בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגזין עיניים

"סוֹלִיטֵר" הִיא מִילָה צָרְפָתִית שֶפֵּירוּשָהּ "גַלְמוּד"

רוּת אַלְמוֹג מְסַפֶּרֶת עַל סָבָתָהּ, רֶבֵּקָה־רְגִינָה גְבִירְץ

תגובות
סוליטר - מגזין עיניים

לְסבתא שלי, רֶבֵּקָה־רְגִינָה, היה שֵׂער זהוב, ארוך וחלָק. היא קלעה אותו לְצמה דקה והייתה כּוֹרֶכת אותה על עוֹרְפָּה ותוֹקַעת בה סיכות. היא הייתה אישה קטנה וּכפוּפה. עור פָּנֶיה היה לבָן ודק, וּכְשֶשָהתה בַּשֶמש היה עוֹרה מַאדים וצורב.

סבתא אהבה לֶאכול דג מלוח וּגבינות מסריחות. כְּשֶרוּחה הייתה רעה עליה הייתה מִתנַחֶמת בִּפרוסת לחם שחור וּבחתיכת גבינה מסריחה שהייתי קונָה לה בְּמַעדָנִייה אחת בָּרחוב הרָאשי של המושבה. אֶת הגבינות האלֶה היו מְיַיצרים בְּנַהֲרִייָה בִּמיוחד בִּשביל העולים מִגֶרְמַנְיָה, והיו להן שֵמות משוּנים: רוֹמָדוּר ולִימְבּוּרְגֵר.

מִמנה למדתי לֶאהוב אֶת טַעמן הֶעָדִין־חריף־מְעַקצֵץ של הגבינות המופלאות הלָלו שמְקוֹרָן בְּדוּכָּסוּת לִימְבּוּרְג שבְּאֵזור שלושת הגבולות: גֶרְמַנְיָה, הוֹלַנְד וּבֶּלְגְיָה.

"לכי, ילדה, לַמכּולת בְּחוֹבְבֵי צִיוֹן שְטְרָסֶה", הייתה אומרת לי, "ותִראי מה הִגיע". רק שָם היה אֶפשר  להשׂיג אותן. הן היו יקרות וסבתא הייתה אוכלת אותן לאט־לאט.

סבתא וסבא שלי עלו לָאָרץ כְּשָנה לאחַר הפּוֹגְרוֹם בִּיהודֵי גֶרְמַנְיָה שֶחָל בְּעֶשׂרים וְתִשעה בְּנוֹבֶמְבֵּר 1938 ונקרא 'לֵיל הבְּדוֹלַח'. (פּוֹגְרוֹם הוא פְּרָעוֹת, הִתנַפּלוּת אלימה ורצחנית של הֶהָמון על קבוצת בני אדם בִּגלל שִׂנאה מִסיבות דתיות או גזעניוֹת). מֵעולם לא נוֹדע לי מה קרה להם באותו פּוֹגְרוֹם. אני מְשַעֶרת שניפצו אֶת חלונות בֵּית המִסחר שלהם בְּעִירָם קֶמְנִיץ והרסו אותו, ואולי עלו הפורעים לְדירתם שבַּקומה השנייה והִכּו אֶת סבא — באותו לילה הוא לָקָה בְּשָבָץ וּבְשִיתוּק חֶלְקִי של הפָּנים. אולי אפילו לקחו אותו עִמָהֶם, והוא עשָׂה לַילה או שניים בְּמַעצָר. אין לי מוּשׂג מה בְּדִיוק קרה. סבתא מֵעולם לא סיפרה על כך. הם ברחו לִשְוַויְיץ, אֶל אַחְיָינָם, וחִיכּוּ כְּשָנה לְרִישָיון לַעלות לְארץ יִשׂרָאֵל.

 בְּהַגִיעָם אַרצָה באו אלינו לְפֶתַח תִקְוָוה וגרו בְּחֶדר קטן — אחד משלושה בדירה שחָלקו עִם עוד שתי נשים זקנות. השֵירותים היו משותפים, אבָל בַּמִרפֶּסת שהוֹבִילה אל חַדרָם הייתה פינת מטבח קטנה, ושָם יכלה סבָתי לבשל בִּפְרָטִיוּת.

סוליטר - מגזין עיניים

ארבעה חודשים לאחַר שהִתיַישבו בְּחַדרָם האַפְלוּלִי והמַחניק הלך סבא לְעוֹלָמוֹ. סבתא נִשארה לבדה וּמֵיאֲנָה להִתנַחֵם.

היו לה כֵּלים יפים ושולחן עגול, ועליו שׂיחקה תמיד בִּקלפים זעירים. היא שׂיחקה ב'סוֹלִיטֵר'. וּכְשֵם שֶלימדה אותי לֶאהוב גבינות מסריחות, שֶשוב אין לִמצוא בָּאָרץ, כך לימדה אותי לשׂחק ב'סוֹלִיטֵר'. 'סוֹלִיטֵר' הוא מִשׂחק קלפים שאדם מְשַׂחק עִם עצמוֹ. 'סוֹלִיטֵר' היא מילה צרפתית שפֵּירושה 'גַלְמוּד', 'בודד'.

כַּיום אני מְבינה עד כמה הוֹלֵם שֵם המִשׂחק הזה אֶת דְמוּתה של סבתא. היא הייתה גַלְמוּדָה, וּכְשֶאני חושבת על בְּדִידוּתה לִיבִּי מִתְכַּוֵוץ בִּכאֵב.

סבתא חיה לה שָם לבדה בְּחַדרָה הקטן, בְּבַית שמֵאחורָיו פרדס וּמִשׂמֹאלוֹ שָׂדה וחורש אֵקָלִיפְּטוּסִים. אני מְשַעֶרת שבַּלַילה הִפחידה אותה יִלְלַת התַנִים שהסתובבו בְּרַחבֵי המושבה, ואולי פָּקדו אֶת שְנתה חלומות רעים.

היא לא חיבּבה אֶת שְכֵנוֹתֶיה לַדירה. גם הן שׂיחקו בקלפים, אבָל יחד. הן היו יושבות בַּמרפסת הקִדמית מְשַׂחקות וצופות לָרחוב שעברו בו לְעיתים אנשים.

אחרֵי המלחמה בָּנה ניצול שוֹאָה אחד צְרִיפוֹן סָמוּך לַמִרפסת של סבתא. שָם ישב על שרפרף ותיקן נעליים. הסַנְדְלָר זִיס דיבר גֶרְמָנִית והיה לְיָדיד של סבתא. סוף־סוף היה לה עִם מי לדבּר.

סוליטר - מגזין עיניים

סבָתי הלכה לְעוֹלָמה לִפנֵי כְּחמישים שנה. השאלות שלא שאלתי אותה ואלֶה שעליהן סֵירבה להשיב עדיין רודפות אותי, כי רציתי לדעת הכול על משפחתה, ולא הֵבנתי מדוע היא מְסָרֶבת לספּר לי עלֶיה וּמִתרַגֶזת עליי כְּשֶאני שואלת שאלות. חלפו שָנים רבּות עד שהֵבנתי.

לְסבתא היו תִשעה אחים ואחיות. אחרֵי המלחמה נִשאר בַּחיים רק אחִיה דָוִיד. הוא ברח לְמֶקְסִיקוֹ. כַּיום אני יודעת שהנָאצִים רצחו שְניים מֵאָחֶיהָ  בְּכִיכר הָעיר של טַרְנוֹב, עיר מוֹלַדְתה. אני יודעת גם שֶשְלוש הבָּנות של אחותה, אָדֵלָה טִיש, שהִתגוררה בָּעיר ווּפֶּרְטָל, נִשְלְחו לַמִזרח וְנִרצְחו שָם. כיצד מתו האחרים אֵיני יודעת.

וסבתא ידעה?

פעמיים בְּשבוע עבדה סבתא אצל משפחה עשירה. היא הייתה עוזרת הבית שלהם. היא בישלה וניקתה. בְּיָמים אחרים עזרה לְאימי. הימים השְׂמֵחים שלי עִם סבָתי היו כְּשֶהיא ואימא הֵכינו אִטְרִיוֹת. כל המטבח הזָעיר שלנו היה לובש שִׂמחה ולוֹבֶן כְּשֶהקֶמח התפזר לְכל עֵבר כמו שלג. הן היו מְרַדְדות אֶת הבצק בְּגוֹדֶל השולחן כמעט וחותכות אותו לְאִטריות דקות וארוכות, אחַר כך הנִיחו אותן לְיִיבּוש על גַבֵּי הכּיסְאות, ואִחסְנו אותן בְּקופסאות לִזמן רב. כְּשֶהָייתה סבתא מְכינה עוגיות חֶמאָה, הִרְשְתה לי להשתתף בְּעיצוב הדוגמאות. כְּשֶהן נֶאפו היה רֵיחָן מֵצִיף אֶת כל הבית. עד היום לא בא אל חִיכִּי טעם כְּטַעמָן.

הַנֶחָמה הגדולה של סבָתי הייתה הנֶכד שלה, דָוִד, אחי, שנִקרָא על שְמוֹ של סבא. אחי אהב בַּעלֵי חיים, וסבתא הייתה נוסעת איתו שוב וָשוב לְגן החיות בְּתֵל אָבִיב, כי הוא מֵעולם לא שָׂבַע מִן הביקורים שָם. אחי נולד בְּשִׂמחַת תוֹרָה כְּשֶהייתי בת שש, וּכְשֶאבי חזר מִבֵּית החולים לבשֵׂר לנו על כך, ישבנו שתֵינו בַּסוכה ואכלנו ארוחת צהריים. פתאום נפלה מִן הסְכָך זִיקִית על רֹאשה של סבתא והיא צעקה: "גֵעוָואלְד גֵעוָואלְד!" ואִילוּ אני רצתי צוחקת אל אבא וצעקתי: "זיקית על הראש של סבתא!"

סבתא חשבה שאני ילדה רעה, וּמֵעולם לא סלחה לי על שום דבר. היא הֶחמירה איתי בַּכּוֹל, וּבְעיקר לא סבלה אֶת השאלות שלי על האחים והאחיות שלה. לִפעמים הייתה צועקת: "מספיק! דַי כבר עִם השאלות האלֶה!"

לְאחי היא סלחה על כל דְבַר שוֹבְבוּת.

סבָתי מתה שְׂבֵעַת ימים, בת שמונים ושש, בְּבית אבות בְּרָמוֹת הַשָבִים. היא נִרדְמה בְּשעה שיָשבה על כיסא בַּחוץ מִתחַמֶמת בְּשֶמש החורף ולא התעוררה עוד.

עד היום אֵיני יודעת אֶת התשובות על השאלות שעליהן מֵיאֲנָה להשיב. עד היום אני מַרגישה אַשְמָה על שהֵצַקתי לה, ועד היום אני 'משוגעת' על גבינות מסריחות. כשאני מְשַׂחֶקת ב'סוֹלִיטֵר' בַּמַחשב, עולָה דְמוּתה הגַלְמוּדה לְנֶגד עֵינַיי, וַאני חושבת בְּעֶצב שבְּעֶצם ידעתי עליה מעט מאוד.

מאמר מעיניים – מגזין לילדים, גיליון 138 בנושא "סבא סבתא"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו