הפרשה המבישה של חאן אל אחמר - מגד נגד - הבלוג של איל מגד - הארץ
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפרשה המבישה של חאן אל אחמר

איך לא הניחו למתחם התמים הזה, שנבנה בשיתוף עם מתנדבים שוחרי טוב מאיטליה – למתנחלי כפר אדומים הפתרונים

תגובות
בית ספר בחאן אל אחמר
עמוס גיתאי

כל העולם הוא כוליות אחת, אין היררכיות כלל, ומה שנראה כהיררכיה הוא אך ורק תוצאה של מאבקי כוח. זה אולי הלקח העיקרי שאותו למדתי, והוא המניע את השקפותיי, לא רק על יחסו של האדם לבעלי החיים הנתונים למרותו – נושא שרוב מעייני נתונים לו – אלא גם על יחס האדם לזולתו.

אי לכך, פרשת המובלעת הבדואית חאן אל אחמר, שלמרגלות כפר אדומים חורה לי ומקוממת אותי מזה שנים. כשאני אומר "מזה שנים" אני מצביע בכך על עיקר הבושה. איזו חרפה היא, שהשאיפה לסלק לכל הרוחות את הקהילה הדלה הזאת, המתגוררת בפחונים לוהטים בקיץ וקפואים בחורף, מעסיקה מזה כשבע שנים לא תמימות סוללות של פרקליטים ועשרות ישיבות של בתי המשפט, כולל הכס הרם ביותר.

ביקרתי במקום לא פעם יחד עם חברי עורך הדין שלמה לקר, המייצג באופן דון קישוטי למדי את החלכאים והנדכאים הבדואים מול טחנות הצדק. בישיבות של בית הדין הגבוה לצדק שבהן נכחתי לא האמנתי למשמע אוזניי, כשנחשפתי לתלי התלים של הטיעונים המשפטיים ערלי הלב. חרפה, אין מלה אחרת. ביחוד עכשיו, כשחולקו צווי הריסה לפחונים ולבדונים, ובעיקר למבני החימר האקולוגיים – הממוזגים להפליא בכל ימות השנה – שמשמשים את בית הספר המקומי, ומונעים הפקרת הילדים לפגעי מזג האוויר ולחסדי הכביש הסואן בדרך ליריחו.

איך לא הניחו למתחם התמים הזה, שנבנה בשיתוף עם מתנדבים שוחרי טוב מאיטליה – למתנחלי כפר אדומים הפתרונים. אלה פועלים ללא לאות לסילוקם של שכניהם, שכביכול עברו על החוק ומתגוררים במבנים שהוקמו ללא היתר. חושות הבוץ והחימר של רועי הצאן המסכנים הם כקוצים בעיניהם, ולא ככבשת הרש. צדיקים יראי שמיים כמוהם לא ינוחו ולא ישקטו עד שיראו מהווילות הנישאות שלהם את הדחפורים שועטים לעבר החושות ומוחים אותן מעל פני האדמה, שברוב חוצפתם הם טוענים "שלי היא". האובססיביות שלהם ברורה. מראה בית הספר בלתי נסבל בעיניהם, מאחר שהוא מזכיר להם, כל אימת שהם מציצים מהחלון, את החמסנות שהביאה אותם עד הלום. את העובדה, שהפולש כאן זה הם ולא השכנים שאותם הם מתאמצים לסלק.

המשלחת האירופית, שמחתה בפני ממשלת ישראל על צווי ההריסה, וביקשה להרפות מחאן אל אחמר, היא בעיני מופת דיפלומטי. באים נציגים רמי דרג של מדינות זרות ומקדישים את זמנם לפחונים ולבתי בוץ. איפה נשמע כדבר הזה. אבל נציגי הממשלה היהירה שלנו, במקום להסמיק מבושה ולהתנצל, מטיחה בהם בגסות: "אין לכם כבר במה להתעסק – אתם אובססיביים!"

כבוד ויקר לאובססיביות של השליחים האירופים, ובוז וקלון לאובססיביות של מתנחלי כפר אדומים, שבערב החג הבא עלינו לטובה יסבו עם משפחותיהם סביב שולחן הפסח ורוממות היציאה מעבדות לחרות בגרונם. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#