הַהִיסטוֹרְיָה שֶל הַקַָקִי - עיניים - מגזין לילדים - הארץ
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגזין עיניים

הַהִיסטוֹרְיָה שֶל הַקַָקִי

אָמְנָם כּוּלָנוּ מַפְרִישִים צוֹאָה וְשֶתֶן מֵרֶגַע בּוֹאֵנוּ לָעוֹלם, אֲבָל מִגִיל צָעִיר מְאוֹד אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים לִרְאוֹת בָּהֶם מַשֶהוּ מְזוֹהָם וּמַגְעִיל, שֶיָאֶה לַעֲסוֹק בּוֹ רַק בִּיחִידוּת וּבִמְקוֹמוֹת סְגוּרִים שֶנוֹעֲדוּ לְכָךְ: בָּתֵי הַשִימוּש

10תגובות
איור לסיפור

מַשהוּ היה מסריחַ בַּטיסה של חֶברת התעוּפה 'בְּרִיטִיש אֵיירְוֵוייז' שיצאה בְּאמצע חוֹדש מֶרץ השנה מלוֹנדוֹן לדוּבַּאי: אַחַד הנוֹסעים עשׂה אֶת צְרכָיו בַּשירוּתים, אבָל הוֹתיר אחרָיו רֵיחַ בּלתי נסבּל, שהתפּשט בּרחבי המטוֹס וגרם לַנוֹסעים לִסתוֹם אֶת אַפּם וּלהתלוֹנן. בְּעִקבוֹת זאת, כַּחֲצי שעה אחרֵי ההמראה הוֹדיעַ הקַבַּרְניט כּי הַטיסה לא תמשיך לְיַעֲדה אלא תחזוֹר לִנְמל התעוּפה שממנוּ יצאה. הנוֹסעים שׂמחוּ ונשמוּ לִרְווחה.
המקרה הזה מַמחיש, גם אִם בּקיצוֹניוּת מסוּימת, אֶת היחס של רוֹב בּני האדם לְהפרשוֹת הגוּף בִּכלל, וּלְ'קָקִי פּיפּי' בִּפְרט. אמנם כּוּלנו מפרישים צוֹאה ושתן מֵרגע בּוֹאנוּ לָעוֹלם, אבָל מִגיל צעיר מאוֹד אנחנוּ לוֹמדים לראות בּהם משהוּ מזוֹהם וּמגעיל, שיָאֶה לעסוֹק בּוֹ רק בִּיחידוּת, וּבִמקוֹמוֹת סגוּרים שנוֹעדוּ לכך: בָּתי השימוּש. לעיתים אֶפשר לראוֹת פָּעוֹטוֹת נהנים להשתעשעַ בּקָקִי שלהם, אבָל מהר מאוֹד הם לוֹמדים שזה דבר לא נעים, שצריך להעלים אוֹתוֹ וּלהסתירוֹ בְּחדרֵי־חדרים. הם מאוּלָפים להימנע מִלְדבֵּר עלָיו, ועַל אַחַת כַּמה וכַמה לא לשׂחק בּוֹ.

הבְּעיה הזאת לא הוֹפיעה בְּיָמֵינוּ. לְאוֹרך ההיסטוֹריה כּוּלה מצאוּ בּני האדם דרכים לסַלק אֶת הַפְרשוֹתיהם מִנֶגד עיניהם ואפּם. בִּתקוּפוֹת קדוּמוֹת הִשתמשוּ בְּבוֹרוֹת שוֹפְכין: אנשים אָגרוּ בּכֵלים פּשוּטים אֶת הצוֹאה וְהשתן שלהם, ואחַר כּך טמנוּ אוֹתם בְּבוֹרוֹת השוֹפכין שנחפּרוּ לשֵם כּך ליַד בֵּיתם. פּתְרוֹן אחֵר היה חפירת 'בּוֹרוֹת ספיגה': בּורות מיוּחדים שנֶחפּרו בּתוֹך הבּית ואֲליהם ניקזוּ אֶת השְפָכים, כּלוֹמר אֶת המים המזוֹהמים ואֶת ההפרשוֹת.

הַקפיצה הגדוֹלה בִּתחוּם הניקוּז והתברוּאה חלה בִּימי האימְפֶּרְיה הרוֹמית. כּבר בַּמאה השנייה לפני הספירה נבנתה בָּעיר רוֹמא מערכת מתוּחכּמת לניקוּז מֵי גשם, בּיוּב וּשְפכים, והם הוּעברוּ מֵהָעיר אֶל הנהר שזָרם מחוּץ לה. בָּתֵי השימוּש הרוֹמאיים נוֹעדוּ לשמוֹר על עיר נקייה, לא להגן על הפְּרטיוּת של מי שעוֹשׂה אֶת צְרכָיו. שלא כַּמקוּבּל בְּיָמינוּ, בְּבתי השימוּש של הרוֹמאים איש לא התבּיֵיש בַּצוֹאה שלוֹ, וַעשׂייַת הצרכים נחשבה לִפעוּלה טבעית לגמרי שאין צוֹרך להסתירהּ. בּתי השימוש היוּ אוּלם גדוֹל בְּלא מחיצוֹת, וּבוֹ עֶשׂרוֹת מוֹשבים מחוֹררים. מתחת לַמוֹשבים זרמוּ מים בִּתְעָלָה וסחפוּ איתם אֶת ההפרשוֹת. וכך, בִּזמן שאנשים נפטרוּ מהפּסוֹלת שיִיצֵר גוּפם הם גם פּטפּטוּ עִם שְכֵניהם, כְּאילוּ הם מבלים בְּבית קפה אוֹ בּפָּאב. אַסְפַּסְיָנוּס, הקֵיסר הרומי שכָּבש את יהודה והֵביא לחורְבּן בּית המִקדש השני, הטיל מס על שימוש בּבָתי השימוש הציבּוריים והִצדיק זאת בַּתֵירוץ שהפך לפתגם יָדועַ: לַכּסף אין רֵיחַ.

איור לסיפור

הרוֹמאים הִתגאוּ בְּמערְכות הניקוּז שלהם וראוּ בּהן בּיטוּי לתרבּוּתם המפוּתחת, ולכן הֵקימוּ מערָכוֹת לניקוּז שפכים בּכל שטח חדש שכָּבשוּ. כּך הם עשׂוּ גם בְּארץ ישׂראל הכּבוּשה, כּפי שמְעידוֹת חפירוֹת אַרְכֵאוֹלוֹגִיוֹת שנַעֲשׂוּ בִּירוּשלים, בּקֵיסריה, בְּבֵית שְאָן וּבְאַשְקְלוֹן: בּכוּלן נמצאוּ שְׂרידים של בָּתי שימוּש ציבּוּריים שהֵקימוּ הרוֹמאים.
עִם השנים הלך וגָבר בּאֵירופּה היַחס המִסתיֵיג להפרשוֹת, גם בּגלל הָרֵיחַ שלהן וגם מפּנֵי שהן הצטבּרוּ בָּרחוֹבוֹת ונֶהפכוּ למִפגע ציבּוּרי.

הפילוֹסוֹף הצָרפתי דוֹמִינִיק לַפּוֹרְט כָּתב סֵפר שכּוֹתרתוֹ הבּוֹטָה היא 'היסטוריה של החָרָא' (יָצא בּעברית בּתרגוּמה של רָמָה אַיָילוֹן בְּהוֹצאת בָּבֶל, 2015). לַפּוֹרְט טוֹען שהַתַרבּוּת שלנוּ מנסָה כּל הזמן להעלים אֶת הצוֹאָה וּלהשכּיחַ אֶת הנוֹכחוּת המביֶישת שלה, אבָל בּני האדם נעזרוּ לא פּעם בּחרא לִצְרכים חֶברתיים וּפּוֹליטיים (גם אִם לא תמיד הם שָׂמוּ לב לְכך).

איור לסיפור

אירוּעַ מרכּזי בַּהיסטוֹריה של החרא היה בִּשנת 1539: בּאוֹתה שנה הוֹרָה פְרַנְסוּאה הראשון מֶלך צָרפת לתוֹשָבי פָּריז להפסיק להשליך לָרחוֹבוֹת פּסוֹלֶת, צוֹאה וּשְפכים משוּם שהזיהוּם והצַחֲנה בִּרחוֹבוֹת הָעיר נַעשׂוּ בּלתי נסבּלים. בִּמְקוֹם זאת פּקד עליהם המלך לֶאגור אֶת הפּסוֹלת שלהם בִּמְכלים אוֹ בְּבוֹרוֹת בְּבתיהם, וכל משפּחה הייתה אחראית לרוֹקן אֶת המְכלים בַּנהר מִחוּץ לָעיר. כַּעבוֹר זמן־מה הִשתכללה הַשיטה: התוֹשבים הִתבּקשוּ לרכּז ליַד בֵּיתם אֶת מְכלי האשפּה (וּבהם כּל הלכלוּך, הצוֹאה והשְפכים), ועֶגלת אשפּה הייתה עוֹברת וּמְפַנה אוֹתם משָם. כּך החלוּ מערְכוֹת הבּיוּב והתַברוּאה המוֹדֶרְניוֹת, המטילוֹת על רָשוּיוֹת הָעיר והמדינה אֶת האחריוּת לְאיסוּף ההפרשוֹת והפּסוֹלת של האזרחים וּלְסילוּק כּל סימן לְצוֹאה וּלשתן מֵהמרחב הציבּוּרי.

אמנם כּבר מאוֹת שנים מקוּבּל ש'קָקי וּפּיפּי עוֹשׂים בִּפרטיוּת וּבִיחידוּת', אך לְאוֹרך ההיסטוריה היו מלכים, שַליטים וּקציני צבא שהֶעדיפוּ לעשׂוֹת זאת בְּפַרְהֶסְיָה (לְעינֵי אחרים). קרוֹב לוודאי שהמֵניעַ שלהם היה להַראוֹת אֶת כֹּוחם וּלהוֹכיחַ שהם מֵעל לְחוּקֵי החֶברה. אַחַד הסיפּוּרים הוּא על מלך צָרפת לוּאִי הארבּעה עָשָׂר, שחי בַּמאה השְבַע עֶשְׂרֵה: הוּא היה מקבּל אֶת אוֹרחָיו בּיושבו על ה'כּיסא' שלו ונפטר מֵהחרא שלוֹ לְעיניהם. סיפּוּר דוֹמֶה, בּן יָמינוּ, מיוּחס ללִינְדוֹן ג'וֹנְסוֹן, שהיה נְשׂיא ארצוֹת הבּרית בִּשנוֹת השישים של המאה העשׂרים. כּך מלמדת אוֹתנוּ ההיסטוריה שהחרא הוּא לא רק מָקוֹר לבוּשה, אלא לפעמים הוּא גם סיבּה לגַאֲוָוה גדוֹלה.

מתוך המגזין לילדים 'עיניים', גיליון 179 בנושא 'לכלוך '. להזמנת מינוי וגיליונות קודמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו