הפודינג העברי שהתקלקל באנגלית

כבר כמעט מאה שנה, שקוראי "הארץ" משתפים את העיתון בצרותיהם. עיון במכתביהם מספק שיעור נהדר בהיסטוריה. השבוע בבלוג של ארכיון "הארץ": איך קרה שדווקא המטיפים לתוצרת הארץ שכחו לדבר עברית?

עופר אדרת
עופר אדרת
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
עופר אדרת
עופר אדרת

מרים קופל מחיפה ניצבה בפני בעיה קשה. מצד אחד, כציונית גאה, היא תמכה בסיסמה ששבה ונפוצה בארץ ערב קום המדינה, בדבר הצורך בקניית מוצרים "תוצרת הארץ". מצד אחר, היא מחתה על כך שהמוצרים "תוצרת הארץ" מתחפשים ל"תוצרת חוץ" ומתהדרים בתוויות שכתובות באנגלית.

במכתב ששלחה למערכת "הארץ" החודש לפני 70 שנה שטחה את טענותיה. "מאוד שמחתי להכרזת 'המפעל העממי של תוצרת הארץ' מטעם מוסדותינו, אבל לדאבוני נאלצת אני לפנות אל ה'איגוד למען תוצרת הארץ' בשאלה: כיצד עלי להיווכח שהמצרך הוא תוצרת עברית, בעוד שהתוויות של תוצרתנו כתובות באנגלית?".

פרסומת ל"אבטיח עברי" של האיגוד למען תוצרת עברית
פרסומת ל"אבטיח עברי" של האיגוד למען תוצרת עבריתצילום: הספריה הלאומית

הדילמה הזו כלל לא היתה תיאורטית מבחינתה. כפי שפירטה קופל, שכנתה בישלה פודינג תוצרת עברית, אך "קילקלה אותו מפני אי ידיעתה לקרוא את הסבר-השימוש האנגלי, ועל ידי כך לא ידעה לקחת את הכמות הדרושה!".

התקרית הזו הכעיסה את גברת קופל, שתהתה: "האם האשה העבריה מחוייבת לקלקל לעצמה את המאכל מסיבה זו? האם עלינו לדעת לקרוא קודם כל אנגלית?". כדי להסיר ספק, הדגישה כי אינה מתנגדת באופן עקרוני לשימוש בשפה האנגלית, אך הבהירה: "בראש וראשונה צריכה להיות הסברה בעברית ו(רק) אחר כך בשפות לועזיות!".

"המפעל העממי של תוצרת הארץ", אליו התייחסה גברת קופל, היה יוזמה של ה"איגוד למען תוצרת הארץ", ארגון שנוסד ב-1934 בידי הסוכנות היהודית, התאחדות בעלי התעשייה וההסתדרות. כפי שמסביר תום שגב בספרו "ימי הכלניות", שם האיגוד לא שיקף את מטרתו האמיתית. "הם לא ביקשו לעודד את 'תוצרת הארץ', אלא את תוצרת המשק היהודי", כותב שגב. מבחינתו, פעילות האיגוד היתה ניסיון "לכפות על אנשים נאמנות לאומית כחלק משגרת היומיום".

המכתב של מרים קופל, נובמבר 1947
המכתב של מרים קופל, נובמבר 1947צילום: ארכיון "הארץ"

"המפעל" שיזם האיגוד נמשך כשבועיים, במהלך חודש נובמבר 1947. הוא נפתח בנשף חגיגי בבית "הבימה" בתל אביב, בהשתתפות מאות סוחרים, תעשיינים, כלכלנים וראשי המוסדות ובראשם ישראל רוקח, ראש העיר העברית הראשונה. מארגני "המפעל" ביקשו, שבמשך שבועיים יימכרו בבתי המסחר רק מצרכים תוצרת הארץ. כל בעל בית מסחר שהשתתף ב"מפעל" חתם על הצהרה לפיה הוא מתחייב לא למכור סחורות מתוצרת חוץ, "אשר דוגמתן מיוצרות על ידי תעשייתנו בארץ", ולסדר את חלון הראווה על טהרת תוצרת הארץ. הסיסמה שליוותה את המפעל היתה: "כל פרוטה לתוצרת עברית".

"האיגוד למען תוצרת הארץ" מילא את עמודי העיתונים בהודעות ובמודעות שונות, בעלות מסר זהה. כך לדוגמה, בשנת היווסדו, פירסם האיגוד הודעה לעיתונות בה נכתב כי הוא "מפנה את לב הקהל לכך, כי על יצרני הנעליים להדביק את תו תוצרת הארץ על תוצרתם מהיום ואילך בלי יוצא מהכלל. קהל הצרכנים ומוכרי הנעלים מתבקשים לעזור לאיגוד במלחמתו בצודקת להפצת תוצרת הארץ".

בכרוז אחר של האיגוד נכתב, כי "כל איש ואישה ביישוב, בלי הבדל זרם ומפלגה, חייב לתת את ידו לארגון חשוב זה, המכוון לביצורו וחיזוקו של המשק הפנימי והקמת חומת מגן לו נגד החתירות של אויבי תקומתנו".

כרוז לשבוע הוורד העברי של האיגוד לתוצרת הארץ
כרוז לשבוע הוורד העברי של האיגוד לתוצרת הארץצילום: הספריה הלאומית

קופל, כאמור, תמכה באופן עקרוני במסרים של האיגוד, אך מחתה על כך שהם לא יושמו במלואם – כלומר, שאפילו המוצרים העבריים שווקו בשפה האנגלית. הנימוק הרווח באתה תקופה, לפיו חלק מתוצרת הארץ נשלח לחו"ל (ולפיכך אין ברירה אלא לצרף למוצרים המקומיים הסברים באנגלית), לא הניח את דעתה של קופל. "וכי בגלל זה עלינו להתבייש בפרסומתה עברית?", תהתה, והשיבה: "להיפך – להתגאות בתוצרת העברית – כי כנראה משובחת היא, שהגויים קונים אותה!".

אבל מתנדבי האיגוד היו עסוקים מכדי להתייחס לצרותיה של קופל והשכנה שלה, שקלקלה את הפודינג אותו בישלה. הם סיירו בשווקים, איימו על סוחרים שלא שמרו על נאמנות לתוצרת הארץ והוקיעו "בוגדים" באמצעות שיימינג בסגנון התקופה (בדמות פרסום מודעות או ציור כתובות על פתחי החנויות).

לעתים נקטו אנשי האיגוד בשיטות שהזכירו לכמה מבני התקופה את הגנגסטרים של שיקגו. כמה מהם הציתו חנויות טקסטיל והרסו חומרי בניין מיובאים. פעילות זו הובילה להקמת ועדת חקירה עירונית בתל אביב, שמסקנתה, שפורסמה בספטמבר 1947, היתה אחת: "לא במעשי אלימות נגן על תוצרת הארץ".

באתר הספריה הלאומית מוצגת תערוכה מקוונת של כרזות "האיגוד". "כל מוצר צריכה יומיומי מקובל זכה לעידוד מתוקף היותו מוצר מתוצרת מקומית", נכתב שם. הרשימה כללה בירה וגפרורים, משקאות קלים, מוצרי קרמיקה ונעליים וגם תוצרת מפעלי הטקסטיל המקומיים.

התואר "עברי" הוצמד לכל דבר. עיון בעיתוני התקופה מגלה את "שבוע הביצה העברית" לצד הבננה העברית, "שבועיים התפוח העברי" וגם "חודש הדג העברי", לצד חמאה עברית ואבטיח ומלון עבריים. היו גם פרחים עבריים (ורד, ציפורן ועוד) - וכולם, כמובן, סומנו ב"אטיקטה" עברית (תו, בעברית...).

האיגוד המשיך לפרסם הודעות בעיתונים גם סמוך לקום המדינה, בהן קרא לסדר את מי שלא מילא אחר הוראותיו. "גם נשי הפועלים העובדים בבתי חרושת למזון אינן נאמנות במידה מספקת לתוצרת העברית", נכתב ב-1948 בעיתון "הבוקר". "אם הן, שפרנסת משפחותיהן תלויה בנאמנות לתוצרת עברית, מתנכרות למעשי ידי בעליהן - לאחרים בוודאי שמותר לעשות כמוהן. נשי הפועלים נקראות, איפוא, לשמש דוגמה לאחרים בנאמנות לתוצרת הארץ".

חודש הביצה העברית
כרוז המכריז על חודש הביצה העבריתצילום: הספריה הלאומית

במקביל, גם קוראים מן היישוב, דוגמת מרים קופל, מילאו את עמודי העיתונים בתלונות, הצעות ושאלות. במכתב ל"דבר" התלונן ב-1947 "אזרח תל אביב" (כך חתם) על כך שיש שמועה, כי בעל קולנוע חדש בתל אביב "הזמין כבר את כל הכיסאות לאולמו מחו"ל, והשני אומר להזמין את הכיסאות גם הוא מחוץ לארץ. ואנוכי שואל את האיגוד למען תוצרת הארץ - האמת הדבר? ואם אמת הוא - הנעשו הצעדים הדרושים לתקנו"?

בהודעה אחרת, שפורסמה ב"הצופה", התלונן מי שהתלונן על כך שמכשירי כתיבה מתוצרת גרמניה נמכרים ללא תו מזהה. "נודע לנו שבזמן האחרון נמכרים לצרכנים יהודיים מכשירי כתיבה, שעליהם אין חותמות של ארץ המוצא וקיים חשש מבוסס שהם מתוצרת גרמניה. האם אין סייג להפקרות?".

פרסומת לאינציקלופדיה העברית
ומה יותר עברי מזה? פרסומת לאינציקלופדיה העברית, נובמבר 1947צילום: ארכיון "הארץ"

סמוך לפרסום הזה הושג בענף מכשירי הכתיבה הסכם בין היבואנים והקמעונים ובין האיגוד לתוצרת עברית, שתכליתו - הפסקת הייבוא של עפרונות מסוגים שונים. למרות זאת, מכשירי הכתיבה הגרמניים מצאו את דרכם לארץ – בדרך לא דרך.  "לקראת שנת הלימודים מוטל אף על ההורים והמורים לפעול להסברת החובה של השימוש בתוצרת הארץ כי עדיין מוצף השוק בתוצרת חוץ!", הזהיר "הצופה" את קוראיו.

את מכתבה ל"הארץ" סיימה קופל בפנייה אל הרשויות, כדי שיוסיפו כיתוב בעברית למוצרים העבריים. "רבים מן הציבור כבר הגיבו בעיתונות על ההתעלמות מן העברית. ואין תשובה. לכן אני פונה בשאלה אל מוסדותינו: כיצד עלינו למלא את חובתנו הלאומית, בזמן שאתם אינכם ממלאים את דרישתנו הלאומית?".

***

הפוסט הקודם: קוראי "הארץ" נדרשו להכריע: מה עדיף, אמריקה או ארץ ישראל?

עופר אדרת

עופר אדרת | |ידיעת "הארץ"

בבלוג הזה נביא, מעת לעת, אוצרות ארכיוניים שמקורם בארכיון "הארץ", שיוצא לאור מאז 1919.

מוזמנים לעקוב גם אחרי קבוצת הפייסבוק "נקמת הארכיון".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ