פרויקט הצומי לראשת הממשלה השנייה של ישראל - זה סוג של בלוג - הארץ

פרויקט הצומי לראשת הממשלה השנייה של ישראל

בנסיעתה לגואטמלה שדרגה שרה נתניהו את מעמדה. כבר לא "פסיכולוגית" או זו שמהנהנת בנאומי בעלה, נתניהו היא דיפלומטית. המטריד הוא שאין דבר שמשפחת נתניהו עושה שאין מאחוריו שיקול זר

עינת קדם
עינת קדם
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שרה נתניהו. ראש הממשלה השני
עינת קדם
עינת קדם

מבט קצר בדף הפייסבוק של ראש הממשלה, שבו מככבות תמונותיה הרבות של שרה נתניהו, וכעת גם פוסטים מטעמה, הבהיר לי מיד את מה שהרגשתי כל הזמן: יש לי שני ראשי ממשלה - בנימין נתניהו ושרה נתניהו. כן, כעת זה ברור לי כשמש. ראש הממשלה הראשון נכפה עליי, אך נבחר באופן חוקי ולגיטימי ואין לי ברירה אלא לקבלו. אשתו, לעומת זאת, הפכה לראשת ממשלה בפועל אט אט ובשקט בשקט מבלי שאף אחד מינה אותה לתפקיד. גם כאן, בלית ברירה, עליי לקבל את העובדה שעם נתניהו מקבלים במבצע של 1+1 גם את האשה. זה כבר לא "יד ימינו", זה כבר לא "עזר כנגדו", זה שניים במחיר אחד. בעל הבית השתגע.

כשקראתי את הידיעה על נסיעתה של שרה נתניהו כ"אזרחית מהשורה" לגואטמלה, הרגשתי שמשהו אחר עומד מאחוריה. הרצון להסיט את תשומת הלב מהחשדות נגדה, הצורך להיחקק בתודעה הציבורית כדמות חיובית ומיטיבה עבור עם ישראל, הרצון לחזק את מעמדה ולהפוך אותו לרשמי, הצורך לשלוט, להיות במרכז ולקבל אהבה, כבוד ותשומת לב כמו ראש ממשלה, והכי חשוב - להרתיע את מי שעלול לחשוב כי עליה לתת את הדין אם תימצא אשמה. במקרה הזה, היא לא אזרחית מהשורה.

בנסיעה לגואטמלה שדרגה שרה נתניהו את מעמדה. כבר לא רק "עוזרת לניצולי שואה, ילדים חולי סרטן וחיילים בודדים"; לא רק "פסיכולוגית חינוכית בשירות המדינה"; לא רק זאת שיושבת לצד בעלה כשהוא נואם ומהנהנת בחיוך, מחובקת על ידו ונותנת לו יד; לא רק זאת שמתלווה לבעלה בנסיעותיו או זו שמייעצת לו בנושאים שונים (מטעמי זהירות, נקרא לזה כך) - כעת נתניהו מייצגת בעצמה את מדינת ישראל. היא זו שכובשת את הכותרות, כולם מדברים רק עליה, עוסקים רק בה. הו, כמה שהיא אוהבת את הצומי הזה.

והנה, אין זה פלא, שחיפוש מהיר בגוגל תחת הערך "שרה נתניהו" כבר מציג תוצאות שונות מאלה שהופיעו עליה בעבר. את הפרסומים על קלטת הצרחות המבישה (BA,MA), על המלצות המשטרה בפרשת המעונות או דבריו החמורים של בית המשפט על תנאי ההעסקה, מחליפה לפתע כותרת מחמיאה בהרבה: "שרה נתניהו בגואטמלה: מבקשים להציל חיים". לא להציל חיים היא מבקשת, אני רוצה לצעוק לגוגל, אלא את עצמה.

בכלל, כשאני קוראת את הידיעות על משפחת נתניהו, קשה לי להימנע מהמחשבה שכל מעשיה מתוכננים צעד אחר צעד. כך למשל הפוסט של יאיר נתניהו על "בוגדי השמאל" לא נכתב בספונטניות אלא מיד אחרי הדיון בתביעת הדיבה שהגיש נגד אייבי בנימין. אחריו הגיעה כמובן גם "ההתייחסות" של נתניהו האב. כך זה גם אצל שרה: הכותרת הראשונה שהופיעה אתמול (רביעי) בחיפוש עליה בגוגל היתה הכותרת ראשית של מעריב אונליין (11.12.18), המצטטת את דבריו של מזכיר הממשלה: "הגיע הזמן לקבוע מעמד רשמי לרעיית ראש הממשלה אחרי 70 שנה'". בהמשך תוצאות החיפוש פורסמו דברים שאמרה נתניהו בראיון לרדיו "גלי ישראל". כשנשאלה ראשת הממשלה השנייה אם היתה רוצה לעשות עוד בזירה הדיפלומטית, השיבה: "אני חושבת שכן. המדינה תהיה יותר חכמה לעשות את זה".

הנה, בבקשה: קודם מחליטים ששרה צריכה לפעול גם בזירה הדיפלומטית, אחר כך מארגנים נסיעה לגואטמלה. קודם יוצרים סרטון מפוקפק על בגידה - אחר כך מתזמנים את הסיטואציה לפרסמו. קודם הוגים את הרעיון המכונה "חוק גדעון סער", אחר כך מספרים שבכיר לשעבר בליכוד מעודד את הנשיא ריבלין לא להטיל על נתניהו את הרכבת הממשלה, ולבסוף מחוקקים את החוק. קודם ראש הממשלה רומז שהמפכ"ל רוני אלשיך תזמן את פרסום ההמלצות נגדו ליום האחרון לכהונתו, יומיים אחר כך נפתח מבצע "מגן צפוני".

משפחת נתניהו פועלת על פי תכנונים ותזמונים המתאימים לצרכיה האישיים בלבד - אף פעם לא באופן טבעי, לפי הנדרש או המתבקש. וזה הדבר העיקרי שמטריד אותי: הידיעה שההחלטות שלהם לא ענייניות, ששיקוליהם זרים, ושגורלם של האזרחים והתושבים כלל לא מעניין אותם, אלא רק הם עצמם. כל כך הרבה כוח מרוכז במשפחה אחת שזה מפחיד. ובל נשכח שראש הממשלה הראשון (כלומר ביבי) מחזיק בכמה תיקים במקביל. לא אלה שבהם הוא חשוד, אלא תיקים מיניסטריאליים.

לפני יומיים פרסמו שני ראשי הממשלה בדף הפייסבוק המשותף שלהם, סרטון תגובה לפיגוע הירי בעפרה. בסרטון הם עומדים זה לצד זה כשמאחוריהם שלושה דגלים של מדינת ישראל. תחילה דיבר ראש הממשלה הראשון. הוא הביע את צערו, איחל החלמה לפצועים ואמר: "לא נשקוט עד שנמצא את הפושעים המרצחים הללו ונמצה איתם את הדין". אחריו דיברה ראשת הממשלה השנייה ובארשת פנים רצינית הוסיפה: "החלמה מהירה ורפואה שלמה לכל הפצועים בפיגוע הנורא. לאמא הצעירה שנאבקת על חייה, רפואה שלמה".

פאוזה, ולפתע תפנית בעלילה: ראשת הממשלה השנייה מביטה למצלמה בחיוך מאיר פנים ומכריזה חגיגית: "אני נרגשת מאוד הערב לצאת בשליחות חשובה לגואטמלה, בהזמנתה של ידידתי, רעיית נשיא גואטמלה, ויחד עם המשלחת שלנו אני מקווה לייצג את ישראל בכבוד". בזמן שהיא אמרה זאת, ראש הממשלה הראשון התבונן בה בשקט.

עינת קדם
עינת קדם |זה סוג של בלוג

ילידת 1966, גרה ברמת גן, עורכת לשון ותוכן.

לקראת גיל 30 חליתי ב-HIBM  - מחלת שרירים תורשתית המתבטאת בחולשת שרירים ובעקבותיה אני יושבת בכיסא גלגלים. המחלה שכיחה בקרב יהודים יוצאי פרס והאזורים הסמוכים לה. הוריי, שניהם ילידי פרס, הם נשאים של הגן הפגום הגורם למחלה. בבלוג אני כותבת על עצמי ועל נושאים חברתיים ופוליטיים. 

נושא נוסף שאני עוסקת בו בבלוג הוא השפה העברית. תמיד שמתי לב לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים מסוימות. אני בודקת באילו מצבים אנחנו משתמשים בהן, מה מאפיין אותן ומה הן משרתות. "זה סוג של" הוא אחד הביטויים המעצבנים שיש כאן, משום שיש בו התחמקות מהדבר עצמו: "זה סוג של הגשמת חלום", "זה סוג של התרגשות". בחרתי בו כדי להדגיש את ההפך ממה שהוא מייצג: זה באמת בלוג ולא סוג של בלוג, והדברים שאני כותבת עליהם מבטאים אותי במדויק - לא ליד, לא בערך, לא "סוג של".

למייל שלי. 

לבלוג בפורמט הישן.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ