בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגזין עיניים

תוֹלְדוֹת בֵּית הַסֵפֶר

אֵיךְ וּמָתַי הוּקַם בֵּית הַסֵפֶר הָרִאשוֹן? אֵיךְ נִרְאוּ וְהִתְנַהֲלוּ בָּתֵי הַסֵפֶר בֶּעָבָר? מָה הָיָה מְקוּבָּל אֶצְלֵנוּ, הַיְהוּדִים, עַם הַסֵפֶר?

תגובות
בית ספר פעם ובית ספר היום

הַיום כל מדינה בָּעולם חַיֶיבת לחַנֵך אֶת ילָדֶיה ואֶת נְערֶיה. כך מקוּבָּל בַּחֶברָה המוֹדֶרְנִית. אֲמָנַת הָאוּמוֹת הַמְאוּחָדוֹת (האוּ"ם) מִשנת 1948 קבעה שזְכוּתוֹ של כל ילד לִלמוד בְּבֵית ספר. באֲמָנַת האוּ"ם כָּתוב: "החינוך יִינָתֵן חינם, לְפָחות בַּשְלַבּים הרִאשונים והיְסוֹדיים; החינוך בַּשָלב הראשון יהיה חוֹבָה; החינוך הטֶכְנִי והמִקְצוֹעי יהיה בהֶישֵׂג ידו של כל אחד; החינוך הגָבוה יהיה פתוח לַכּוֹל במִידָה שוָוה על פי הכִּישָרון".
אֲמָנַת האוּ"ם מְעִידה על הַשקָפת עולם המשוּתֶפת לְרוב החֲבָרוֹת בָּעולם. אולם חשוּב לָדַעת שגם היום האמנה עדיין אֵינה מוּגְשֶמֶת, וגם בְּיָמֵינוּ מִילְיוֹנֵי ילדים אינם לומדים כְּלל. בְּכמה מדינות, למרבה הצַער, יְלָדות וִילדים הם שְפָחוֹת או עֲבָדים. יש מדינות שבּהן ילדים מִגיל שֶבע או שמונֶה מחזיקים בִּידֵיהם כלֵי נֶשק ולוחמים; יש מדינות שבּהן ילדים מְקַבְּצים נְדָבוֹת או עובדים לְמִחְיָיתָם וּלְפַרנָסַת בני משפחתם בִּמקום לִלמוד. זה קורֶה אפילו בָּעולם המוֹדֶרְנִי. אבל ברוב המקומות בעולם הילדים לומדים, ואפילו חינם, המדינה משלמת את שכר הלימוד בַּעבורָם.

זה המצב בְּיָמֵינוּ. וּמה היה בָּעֵת הָעַתִיקה? מי זכה לִלמוד לִפנֵי אַלפֵי שנים? מתי הוּקַם בית הספר הרִאשון? מה היה מקובל אצלנו, אצל 'עַם הסֵפֶר'?
איש אינו יודע בְּוַודָאוּת מתי נוֹסַד בית הספר, אך בָּרור לַחֲלוּטין כי בית ספר ציבורי לא היה קַיָים בַּחֲבָרות הפְּרִימִיטִיבִיוֹת, החברות הקדומות והפשוטות שמהן צמחו החברות המפותחות. היום מניחים שהכּיתות הראשונות של בתי הספר נוֹצְרו רק אחרֵי הַמצָאַת הכְּתב לפנֵי כשֵשת אלפים שנה. נִראֶה כי בתי הספר הראשונים הוּקְמו כאשר השִלטון היה זקוק לאנשים שֶידעו לִכתוב.

תלמידים בכיתה א'
מוטי מילרוד

רָאשי השִלטון השוּמֵרִי (השוּמֶרִים הם עם שחַי במֵסוֹפּוֹטַמיָה, עִירַק של היום, לפני כחמשת אלפים שנה) הֵחֵלו להַכְשִיר סוֹפְרים סָמוּך להַמצָאַת כְּתַב הַיְתֵדוֹת, כתב עתיק שאוֹתִיוֹתָיו נִכתבו על לוח חוֹמֶר רך במַקֵל שיָצַר צורות דומות ליתֵדוֹת. לפנֵי כמאה שנים נִמְצְאו מאות לוּחוֹת חומר מִן האֶלף השלישי לִפנֵי הַספירה ועליהם רשימות מילים בִּכתַב היְתֵדות ששימשו כַּנִראֶה סִפרֵי לימוד. באותו אזור וּמֵאותה תְקוּפה נִשְמְרו גם לוחות חומר של נְטִיוֹת פְּעָלים, טוּרים של שֵמות וכמה 'מִילוֹנים' אשר שִימשו ללימוד.
יָדוּע כי במִצְרַיִים הָעתיקה הוּקְמו מִסְגְרוֹת לימוד — אפשר לכַנוֹת אותן בתי ספר — אשר הִקנו הַשׂכָּלה בִּכְתב בעיקָר לצֶאֱצָאִים של המלכים, של בני המַעמָד הגָבוה בַּחֶברָה ושל אנשי השִכְבָה הַשַלֶטֶת. באותם מוסדות לִימדו לִקרוא וְלִכתוב, אך חינכו גם חינוך צְבָאִי, חינוך גוּפָני והִקְנוּ גם כְּללֵי נימוס.

ביָוָון הָעתיקה היו שתי מַמְלָכות מְנוּגָדוֹת באופיין: מַמלֶכֶת סְפַּרְטָה וּמַמלֶכת אָתוּנָה. סְפַּרְטָה הייתה יְדועה בִּקְשִיחוּתה וּבְאַכְזָרִיוּתה. מַטְרת מַערֶכת החינוך שלה הייתה לחַשֵל אֶת הנערים, אֶזרחֵי העתיד. הצעירים הִתחַנכו בִּקבוצות, בִּתְנָאים קשים, בְּדרך כלל בִּתְנָאֵי שָׂדֶה, והיו נתונים לְמִשמַעת חמוּרה. חֵלק גדול מהחינוך היה אימונים גוּפָניים ותַרגִילֵי קְרָב. הם זכו למעט מאוד חינוך שִׂכְלִי, עִיוּני. הם למדו בעיקָר שִירֵי הוֹדָיָה ושיננו שירֵי תְהילה לגיבורים שנִלחמו למען המוֹלֶדת ושירֵי גְנַאי לפחדנים וּלְמוּגֵי הלב שלא היו מוכנים לסַכֵּן אֶת חַייהם למען המולדת. הנערות עשׂוּ בעיקר אימונים גופניים, כי הסְפַּרְטָנים ראו בנָשים מַכשיר ללֵידַת חַיילים, ולכן היה חשוּב שֶיִהיה להן גוף בריא וחזק. עד היום מְכַנים חינוך קָשוח ונוּקְשֶה בַּכינוי 'חינוך סְפַּרְטָני'.

בית ספר ביוןן וברומא  העתיקה

באָתוּנָה היה החינוך אחֵר לגמרי. שָם הִקְנו עֶרְכֵי מוּסָר ודאגו לְפִיתוח הרוּח של 'אַנשֵי העתיד'. רוב החינוך האָתוּנָאִי הִתנַהֵל בְּבָתי ספר פְּרָטִיִים (למדו בהם בעיקר בני האֲצוּלָה וּבני העֲשִירים). היה גם חינוך בֵּיתִי ל'עַמְךָ', בני העָם הפּשוטים, ואותו הִקְנו ההורים. רוב הבנים באָתוּנָה לָמדו לִקרוא וְלִכתוב בְּרָמה יְסוֹדית, לָמדו חשבון, יְצִירוֹת סִפְרוּת ו...נגינה בקַתְרוֹס. רוּבָּם כְּכוּלם עסקו בסְפּוֹרט. הבּנות בדרך כלל לא זכו לְחינוך מְמוּסָד.

ברוֹמָא הָעתיקה עד רֵאשִית הַסְפִירה הנוֹצְרִית, כלומר עד לִפנֵי כאַלפַּיים שנה, הִתנַהֵל החינוך בַּמשפחות. אבות רבּים לימדו אֶת יַלדֵיהם חשבון, קריאה וּכתיבה. רק כמה עֶשׂרות שנים אחרֵי רֵאשית הַספירה הִתחילו לִלמוד בְּבָתי ספר. הרוֹמָאים הִדְגִישו אֶת החינוך המִילוּלִי: גם הכָּתוּב — קריאה, כתיבה, דִקְדוּק — וגם זה שבּעַל־פֶּה — תורת הנְאוּם (רֵטוֹרִיקָה). חשוּב לצַיֵין כי ברוֹמָא לָמדו גם בנים וגם בנות.

בן גוריון מבקר אצל תלמידים עולים מתימן במעברה
דוד אלדן / לע"מ

 וּמה היה אצלנו? מִן הכָּתוב בַּתנ"ך אפשר לִלמוד שֶבְּעם יִשׂרָאֵל של יְמֵי המִקְרָא עָסְקו הרבֵּה בחינוך, אך אֵיננו יודעים הרבֵּה על מִסְגְרוֹת הלימוד שהָיו נְהוּגוֹת אז. סִפרֵי מִקְרָא רבּים מְלֵאים ב'עֵצות' חינוכיות, למשל, מִשְלֵי, קוֹהֶלֶת, אִיוֹב, אך יש רְמָזים בִּלבד לחינוך ציבורי. יש בַּתנ"ך רמזים לקבוצות תלמידים שהִתחַנכוּ אצל הנְבִיאים. כך "בְּנֵי הַנְבִיאִים אֲשֶר בִּירִיחוֹ" (מְלָכִים ב, פרק ב, פסוק 15) ועוד. אולם אֵלֶה לא היו בתי ספר. יָדוּע כי בִּתקופת המִקרָא היה רובו של עוֹל החינוך מוּטָל על המשפחות וּבְעִיקָר על האבות. האבות לימדו אֶת בְּנֵיהם. בסֵפר דְבָרִים האב מְצוּוֶה לְלַמֵד אֶת בָּנָיו אֶת הדברים שה' מְצַוֶוה עליו לַעשׂות: "וְשִנַנְתָם לְבָנֶיךָ" (פרק ו פסוק 7). בספר מִשְלֵי כָּתוב שאם האב מלמד את בנו יהיה הבן חכם, ובלי חינוך של האב יישאר הבן טיפש: "בֶּן חָכָם מוּסַר אָב וְלֵץ לֹא שָמַע גְעָרָה" (פרק יג, פסוק 1). באותו פרק מוּדגָש כי החינוך, גם באמצעות הכאה (יש המפרשים שלא מדובר במכות אלא בעונשים אחרים ושהשבט, השוט, הוא רק סמל) הוא לטובת הילד, ומי שאוהב את בנו מלמד ומחנך אותו: "חוֹשֵׂךְ שִבְטוֹ שׂוֹנֵא בְּנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִחֲרוֹ מוּסָר" (פסוק 24). בספר שְמוּאֵל א האב מוּזְהָר כי עליו לנזוף בבניו כאשר דרכם אינה טובה: "... כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם" (פרק ג פסוק 13).

נתניהו ליד תלמידת כיתה א' שכותבת על הלוח אם תרצו
עמוס בן גרשום / לע"

האבות לימדו אֶת הבּנים, וְנִראֶה שאֶת הבּנות חִינְכו האימהות. בספר מִשְלֵי מתוֹאֶרֶת דְמוּתה של אֵשֶת החַיִל, האישה המוּשלֶמֶת. מְסוּפָּר שָם על אישה ואֵם שֶקָמָה "בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָָ", כלומר היא דואגת להכנת האוכל וגם לחינוך הילדות (פרק לא, פסוק 15).
 נִראֶה כי רוב נַערֵי יִשׂרָאֵל בָּעֵת הָעתיקה — בְּניגוּד לְרוב רוּבָּם של הנערים בָּעולם הָעַתיק הלֹא יהודי — ידעו לִקרוא בְּסֵפר וּלהַעתיק סְפרים. בְּספר יְשַעְיָהוּ כָּתוב: "וְנַעַר יִכְתְבֵם" (פרק י, פסוק 19) כלומר אפילו ילד יָדע לִכתוב אֶת הדברים, וּמֵהמילים האֵלֶה אפשר אולי לִלמוד שרַבּים בָּעם ידעו לִקרוא וְלכתוב — לא רק מבוגרים אֶלָא גם נערים.
ההוֹרָאָה בְּארץ יִשׂרָאֵל הִתרַחֲבָה עוד יותר בִּימֵי הבַּית השני וּבִתקוּפַת המִשְנָה והתַלְמוּד. יָדוע כי המַנְהִיגוּת היהודית הִתְאַמְצה להַנְחִיל אֶת התורה לְכל הגִילָאים וּלְהָפִיץ אותה בְּקֶרֶב כל הציבור. פִּילוֹן הָאַלֶכְּסַנְדְרוֹנִי (איש רוח יהודי, חי באָלֶכְּסַנְדְרִייָה שבמצריים לפני כאלפַּיים שנה) הֵעיד: "אמנם כל האנשים [בני כל העמים] שומרים על מִנְהגֵיהם, אבָל האומה היהודית יותר מִכּולם, שֶכֵּן הם חושבים אֶת החוקים לְדִברֵי אלהים, וּבְתוֹרָתם זוֹ הם מִתחַנכים מִשַחַר יַלדוּתם והמִצְווֹת חֲרוּתוֹת על לוח לִבּם". בַּתַלְמוּד יש עֵדוּיוֹת רבּות בְּנושׂאֵי חינוך ולימוד. מוּדְגָש בהן כי בְּכל עיר שֶהָיו בה יהודים היו בתי ספר. שִמְעוֹן בֶּן שָטָח, מגדולי חכמי ישראל (חי לפני כאלפַּיים ומאה שנה) קבע "שֶיְהוּ התינוקות הוֹלְכִין לְבֵית הספר" (התַלמוּד הַיְרוּשַלְמִי, מַסֶכֶת כְּתוּבּוֹת, ח, עמוד א). יְהוֹשֻעַ בֶּן גַמְלָא (היה כהן גדול בבית המקדש השני) חשב כמוהו: "שֶיִהיו מוֹשִיבִין מְלַמְדֵי־תינוקות בְּכל מדינה וּמדינה וּבְכל עיר וָעיר וּמַכְנִיסים אותן כְּבן שש כְּבן שֶבע" (תלמוד בבלי, מסכת בַּבָּא בַּתְרָא, כא, עמוד א) — בכל מקום ומקום צריכים להיות מורים מיוחדים לילדים, והילדים היהודים צריכים להתחיל ללמוד בגיל שש או שבע.

לא פֶּלא שדָוִד בֶּן גוּרְיוֹן, 'האב המְיַיסֵד' של מדינת יִשׂרָאֵל, קבע כי אַחד החוקים הראשונים שהמדינה תְחוֹקֵק מיד אחַר הקָמָתה יהיה 'חוק לימוד חובה'. הוא וחבריו הִדגישו: "עַם הסֵפֶר זקוק לבָתֵי ספר, כדי שלא יהיה 'עַם האָרץ'" ('עַם האָרץ' הוא כינוי לבּוּר חֲסַר הַשְׂכָּלָה).

 

מתוך המגזין לילדים 'עיניים', גיליון 86 בנושא 'בית ספר'. להזמנת מינוי וגיליונות קודמים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו