בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיפור לילדים חכמים: הַנָבִיא שֶנִזְרַק אֶל הַיָם

סִיפּוּרוֹ שֶל יוֹנָה הַנָבִיא כפי שסיפרה שהם סמיט

9תגובות
יונה הנביא

עֶרב אחד, כְּשֶבָּחן אלוהים אֶת העולם ואֶת כל אשר בו מִמְקום מוֹשָבוֹ בַּכּוֹל, הוא גילָה שֶבְּנִינְוֵוה, הָעיר שבְּלֵב מַמלֶכת אַשוּר, סָטוּ האנשים מִדֶרך היָשָר. מיד, כפי שֶנָהג לַעשׂות בְּמַצבים דוֹמים, פָּנה אלוהים אֶל אַחד הנביאים, אֶל יוֹנָה בֶּן אֲמִיתַי, ואמר לו: "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ כִּי עָלְתָה רָעָתָם לְפָנָי" (יוֹנָה פֶּרק א פסוק ב) — קום יוֹנָה! קום לֵךְ אֶל נִינְוֵוה, הָעיר הגדולה, ואֱמוֹר לאֲנָשֶיה שאִם לא יְתַקנו אֶת הִתנַהגוּתם הרעה, אביא עליהם אסון.

ואוּלם יוֹנָה לא נהג כִּשְאר נביאֵי יִשׂרָאֵל. בִּמקום ללכת אֶל נִינְוֵוה וְלִמסור לאֲנָשֶיה אֶת דבריו הלֹא נעימים של אלוהים, הֶחליט לִברוח מִן האחריוּת שהוּטְלה עליו וּמֵאלוהים. הוא פָּנה לִנְמַל יָפוֹ ושָם עָלה על ספינה שעמדה להִפליג אֶל יַעד רחוק מאוד, אֶל הָעיר תַרְשִיש. "ניצלתי", אמר יוֹנָה לעצמוֹ כְּשֶראה אֶת החוף מִתרַחֵק.
לא חלפה שעה וּסְערה פרצה. רוחות עזות נָשבו ונַחְשוֹלֵי ענק טִלְטְלו אֶת הספינה ואִייְמו לִשבּור אֶת תְרָנֶיהָ וּלְהַטבּיעהּ.

"מהר! אִספו אֶת כל החפָצים הכְּבדים והַשליכו אותם לַים!" רעם קולו של הרב חובל. המַלָחים עשׂוּ כִּדְבָרוֹ וּלאחַר מִכֵּן פָּנו והִתפּללו איש־איש אֶל אלוהיו שתיפָּסק הסְערה.
כך עשׂוּ כולם, ורק אדם אחד, יוֹנָה, שכב בְּתָאוֹ וישָן.
ניגש הרב חובל אֶל יוֹנָה, הֵעיר אותו וגָער בו: "מַה לְּךָ נִרְדָּם קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד" (פסוק ו) — סכָּנַת מָוֶות מְרַחֶפת מעל לרָאשֵינו, ואתה נרדם וישֵן?! אֵינךָ מִתבּייש? קום ועשֵׂה כַּמוֹנוּ, הִתפּלל אֶל אלוהיךָ שיציל אותנו!
בינתיים שׂוֹחחו המלחים אלֶה עִם אלֶה.

אמר האֶחד: "לא יֵיאָמן! כשיצאנו מִן הנָמֵל היה הים חָלק כִּרְאִי, וּפִתאום סערה שכּזאת!"
אמר השני: "באמת אין בזה היגיון. אין זאת כי מישהו מאיתנו הִכעיס אֶת אלוהיו."
אמר השלישי: "ועכשיו, בגללו כולנו נטבּע! זה לא הוגן!"
אמרו המלחים כולם: "לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ"
(פסוק ז) — אִם כך, הבָה נערוך הגרלה. מי שיבְחר בו אלוהים הוא החוטֵא.
עָרכו הגרלה וּבַגורל עלָה יוֹנָה.

יונה הנביא

נפלה שתיקה ואחריה הוּמְטְרו על יוֹנָה שאלות: "הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה" (פסוק ח) — מי אתה? בן איזה עַם? מאיזוֹ ארץ באתָ? במה אתה עוסק? ומה עשׂיתָ שֶכָּכה אלוהיךָ מעניש אותנו?
אמר יוֹנָה: "עִבְרִי אָנֹכִי וְאֶת ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם וְאֶת הַיַּבָּשָׁה" (פסוק ט) — אני עברי, אלוהַיי הוא אלוהים, בורא האָרץ והים, וּמִפָּנָיו אני בורח כי הוא הטיל עליי שְליחוּת. והוא סיפר להם אֶת קוֹרוֹתָיו בִּקְצרה, כי הגלים גָבהו מאוד ואִייְמו להטבּיע אֶת הספינה בכל רֶגע.

"מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר" (פסוק יא) קראו המלחים המיוֹאשים — אוי לנו! מה עלֵינו לעשׂות כדי שאלוהיך יפסיק אֶת הסוּפה ולא נִטבּע?
יוֹנָה שתק ואחַר כך אמר: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי הַסַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם" (פסוק יב) — הַשליכו אותי אֶל הים כפי שהִשלכתם אֶת החפצים הכבדים, כי הסערה הרעה הזאת היא בגללי.
"לא..." מִלְמְלו המלחים, "יורְדֵי ים אינם זורקים חבֵר אֶל הים הסוער... נְנסה לחתור אֶל החוף!" והם אחזו בכל מָשוֹט שמָצאו, אימצו אֶת שְרִירֵיהם וחתרו. אך לַשָוְוא.
"אלוהים!" זעקו המלחים, "אלוהֵי יוֹנָה! אנא סְלח לנו, אך אין לנו ברירה!" והם הטילו אֶת יוֹנָה אֶל הגלים.

מיד חָדַל הים מִזַעפּוֹ.
"תודָה לךָ! אלוהֵי יוֹנָה! מהיום נאמין רק בך!" קראו המלחים, הֵניפו מִפרָשׂ והִמשיכו בְּמַסָעם בְּתִקווה שאולַי כעת יסלח ליוֹנָה אותו כל יכול, אלוהָיו.
ויוֹנָה?
יוֹנָה לא הִספּיק להיבָּהל. דג גדול בלע אותו! אלוהים הוא שֶשָלח אותו לִבלוע אֶת יוֹנָה, והדג הצַייתָן לא ברח.

שלושה לֵילות שָהָה יוֹנָה בְּבִטנוֹ המְרוּוַחת של הדג, ואז פָּנה בְּהִתרגשות אֶל אלוהים והודָה לו על שהִצִילוֹ. ואלוהים פקד מיד על הדג לִשׂחות אֶל החוף וְלִפְלוֹט שָם אֶת יוֹנָה.
"וְכָעֵת", אמר אלוהים בעוד יוֹנָה מְיַיבֵּש אֶת בְּגָדָיו, "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ" (פרק ג פסוק ב) — קום לֵךְ אֶל נִינְוֵוה, הָעיר הגדולה, ואֱמוֹר לאֲנָשֶיה: "אִם בתוך ארבּעים יום לא תְשַנוּ אֶת הִתנַהגוּתכם הרעה ולא תחזרו אֶל דֶרך היָשר, אחריב אֶת עִירְכֶם."
והפּעם הלך יוֹנָה אֶל נִינְוֵוה.

וּבְנִינְוֵוה אמר יוֹנָה לָאנשים בְּדִיוק אֶת מה שאמר לו אלוהים להגיד. והַפְלֵא וָפֶלא, אַנשֵי נִינְוֵוה שמעו בקולו, חזרו אֶל דֶרך הישר וכך הִצילו אֶת עירָם ואֶת עצמם מֵחוּרבּן.
אז קרא אלוהים ליוֹנָה ואמר לו: "אני שָׂמֵח מאוד! אַנשֵי נִינְוֵוה שמעו לאַזְהָרוֹתַיי וחדלו לעשׂות אֶת הרע. כעת גש ואֱמור להם שסלחתי להם ושלא אחריב אֶת עירָם."
אבָל יוֹנָה, במקום לִשׂמוח, לרוץ וּלְבַשֵׂר לאַנשֵי נִינְוֵוה אֶת הבשׂורה הנפלאה, כעס וקרא אֶל אלוהים: "...יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם עַל הָרָעָה וְעַתָּה ה' קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי" (פרק ד פסוקים ב-ג) — לָמה שלחת אותי אֶל הָעיר הזאת? למה ציוויתָ עליי להזהיר אותם וּלאַיֵים בְּשִמךָ אִם כָּעֵת אֵינך מְמַמֵש אֶת אִיוּמֶיךָ? מה יחשבו עליי אַנשֵי נִינְוֵוה? הם יחשבו שאני שקרן! נְביא שקר! והלוֹא בְּדִיוק בגלל זה ברחתי אֶל הים! כעת אני מעדיף לָמות! והוא פָּנה ויצא מִן העיר.
ושָם, מִחוץ לָעיר, בְּמַר לִיבּוֹ בָּנה לעצמו יוֹנָה סוכה קטנה. "פֹּה אגור", אמר בליבו, "אַנשֵי נִינְוֵוה בוודאי יחזרו לְהִתנַהגוּתם הרעה. אמתין פֹּה ואֶראה מה יקרה." אמר ועשָׂה.
והִנֵה, בְּצָהֳרֵי היום, עוד השֶמש הָעַזה קוֹפַחַת ויוֹנָה תר אחַר מעט צל, עלָה וצָמח מִן האדמה שׂיח גדול, קִיקָיוֹן — אלוהים הוא שהִצמיח אותו.
ישב יוֹנָה בְּצֵל הקִיקָיוֹן ורָוַוח לו. ואוּלם לא חלפה שעה ותולעת רעבה מאוד כִּרְסְמה אֶת עֲלֵי הקִיקָיוֹן — גם אותה שלח אלוהים והֶעניק לה תֵיאבון עצום. עִם בוא הבוקר לא נוֹתר על הקִיקָיוֹן וְלוּ עלֶה אֶחד. הקִיקָיוֹן המִסכּן נָבל.
בינתיים עלתה השֶמש ורוח קָדִים חמה וִיבֵשה הֵחֵלה לִנשוב — אלוהים הוא שהֵביא אותה מִן המִדבּר.

וכך, בַּחוֹם הנורא, יוֹנָה התעלף.
ואז פָּנה אליו אלוהים ושאל אותו: "הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן" — הִצטַעַרתָ על הקִיקָיוֹן שנבל? ויוֹנָה ענה: "הֵיטֵב חָרָה לִי עַד מָוֶת" (פסוק ט) — הצטערתי עד מָוֶות.
אמר לו אלוהים: "אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ שֶׁבִּן לַיְלָה הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה (פסוקים י-יא) — אתה הִצטערתָ עד מָוֶות על קִיקָיוֹן שלא אתה זרעת ולא אתה גידלת, שצָמח בִּן לילה ונָבל בִּן לילה, ואיך אני לא אצטער ולא אחוּס על אַנשֵי נִינְוֵוה? על אַנשֵי העיר הגדולה שֶיש בה אנשים רבּים, גברים נשים וָטף, וּבַעלֵי חיים, ואֶת כולם הֵבאתי לָעולם, גידלתי, ועליי להמשיך וּלגדל?"

עיניים – מגזין לילדים, גיליון 198 בנושא "גלים", פברואר 2017



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו