חטאים קטנים - ילידת 1950, יומן אינטימי - הבלוג של אסתי אשכול - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חטאים קטנים

השבוע רכשתי לי שטיחון-סף חדש דנדש לניגוב רגליים והבוקר הופתעתי לראות שהוא לא לבד. היה מונח שם צרור שמיכות קטן שאין לטעות בו ומחובר אליו פתק בסיכת ביטחון

תגובות

שבע וחצי בבוקר. אני ליד הדלת, על כתף ימין התיק הכבד והעמוס שלא נסגר עם הלפטופ וכל המשרד ובשמאלי שקית המכולת מאתמול עם כמה קליפות בננה. עיניי סורקות את הבית העטוף בחשכת בוקר כזאת, מעין "וידוא הריגה" לשגרות הבוקר: אורות, ברזים, טלוויזיה, טלפון, טיפה מסק-אויל, משקפי שמש, מפתחות והחוצה.

השבוע רכשתי לי שטיחון-סף חדש דנדש לניגוב רגליים והבוקר הופתעתי לראות שהוא לא לבד. היה מונח שם צרור שמיכות קטן שאין לטעות בו ומחובר אליו פתק בסיכת ביטחון. עמדתי בוהה. כל כך הרבה שקט... הבנתי שהצרור, שהציץ ממנו אגרוף פיצפון בצבע שוקולד, שקוע בשינה. והלב שלי איים לפרוץ מגופי החוצה.

השקית עם קליפות הבננה נשרה מידי. את התיק הכבד השענתי בזהירות על הקיר ליד הדלת, שעדיין הייתה פתוחה והנה אני מאמצת אל לבי את צרור השמיכות שכאמור אין לטעות בו. נכנסנו הביתה וסגרתי אחרינו את הדלת. התישבתי על המיטה בחדר שינה וביד אחת פתחתי פתח קטן בשמיכות וראיתי כובע צמר ורוד ורך מכסה חצי ראש, מוצץ תכלת שכיסה את החצי השני ומכל המידע הזה הסקתי מסקנה אחת: מישהו הניח על סף ביתי תינוק בן יומו. יש פה לא יותר משלושה קילו שעלו מהם שני ריחות ברורים: אלכוהול, וכן, מישהו עשה כאן קקי גדול!

לפעמים אני מפתיעה ומתגלה לעצמי כטיפוס מעשי. עם הצרור בחיקי עשיתי סיבוב מהיר בבית, הפעלתי חימום, העמסתי עלינו מגבונים לחים, מגבת גדולה ומגבות קטנות ועוד כל מיני דברים שעלו לי בראש וחזרנו לחדר השינה. פתחתי את צרור השמיכות ושאר מארזים ומצאתי לנגד עיניי תינוק זכר יפהפה, כולו, מכף רגל ועד ראש, שוקולד חלב, קקי ואלכוהול. לא עברו עשר דקות והמתוק, עדיין ישן, היה ארוז באריזה נקייה, ענוגה, רכה וחמימה ואפילו הקשר הלא מוצלח של חבל הטבור נוקה ונחבש. אני נותנת לעצמי טפיחת "כל הכבוד על היצירתיות".

מתנת חג המולד
Getty Images IL

אוי, היה פתק! חיטוט בערמת הסמרטוטים שעל הרצפה העלה פיסת נייר מקופלת לארבע, אחוזה בסיכת ביטחון לאחד מהם. כולי רועדת והלב שלי, אוי, הלב. כמה זמן לוקח לפתוח פתק מקובל לארבע? "טודה", היה כתוב שם וזהו.

אלוהים אדירים

אני בוכה וצוחקת ובוכה והוא, בוב השוקולד, שקוע בשינה עמוקה. כמה אלכוהול השקתה אותו זאת שכתבה לי "טודה"? אני זוכרת שפעם פעם, לפני שנים, ביקשתי בלב מאלוהים שישאיר לי תינוק על סף ביתי. פינטזתי לי שאני יוצאת בבוקר מהבית ומוצאת על שטיחון הסף סלסלה ובתוכה תינוק. זה היה ממש ממש מזמן אז למה דווקא היום? עיכובים בדואר? קצר בתקשורת? עיצומים? ומה אני עושה עכשיו עם תינוק? למי פונים? ומה יקרה אם לא אפנה? פשוט אתן לימים לעבור וזהו? כשזה על תקן חלום אתה לא נדרש להיות מעשי, אבל בחיים האמיתיים הכללים אחרים. אז נניח, ככה, לא לפרוטוקול, שיש לי תינוק.

למה זקוק היום תינוק? זה כמו פעם או שמשהו השתנה? ורשימת הציוד הולכת ומתגבשת: טיטולים, בקבוקים, מטרנה, חלב, בגדים, מנשא, מיטה...  ואם יקחו לי אותו? והרי למצוא תינוק, וגם אם זה על סף ביתך, זה לא כמו למצוא שטר של מאה. בשביל שטר של מאה לא תרוץ למשטרה, אבל בשביל תינוק אולי כן.

וכך, בעודי מתכרבלת לידו על המיטה הגדולה, מתיעצת עם עצמי בשאלות קיומיות הרות גורל ומתבוננת באוצר מקרוב, מלטפת את אגרוף השוקולד הקטן, את הריסים הארוכים ותוהה מה מסתתר שם מתחת להם, אני נקשרת. לבי, בטני, גרוני, עיניי, כל כולי כבר שלו והוא שלי.

התעוררתי לקריאת התרנגול המעורר שלי. שש וחצי. אני מתהפכת לצד השני, "עוד רבע שעה כזה", אני אומרת לעצמי וידי נתקלת בניירות מרשרשים. מה זה יכול להיות אוף, שוב הרבצתי בלילה שני "קינדר בואנו". מה יהיה איתי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#