גם בן גוריון תמך בעונש מוות למחבלים - ידיעת "הארץ" - הבלוג של עופר אדרת - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם בן גוריון תמך בעונש מוות למחבלים

במאמר שפירסם ב"הארץ" לפני 50 שנה, טען "הזקן" כי דין מחבל של הפתח כמו דינו של אייכמן, והסביר כי יש לשפוט את המחבלים הערבים על בסיס החוק בדבר השמדת עם, כי גם הם מבצעים "פתרון סופי"

תגובות
בן גוריון בכותל
דוד אלדן / לע"מ

אם בן גוריון היה חי היום, כנראה שהיה תומך בחוק עונש מוות למחבלים, שאושר החודש בקריאה טרומית בכנסת. עדות לכך נשמרה בארכיון "הארץ", שם מקוטלג מאמר שפירסם "הזקן" בעיתון בדצמבר 1968, שנה וחצי אחרי מלחמת ששת הימים.

במאמר הארוך, שכולל סקירה היסטורית, משפטית ופילוסופית של הנושא, מגיע בן גוריון למסקנה, כי יש לתמוך בעונש מוות למחבלים וכי יש לבצעו במסגרת "החוק בדבר השמדת עם", ולא כעבירת רצח רגילה. זאת, מאחר ולתפיסתו, דינם של מחבלי הפתח הוא כדין הנאצים: אלה וגם אלה רצו להשמיד את העם היהודי.

בן גוריון, שבעת כתיבת המאמר כבר לא נשא בתפקיד ציבורי רשמי, מבחין בין מעשי רצח "אישיים", שמכוונים נגד איש מסויים ומבוצעים ממניעים אישיים כמו שוד, שנאה אישית, נקמה וגורמים אחרים, ובין רצח שמבצעים ארגוני הטרור, בו ראה בן גוריון מניע אחד ויחיד: "השמדת העם היהודי בארצו".

לפי בן גוריון, עונש מוות לא ירתיע את מבצעיו של רצח אישי, ולכן ביטול עונש מוות על רצח אישי לא צפוי לגרור ריבוי מעשי רצח. "הנסיון הוכיח, שביטול עונש המוות בעד רצח לא הרבה מקרי הרצח, כי מרצח אישי אין בעונש להרתיע", כתב בן גוריון. 

לצפייה במאמר בתצוגה מוגדלת

מאמרו של בן גוריון ב"הארץ", דצמבר 1968
ארכיון "הארץ"

מנגד, לדבריו, עונש מוות על מחבלים עשוי להרתיע חלק מהם מלבצע את זממם, משום שחלק מהמניעים של צעירי הפתח לרצח יהודים קשורים בתנאים הטובים להם הם זוכים בבתי הכלא בישראל. "כלום אין מבינים שיש הבדל עצום ויסודי בין רוצח, שמחמת שנאה או נקמה או הפרעה מוסרית ושכלית רצח איש מסוים - לארגון רוצחים, שאינו מתכוון נגד איש מסוים או נגד אנשים מסוימים, אלא נגד בני עם מסוים - נגד יהודים, באשר הם יהודים?", תהה בן גוריון.

"מה שקורה עכשיו הוא שרוצחי פתח, שלא נפלו בשעת התנקשות (כלומר, לא נהרגו מירי של כוחות הביטחון בעת שביצעו את הפיגוע, ע"א), מקבלים למעשה ממדינת ישראל פרס: עונש מאסר בישראל אינו עונש מאסר במצרים או בסוריה, שבהן כל אסיר יהודי מוכה ומעונה עד מות. אלא אסיר טירוריסט נתון בישראל בתנאים שווים לגמרי לאסיר יהודי או ישראלי אחר - כלומר תנאי חיים נוחים, אפשרות להשתלם בלימודים על חשבון המדינה ובעזרתה וכמה מאסירי הטירור כבר גמרו במאסר יהודי בית ספר תיכון - ומאסר זה אינו אלא המרצה לנוער ערבי להסתפח לארגוני הטירור".

בן גוריון הוסיף: "ואין להתעלם מהעובדה המחרידה שמאחורי ארגוני הטירור עומדות ממשלות ערביות, שעדיין הן חוששות לעימות צבאי עם מדינת ישראל והן לפי שעה מתייצבות לימין ארגוני הטירור למרר את חיי היהודים בארצם, גם בכפר וגם בעיר, גם בתוך הארץ ובחו"ל, ואין כל ספק שתנועה זו תלך ותגדל - אם לא ינקטו נגדה אמצעים חריפים ומרתיעים".

"נכון הדבר שעונש המוות לא ירתיע כל טירוריסט. תמיד יימצאו צעירים שיסכנו את נפשם על מה שאומרים להם כי הוא סכנה לעמי ערבי, ובכל ארץ ערבית מחנכים את הדור הצעיר בחומר נאצי-רוסי כגון 'הפרוטוקולים של זקני ציון' ובספרות דומה לה שנוצרת עכשיו. אולם ברור שעונש ישראלי כזה אינו אלא פרס לנוער שילך ויספח לשורות ארגוני הטירור. ורק עונש מוות ירתיע מספר לא קטן של נוער, ובכל אופן לא ימשוך עודף של נוער לאירגוני הטירור".

אייכמן בחצר בית הסוהר ברמלה, 1961. "עלילות ארגוני הטירור הערבים - אין הבדל ביניהן לבין המעשים הנאצים נגד היהודים, שבגללו נשפט אייכמן בבית המשפט ישראלי ונדון למוות"
ג'ון מילי / לע"מ

כדי להסביר את טענתו, לפיה יש לשפוט את המחבלים לפי החוק לרצח עם, השווה בן גוריון בין הנאצים לטרוריסטים הערבים מתנועת פתח. "הנאצים התכוונו להשמיד העם היהודי בעולם כולו. שכנינו התכוננו ומתכוננים להשמיד - לעת עתה - רק את יהודי ארץ ישראל והם עושים זאת על דעת שליטי ערב ולא מעט בהסתתם, בעזרתם ובאמצעי ההשמדה של מדינות ערב. כאן יש לפנינו חזרה ברורה על מעשי הנאצים, שלעת עתה היא מוגבלת לגבי יהודי ארץ ישראל".

בן גוריון סייג את דבריו, וציין שני נסיונות פיגוע שאירעו באותה תקופה מחוץ לישראל. האחד, חטיפת מטוס אל על לאלג'יריה, ביולי 1968 - פיגוע שבוצע בידי החזית העממית לשחרור פלסטין. חטופי המטוס שוחררו לבסוף לאחר משא ומתן שבסופו ישראל שיחררה מחבלים ללא דם על הידיים. השני  - שאירע בדצמבר אותה שנה - החודש בו פורסם המאמר - היה פיגוע בו ירו מחבלים על מטוס אל על בעת שהתכונן להמראה, לאחר עצירת ביניים באתונה. בפיגוע, שגם אותו ביצעה החזית העממית, נרצח נוסע ודיילת נפצעה קשה.

"גם הנאצים לא השמידו את כל העם"

"פה יש חזרה, בכמות מצומצמת, על מעשי הנאצים. גם שליטי מצרים ושאר ארצות ערב שואפים 'לפתרון סופי' כי הם יודעים שבלי השמדת יהודי ארץ ישראל לא ישמידו את מדינת ישראל. אין צורך לנסות ולהוכיח כי החוק על פשע השמדת עם חל על מעשי פתח ושאר ארגוני הטירור הפועלים בארצות ערב ובישראל. ברור כמעט ללא ספק, כי עלילות ארגוני הטירור הערבים לאחר הפסקת האש בגמר מלחמת ששת הימים - אין הבדל ביניהן לבין המעשים הנאצים נגד היהודים, שבגללו נשפט אייכמן בבית המשפט ישראלי ונדון למוות". 

"אחרי מלמת ששת הימים, שנגרמה על ידי שליט מצרים, קמו ארגוני טירור על ידי שליטי מצרים, סוריה וירדן, שמטרתם הברורה היא השמדת ישראל, השמדה גמורה או חלקית, ופשעיהם הולכים ומתרחבים נגד יישובים שלמים, נגד קהל באולם, נגד התכנסות המוני יהודים ברחובות וגם נגד נוסעים במטוסי אל על. היש ספק בדבר שארגוני הטירור, הנתמכים על ידי שליטי ערב, מטרתם היא השמדת יהודי ישראל?"

"האין חל עליהם חוק אשר שמו ותכליתו הם מניעתו וענישתו של הפשע להשמדת עם? מה פירושה של השמדת עם לפי החוק? השמדת עם פירושה מעשים שנעשים בכוונה להשמיד, השמדה גמורה או חלקית, קיבוץ לאומי, אתני, גזעי או דתי. והחוק מונה המעשים שפירושם השמדה, וכל האשם במעשה זה דינו מיתה. מדוע אין חוק זה חלק על ארגוני הטירור העסוקים בכל המעשים שפירט החוק, שהם בגדר השמדת עם כולו או חלקו? גם הנאצים לא השמידו את כל העם."



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות