עכשיו באוף ברודוויי: הטרגדיה של המלחין יהודה שרת - חיים בניו יורק - הבלוג של חיים הנדוורקר - הארץ

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה רק עם מינוי דיגיטלי של הארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עכשיו באוף ברודוויי: הטרגדיה של המלחין יהודה שרת

המפגש עם יאשה חפץ בעין חרוד והתאונה הקשה בה נספו בני משפחתו של המלחין הישראלי עומדים במרכזו של מחזה חדש בניו יורק

תגובות
״טיול רגלי עם מר חפץ״
ג'יימס ליינז

ספק רב אם המלחין יהודה שרת יכול היה לשער בנפשו כי סיפור חייו יועלה כהצגה דווקא בניו יורק. אבל זה קורה ממש בימים אלה כאשר המחזה ״טיול רגלי עם מר חפץ״ מועלה בתיאטרון צ׳רי ליין הנמצא באחת הפינות היותר מקסימות בווסט וילג׳ של מנהטן. צ׳רי ליין הוא הוותיק שבתיאטראות אוף ברודווי, והועלו בו במשך השנים מחזות אוונגרדיים של סם שפרד, טי אס אליוט, אדוארד אלבי ודיוויד מאמט. שחקנים כמו פיטר סלרס, ג׳ין הקמן, ג׳יימס ארל ג׳ונס וג׳ון מלקוביץ׳ הופיעו בו. ועכשיו מגיע לכאן גם המחזה על סיפורו של המלחין הישראלי.

בין השירים המפורסמים אותם הלחין שרת (1901-1979) נכללים ״ואולי״ ו״אל ארצי״ של המשוררת רחל. הוא היה חבר עין חרוד ומאוחר יותר עבר להתגורר ביגור, שם הוא גם מילא תפקיד חשוב ביצירת הסדר הקיבוצי המפורסם. אחיו היה ראש הממשלה לשעבר משה שרת. בשנת 1940 נהרגו כמה מבני משפחתו בתאונת דרכים, בהם אשתו צביה, אחותו רבקה שרת-הוז וגיסו דוב הוז. גם מותה של המשוררת רחל שסיפקה לו השראה, ציער אותו מאוד, וכך, שקע שרת בדיכאון ולימים צימצם מאד את עיסוקו במוזיקה.

יהודה שרת
מצילומי נפתלי אופנהיים באוספי ביתמונה

המערכה הראשונה של המחזה מתמקדת במפגש ב-1926 של שרת עם יאשה חפץ, מהכנרים החשובים של המאה ה-20 כאשר האחרון קיים קונצרט במחצבה של עין חרוד כאשר אלפים באו לצפות בו מכל רחבי העמק. בסך הכל ביקר חפץ בישראל חמש פעמים, לפני הקמת המדינה ולאחריה. בביקורו הרביעי ב-1953, היכה אותו אדם במוט ברזל לאחר שניגן את שטראוס. עברו כ-20 שנה עד שחפץ היה מוכן לחזור ולבקר בישראל.

יהודה שרת, על פי המחזה, ביקש לפגוש את יאשה חפץ לאחר שזה האחרון הופיע בעין חרוד. וכך הם יוצאים, על הבמה, לטיול רגלי כאשר התפאורה על הבמה במערכה הראשונה היא המחצבה של עין חרוד. ללא ספק נעשה שימוש בשמו של הכנר הידוען כדי למשוך את תשומת ליבם של צופי התיאטרון הניו יורקרים. אבל למרות שם המחזה, יהודה שרת הוא הדמות המרכזית בהצגה.

השיחה בין שרת לבין חפץ עוסקת במהות היצירה האמנותית, המעורבות של האגו ביצירה והתרומה של המוסיקאי לאנושות. במהלך המפגש הזה גם ממליץ חפץ לשרת לנסוע לגרמניה כדי להקשיב וללמוד מוזיקה.

הגם שחפץ חוזר לבמה במערכה השנייה והצמד מדבר על השואה, עיקר ההתרחשות על הבמה היא במפגש של יהודה שרת עם אחיו המפורסם משה שבה לקיבוץ יגור בניסיון לשכנע אותו לחזור ולחיות חיים נורמליים כדי לצאת מהעצב והדיכאון בו היה שרוי. כאן באים לידי ביטוי גם תסכוליו של משה שרת מכך שמעמדו בציבור מתגמד מול חיים וייצמן ודוד בן גוריון.

המחזאי הוא ג'יימס אינוורן, שערך עד לפני כמה שנים את כתב העת החשוב בתחום המוזיקה קלאסית ״גרמופון״, ושימש בין השאר גם כמבקר מוזיקה ותיאטרון של הסנדיי טלגרף, ווול סטריט ג׳ורנל ואחרים, כתב את המחזה אחרי ששמע על הסיפור מידידו נגן המדונלינה אבי אביטל כאשר פגש אותו בנמל התעופה הית׳רו. ״הוא סיפר לי על הקונצרט שנתן יהודי מנוחין במחצבה והמפגש עם יהודה שרת. מאוחר יותר התברר לי שהכנר המפורסם שהופיע בעין חרוד לא היה יהודי מנוחין אלא יאשה חפץ״.

״כך או כך, הסיפור הדליק אותי״, אומר אינוורן. ״אמרתי לעצמי שאכתוב את ההצגה הזאת בלילה אחד. זה לא קרה. התחלתי לכתוב את המחזה אבל בסופו של דבר נרדמתי ליד השולחן ועזבתי את העניין. אחרי שנתיים, כאשר הייתי על המרפסת שלי בבית שלי במודיעין וראיתי ממרחק את האורות של תל אביב, נזכרתי בסיפור, חזרתי למחשב וכתבתי ליעקב שרת, בנו של משה, שאני חושב שיש לי רעיון למחזה והייתי שמח להיפגש. הוא הזמין אותי למשרד ומשם הכל החל להתגלגל. הוא הביא את כל המשפחה למשרד שלו שהיה פעם המשרד של משה שרת ודיברנו במשך ארבע שעות״.

יובל בוים ומריאלה הובס ב"טיול רגלי עם מר חפץ״
ג'יימס ליינז

כאשר סיים אינוורן לכתוב את המחזה הוא החליט לנצל את קשריו ולהציג אותו בניו יורק. אין זה שגרתי לראות על במה בניו יורק הצגה המחוברת להיסטוריה של המוזיקה של הישוב היהודי, ולימים ישראל, המוצגת לראשונה דווקא כאן. אפשר היה אולי לצפות שמחזה שכזה יועלה בתיאטרון ישראלי. ובכל זאת, המפיקים של ההצגה פריימרי סטייג׳ס, מהחשובים באוף ברודווי, החליטו ללכת עליה.

״טיול רגלי עם מר חפץ״ ירוץ כאן בניו יורק במשך ששה שבועות. אולי גם יאריכו כאן את העלאתה של ההצגה. לדברי אינוורן, יש עניין בהעלאתו של המחזה מצד תיאטראות בארצות הברית, ישראל, אוסטרליה ואנגליה. ״אוף ברודווי הוא מקום נהדר למחזה חדש״, אומר אינוורן. ״חשבתי שאם נעלה את ההצגה בישראל היא תהיה הרבה יותר מקומית. באוף ברודווי יש מסורת לפתח הצגות חדשות. ואם הצגה מועלית באוף ברודווי קל יותר להפיצה ברחבי העולם מאשר אם היינו מתחילים בישראל״.

המחזאי ג'יימס אינוורן

במאי ההצגה הוא אנדרו לנזי ועוזרת הבמאי היא מליסה אניס מוולס. שניהם לא מכירים את המוזיקה הישראלית הפופולרית והעממית אבל חושבים שיש במחזה הרבה אלמנטים אוניברסליים שיכולים לדבר לליבם של רבים.

את יהודה שרת מגלם יובל בוים, בן להורים ישראלים המשחק עם מבטא ישראלי בולט. ״נסענו ביחד למחצבה בעין חרוד שם התקיים הקונצרט של חפץ״, מספר אינוורן. ״עין חרוד נוצרה בעבור יוצאי הבריגדה היהודית שחזרו מהמלחמה. לא הייתה להם עבודה והרעיון היה שהם יסללו כבישים עם האבנים מהמחצבה. המקום עדיין קיים. מאד שקט שם היום״.

אינוורן, בעל אזרחות ישראלית-בריטית, נשוי לישראלית, מתגורר כיום במודיעין אבל הוא מרבה לבלות על הקו לניו יורק וללונדון. הוא מגדיר את העברית שלו כ״קטסטרופה״. ״אבל בסך הכל אני מאד אוהב את החיים בישראל. זו מדינה צעירה. אנשים חושבים עמוק ומאד אכפת להם ממה שקורה סביבם״.

אינוורן אומר כי הוא נמשך לסיפורם של שרת וחפץ גם כי ״אנחנו מאבדים בעידן הטכנולוגי הזה את אומנות השיחה ואת היכולת לנהל שיחה. יש לנו הרבה פחות הזדמנויות לדבר זה עם זה . אנחנו מאבדים גם את הכבוד להיסטוריה וההבנה לחשיבות שלה. בעידן שבו עושים מערכות בחירות בטוויטר חשבתי שיהיה טוב אם אתמקד בשיחה עמוקה על היצירה המוסיקלית. וחוץ מזה, המחזה מספק הבנה לתקופה שלפני הקמתה של ישראל, תקופה שעדיין משפיעה על ישראל המודרנית. שרת אולי לא כל כך מוכר היום אבל השירים שלו עדיין מוכרים. למשל, ׳ואולי׳ שגם מלווה את המחזה. זה בהחלט לא דבר של מה בכך ששירים של מלחין שורדים כל כך הרבה שנים״.

אבל אין לראות את ״טיול רגלי עם מר חפץ״ כמסמך דוקומנטרי גם אם הוא מבוסס על אירועים שאכן התרחשו במציאות. המחזאי אינוורן לקח לעצמו את החופש האומנותי לשנות עובדות. ודאי, הוא אומר, ששרת וחפץ נפגשו. ואולם לא ודאי האם באמת צעדו במשך זמן רב או רק ניהלו שיחה קלה. גם לא ברור על מה הם שוחחו. התאריכים שונו בהצגה כדי להתאים לעלילה. נראה גם כי שרת לא שוכנע על ידי חפץ לנסוע לגרמניה אלא הוא נשלח על ידי על ידי תנועת החלוץ להיות השליח שלה בגרמניה בשנות ה-30 שם הוא התוודע למוזיקה הקלאסית.

ספק אם רבים בישראל מכירים את סיפורו של שרת. יעל מדיני, בתו של משה שרת שקראה את המחזה מספרת: ״הכרתי את יהודה היטב. הוא היה הדוד שלי. הוא מילא תפקיד מרכזי בעולם המוזיקה של שנות ה-30 וה-40. הוא היה ממש תופעת טבע. טוב שמעלים את הסיפור שלו בתיאטרון, אם לא בישראל אז לפחות בניו יורק״.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#