בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגזין עיניים

אַהֲבַת הַחוֹכְמָה

לְאַהֲבַת הַחוֹכְמָה חֲשִיבוּת רַבָּה בְּחַיֵינוּ, אֲבָל אֲנַחְנוּ זְקוּקִים גםַ לְחוֹכְמַת הָאַהֲבָה

2תגובות
איור לסיפור


כשֶהָייתי בכיתה ט' הִתאהבתי בַּחוכמה. זוֹ היתה אהבה מִמבּט ראשון, ממש ככה, כמו שסיפורֵי אהבה מְתוֹאָרים בַּסְפרים וּבַסרטים.

זה קרה בְּאַחד השִיעורים הרגילים ביותר שֶיש. נִכנסנו לַשִיעור אחרֵי ההפסקה, וּכמו שקורֶה בכל כיתה עָבר מעט זמן עד שהִתאַרגַנו לִקרַאת השִיעור. לְפֶתע נִשמע קולו הרועֵם של המורֶה בַּחֲלַל הכיתה: "אתה גנב!" כולנו הִפנֵינו אֶת מַבּטֵנו. המורֶה פָּנה לְאַחד התלמידים בַּכּיתה, ואז אמר שוב: "אתה גנב, אתה גונב ממני אֶת הזמן!" הילד המוּפתע נֶעלב קצת, אבָל המורֶה הִסבּיר לו שכְּמו שאֶפשר לִגנוב כסף או לגנוב צעצוע, אֶפשר לִגנוב זמן. השִיעור הוא הזמן שניתן לַמורה ללמד אֶת הילדים, וּכְשֶתלמיד מפריע הוא לוקח מעט מִן הזמן לְלא רשות.

הִקשבתי לַהֶסבר של המורֶה וחשבתי שהוא אמר דבר נִפלא, דבר חכם בִּמיוחד. הוא לא סְתם נָזַף ולא סתם כעס, הוא לא אמר אֶת הדברים הרגילים. הוא גָרם לנו פתאום להסתכל על דבר שִגְרָתי ויום־יומי בְּדרך מיוחדת. אחַר כך נודע לי שהמורֶה הזה עוסק בְּפִילוֹסוֹפְיָה בִּשְעות הפְּנַאי. זה היה הרֶגע שֶבּו הֵבנתי שזה התְחוּם שאני רוצֶה לַעסוֹק בו כשאֶהיה גדול. אני רוצֶה להיות תמיד בְּקִרְבָתה של החוכמה, לִהיות חֵלק מהדֶרך המיוחדת שֶבּה היא רואָה אֶת מה שמֵעֵבר לָרָגיל וְלַיום־יומי.

וּבֶאמת, אחרֵי שהִשתחררתי מֵהצָבא נִרשמתי לָאוּנִיבֶרְסִיטָה לִלמוד פִילוֹסוֹפְיָה. בְּשִיעורֵי הפִילוֹסוֹפיה למדתי מִמה נָבְעה ההִתאַהבות שלי. הִתבּרר לי שהפֵּירוש של המילה פִילוֹסוֹפיה בִּיוָונית (בְּפֵ"א רְפוּיָה, כמו פִיזִיקָה, גם היא מילה בִּיוָונית) הוא 'אַהֲבַת הַחוֹכְמָה' (צֵירוף של שתי מילים: פִילוֹ — אוהב, סוֹפְיָה — חוכמה). הפִילוֹסוֹפים הם אוהבֵי החוכמה. נִראֶה שהרִאשון שהִשתַמֵש בַּמוּנח הזה היה הפִילוֹסוֹף והמָתֵמָטִיקַאי פִּיתָגוֹרָס. פִּיתָגוֹרָס חי בְּיָוָון לִפנֵי יותר מֵאַלְפּיים וחמש מאות שנה. בַּתקופה החשובה והמְרַגֶשת הזאת נולדו בְּיָוָון רבּים מִמְאַפְיְינֵי התַרבּוּת המוֹדֶרְנית: הדֵמוֹקְרַטְיָה והדִיוּן הפּוֹלִיטִי, תַחרוּיוֹת הסְפּורט והאוֹלִימְפְּיָאדָה, הסִפרות, השירה, התֵאַטְרוֹן, המָתֵמָטִיקָה, המדע וכמובן הפִילוֹסוֹפיה. חשוּב להדגיש שבאותה תקופה לא היתה הפִילוֹסוֹפיה רק תְחוּם שלומדים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה אֶלָא דֶרך חיים.

איור לסיפור

מַשמָעוּת המונח שטָבע פִּיתָגוֹרָס היא שמִכּל הדברים שאֶפשר לֶאהוב וּלהִתחַבֵּר אליהם, כגון כסף, הֲנָאוֹת, כבוד, תהילה, הדבר הנכון ביותר הוא לֶאהוב אֶת החוכמה וּלהִתחַבֵּר אֶל הרעיונות הנִשׂגָבִים שהיא יודעת לִמצוא. כך, לדעתו, יִגְבּר אוֹשְרֵנוּ. וּבֶאמת, עִם הזמַן גיליתי שאַהבַת החוכמה יכולה להביא גם לַהֲנָאָה צְרוּפָה וּלְאושֶר. היא יכולה אפילו לִגרום לְמצב שיִישָמע מוזר לתלמידים — הנאה מהלימודים עצמם, משום שאַהבַת החוכמה פֵּירוּשה להִתחַבֵּר בַּלֵב אֶל הדברים שהשֵׂכל מְגַלֶה; להִתחַבֵּר אֶל החוכמה שבָּאה לִידֵי בִּיטוּי בִּתחוּמֵי הדעת שאנחנו לומדים. אין הכַּוָונה לאהבה של תְחוּם אחד בלבד — מָתֵמָטִיקָה או סִפרות או מולֶדת — אֶלָא לאהבת כל התְחוּמים. בכל תחום יש רעיונות חכמים ואותם אנחנו אוהבים.

כאן אנחנו יכולים ללמוד משהו על מַהוּתָה של הפִילוֹסוֹפיה ועל הכוח שלה. הכְּלִי המֶרכָּזִי של הפִילוֹסוֹפיה להבנת העולם וְלַהֲבָנַת החיים הוא השֵׂכל, החוכמה. היְוָונים כִּינוּ אֶת הכְּלִי הזה בּשֵם 'לוֹגוֹס'. הדבר הנִפלָא הוא שהלוֹגוֹס נִמצָא אצל כל אחד מֵאיתנו. מה שצריך הוא נְכוֹנוּת להִשתמש בַּשֵׂכל והַחלטה לִראות אֶת כל הדברים היפים והנִשׂגָבים שהוא יכול לְגַלוֹת.

אבָל צריך גם מעט אומֶץ, בין השאר מִפּנֵי שלא תמיד אהבת החוכמה פּוֹפּוּלָרית וְלִפעמים החֶברָה שסביבנו עשׂוּיה להתאהב בַּדברים הלֹא נכונים כגון כבוד, הרצון לִמצוא חֵן והֲנָאוֹת חוֹמְריוֹת. בְּמצב כזה, מי שמוּכן להִשתַמֵש בַּשֵׂכל וּבַחוכמה, מי שמוּכן להגֵן על האֱמת שֶהם יודעים למצוא, עלול להִיתָקֵל בְּלַעג מסוים ואפילו להִסתַכֵּן שיִפְגְעו בו. אוהב החוכמה לא רק אוהב אותה, אֶלָא אוהב להשתמש בה. ולכן יש שיִקְרְאו לו "חַפְרָן", יש שיגידו לו "אַל תִתְפַּלסֵף" (כלומר "אל תציג לנו אֶת אהבת החוכמה שלך") וְלִפעמים יגידו לו "אל תִתחַכֵּם". אבָל בסופו של דבר, כמעט תמיד אהבת החוכמה היא המְנַצַחת ואולי יש בכך מעט נֶחמה.

היום, שָנים רבּות אחרֵי שהִתאַהַבתי בַּחוכמה, היא עשׂתה אותי חכם מעט יותר. היום אני יודע גם שֶיש גבול לאהבת החוכמה וְשֶצריך לֶאהוב גם דברים אחֵרים: חברים, פעילוּת גופנית, אפילו קצת רוּח שְטוּת. היום אני יודע שבִּשביל חיים עשירים וּמְלֵאים אהבת החוכמה לא מספיקה, צריך גם אֶת חוכמת האהבה.

מאמר זה מוקדש לְזִכרוֹ של סָבֶרְיוֹ לֵוִינְסְקִי, המורֶה בְּבֵית הסֵפר התיכון שחשף לְפָנַי אֶת יוֹפיָה של הפִילוֹסוֹפיה וגָרם לי להתאהב בַּחוכמה.

 

עיניים – מגזין לילדיםגיליון 200 בנושא "חוכמה", אפריל 2017



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו