגדרת התפקיד שלך". השבתי לה שאני מכינה קפה רק כשיש יחסי עבודה טובים. היא כמובן העיפה אותי באותו רגע.

בכל פעם שאני רואה ושומעת על שרת המשפטים איילת שקד, אני נזכרת בעורכת הדין האיומה ההיא. דמותה עלתה לנגד עיניי שוב אחרי שקראתי את המכתב הקנטרני שכתבה שקד על המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, ובו היא דורשת את "החלפת ייצוג עמדת הממשלה בממשלה, בוועדותיה ובוועדות הכנסת בתחומי הביטחון, דיני אוכלוסין, המשפט המנהלי, עבודת הממשלה, תמיכות, הנצחה, ביקורת שיפוטית, תרבות, מכרזים, סדרי דין בבג"ץ, שלטון מקומי, חקלאות ותחום טוהר המידות". את טוהר המידות, אגב, שקד השאירה לסוף, כדי להבליטו אך מבלי לראות שיושר, מוסר וניקיון כפיים הם התכונות שמסמלות את זילבר. 

דבריה האמיצים של זילבר הביאו מעט מזור ללבבות פצועים. כשהקשבתי לה נזכרתי בלימודי הפילוסופיה אז, באותם ימים שהייתי סטודנטית צעירה. שם, הבנתי לראשונה שהאמירות והאירועים המשמעותיים ביותר שהתרחשו לאורך ההיסטוריה באו מצד אלה שהעזו לפקפק, לשאול שאלות, לבקר, להטיל ספק, שלא קיבלו דבר מאליו. כאן זה לא המשטר הטוטליטרי ברוסיה, חשבתי, אבל בעצם, זה כן.

עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ