אף פקק לא ישכנע את משרד התחבורה שאתם, הנוסעים, לא משקרים - חלום וחלם - הארץ

אף פקק לא ישכנע את משרד התחבורה שאתם, הנוסעים, לא משקרים

לדוברים אין אתיקה מקצועית ואין עורך. למרביתם בכלל אין ערכים. כל עניינם הוא להאדיר את שמו של לקוחם. לכן, הטענות על פקקים בפסח מנמל התעופה רמון לאילת לא קשורים באמת למציאות

אילן גולדמן
אילן גולדמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שר התחבורה ישראל כ"ץ חונך את שדה התעופה רמון
אילן גולדמן
אילן גולדמן

קראתי את כתבתן של אסנת ניר ורינה רוזנברג קנדל באשר לתלונותיהם של מאות ישראלים שנתקעו בפסח בפקק ענק מנמל התעופה רמון לאילת ושפשפתי את עיניי כלא מאמין. בעצם, כלא יודע כבר למי להאמין. מהפסקה האחרונה בכתבה, בה מובאת תגובת משרד התחבורה, הבנתי שבעצם מכנים אותנו, הנוסעים, שקרנים. לדברי המשרד, או בעצם לדברי דובריו, טענותיהם של מאות אנשים אינן עולות בקנה אחד עם המציאות. שזוהי המצאה. שכל אותם נוסעים היו חלק מסיטואציה בדויה.

אין דרך אחרת להבין את תגובת משרדו של ישראל כ"ץ ביחס למחדל התכנוני המוצג בכתבה. "הגישה מנמל התעופה לאילת זכתה לשבחים רבים - בזמינות, במהירות ובמחירים הנמוכים של התחבורה הציבורית", מסרו הדוברים. לא קיימת שום בעיה, ההיפך הוא הנכון: הדברים מתנהלים מצוין. אולי אפילו מתבקש לשאול מדוע הכתבות המסורות של "דה מרקר" השחיתו את זמנן וטרחו לכתוב על הנושא.

כמעט התפתיתי לכתוב שתגובת משרד התחבורה לתלונות היא הזויה. אולם לקח לי בערך עשר שניות להתעשת ולהיזכר במה שכל כתב בראשית דרכו לומד כבר בשבוע העבודה הראשון שלו במערכת עיתון: תגובתו של דובר תמיד תסתור לחלוטין את טענת העיתונאי או המתלונן ותצייר מציאות אחרת לגמרי מזו שדווח עליה. מציאות יפה, מושלמת, נטולת מחדלים. לא היה ולא נברא.

במציאות הישראלית, בה נבחרי ציבור אינם מנידים עפעף כשהם משקרים לשולחיהם, ככל הנראה היה הזוי מצדי לכתוב שזו תגובה הזויה. ההיפך - זו תגובה נורמלית ומקובלת בעת הנוכחית והעיתונאי, מה לעשות, מחויב על פי כללי האתיקה המקובלים (לפחות ב"הארץ") להביא אותה. כשהוא מטלפן או כותב לדובר ומבקש את תגובתו, הוא יודע מראש שעומדים למרוח אותו, לסבן אותו, לשקר לו. אבל מה לעשות? יש אתיקה מקצועית. יש הוראות עורך שצריך למלא.

שדה התעופה רמון
שדה התעופה רמוןצילום: RONEN ZVULUN/רויטרס

מן העבר השני של המתרס, הבעיה היא שלדוברים אין אתיקה מקצועית ואין עורך. למרביתם בכלל אין ערכים. הם מקבלים כסף בתמורה לדבר אחד בלבד: האדרת שמו של לקוחם. ואם לא האדרת שמו אז לפחות להסיר את הכתמים המעופשים שדבקו בו בדרך. כדי לבצע את משימתם על הצד הטוב ביותר חלקם יאלצו במקרים מסוימים לא לומר אמת או לפחות לא את כל האמת, או שפשוט יתעלמו מהטענה כאילו מעולם לא נטענה. אלה הן הסיבות שבעטיין תגובת משרד התחבורה נפתחת במשפט הבא: "נמל התעופה רמון החליף את שדה התעופה המיושן והלא בטוח באילת וגם את שדה עובדה הממוקם במרחק 70 ק"מ".

מה בעצם בא לומר לנו המשרד? שראשית, נתינים יקרים, אימרו תודה בכלל על כך שקיבלתם נמל תעופה. הצלנו אתכם ואתם עוד מעזים להתלונן. שנית, יש לפאר את המשרד על פועלו בהקמת רמון, כאילו אין זו עבודתו מעצם היותו אמון על תחום התחבורה בישראל. המשרד עשה לנו טובה ועוד יותר מכך - עשה לנו טובה שבכלל הגיב לטלפון או להודעת וואטסאפ של עיתונאי טורדני ושקרן.

ואנחנו הרי כבר שכחנו שמאחורי "המשרד" עומד איש. דובר. וכמו כל איש, כמובן שגם לו יש שם. אך כשהוא משקר לצורכי מחייתו, פרנסתו וקידומו, לרוב אותו דובר מעדיף שפשוט יקראו לו "משרד". וכשהוא נתפס משקר, "המשרד" פשוט יגיד שאתה משקר. שמעולם לא עמדת בפקק בדרך לאילת ואיך אתה בכלל מעז לבקר אותו. הגישה מרמון לאילת הרי זכתה "לשבחים רבים".

אילן גולדמן
אילן גולדמן |חלום וחלם

מספרים לנו כבר שנים על המוח הישראלי המפותח, היצירתי והיוצר. אם כך, אז מדוע לעתים כל כך קשה לראות מחשבה לפני מעשה בכל המתרחש סביבנו במדינה? בלוג זה נולד על מנת להציג עוולות זועקות, חוסר מחשבה מטריד ואף טמטום גמור, כפי שעיני הכותב רואות אותם בשיטוטיו היומיומיים ברחבי הארץ. 

אני כתב לשעבר במדור הספורט של "הארץ", בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזה"ת, אלוף ישראל לשעבר ברכיבה על אופניים וכיום מאמנם ומחנכם של עשרות בני נוער בענפי הטריאתלון והריצה.

תגובות