בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגזין עיניים

מה צריך לעשות כדי להיות בדרן מצחיק?

דוּדוּ אֶרֶז כותב עַל חשיבותה של הַהַפְתָעָה בְּהוּמוֹר

3תגובות
סטנדאפיסט

הוּמוֹר הוא נקוּדת מַבּט. בְּעצם, למַעַן חובְבֵי התְאוּרה שבָּכם, הומור הוא כמו פָּנס. בְּפנס אפשר להָאיר על כל חֵפץ. אומנם כולנו מוּקָפים כמעט בְּאותם חפָצים, אבל ה'פָּנס' של כל אחד מֵאיתנו אחֵר. הוא נקודת המבּט המיוּחדת שלנו. לא משַנֶה על מה אנחנו מְאירים, מה שבֶּאמת חָשוב הוא ה'פנס' שלנו.

כדֵי להַצחיק בַּפנס המיוחד של כל אחד צריכים להִתקיֵים כמה תְנָאים: רֵאשית, צריך לֶאהוב את מַחזיק הפנס. אפשר לֵיהָנוֹת מֵאֲרוחה בְּמִסעדה גם אִם לא אוהבים את הטַבָּח שהֵכין את האֲרוחה; אפשר לִהיות מרוצֶה מֵאָרוֹן בגדים (וַאוּ! כמה מַדָפים! פִּתְרון אִחסוּן מוּשלָם!) גם אִם הנַגָר שבָּנה אותו מעַצבֵּן מאוד. אבל כדי לִצחוק מִבַּדרָן חיָיבים לחַבֵּב אותו. לָמה? כי נֶהנים לא רק מֵהבְּדיחה אלא גם מֵהדֶרך שבָּהּ הוא 'מֵאיר את העולם'. צריך לחַבֵּב את ה'פנס' שבּוֹ הוא מֵאיר. נקודת המבּט שלנו על העולם מיַיצגת את מי שאנחנו. לעיתים קרובות בדיחה מַצחיקה מאוד כשֶאָדם מסוּיָם מסַפֵּר אותה, ואינה מצחיקה כשאָדם אחֵר אומר את אותן מילים בְּדיוּק.

איור לסיפור מספר בדיחות מול קהל

כדֵי שהשומע יִצחק מִבְּדיחה דרוש תנַאי נוסף: היא צריכה להַפתיע. הפנס שבו הבדרן מֵאיר חיָיב לִגרום לאנשים להגיד: אור כָּזה עוד לא ראיתי. הוּפתַעתי! איך מפתיעים?

כדֵי להפתיע מישהו, צריך להקדים אותו, לחשוב על משהו שהוא לא חשב עליו או שהוא לא הספיק לחשוב עליו, להקדים את הצופה או את המאזין.

כדַאי לָדעת: בדיחה שלֵמה מוּרכֶּבת מֵהכָנה לְשוּרת המַחַץ (set up) וּמִשוּרת המַחץ (punch line). לדוגמה אַחת הבדיחות הרִאשונות שכָּתבתי: "מה ההִיגָיון בְּשידוּך סִרטֵי קולנוע לְפּוֹפְּקוֹרְן? הרֵי זה אוֹכֶל מַרעיש! לא היה הֶגיוני יותר לֶאכול בַּקולְנוע פִּירֶה?"

הבדיחה היא כל המִשפּט. ההכָנה לְשוּרת המַחץ היא סִרטוּט בְּמוחו של הצופֶה או של המַאֲזין של חוסֶר ההיגָיון שבָּהּ. זו בעצם התובנה הקומית שאמורה לגרום לצופה להִזדַהוֹת ולהגיד לעצמו: נכון! איך לא חשבתי על זה! הרֵי לא הֶגיוני שמָקום שמַקרינים בּו סרטים ואמוּר לִהיות שָם שֶקט, דווקא שם אוכלים משֶהו מַרעיש מאוד. הרֵי היה אֶפשר לומר את המִשפּט: "מה השידוּך הזה בֵּין סִרטֵי קולנוע לְפּוֹפְּקוֹרְן? פּוֹפְּקוֹרְן הוא אוכל מַרעיש! לא היה הֶגיוני יותר לֶאכול בַּקולנוע מַאֲכל מרעיש פָּחות?" נָכון, אבל האמירה הזאת אינה יוצרת בדיחה, כי חסֵרה בה שוּרַת המַחַץ. שוּרת המַחץ (או מילת המחץ) היא 'פִּירֶה.'

האִם שוּרת המַחץ או מילת המחץ חיֶיבת לִהיות 'פִּירֶה'? לא. אֶפשר להָמיר את המילה 'פִּירֶה' בְּשֵמות של מַאֲכלים אחֵרים, למשל, לֶחם או צֶמר גֶפן מָתוק, אבל יש משהו מגוּחָך וּמשַעשֵע בַּצְליל של המילה 'פִּירֶה'. תַגידו כמה פְּעמים פִּירֶה, פִּירֶה, פִּירֶה. מַצחיק, לא? וחשוּב מִזה, פִּירֶה הוא מַאכל לא צָפוּי בַּהֶקשֵר הזה. לא מקוּבָּל לֶאכול פִּירֶה בִּישיבה בְּאוּלם קולנוע אלא בְּצַלחת על שולחן.

איור לסיפור

מדוע שוּרת המַחץ צריכה להַפתיע? כי בְּרגע שאָדם שומע את תְחילת הבדיחה הוא כבר מתחיל 'להפעיל את הגלגלים' במוחו, ולַחשוב על שוּרות מַחץ שיְכולות להַתאים לְסוֹף הבדיחה. כאשר את הבדיחות מסַפֵּר בַּדְרָן או אוֹמַן מִצְחָק (סְטֵנְדְאַפִּיסְט) הקָהל מִתחָרֶה בו. אִם הקהל מקדים את האוֹמן, הקהל לא יִצחק. אנשים ימַלמְלו לעצמם שהסוף הזה היה צָפוּי. אבל אִם הסְטֵנְדְאַפִּיסְט מקדים את הקהל, ואומר שורת מחץ שהקהל לא חשב עליהָ, עצם ההפתעה גורמת לַקָהל לִצחוק. יש כאן שִילוּב של "לא חשבתי על זה", "לא צָפיתי את זה", וּ"מה הַקֶשר?" עִם החִיבָּה שהקָהל רוחֵש למי שֶעומד על הבּימה. שנֵי אלֶה יחד הם שגורמים לַקהל לִצחוק.

שוּרת המַחץ כִּמעַט תמיד (ואולי תמיד, אבל איני רוצֶה להִתחיֵיב כדֵי שלא תוּכלו לִתבּוע אותי...) צריכה לִהיות המִילה האחרונה בַּבְּדיחה. אחרֶיהָ הקָהל משַחרֵר צחוק וּמַפסיק להַקשיב לְאוֹמן המִצחָק לְכַמה שניוֹת. זו נְקודַת השִׂיא. אחרֶיהָ אין דָבר, חוץ מִשְתיקה של הבַּדרָן וּצְחוק של הקָהל. (אִם המַצב הפוּך, יש בְּעָיה בַּבְּדיחה או בַּבַּדְרן).

לעיתים, כדֵי להפתיע לא בּוחֲרים בְּמילה קיֶימת אלָא בְּרַחַש או בִּצְליל. הִנֵה בדיחה שאֲני מסַפֵּר עד היום בְּהופָעת המִצחָק שלי: "למה צריך רישְיון צְלילה? כי יש מַצב שאַתה צולֵל בְּלי רישָיון, וּמִתַחַת לַמים עוצֵר אותךָ שוטֵר, ואומר לךָ "בְּלוּפּ?". 

'בְּלוּפ' אינה מילה בִּשָׂפה העִברית. היא צְליל מקוּבּל למַשהו ששוֹקֵע בְּמים. בְּדרך כלל צליל מַפתיע אפילו יותר מִמילה. גם הצְליל 'בְּלוּפּ' עצמו מצחיק: בְּלוּפּ. בְּלוּפּ. בְּלוּפּ.

איור לסיפור

פְּעמים רבּות כדֵי להַפתיע אֶפשר להִשתמֵש בְּתַבניות הַצחָקה, למָשל, בְּ'תַבנית השְלוֹשָה': ציון שְלוֹשָה פְּריטים, השְלישי שבהם שונֶה לגמרֵי מהשניים הקודמים. בִּשְתי הדוגמָאות הרִאשונות כְּאִילו מסַרטְטים קַו. הקָהל חושֵב שהקַו מוֹביל לְכִיווּן מסוּיָם אבל הפְּריט השְלישי הוא שְבירה לא צְפוּיָה של כיוון הקַו. למָשל, "דוד שלי עובד בהמצאת תמרורים. הוא הִמציא את התַמרוּרים 'עֲצוֹר', 'הָאֵט', ואת התַמרוּר 'הִתְעַלֵם מִכּל התַמרוּרים בַּיְקום'." התַמרוּר השְלישי אינו קיָים, הוא גם לא הֶגיוֹני וּבְעיקר שובֵר את הקַו שמחבר את שְנֵי התַמרורים הקוֹדמים. השְבירה היא ההַפתעה.

אַחד האוֹיְבים הגדולים ביותר בַּחיים שלנו הוא השִיעמוּם. (מוּבן שאִילוּ עָסקה הכַּתָבה בְּאוכֶל מְעוּבָּד או בַּאכילַת יֶתֶר של מֶלַח וסוּכּר, הייתה המַסקָנה שאלה הם האוֹיְבים הגדולים בַּחיים שלנו.) ההפתעה שבְּשוּרת המַחץ היא תְרוּפה ל'מַחלַת השִיעמוּם'. הוּפתַעתי! יש דברים שעדַיִין לא ראיתי או שעדיין לא צָפיתי שיִקְרוּ!

גם אַתם יכולים לִכתוב כמה בְּדיחות, לברֵר הֵיכן אֶפשר להופיע (בְּדֶרך כלל לְהופָעות שבָּהן אֶפשר לַעלות על בימה לכַמה דַקות ולִבדוק חוֹמָרים קוראים בַּשֵם 'המפתיע' 'עֶרב בְּדיקת חוֹמָרים'), להִתגַבֵּר על ההֶלֶם ועל הפַּחד מֵהופָעה לִפנֵי קהל, לַעלות על הבִּימה, לספֵּר את הבדיחה, וּלקַווֹת שהקָהל יִצחַק. אִם הקָהל לא צָחק, לא נורא. כל בדרן סיפֵּר אַלפֵי בדיחות לא מַצחיקות לִפנֵי שהִתחיל לספֵּר בדיחות מצחיקות. כדֵי להיות בדרן מצחיק צריך אומץ מַספּיק לִהיות בדרן לא מצחיק!

לאחַר מִכֵּן צריך לִכתוב עוד בדיחה, ושוּב לִבדוק אותה על הבימה. אִם היא אינה מצחיקה, צריך להַמציא בדיחה חדשה. בְּסופו של דָבר תִמצאו דֵי בדיחות שמַצליחות להצחיק.

וּלסִיוּם בדיחה (מִתוך 'סידרת בדיחות על טִיסוֹת'): כשֶמָטוס נוחֵת בְּשלום כולם מוחֲאים כַּפַּיִים. האִם כשֶמטוס מִתרסֵק, אנשים צועקים לַטַיָיס: "לא מצחיק!"?

_________________________

מתוך המגזין לילדים 'עיניים', גיליון 204 בנושא 'הפתעה'. להזמנת מינוי וגיליונות קודמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו