פמיניזם לייט? יש דבר כזה? - ילידת 1950, יומן אינטימי - הבלוג של אסתי אשכול - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פמיניזם לייט? יש דבר כזה?

לאחרונה, מכל מיני סיבות שעוד נעמוד עליהן, אני מרבה לסוג לעצמי סוגיות מטומטמות כמו מי אני מה אני מה. ואז, לצמצם את עצמי לגרגר, לחלק אותי מחדש ומשם לצמוח לכיוונים חדשים כשאני בנקודת זמן אחרת. שינויים הכרחיים

תגובות
הלוחמת בלוחמת הפנימית
מיה גלזנר

אחת לכך וכך אני מוצאת את עצמי מוותרת על חלק ממני, ממה שניכסתי לעצמי עם השנים ולא ממש עשיתי בו שימוש. משאי נהיה קל יותר, אני מגלה אותי שוב ומתאימה את עצמי לפרק הבא. מסתבר שאחרי שרכשת לעצמך נכסים שנתגלו כמיותרים ובלתי שמישים, כמו לדוגמה תואר שני בפילוסופיה פרה-סוקרטית, תעודת הוראה לשפות כנענית ספרותית, חתית מדוברת או פרעונית עתיקה, מהם לא יצא חיר, גרוש לא ראיתי מזה, אני עושה עליהם דליט ומתברר שאני בכלל לא צריכה אותם כדי להיות מי שאני. אני נגמלת מהצורך הרכושני הזה, הש׳יהיה לי׳, מן הפרעה שמלווה אותי מילדותי, נעוריי, נישואיי והורותי, כלומר רוב חיי, פועל יוצא של המחנה הפוליטי-חברתי בו נולדתי וגדלתי, בו ספגתי צו אבות, דין תנועה, ערכים, אמונות ושאר חטאים.

עד גיל מסוים צעדתי במסלול הבטוח והמואר שסללו עבורי הדורות הקודמים והנה הגיע היום בו פרצתי לי דרך משלי. נכון, החצץ לא אותו חצץ, הזפת אורגנית ונטולת לקטוז והמכבש, בו אני כבר נוהגת לבד, לפעמים קשה לו, אבל עדיין אני על הדרך שלי. כמעט מושלם, אבל אני שמה לב שכל הזמן אני מביטה אחורה, לראות אם מישהו מאז, משם, משגיח ושומר שאני בדרך הנכונה. חוסר ביטחון קל.

חוששבתני שטוב לו לאדם שמדי פעם יחשב את צעדיו מחדש. גם קדימנית וגם אחורנית. בדמיוני אני רואה את עצמי מתנערת, מטלטלת את פרוותי כמו כלב שעלה מהים וכל מה שנאגר בתוכה נושר ממנה ומתעופף ברוח. זה טוב. תחושת הקלה. נהיה לי כבד כל העבר ההוא ועכשיו אפשר להתחיל מחדש. אז אני מתגרגרת לי לקטן-קטן, מחלקת את עצמי מחדש בהתאם לתנאים שלי כאן ועכשיו וממלאת את ראשי גם בהרבה עתיד.

ומכיוון שהעתיד חשוב לי אז אני חושבת עליו. מתכננת אותו, מתכוננת לו, בונה אותו. לא תמיד אני מצליחה לעשות את זה כמו שצריך, לפעמים מפספסת, הרבה טעויות יש לי על ציר הזמן שלי, אבל מקדישה הרבה מחשבה לשינויים שעוברת האנושות, על ההתחדשות המדהימה שמתרחשת סביבי ומתפללת, למי שרק מוכן להקשיב, שאאריך ימים כדי ליהנות מכל זה.

וכל הנאום הזה נשפך כאן בעקבות הסוגייה הנצחית בה אני מאמללת את עצמי אחת לכך וכך זמן: מי אני מה אני מה. האם אני פמיניסטית? אם כן - מה החשיבות של זה בכלל בימים אלה ומה מפלס הלוחמנות שבי, ואם לא - אז מה כן? הרזומה שלי, להוציא מוטיב הרפתקני שאיפיין את השליש הראשון לחיי, לא כולל התעסקות פוליטית-חברתית אגרסיבית מדי. ההפך הוא הנכון. אני מוצאת את עצמי כנועה וצייתנית בדרך כלל. לוקח לי זמן להבין שמותר לי ליהנות מהחלק הנעים, המתפנק, הכאילו חלש של להיות אשה. מי בכלל רוצה זכויות? חוסר זכויות מבחינתי גם פטור מכמה חובות...

חיפשתי ומצאתי שההגדרה המילונית לפמיניזם פשטנית מדי לטעמי. כבודו של הפמיניזם במקומו הונח כבר מזמן ולולא הנשים שנרצחות פה על ימין ועל שמאל הייתי אולי, רק אולי, יכולה לומר שהוא מיצה את עצמו: כבר עלינו על בריקדות, שרפנו מחוכים וחזיות, קיבלנו זכות הצבעה, בהסכמי גירושין השופט לרוב בעדנו, אנחנו מקבלות חצי בית, חצי מהנכסים, חצי אחריות על הילדודעס, כבר מותר לנו להגיד לא - לא לבשל (תודה לאל!), לא לגהץ (ברוך השם!), לא לצבוע שורשים (אני הולכת עם הזמן), לא למצוץ ובטח לא לבלוע (גוועלד). יש לנו הישגים! אבל מה, אני גם מבינה שזה לא ילך נסיון השוויון הזה, כי אנחנו לא ממש רוצות שוויון. שוויון זכויות אולי כן, אבל שוויון חובות תשכחו מזה. בא לנו להיות נשים, קצת חלשות, קצת מפונקות, רכות כאלו, קצת נשענות, קצת זקוקות. לטעמי אין סיבה למחוק את כל ההיסטוריה שבין המינים. המשחק הזה, אם מתנהלים לפי החוקים, יכול להיות כל כך יפה, מרתק, סקסי, עסיסי, אוהב, שונא, מקנא, בונה, הורס, כזה שיש לו את כל סממני החיים. אפשר גם בלי לחסל אותה, לא?

דלית עם גימל אמרה לי השבוע שאני פמיניסטית ושהיא תוכיח לי את זה. כי פשוט לא יתכן שאני לא. אפשר להתפשר על פמיניזם לייט סלש שוביניזם מתון בסגנון גליציאנרי?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#