תודה לצ'יקן שלי - זה סוג של בלוג - הבלוג של עינת קדם - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תודה לצ'יקן שלי

בעוד התרנגולת הצוהלת ליטפה את פניו של התרנגול שלה, וזה ממשיך ללהג על מדינה חזקה שטוב לחיות בה, לקחתי בשתי ידיי את הצ'יקן שלי, הרמתי אותו למעלה, הישרתי אליו מבט והתחלתי לדבר

תגובות
נתניהו בנאום הניצחון, בשבוע שעבר. "למדתי כמה דברים, כמו לנקות את הליפסטיק", אמר. אכן, העלמת ראיות היא המומחיות שלו
תומר אפלבאום

יום הבחירות, השעה 18 דקות לפני 22:00. רוזי, המטפלת שלי, קוראת לי מהחדר השני כדי שנעשה משהו שקבענו לעשות. "רגע, לא עכשיו", אמרתי לה עם הפרצוף לתוך מסך הטלוויזיה, "עוד מעט אומרים את הריזולטס של האלקשנס". "אה!", היא אומרת, "בהצלחה עם הצ'יקן שלך". מה? על איזה צ'יקן היא מדברת? "אנחנו בפיליפינים אומרים 'גוד-לק עם הצ'יקן שלך'", היא מסבירה, "כמו צ'יקן פייט".

אחרי כמה דקות באתי אליה בפנים נפולות. נראה שהתרנגול נתניהו, או בלשונה של רוזי - Natanyaho, עומד לנצח שוב. הכל נגמר.

למחרת, במקום לנחם אותי בכאבי, נדמה שכולם פנו נגדי. לפחות שלושה אנשים מעוצבנים התנהגו אליי לא יפה על לא עוול בכפי. למשל כשחיכיתי לרוזי ברכב ואיש אחד רצה לצאת עם הרכב שלו. בדיוק הייתי בטלפון, בעוד שיחה מתישה ומאוסה כתוצאה ממדיניות ההזנחה בהנהגתו של התרנגול המנצח ושותפיו, ולא שמתי לב. החצוף הזה התקרב וסימן לי בנפנוף ידיים עצבני שאסע לאחור, כאילו כבר ביקש ממני כמה פעמים לעשות זאת וסירבתי.

הלו, הלו, תרגיע, אל תוציא עליי את העצבים שלך, אוקי? אני לא אשמה שהצ'יקן שלך לא נבחר. גם אני נדפקתי, גם אני אכלתי אותה, לא רק אתה, ואצלי זה קורה כבר בפעם החמישית. שלא תחשוב שאתה היחיד שמסתובב כאן בבאסה. חצי מדינה כמוך על הפנים.

רוזי נכנסה לאוטו והמשכנו לנסוע. מספרים לי שהכל כאן נפלא ונהדר רק בזכות התרנגול הנבחר. הוא פשוט מושלם, אין לו תחליף. והצ'יקן שלי, הם אומרים, לא טוב ולא ראוי, עשה המון טעויות ולא יעזור כלום - צ'יקן כזה לא יכול לנצח. ובערב הראו בטלוויזיה איך התרנגול מנגב בדייקנות את הליפסטיק שנמרח על שפתיו. "מאז למדתי כמה דברים, כמו לנקות את הליפסטיק", הוא עלץ. אכן, העלמת ראיות היא המומחיות שלו, בזה הוא באמת טוב. ובזכות זה הוא והתרנגולת שלו יקרקרו כאן עוד שנים רבות, יצעדו בחצר כמלכים, יעשו הרבה לכלוך ורעש וינקרו באכזריות כל מי שינסה לעמוד בדרכם.

ובעוד התרנגולת הצוהלת מלטפת את פניו של התרנגול שלה, וזה ממשיך ללהג על מדינה חזקה שטוב ובטוח לחיות בה, למעננו, למען הדורות הבאים, למען נצח ישראל, ואולי גם למען בנו, התרנגול שיחליף אותו, לקחתי בשתי ידיי את הצ'יקן שלי, הרמתי אותו גבוה למעלה והישרתי אליו מבט:

"איזה צ'יקן אמיץ וגיבור אתה. נלחמת חזק, נתת את כולך. אני גאה בך. נכון, עשית טעויות בדרך, אז מה? מעולם לא חשבתי שאתה צריך להיות מושלם, מעולם לא חיפשתי צ'יקן מושלם. שונאת את המלים האופנתיות האלה, 'מושלם', 'היסטרי'. אתה לא מושלם ולא היסטרי. אתה נורמלי. תראה את התרנגול המנצח, עד כמה הוא פגום, פגום מהיסוד. מעולם לא הודה באף טעות שעשה או בכישלון. ואילו אתה, אתה צ'יקן אנושי, אתה בן אדם, לא מכונה, ומשום כך בחרתי בך. תודה לך על המתנה הגדולה שנתת לי. נתת לי תקווה, גרמת לי להרגיש שייכת ורצויה. זה נפלא ומרגש, וזה משהו, צ'יקן יקר, שהתרנגול ההוא לא יוכל לעשות בשבילי לעולם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#