אני לא יכול למחוק מהמוח את הדקה האיומה שראיתי, ומתברר שאני לא היחיד

בסרטון של "קירות שקופים" ניתן לראות כיצד הגיבו שי גולדן, גדי סוקניק, ליטל שמש, ברק כהן ואחרים לסרטונים שצולמו בבית מטבחיים בחיפה. איך אתם הייתם מגיבים?

איל מגד
איל מגד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סלבס צופים בתחקיר "קירות שקופים"
קרדיט: עמוד הפייסבוק "קירות שקופים"
איל מגד
איל מגד

לא ראיתי את הסרט שמופץ עכשיו ברשת, שבו נראים כמה ידוענים - מהם אוכלי בשר ומהם כבר טבעונים, אפילו בעל כורחם - כשהם צופים בשטן המשתולל באין מפריע (אך בפיקוח ווטרינרי כמובן) בתופת המכונה "בית מטבחיים חיפה". גיא מרוז, חברי היקר, היה בין העדים, שלמראה תגובותיהם המתועדות בסרט אפשר לנחש את ממדי הזוועה. הוא פטר אותי מצפייה באומרו: "אתה יותר רגיש ממני".

טל גלבוע, שאני לא תופס איך מזמן לא יצאה מדעתה, עומדת מאחורי החשיפה. היא שיגרה אלי לבקשתי עשר דקות, שאולי רמז מהן ישודר בקרוב מאוד בטלוויזיה, כי המכלול קשה לעיכול לאדם נורמלי – כלומר למי שאינו פסיכופט או מזוכיסט. ראיתי אולי דקה, וגם אותה אני לא יכול למחוק מתוכי. אתם לא רוצים לדעת מה ראיתי. נכנסתי אחר כך למדיטציה עמוקה של צ'י קונג, שבה לומדים לרוקן את התודעה, אבל היא עזרה כמו כוסות רוח למת.

בקיצור, כולנו נראה הכל. בימינו הכל חשוף. הקירות באמת שקופים, גם של הגיהינום. איש לא יוכל יותר לומר: לא ידעתי, לא ראיתי. כל מי שיכניס לפיו אומצה או קציצה כבר לא יוכל להדחיק, עם כל הרצון הטוב, את מראות הויה דולורוזה, שעברו הפרה, הכבשה או העגל עד שהפכו ל"בשר". כלומר, כל מי שימשיך לאכול בשר, למכחיש שואה ייחשב.

מההגדרה הזאת אי אפשר יהיה לברוח יותר, אחרי שהתמונות יוקרנו אצל כל אחד בסלון ויחזרו על עצמן (כך מבטיחים לי) שוב ושוב מעל מסכי הענק של שלטי החוצות בצמתים המרכזיים. אני לא תופס איך אנשי מוסר מובהקים, מודעים עד לשד עצמותיהם לכל מה שזז בעולמנו, מרשים לעצמם לעסוק בכל נושא אחר, תהיה אשר תהיה חומרתו ודחיפותו. אני לא תופס איך הם מתפנים לענייני דיומא כלשהם, לפני שהם עוזרים לבער את השטניות הכרוכה בשואת בעלי החיים, ששום כיבוש או אפרטהייד לא מגיעים לקרסולי הרוע שלה.

הסרטון שהועלה בעמוד הפייסבוק "קירות שקופים" בשבוע שעבר

יש דרגות לרוע. יש היררכיה לרֶשע. דמו של העגל עול הימים, שנקרע מאמו, ועכשיו איבריו נקרעים ממנו בעודו בחיים (כן, כן, ואל תגידו "לא ראיתי", "לא ידעתי", כי הכל מתועד)  - הוא בראשם של אוכלי הבשר באשר הם. הוא מונח על הצלחת, בין הסכין והמזלג, בין הלשון לחיך, ובין השיניים. נכון, לא אתם דקרתם, לא אתם חִשמלתם, לא אתם ביתקתם, אבל אתם הזנתם את התעשייה הזאת ותמכתם בה. יש בידיכם לאין ערוך יותר עדויות ונתונים על שואת בעלי החיים המתחוללת במרחק נגיעה מכם, מאשר היו בידי הגרמנים בתקופת שואת היהודים. וכאז כן עתה, האשמה היא קולקטיבית, בצדק. נגמרו ההכחשות והתירוצים.           

איל מגד

איל מגד | |מגד נגד

אני אנטי הומניסט. בניגוד לאקסיומה האנושית השתלטנית, אני לא מבחין בשום יתרון שיש לאדם על יתר היצורים החיים בעולמנו. הפשעים המתבצעים נגד בעלי החיים הם בראש מעייניי, ומן הסתם אהיה לפֵה לחלכאים ונדכאים אילמים אלה, אך לא אניח גם לעניינים פחות חשובים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ