בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מגזין עיניים

הַמֶלֶךְ שֶחַרְבּוֹ חוּשְלָה בְּאֵש הַדְרָקוֹן

הָאַגָדָה עַל הַמֶלֶךְ אַרְתוּר וְאַבִּירֵי הַשוּלְחָן הֶעָגוֹל

4תגובות
המלך ארתור מ-2004

לִפני שנים רבּות מאוד — אלף חמש מאות שנים לְיֶתר דיוק, אולי קצת פחות ואולי קצת יותר — היֹה היָה בְּאֶרץ אנגליה המְפוּלֶגֶת לְממלכות קטנות מלך וּשְמו אַרְתוּר. מֵאז סוּפּרו בְּעל־פֶּה וגם נכתבו אגדות רבּות דמְיון על קורותיו של המלך אַרְתוּר ועל מלחמותיו בִּשבטים פולשים, שבסופן הִצליח לְאַחד את אנגליה לְממלכה אחת. הוא הֵגן על הממלכה בְּחַרְבּו האגדית אֶקְסְקָלִיבֵּר, חֶרב המלכים שֶחוּשלה בְּאש הדְרָקון. יש אומרים שהוא גם צד מפלצות בעזרתה.

ואולי לא באמת "היֹה היָה" המלך אַרְתוּר, אולי הוא רק גיבור של אגדה עתיקה — כי עד עצם היום הזה איש אינו יודע בְּוַודאות, גם לא ההיסטוריונים, אם מְציאוּת הִתערבְּבה בְּדמְיון. כך או כך, שלא כִּבְאגדות רבּות, המלך אַרְתוּר לא היה אלמן, ועל כן לא נשׂא אישה שנייה, שֶכְּמו באגדות אחרות נעשֵׂית אֵם חורגת מְרושעת לִילָדיו. דווקא אַרְתוּר הוא שהיה יתום מֵהוריו, וּמי שגידל אותו בִּנְעוריו היה מְכַשף בשם מֶרְלִין.

המלך אַרְתוּר והמלכה גְוִוינִיבֶר, שהייתה טובה ויפה (כמו כל הנסיכוֹת והמְלָכוֹת בָּאגדות), חיו בַּטירה האגדית קָמֶלוֹט. מֵעולם לא נודע היכן היא קָמֶלוֹט, אם כי יש הסוברים שקָמֶלוֹט היא טירת טִינְטָאגֶ'ל שֶבִּמְחוז קוֹרְנְווֹל, בִּדְרום מערב אנגליה. תיירים רבּים באים לבקר בטירת טִינטָאגֶ'ל רק משום שהם מבקשים להאמין שאולי־אולי היא קָמֶלוֹט של המלך אַרְתוּר.

סשה נאומוב

לַמלך אַרְתוּר היה חֶבר אַבּירים נאמנים, מֵהטובים והאמיצים בַּממלכה (לא היו אז אבּירוֹת, לְמַרְבֵּה הצער). ביניהם סֶר לָיוֹנֶל, פֶּרְסִיבָל, סֶר גָלָהַאד וסֶר לַנְסֵלוֹט דוּ לָק. הם נקראו "אַבִּירֵי הַשוּלְחָן הֶעָגוֹל", מפני שארתור היה מלך אדיב והוגן שלא חשב שהוא נעלֶה מֵאנשיו. הוא ביקש להיות שָוֶוה בין שָוִוים, ולכן קִייֵם את מִפְגָשיו עימם סְביב שולחן עגול, שאין בו ראש וקָצה. כִּכְלות הכול, גם מלך הוא אדם, בין אם הוא חי בְּאגדה וּבין אם הוא בָּשׂר וָדם. אני, למשל, נוטָה לשעֵר שהמלך אַרְתוּר לבש תחתונים, מַלכותיים כמובן, תחת שִריוֹן האבירוּת שלו, ויִיתכן מאוד שהוא נָחר בַּלֵילות.

אַרְתוּר לא שָׂבַע נחת מִשִלטונו. היו בַּחצֵרו תְכָכים רבּים, הַכֵּס שלו לא תמיד היה בטוח, וַאפילו אַבּירו הנאמן, סֶר לַנְסֵלוֹט דוּ לָק, הִפְנה לו עורף. בְּסיפורים אחדים היו לַמלך שְנֵים עשׂר אבירים, בּאחרים — יותר ממֵאה. כמה גדול היה שולחנו העגול של ארתור אִם אכן יָשבו סביבו מאה אבירים!

על פי אחת הגִרסאות, סיפורו של המלך אַרְתוּר הֵחל ב"היֹה היָה אִי רב־שפע, אֵבֵלוֹן שמו". האי כּוּנָה "אי התפוחים" ותושָביו בני המזל לא הִצטרכו לַחֲרוש את האדמה או לִזרוע בה — התפוחים, הענבים והחיטה צמחו באי מן האדמה מֵעצמם. תשע אחיות מְכַשֵפות שלטו באֵבֵלוֹן, וּבְרֹאשן "הַלֵיְידִי מן האגם". שֵם הלֵיְידי אינו ברור — וִיוְויָאן, נִיוְויָאן, נִימוּאֶה, אִילֵיין — תלוי מי סיפר את הסיפור. אנחנו נקרא לה וִיוְויָאן.
להב החרב המכוּשפת אֶקְסְקָלִיבֵּר היה נעוץ בְּאבן, ושום אישה או איש לא יכלו לִשלוף אותה מִמְקומה (כְּלל לא ברור אם הִתירו אז לנשים לנסות לשלוף חרבות מֵאבנים. מן הסתם, רק גברים הורשו לנסות). רק מי שיוּעַד להיות מלך אנגליה היה יכול לִשְלוף את אֶקְסְקָלִיבֵּר מֵהאֶבן. בעזרתהּ של וִיוְויָאן הִצליח אַרְתוּר לשלוף את החרב מתוך האבן והוכתר לְמלך.

איור של סשה נאומוב

מלבד מלחמותיו לְאיחוד אנגליה יצא המלך אַרְתוּר גם לְמסעות ארוכים ורבֵּי הרפתקאות בְּחיפושׂ אחַר הַגביע הקדוש, הגביע שעל פי האגדה יֵשוּעַ הנוצרי שתה ממנו בִּסְעודתו האחרונה.

אחריתו של המלך אַרְתוּר הייתה פחות הֵירוֹאִית מחייו, לפחות על פי אַחד הסוֹפִים: בְּנו מוֹרְדְרֶד גנב את החרב האגדית ואילץ את אַרְתוּר להילחם על שלטונו. אַרְתוּר הרג את מוֹרְדְרֶד בַּקְרב, אבל לפני כן הִצליח מוֹרדרֶד לפצוע את אביו פצעי מָוֶות בְּחוּדהּ של אֶקְסְקָלִיבֵּר. לאחר מות המלך אַרְתוּר רָכְבו אבירי השולחן הֶעגול על סוסיהם אל קָמֶלוֹט, וְּבְדרכם הִשליכו את החרב למֵי האגם בָּאִי אֵבֵלון כדי שהיא תשוב לַמקום שממנו באה. כשהחרב פגעה בַּמים הוּשְטה יד מן האגם לְתוֹפְסָהּ, וּשתיהן שקעו ונֶעלמו.

בַּספר "מוֹת אַרְתוּר" שֶכתב סֶר תוֹמָס מַלְרוֹי בַּמאה החמש עשׂרה, הוא מכַנֶה את אַרְתוּר 'המלך שהיה ושיִהיה' וּמבטיח כי אַרְתוּר יָשוב לִמלוך בְּשעה שארצו תזדקֵק לו ביותר.

מתי ישוב המלך אַרְתוּר? והאִם ישוב? אני לא יודעת.

_______________________________

מתוך המגזין לילדים "עיניים", גיליון 207 בנושא "מלוכה". להזמנת מינוי וגיליונות קודמים - לחצו כאן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו