האם "ביקור התזמורת" יהפוך ללהיט ברודווי? - חיים בניו יורק - הארץ

האם "ביקור התזמורת" יהפוך ללהיט ברודווי?

הביקורות מהללות, אבל לא בטוח שהמחזה שבו שחקנים אמריקאים מתאמצים לדבר בעברית בלי מבטא אמריקאי ואנגלית עם מבטא ישראלי, יהפוך ליקיר ברודווי

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
התזמורת מאלכסנדריה מגיעה לבקר בבית התיקווה או פתח תיקווה. מפגש ראשון בין הישראלים לבין המצרים בתיאטרון אטלנטיק בניו יורק
התזמורת מאלכסנדריה מגיעה לבקר בבית התיקווה או פתח תיקווה. מפגש ראשון בין הישראלים לבין המצרים בתיאטרון אטלנטיק בניו יורקקרדיט: Ahron R. Foster
חיים הנדוורקר

מה שקורה כאן ל"ביקור התזמורת" לא קורה כל יום. סרט ישראלי באנגלית, עברית ובערבית המעובד בניו יורק והופך להיות למחזמר. ואז, כאשר המחזמר הזה עולה, בן ברנטלי המבקר הוותיק של ניו יורק טיימס קובע כי בית התיקווה (או אולי פתח תיקווה) הוא המקום לבקר בו, אם אתה מחפש סימנים לחיים חדשים ומרגשים במיוזיקל האמריקאי בן זמננו. וואו.

ביקור התזמורת עולה ב"אטלנטיק תיאטר", תיאטרון שלא למטרות רווח בצ'לסי, מה שנקרא כאן אוף ברודווי. זהו תיאטרון נאה ומרווח מאד, יותר מהמקובל באוף ברודווי. אבל האמת היא שהמטרה של המפיקים כאן היא לנסות ולהביא את המחזמר לברודווי - שם נמצא הכסף הגדול. יש כמובן הצגות הבנויות לאולמות קטנים ואוף ברודווי זה המקום הנכון בשבילן. במקרה הזה, משמשת אוף ברודווי כמעבדת ניסיונות בדרך לאולמות הגדולים והיקרים, והמאוד צפופים, של ברודווי. רוב ההצגות, מטבע הדברים, לא עוברות את הרף של אוף ברודווי.

ניו יורק בלילה
העלאה של "ביקור התזמורת" כאן מתרחשת כאשר ניו יורק מלאה בפעילות אומנותית ישראלית. בתחום הג'אז הישראלים בצמרת. בגלריות אפשר למצוא אין סוף אמנים ישראלים המציגים כאןצילום: dreamstime

ביקור התזמורת עולה כאן לתקופה קצרה מאוד, חודשיים ימים. זה הכל. אם ההצגה מצליחה בקופות ואהודה על הביקורת, בדרך כלל, מאריכים את משך ההרצה שלה. ברור שיש  במקרה של "ביקור התזמורת" זריקת אבן למים כדי לראות את תגובת הביקורת והקהל. אנשי ההפקה מאחורי ביקורת התזמורת נמנעים מלענות על שאלות בדבר עתידו של המחזמר. "אנחנו מתמקדים בהצגה הנוכחית", מסר לנו דובר מטעם המפיקים. אבל לכל ברור כי השאלה המכריעה היא מה יקרה בעוד חצי שנה, ואולי שנה, ואם ההצגה תעבור לברודווי. אין שום דבר רע כמובן בהפקות קטנות, אבל אסור לשכוח שמאחורי התיאטרון יש מפיקים שרוצים לעשות כסף. והכסף והחשיפה הגדולים נמצאים בברודווי.

גם המילטון, המחזמר המצליח ביותר של השנים האחרונות התחיל כך. הוא התחיל בתיאטרון הציבורי הנמצא בדאון טאון של מנהטן והשמועה נפוצה במהירות על המחזמר המטורף שמשלב היפ הופ מדליק ושחקנים שחורים והיספנים בתפקידים של האבות המייסדים הלבנים של ארצות הברית. הכרטיסים אזלו במהירות. זה היה ברור שההצגה תעבור לברודווי, וגם שם המכירות בשמיים וכמעט בלתי אפשרי להשיג כרטיסים.

ניו יורק
להקות המחול הישראליות נחשבות מן המתקדמות. סרטים ישראלים אפשר לראות כאן עוד לפני שהם מוקרנים בבתי קולנוע בארץ. ונגני מוסיקה הקלאסית מישראל נחשבים מזה זמן רב גם הם לשורה הראשונה בתחוםצילום: dreamstime

אז האם לאחר הביקורות המהללות של "ביקור התזמורת", העתיד של ההצגה בברודווי ודאי? כלל לא בטוח. נכון, ביקורת מצוינת בניו יורק טיימס היא רף כניסה הכרחי כדי להיכנס לברודווי, אבל ביקורת מצוינת אינה ערובה למעבר לאזור התיאטראות המפורסם של ניו יורק. כל הפקה בברודווי עולה מיליונים של דולרים. הסיכון הוא מאוד גדול. השאלה הקריטית מבחינתם היא אם "ביקור התזמורת" תוכל למשוך אליה רבבות או מאות אלפים של צופים אם יעבור לברודווי. המספרים הם שיקבעו.

ההעלאה של "ביקור התזמורת" מתרחשת כאשר ניו יורק מלאה בפעילות אמנותית ישראלית. בתחום הג'אז, הישראלים בצמרת; בגלריות אפשר למצוא אין סוף אמנים ישראלים מציגים; להקות המחול הישראליות נחשבות המתקדמות; סרטים ישראלים מוקרנים כאן עוד לפני שהם מוקרנים בבתי קולנוע בארץ; ונגני מוסיקה הקלאסית מישראל נחשבים מזה זמן רב גם הם לשורה הראשונה בתחום.

מתוך הסרט ביקור התזמורת . מימין ששון גבאי לידו רונית אלקבץ ז"ל
ששון גבאי ורונית אלקבץ בסרט "ביקור התזמורת"

התיאטרון הישראלי הוא אחד מסוגי האמנות שלא הצליחו לחדור לארצות הברית. כאשר מדברים כאן עם פעילים הקשורים לעולם התיאטרון הם מתקשים לתת הסבר לכך. מדוע סרטים כן ותיאטרון לא. האם התיאטרון הישראלי פחות טוב מהקולנוע הישראלי? יש שתוהים אם הסיבה היא שהתיאטרון העברי לא מיתרגם טוב לאוזן האמריקאית. אולי הוא יותר מדי מקומי? בקיצור, העובדה היא שהתיאטרון הישראלי לא הצליח לפרוץ. מה שמעניין זה שההצגה, או יותר נכון, המחזמר המצליח הישראלי הראשון בניו יורק בא דווקא מהקולנוע.

הרוב המכריע של האורחים בהצגת הבכורה עימם שוחחתי חשב שהמחזמר לא מתאים לברודווי. נכון, אמרו, הוא טוב, אבל הסיפור קרתני מדי, גם אם יש לו מסרים אוניברסליים. להקה של נגנים מצריים, קצת מוזרים, מגיעה לישראל ומחפשת ישוב שקוראים לו בית התקווה או פתח תיקווה. לא בטוח שהרבה אמריקאים (מחוץ לניו יורק) ותיירים מרחבי העולם, שהם חלק ניכר מהקהל המציף את ברודווי, ירצו לצפות בסיפור מהסוג הזה. להמילטון קל יותר לאמריקאים להתחבר - אבל ללהקה מוזרה של מצרים המגיעה לעיירה נידחת בישראל? לא בטוח. הסיכון של כספי המשקיעים והמפיקים הוא גדול. במקרה הזה לא חושבים רק על אמנות.

צריך לזכור שרוב המיוזיקלס בימים אלה בארצות הברית הם העלאות מחדש של מחזות זמר ישנים ומיעוטם מקוריים. הסיבה היא שמפיקים רוצים ללכת על בטוח מבחינה עסקית. מיעוטם של המפיקים מוכנים לקחת סיכונים עם מחזה מקורי.

לכמה מהמעורבים במחזמר יש קשר כזה או אחר למזרח התיכון. איתמר מוזס שעבד את התסריט לתיאטרון הוא בן להורים ישראלים. דיוויד יזבק, שאביו לבנוני ואמו יהודיה, בילה זמן בלבנון ובמצרים, כתב מוסיקה מצוינת תוך שהוא משלב אלמנטים מהמוסיקה הערבית, מוסיקה חסידית וברודווי. ליזבק יש ניסיון ביצירה של להיטים והוא התפרסם כאן במחזות זמר קודמים כמו דה פול מונטי ודרטי רוטן סקאונדרלס. הבימאי הוא דיוויד קרומר. טוני שלהוב וקתרינה לנק, שניהם שחקנים מוכרים כאן, עושים עבודה מצוינת כאשר האחד משחק את מנצח תזמורת המשטרה מאלכסנדריה והשנייה היא "המארחת" הישראלית שלו. התפאורה מנסה לשחזר, בהצלחה, שיכון ישראלי טיפוסי.

המחזמר הוא אמנם באנגלית אבל מלא בדיאלוגים בערבית ובעברית, חלקם הקטן ללא תרגום אבל ההקשר מובן לדוברי האנגלית. השחקנים האמריקאים עשו באמת מאמץ מרשים לדבר אנגלית במבטא עברי, ועברית עם מבטא ישראלי. יחד עם זאת, לפעמים, נשמעים כמה מהשחקנים כמו עולים חדשים מאמריקה. 

בשבוע שעבר פגשתי כאן את ערן קולירין שביים את הסרט ביקור התזמורת ב-2007. זה היה ללא ספק שבוע גדול ועמוס בעבורו של הבימאי הישראלי. הוא בא לכאן להקרנה של סרטו "מעבר להרים ולגבעות" במסגרת פסטיבל הסרטים של ישראל האחרת בג'יי סי סי במנהטן. הסרט זכה באחרונה גם למפיץ בארצות הברית.

"לפני כמה שנים פנה אלי המפיק האמריקאי אורין וולף וביקש לרכוש את הזכויות להפקה של המחזמר", מספר קולירין. "דחיתי אותו שוב ושוב. לא חשבתי שהעניין הזה רציני ולא הייתי בטוח שזה רעיון טוב. הוא נידנד ובסופו של דבר הסכמתי. ראיתי את ההצגה פעמיים בהצגות המקדימות לפני הבכורה ומאד נהניתי ממנה. אני חושב ששמרו בה על הרוח של הסרט והתסריט. אני מקווה שזה יצליח. זה בהחלט סיפור לא שגרתי".

בשבוע שעבר הגיע קולירין גם לבכורה של "ביקור התזמורת". קולירין אמנם עסוק יותר בסרטיו והמעורבות שלו במחזמר היא מתמצית בנוכחות בהצגת הבכורה. אבל מה שקורה למחזמר המבוסס על הסרט שלו מקפיץ אותו בדרגה או שתיים בחשיפה שלו כאן בארצות הברית. "ביקור התזמורת" היה מהמצליחים ביותר מבין הסרטים הישראלים שהופצו בארצות הברית ובסך הכל הוא הכניס כשלושה מיליון דולר. זה הרבה במושגים ישראלים. זה לא הרבה במושגים אמריקאים.

בשלב זה יש לקולירין כל הסיבות להיות מרוצה. עכשיו הוא גם על המפה בעולם התיאטרון כאן ובוודאי שזה יעזור לו להפיץ בעתיד את הסרטים שלו כאן. אבל עליו להמתין עוד כמה חודשים כדי לראות האם הסרט שלו יעשה מהרבה בחינות את הבלתי ייאמן ויהפוך להיות למחזמר בברודווי.

חיים הנדוורקר |חיים בניו יורק

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ