בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מָחָר אֶכְתוֹב. זֶה בָּטוּחַ

מַהִי דַחְיָינוּת?

14תגובות
ילד דחיין על הספה נח

יוֹם רִאשוֹן, שְמוֹנֶה בַּבּוֹקֶר
כְּבר שבועיים שאני צריך לִכתוב אֶת העבודה הזאת, ולא הִצלחתי אפילו להתחיל. יש לי עוד שבוע בְּדִיוק, ואני נָחוּש להצליח! אני אֶעשׂה אֶת העבודה הכי טובה. זאת תִהיה עבודה שאֶהיה גאֶה בה. כולם ידבּרו עליה. כולם יְשַבְּחו אותה...
אני יושב מול הדף ואוחז בעיפרון. מִמה להתחיל? אין לי שום רעיון. המחשבה שזאת צריכה להיות "העבודה הכי טובה שֶיש" לא מְאַפשֶרת לי לחשוב על שום דבר. אני רושם אֶת המחשבה הזאת, וּמוסיף עוד מחשבות שמופיעות אחריה:
מחשבה 1: זאת צריכה להיות העבודה הכי טובה שֶיש.
מחשבה 2: אני אֶעשׂה אֶת העבודה הזאת בלי שום טָעוּיוֹת.
מחשבה 3: אחרֵי שהמורֶה יקרא אֶת העבודה הזאת הוא יבין סוף־סוף מי אני.
מחשבה 4: אני אֶעבוד ממש קשה. אכתוב אֶת העבודה בְּשׂיא המהירוּת ואסיים אותה עוד היום.
אני קורא שוב אֶת המחשבות שכּתבתי. אלֶה מחשבות כל כך מְיָיאֲשוֹת! איך אוּכל לכתוב אֶת העבודה הכי טובה שֶיש? איזה אדם לא עושֶׂה שום טעות? ואיך המורֶה הזה יבין אותי? הוא תמיד צועק עליי או מַאשים אותי גם בִּדברים שאֵינם קשורים אליי! וּבְשום אופֶן אין לי כוח לעבודה קשָה. פתאום אני מֵבין שהמחשבות האלֶה תוקעות אותי בַּמָקום. אני מִתיַישֵב לְנַסֵח לעצמי מחשבות אחֵרות, חֲלוּפִיוֹת, שאולַי יובילו אותי לְמָקום אחֵר:
מחשבה חלופית 1: אני רוצֶה שזאת תִהיה עבודה טובה, אבָל היא לא צריכה להיות הכי טובה שיש. אין דבר כזה "העבודה הכי טובה שיש".
מחשבה חלופית 2: אֶשתַדֵל לא לִטעות, והסיכוי שאֶטעה הוא נמוך. אבָל אִם אטעה, זה לא יהיה נורא. אוּכל ללמוד מהטעויות שלי. האנשים המוצלחים ביותר בָּעולם הם אלֶה שלָמדו מהטעויות שלהם.
מחשבה חלופית 3: אני לא צריך אֶת העבודה הזאת כדי שהמורֶה שלי יבין אותי. אִם אני באמת רוצֶה שדברים יִשתַנו, אני צריך לגשת לדבֵּר איתו.
מחשבה חלופית 4: אני צריך להיות מְציאוּתי. בדרך כלל אני דוחֶה דברים, לכן לא סביר שאֲסיים אֶת העבודה היום. אבָל אני אֶשתַדֵל.
אני מרוצֶה מהמחשבות החדשות שלי. הן עוזרות לי לחשוב בִּבְהירוּת. אבָל עדיין אין לי אפילו נושֵׂא לעבודה... אני מרגיש צורך עַז לִברוח, ללכת למָקום אחֵר, לעשׂות משהו אחֵר. מה יֵיחָלץ אותי מִכּאן? אני הולך לֶאכול משהו. יש בַּתנור עוגה מעולָה שאבא הֵכין אתמול. אֶת העבודה אתחיל מחר.

יוֹם שְלִישִי, אַחַת בַּצָהֳרַיִם
שוב עובֶרת בי מחשבה על העבודה. נִשארו לי עוד חמישה ימים. זה זמן מספיק. אני שוקע בְּהִרהורים וְנִזכּר בְּטַבלה שפּעם לימדו אותי לִבנות: טבלה לְהַבחָנה בין דברים חשובים לִדברים חשובים פחות, בין דברים דחופים לִדברים דחופים פחות. מתברר שאנחנו נוֹטים להקדיש זמן לִדברים דחופים, בלי קשר לַחֲשִיבוּתָם, או לִדברים שוּלִיִים גם אִם הם לא־חשובים ולא־דחופים; לעומת זאת, אֶת הדברים החשובים והלֹא־דחופים, הדברים היקרים ביותר לְליבֵּנו, אנחנו נוֹטים לִדְחוֹת. לַמרות חשיבוּתָם של הדברים האלֶה אנחנו בדרך כלל דוחים אֶת עֲשִׂייָתם, לפעמים כל החיים.
אני נֶהנֶה כל כך לעשׂות דברים לא־חשובים! יש דברים שמִתחַשֵק לי לעשׂות (כמו לֶאכול עוגה), ויש דברים שפשוט 'יוֹצְאִים מִמֶנִי' ואני לא לגמרי שוֹלֵט בהם (כמו להציק לאחי). וּמה עִם הרְגָשות שלי? הם לא חשובים? איך זה שדַווקא הדברים החשובים שבַּטבלה קשורים יותר לדברים שאני לא רוצֶה לעשׂות אבָל אנשים אחֵרים אומרים לי שחשוב לעשׂות אותם? לדבֵּר עִם סבתא, להכין שִיעורים, לכתוב אֶת העבודה — כל זה מְעַיֵיף מאוד. אני הולך לָנוח קצת וּבוֹהֶה בַּתמונות של הטיול האחרון שלנו לַחֶרְמוֹן. זה היה טיול יפֶה, והוא מזכיר לי עוד מקומות יפים שהייתי בהם.

ילד נרדם על שיעורי הבית

יוֹם חֲמִישִי, שֶבַע בָּעֶרֶב
בַּבּוקר הִתחלתי לכתוב אֶת העבודה. כתבתי כמה שורות וּפִתאום צִלצל הטֵלֵפון. זה היה תוֹמֶר, חבר שלי מהכיתה. דיברנו על הטיול מחר, והיה כיף וּמְעַניֵין. כשסִייַמנו כבר הייתי צריך לָצֵאת לִפגוש אֶת אבא. הֲרֵי קבענו שנֵלך יחד להִסתַפֵּר היום, אחרֵי שדָחינו אֶת זה כבר שבועיים. עכשיו אני שוב בַּבַּית, וּפִתאום נזכרתי — העבודה!
הפַּחד מתחיל לְכַרְסֵם בי. אולי לעולם לא אצליח לכתוב אותה? אולי משהו בי פָּגוּם ואין לי יְכוֹלֶת לכתוב? אולי אני רק דוחֶה ודוחֶה כדי להגיד בַּסוף 'לא הִשקעתי ולכן נִכשלתי'? אולי. החֲרָדָה מתחילה להִשתַלֵט עליי, והיא מְאַבֶּנת אותי. אני נותן לה לִשטוף אותי, כמו גל בַּים, ולוקח כמה נשימות עמוקות כדי להִתחַבֵּר עוד יותר לְמה שמפחיד אותי. ואז אני שָׂם לב שהמחשבה על העבודה גורֶמת לי גם לְכַעס. יש דברים שאני אוהב מאוד לעשׂות: אני אוהב לטייל, לדבֵּר עִם חברים וְלֶאכול שוקולד. אלֶה הבִּילוּיִים שלי. אבָל רוב החיים שלי אֵינם מוּרכָּבים מֵהבִּילוּיים האלֶה, ויש דברים רבּים שאני צריך לעשׂות: צריך ללכת לישון, צריך לקום בַּבּוקר, צריך להתארגן בַּזמן, צריך ללכת לְבֵית הספר, צריך להכין שִיעורים, צריך לסדר אֶת החדר... כל כך הרבּה דברים שצריך לעשׂות! אין לי עוד כוח. נמאס לי מִכּל החובות האלֶה! אני רוצֶה לעשׂות רק אֶת מה שאני רוצֶה לעשׂות.
אני יוצא לשׂחק בכדורגל ונִתקָל בַּמַדרגות באימא. היא אומרת לי שצריך לָשֶבת לֶאכול ארוחת ערב, להתקלח ולישון.

יוֹם שַבָּת, אַחַת עֶשְׂרֵה בַּלַילָה
כמה זמן בִּזבזתי על כל המחשבות האלֶה! זה הִתיש אותי לגמרי. לוּ רק יָכוֹלתי לָשֶבת וְלִכתוב אֶת העבודה כבר בְּיום ראשון שֶעָבר! זה היה משאיר לי שבוע שלם רק לַדברים שאני אוהב. מֵרוב מחשבות על העבודה כמעט לא פגשתי השבוע חברים, לא הִספּקתי להכין אֶת כל שִיעורי הבית ולא הִתאַמַנתי כְּלל בִּפְסַנְתֵר. אני חושב שאני דַחְיָין! מִילֵאתי כבר שְנֵי שְאֵלוֹנֵי דַחְיָינוּת והם מראים אֶת זה בְּבֵירור.

שְאֵלוֹן דַחְיָינוּת

הטבלה שלי להיום. בַּמַלְבְּנים הצהובים נִמנים הדברים הדחופים; בַּמַלבֵּן הכחול נמנים הדברים הלֹא־חשובים והלֹא־דחופים; בַּמַלבּן הכּתום נִמנים הדברים החשובים והלֹא־דחופים.

חשוב לא חשוב

זֶהו, אני מוּתָש לגמרי. אבָל אני נָחוּש לכתוב אֶת העבודה עכשיו. אין לי ברירה. לְפָחות הנושֵׂא כבר הִתגַבֵּש אצלי: אני אכתוב על דַחְיָינוּת.

מתוך המגזין לילדים 'עיניים', גיליון 197 בנושא 'מחר', ינואר 2017



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו