חיים הנדוורקר
חליפה שעוצבה לדייוויד בואי מוצגת בתערוכת "David Bowie Is"
חליפה שעוצבה לדייוויד בואי מוצגת בתערוכת "David Bowie Is"קרדיט: Mary Altaffer/אי־פי
חיים הנדוורקר

תארו לעצמכם אלפיים איש מרקדים סביבכם, לבושים ומחופשים כדייוויד בואי או בהשראת המוזיקה שלו. נכון, זה נשמע קצת הזוי אבל זה בדיוק מה שקרה לפני כשבועיים במוזיאון ברוקלין היפהפה, בו מוצגת אחת התערוכות הפופולאריות ביותר בעולם בשנים האחרונות. התערוכה נקראת "David Bowie Is" והיא עוסקת בעבודה האמנותית של אייקון הפופ שנפטר לפני כשנתיים.

מסיבת הענק נקראה "הלילה של אלף דייוויד בואי" והתפרסה על פני שתי קומות, כשהחוגגים התבקשו להתחפש באופן יצירתי בהשראת המוזיקאי. המארגנים ציפו שיגיעו אלף איש, בסופו של דבר הגיעו אלפיים. חלק מהם חבשו פאות נוכריות המנסות לחקות את שערו של האמן. הרעיון היה לאפשר לקהל החוגגים לתת לדימיון שלו להשתולל. מי שהתעצל יכל להיעזר בצוות של אמנים בשטח המוזיאון שסייע לבאים להפוך לקצת יותר דייוויד בואי לשלוש שעות.

החגיגה הזאת הופקה על ידי מועדון ההאוס אוף יס, מהקלאבים החמים של ניו יורק, כחלק מאירועי הליטל סינמה של הישראלי ג'יי (אסף) רינסקי הקשורים לתערוכה. היו שם להטוטנים, אמני קרקס, מיצגי וידאו וגם להקה מצוינת ששרה את שיריו של היוצר האגדי. אפילו הקוקטיילים קיבלו שמות בהשראתו של הזמר. היו גם ביתני צילום שאיפשרו לבאים להצטלם בהתאם, בשביל האינסטגרם כמובן.

מיצג וידאו בתערוכת "David Bowie Is" במוזיאון ברוקלין
צילום: SHANNON STAPLETON/רויטרס

"הלילה של אלף דייוויד בואי" התקיים כאחד מהאירועים הגדולים הסובבים את תערוכת "David Bowie Is", העומדת לסיים סיבוב בן חמש שנים. התערוכה נפתחה במרץ 2013 במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, ועברה משם ל-12 מוזיאונים ברחבי העולם. במרץ נפתחה התערוכה במוזיאון ברוקלין והיא תיסגר בו סופית במחצית יולי. מאז שנפתחה ב-2013 ביקרו בתערוכה כשני מיליון מבקרים - ללא ספק מהתערוכות הבולטות ביותר המוצגות בעולם בשנים האחרונות.

כשמת בואי, בהיותו בן 69, הוצגה התערוכה בהולנד, ו-"David Bowie Is", שהייתה מלכתחילה פופולארית מאד, הפכה להיות אתר עליה לרגל למעריצים המתאבלים. גם התערוכה בברוקלין נתפסת בעיני מבקרים רבים כהזדמנות להגיד שלום אחרון למוזיקאי הנערץ עליהם.

באותו לילה היתה לי הזדמנות ראשונה גם לבקר בתערוכה עצמה, אבל זה לא הספיק. הרושם היה עצום. חזרתי לביקור שני, כשהפעם הלכתי עם תמי בן-שחר (הכותבת על עיצוב לדה מרקר וומן). כשביקרה בתערוכה בפעם הראשונה, כך סיפרה לי, היא לא הפסיקה לבכות. גם בביקורה השני היה קשה להוציא אותה מהתערוכה. "החוויה של בואי קרובה מאד לנגיעה באלוהות", אמרה. "כשאתה נמצא בתערוכה אפשר לחוש שאתה נמצא בחלל, בתוך הנפש, נטול קרקע ובלי כוח משיכה. יש כאן ניסיון להבין את גדולתו של בואי. ספק אם זה באמת אפשרי".

לא בטוח שכל מבקר בתערוכה יחוש את הרבדים המיסטיים בחייו של בואי, אבל קשה לצאת ממנה בשלוות נפש. זו תערוכה שרוצים לחזור אליה שוב ושוב.

חליפה שעיצב פרדי בורטי לדייוויד בואי
חליפה שעיצב פרדי בורטי לדייוויד בואיצילום: Mary Altaffer / AP

הרעיון לקיים את התערוכה הגיע מצד אנשיו של בואי. בהחלט ייתכן שכבר אז גילה בואי שימיו ספורים. אוצרי התערוכה ויקטוריה ברוקס וג'פרי מארש היו צריכים ללקט ממבחר ענק של פריטים. בואי תיעד את חייו והפעילות האמנותית שלו באופן כמעט אובססיבי. באוסף הפרטי שלו הצטברו 75 אלף פריטים הקשורים לפעילות האמנותית שלו וסיפור חייו. האוצרים קיבלו גישה מלאה אליהם. בואי ביקש כי התערוכה תוצג לראשונה בלונדון, העיר הראשונה בה התפרסם, ותנעל בניו יורק, העיר שבה התגורר מאז 1992 עד סוף חייו והרגיש מחובר אליה מאד.

כאשר נכנסים לתערוכה מקבלים אוזניות גדולות וקצת מגושמות. חובה להשתמש בהן - האוזניות הופכות את הביקור בתערוכה לבעל עוצמה מיוחדת. כאשר עוברים ממוצג למוצג, המוזיקה ודברי הקריינות משתנים בהתאם לקצב ההתקדמות של המבקר. תוך כדי המעבר ממוצג למוצג נוצרות מערבולות מוזיקליות, יצירה אומנותית בפני עצמה המותאמת לכל מבקר. לקראת סוף התערוכה צריך להוריד את האוזניות, בחלק שבו מקרינים קטעים מקונצרטים חיים של של בואי על מסך גדול. אפשר לראות כאן תווים של שיריו כתובים בכתב יד, כמו גם המילים עצמן, למשל של "Space Oddity". אם אתם מעריצים של בואי, קרוב לוודאי שכתבי היד האלו יעשו לכם משהו. מעניין גם לצפות בקטעי וידיאו שבהם נראה בואי עובד באולפן ומספר על היצירה שלו.

בין השאר תמצאו שם תצוגת וידאו נהדרת של השיר "Starman", ותוכלו להקשיב לגרסאות שונות של "Space Oddity" - האחת נשמעת כתפילה והאחרת מינימליסטית ומוקפדת. מלבד קטעי הווידאו, מוצגות גם תלבושות בהן השתמש בואי - למשל, בגד הגוף המפורסם והטווסי שיצר עבורו קאנסאי יאממוטו, או החליפה העשויה מהדגל הבריטי, פרי עיצובו של אלכסנדר מק'ווין. חוויה לראות את התלבושת הצבעונית שיצר פרדי בורטי עבור בואי פרדי ל-"Starman", או את החליפה הכחולה שעיצב ל-Life On Mars".

מיצג בתערוכת "David Bowie Is" במוזיאון ברוקלין, ניו יורק
צילום: SHANNON STAPLETON/רויטרס

אפשר ללמוד כאן לא מעט על ההישגים של היוצר: בואי יצר 25 אלבומים ומכר למעלה מ-140 מיליון עותקים מהם; בין השנים 1972 ל-2004 קיים כאלף קונצרטים; ב-1983 הוא שבר את שיא הצופים לקונצרט כאשר הופיע בניו זילנד; ב-2003 הוא קיים הופעה שהוקרנה ב-86 בית קולנוע ברחבי העולם. הוא גם היה המוזיקאי הבולט הראשון שעשה שימוש באינטרנט כחלל ליצירה שלו.

בואי נולד בשם דייוויד רוברט ג'ונס. אמו הייתה מלצרית ואביו בעלים של מועדון לילה. טרגדיות רבות עברו על משפחתו - חלק מבני המשפחה סבלו ממחלות נפש, היו שהתאבדו, ובואי עצמו אמר כי האמנות היא זו שסייעה לו לשמור על שפיות דעתו. עם זאת, התערוכה לא נכנסת יותר מדי לחייו האישיים של בואי, ההתמקדות היא ביצירה שלו. בנוסף, על אף שהודה בעצמו שסמים היוו חלק בלתי נפרד מיצירתו, אין התעסקות בהיבט זה בתערוכה. אך אולי, כמו שאמר מבקר בתערוכה, השימוש בסמים לא צריך להוריד כהוא זה בהערכת היצירה של בואי. אדם רגיל שישתמש בסמים לא יצליח לעשות מה שגאון כמו בואי עשה. אין ספק, בואי חי את האמנות שלו, יש הגורסים, ברמה הגבוהה ביותר שאפשר.

מילות השיר "Starman" של דייוויד בואי מוצגות בתערוכת "David Bowie Is"
צילום: Mary Altaffer/אי־פי

באחד מקטעי הווידאו בואי מסביר את פשר השימוש המרובה שלו בתלבושות. "אני לא כל כך אוהב את עצמי", הוא אומר. "אבל אני יכול לעטות על עצמי כל דמות שרק ארצה". גם אם לרגע אתם יכולים לחוש בתערוכה כאילו אתם מבינים את בואי, הרי שברגע אחר תחושו שאתם לא מבינים שום דבר. זה בסדר. זה דייוויד בואי. ככה גם עזבתי את התערוכה.

אם אתם מגיעים לניו יורק עד ה-15 ביולי, ודייוויד בואי עושה לכם משהו, אז אתם חייבים, אבל ממש חייבים, לבוא לתערוכה במוזיאון בברוקלין. כדאי לרכוש כרטיסים לפחות שבוע מראש, בעלות של 20 דולר. לא מאד יקר במושגים של ניו יורק.

ואם אתם בעיר ב-21 ביוני, הליטל סינמה של רינסקי יקיים כאן הקרנה-הופעה המבוססת על סרטו של בואי "המבוך". רינסקי מקרין את הסרטים כאשר הוא מבשל אותם בשילוב עם הופעות חיות של מוזיקאים (כולל כאלה שעבדו עם בואי), אמני קרקס ולהטוטנים. בחודשים האחרונים העלה כאן רינסקי את ההקרנה-מופע שלו לסרטים "בסקיאט" ו"האיש שנפל לכדור הארץ". "המבוך" יהיה המופע האחרון בסדרה, כך שממש מומלץ לבוא אם אתם בעיר.

חיים הנדוורקר | |חיים בניו יורק

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ