אתם מוזמנים לצקצק עד מחר, אני מודה לאנה ארונוב - ברוך שעשני אשה - הבלוג של גפן גיל - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתם מוזמנים לצקצק עד מחר, אני מודה לאנה ארונוב

נתקלתי בהרבה ביקורת ועוקצנות על "לאהוב את אנה" ובכל פעם רציתי לשאול מאיפה זה מגיע. אולי כי היא יודעת מה היא שווה ואינה מתביישת? מה יותר יפה מאדם שלא מתחבא מאחורי מסיכות?

תגובות
ארונוב ב"לאהוב את אנה". "אני הולכת לעבוד בזה"
מתוך ''לאהוב את אנה'' - צילום מסך קשת 12

מרגרט אטווד אמרה שלאסקימואים יש 52 מלים עבור שלג מפני שהוא חשוב להם ושצריכה להיות אותה כמות מלים גם בשביל אהבה. אינני מוצאת מנוס מלהסכים עם הקביעה הזו וזה לא רק כי אני רומנטיקנית חסרת תקנה.

לאורך הצפייה בפרק הראשון של התוכנית "לאהוב את אנה" זעתי שוב ושוב בחוסר נוחות בכורסה. הרגשתי שאני צופה בעצמי, או אולי נכון יותר לומר באנה ארונוב, שמצטיירת בעיניי כגרסה בוגרת ומשודרגת יותר שלי. גם ביתר פרקי התוכנית, זה הרגיש כאילו הניחו מולי מראה. כמו ארונוב גם אני עצמאית מאוד, פריק קונטרול, בעלת סטנדרטים גבוהים, שיפוטית וביקורתית להחריד – תכונות שנחשבות ל"קשות". אומנם אינני יוצאת בריה"מ ואין לי מושג איך ולמה הפכתי במרוצת השנים לפרפקציוניסטית שכזו, אבל אלו העובדות וממזמן למדתי להכיר בהן ובחסרונות שמגיעים עמן.

בפרק הזמן הקצר שבו שודרה התוכנית פגשתי לא מעט אנשים שאמרו משהו רע על אנה ארונוב. נתקלתי בכמה וכמה ממים שעקצו אותה ברשת ובכל פעם רציתי לשאול מאיפה זה מגיע. למה? כי היא יודעת מה היא שווה ולא מתנצלת על זה? כי היא לא מוכנה להתפשר? כי היא לא "נכונה" עבורכם? כי היא מתעצבנת ופוסלת בחור בגלל שהוא לא יודע מי זו פרידה קאלו? סורי, זו זכותה, והיא צודקת בנוגע לכל הסעיפים שציינתי.

באשר לקאלו, גם אם אותם בחורים אינם מכירים את דמותה, הרי שהם ידעו את מי הם עומדים לפגוש בדייט. האם לא שאלו את עצמם מי היא ארונוב? מה מתחולל בחייה כעת? חיפוש קצר בגוגל לפני הדייט היה בוודאי מגלה שארונוב מגלמת את קאלו במופע מחול. אפילו שיטוט קל בפרופיל האינסטגרם שלה היה מספק בוודאי תוצאה זהה. זה לא סטוקרי בעיניי, להפך, זה מראה על עניין ואכפתיות.

לכל אלה שמיהרו לשפוט את ארונוב - חשבתם לעצמכם כמה אומץ צריך בשביל לחשוף את עצמך מול כל המדינה? אתם יודעים איזו נפש אמיצה צריך בשביל להודות בריש גלי שאת מחפשת אהבה וגם להציג את התהליך הקשה הזה לראווה - כשלא בטוח שבסוף אהבה אכן תימצא? אתם כל כך ציניים, ממהרים ליפול אל הקטלוג הזה, שאתם שוכחים להסתכל על הדבר האמיתי. הבחורה הזו, "הרווקה הנחשקת", גם אם אינכם מתחברים אליה, אי אפשר שלא להצדיע לה על המעשה שבחרה לעשות - להציג את מה שרובכם היו בוודאי מסתירים. להודות בלב שלם שהיא רוצה אהבה ושהיא מוכנה לפעול למענה, לבדוק איפה היא יכולה להשתפר ומה היא יכולה לתקן כדי לזכות באוצר שכולנו כמהים אליו.

צפיתי בכל הפרקים של "לאהוב את אנה" באדיקות ובקשב רב. ואמנם, אינני יכולה להעיד על דבר מלבד עצמי, אבל אני בטוחה שאינני היחידה שארונוב הזיזה לה משהו בלב. לפני כמה ימים כשישבתי עם חברה ב"הרצל 16" והשלמנו פערים על קנקן תה חמים, סיפרתי לה שהגעתי למסקנה שהדבר שאני הכי רוצה זה להיות אהובה, ולאהוב בחזרה. אני רוצה שיאהבו אותי, ואני לא מתביישת בזה. מה יכול להיות יותר יפה מאדם שלא מתחבא מאחורי מניירות ומסיכות? מה יכול להיות יותר יפה מאמת?

זה בדיוק מה שארונוב עשתה, והצליח לה. היא כבר לא לבד. במיוחד אהבתי את העובדה שנמאס לה. היא לא רצתה להמשיך ולחכות שיבחרו בה אלא לבחור בעצמה. זו אג'נדה שמלווה אותי באופן יום יומי. כשאני פוגשת במישהו שמוצא חן בעיני, אני נוקטת פעולה ופונה אליו ראשונה. גם אם אולי אינני אחראית לגמרי לגורלי, זה עדיף מלא כלום.

כשהפרק השישי והאחרון הסתיים, לא יכולתי להוריד את החיוך מהפנים לפחות חצי שעה. בדרך כלל כשאני צופה ב"סופים טובים" - זה מעציב אותי. זה מזכיר לי את מה שאין לי ומציף את הפחד התמידי של "מה אם גם לי לא יהיה את זה לעולם?". אבל הפעם כל הרגשות הנוראיים הללו פינו מקום לתחושת ניצחון ופרגון כלפי אנה. מצאתי את עצמי בה ואני מודה לה על זה. גם אם אינני בטוחה כלל וכלל מה צופן לי העתיד בנושא הזוגיות, הוא עטוף כרגע בעננה של תקווה שברירית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#