בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגזין עיניים

אֲנִי אָדָם עִיוֵור

קַל לְזַהוֹת שֶאֲנִי עִיוֵור, וְכָךְ אֲנָשִים מְבִינִים שֶאֲנִי זָקוּק לְעֶזְרָה וּשְׂמֵחִים לְסַיֵיעַ לִי

תגובות
עיוור בחנות
צור קוצר


אֲני אדם עיוור.
אנשים רוצים מאוד לעזור לאדם עיוור, לָבֶטח כשהוא נֶעזָר בְּמַקל נחִייָה. הגדולים מְנַסים לְהַסְווֹת אֶת דַאגָתם: "שלום, שַׂגִיא, מה שלומךָ? לאן אתה מְנַסֶה להגיע?" או אפילו באופֶן מעצבֵּן יותר: "אתה מנסֶה להגיע אֶל הבית של דודה רוּתִי?" ילדים מְגיבים אחרת לגמרי. הִנֵה דוגמה: אני גר בְּקיבוץ כְּפַר מְנַחֵם. לפעמים כשאני הולך וּמְגַשֵש אֶת דַרכּי בְּעֶזרת מקל הנחִייָה אני פוגע בְּמִקרה במשהו. "מה עשׂיתָ לָאופַניים שלי?" שואל ילד בן שלוש. "אני בודק אֶת הדרך במקל הנחִייָה שלי כדי לדעת איך ללכת. הִנֵה פגעתי בָּאופַניים שלךָ, ועכשיו אני מֵבין שאני צריך לזוז יָמינה". "אתה זקֵן?" שואל הילד. "לא, אני עיוור". "אהה..." מֵשיב הילד בהבנה. בִּשבילו זה טִבעי. אדם עיוור נעזר בְּמקל בִּשביל לדעת איך לִצעוד. ברור מאוד. יש אנשים גבוהים, יש אנשים נמוכים, יש אנשים כֵּהִים, יש אנשים בהירים ויש גם אנשים עיוורים. זה פשוט חֵלק מֵהחיים. אנשים עיוורים רוצים להיתָפֵס כַּאנשים רגילים.

עיוור ליד המחשב
צור קוצר

אני נולדתי עיוור ולכן עולם המוּשָׂגים שלי הוא של אדם עיוור. לא מעסיקים אותי צִבעֵי הפרחים המְלַבְלְבים בָּאביב, לא מְעַניינים אותי צִבעֵי העיניים של קרובַיי וַחבריי. הדֶרך שלי לַחֲווֹת אֶת העולם היא על ידי שמיעה, טעם וּמגע. הִנֵה דוגמה: שמעתי בָּרדיו משפט מִפּי סוֹפֵר, שאולַי נִשמע לא הֶגיוני אבָל לי הוא ברור מאוד: "לִשמוע אֶת הַשקיעה" — האִם אֶפשר לשמוע דבר חזוּתי כמו שקיעה? ודאי. לְעֵת שקיעה מַגיעות מִן הרֶפת של הקיבוץ לְהָקות של קְאָקִים (ציפורים קטנות שְחורות נוצה) אֶל העץ הגדול שליד חֲדר האוכל וּפוֹצחות בְּרַעש עַז של ציוצים וקִרקורים. כך מְבַשׂרים הקְאָקים על שְעת השֵינה הַקְרֵבה.

עיוור קורא
צור קוצר

גם לַבּוקר יש רעש מיוחד. אני עובד בְּמִפעל אצלנו בַּקיבוץ ויוצא לָעבודה בארבע לִפְנוֹת בּוקר — איזה שֶקט נִפלָא מְקַדֵם אֶת פָּנַיי בִּשעת ההליכה!
אתם וַדאי תְמֵהים איך אני מִתאַרגן לָעבודה, וּמה אני עושֶׂה בַּמִפעל. הִנֵה תֵיאור של בוקר רגיל: יש לי בָּארון תא וּבוֹ הבגדים המיוֹעדים לעבודה, ואותם אני לובש בַּבּוקר. בדרך כלל אין בְּעָיה, אִם כי קרה לא פעם שהִגעתי בטעות לָעבודה בחולצת שבִָּת. גם הנעליים מסודרות אצלי בזוגות, ואני מַבחין ביניהן לפי תְחושת המגע. זאת משׂימה לא מסובֶּכת, אִם כי בכל זאת קרה פעם שהִתבַּלבלתי, וּכְשֶהִגעתי לעבודה אמר לי המְנהל: "אתה יודע שאתה נועל שתי נעליים שונות זו מִזוֹ". פרצתי בִּצחוק והלכתי הביתה להחליף נַעליים.

עיוור הולך
צור קוצר

לִפנֵי שאני יוצא לָעבודה אני מֵכין לעצמי בַּבַּית קפֶה בְּכוֹס תֶרְמִית (שֶשוֹמֶרת על חוֹם המַשקֶה). אני נוטל פולי קפֶה, טוחן אותם דק־דק במַטחֵנת הקפֶה שלי, מעביר אותם לכּוס התֶרמית, מְכַוֵון היטב אֶת פִּייַת הקומקום אֶל פִּי הכוס וּמוזג לתוכה מים חמים (בְּתִקווה לא לחטוף כְּוִוייה, ואִם זה קורֶה — לא נורא). בְּדַרכִּי לעבודה הקפֶה מִתערבֵּב בַּכּוֹס והוא מוּכן לִשתִייָה עִם הַגָעָתי לְשולחן העבודה שלי בַּמִפעל.
בָּעבודה אני מְמַיֵין חלקים לְסוגים בעזרת חוש המישוש, כי לכל חֵלק מגע מיוחד. אִם צריך לברר גם צֶבע מסוים, תמיד יש אֶת מי לִשאול. אנשים אוהבים מאוד לעזור.
בַּחֲדר האוכל צֶוֶות המטבח או חברים ניגָשים אליי וּמְסַפְּרים לי מה יש לֶאכול. אִם אני צריך לחצות כביש, אנשים באים מִיוֹזְמָתם ואומרים לי מתי אֶפשר לחצות.

עיוור בעבודה
צור קוצר

קל לזהות שאני עיוור, וכך אנשים מְבינים שאני זקוק לְעֶזרה וּשְׂמחים לסייע לי. שלא כמוני, לפעמים אדם עצוב או מבולבּל מְיַיחֵל לְיד מושֶטת או לַאמירת שלום מַזמינה, אך איש אֵינו מבחין במְצוּקָתוֹ ולכן הוא אֵינו מקבל עֶזרה. למשל, אִם אני עומד ליד פֶּתח של חנות, מיד אנשים שואלים: "אתה רוצה להיכנס?" "מה אתה רוצֶה לקנות?" "אתה  רוצה לשֶבת...?" ואִילו הוא צריך לבקש עֶזרה וּלקַווֹת שיֵיעָנֶה בְּרָצון.
חוץ מִזה, כשמַציעים לי עֶזרה נִקרֵית  לפנַיי הִזדַמנוּת נֶהדרת לִפתוח בְּשׂיחה.

מתוך המגזין לילדים 'עיניים', גיליון 203 בנושא 'עיוורון '. להזמנת מינוי וגיליונות קודמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו