השפעת של היום - ילידת 1950, יומן אינטימי - הבלוג של אסתי אשכול - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השפעת של היום

זה לא שהשפעת פוסחת עליך לגמרי אם קיבלת חיסון. היא מתגנבת ככה בשקט ועוטפת אותך ברכות נאחסית מתישה. מי שהמציא את הקְרֶעכְצְן התכוון בדיוק לזה

תגובות
"כל בוקר אתה מכריח את גופתך לקום, להתעודד ויוצא גדול ובריא לעבודה!"
Getty Images IL

השפעת של היום היא לא השפעת של פעם, זאת מלפני פרוץ החיסון. פעם היא היתה מכריעה אותך אפיים ארצה ולא היית מעז להוציא את האף המצונן מהמחפורת שהכינות לך מתחת לפוך. היית מקיף עצמך בציוד הצלה הכרחי כמו גליל נייר טואלט רך ורב-שכבתי, קופסת אקמול, מדחום, סירופ נגד שיעול, סלולרי אם אראלה תתקשר (אגב, איפה נעלמה זאת?) והמחשב הנייד למקרים דחופים ממש. וככה היית מת לשבוע שלם או שבעה ימים, המישהו הכי קרוב אליך היה מכין לך מדי פעם כוס תה עם לימון, ג׳ינג׳ר, טיפה וודקה והמון סוכר ומאלה ניזונה שארית חייך. מרק עוף היה עוזר. זה נכון. אני רוצה מרק עוף!!!

אבל מאז פרוץ החיסון משהו השתנה. לטובה אני חושבת, אבל העניין נתון עדיין למחלוקת. נכון, אתה לא מת מוחלט אבל גם לא רחוק משם. אתה מרגיש קקה, כל הגוף כואב, קר לך, הראש מתפוצץ, השיעול והנזלת גם, אבל מה, כל בוקר אתה מכריח את גופתך לקום, להתעודד ויוצא גדול ובריא לעבודה! השבוע של המת המהלך נמדד במנות של ארבע שעות, מועדי האקמול והסירופ שהשיעול צוחק עליו.

וזה מה שקורה לי בימים אלה: כל בוקר אני קמה לעבודת יומי אבל הראש אוי ויי, הגב ויי זמיר, הטפטוף מהאף, השיעול, החולשה, קצת חום לרפואה, תה ואקמולים, הכל על פי נוהל שפעת של פעם, אבל לא במיטה. רוב האנשים שעובדים איתי באותו משרד משתעלים, מטפטפים, כולם עברו לתה עם לימון ואקמול אבל אף אחד לא באמת חולה. כולנו קיבלנו חיסון.

מתחסנים לקראת החורף באחת מקופות החולים
דניאל בר און

אם מגרד לך באוזן

כשאתה מגרד ככה במהירות עם האצבע, שבה ופוקדת אותך הדילמה ואתה תוהה מחדש לפשר: מי נהנה יותר, האוזן או האצבע? האם יש הבדלים מנטליים בין אלה שמגרדים מהר לאלה שמגרדים לאט? האם שמאלנים מגרדים כמו אלה מהימין? האם אצל כולם האוזן נהנית יותר?

אבל לא זה מה שרציתי לדבר עליו. דווקא חשבתי על מה גורם לנו לעשות ולהמשיך לעשות משהו שאנחנו ממש סובלים ממנו. מה משאיר אותנו במקום הרע, המתסכל, המדכא והבלתי נסבל בו אנו חיים כבר הרבה זמן, ולמה אנחנו לא קמים והולכים. שמים לזה סוף. כמה מאיתנו אומרים כל יום נמאס לי נמאס לי נמאס לי וממשיכים ליום הבא?

זאת שאלה שכל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו ולפתור את החידה האישית שלו: מה הרווח שלי מהמצב הגועלי בו אני נמצא. כי תמיד יש איזה רווח. משהו ששווה בשבילו לסתום את האף, לבלוע את הצפרדע, לטבוע בחרא ולסבול.

מה הרווח שלך?

מסתובב ברשת

סוס אחד החליט שהוא שוכב ולא קם. החוואי קרא לווטרינר, הווטרינר הסתכל על הסוס ואמר נדחוף לו כמה זריקות וכדורים ואם זה לא יעזור אז נהרוג אותו.

שמע את זה הכבש ורץ לספר לסוס. הסוס נלחץ, קם והתחיל לדהור. אמר החוואי איזה יופי, נעשה מסיבה. נשחט כבש!

יש מוסר השכל אבל לא בא לי לגלות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#