הליכודניק הצעיר שיצא למסע הסברה בארה"ב פורש: "הפכתי לשמאלני" - חיים בניו יורק - הבלוג של חיים הנדוורקר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הליכודניק הצעיר שיצא למסע הסברה בארה"ב פורש: "הפכתי לשמאלני"

אחרי שהניח בצד את חלום ההייטק, קנה ליאור וקנין קרוואן ויצא לחרוש את 50 המדינות כדי לספר על "ישראל הטובה". כשדעתו התהפכה, הזעם מצד התורמים לא איחר לבוא, אך מבחינתו - אין שום דרך אחרת

תגובות
וקנין. המטרה התחלפה בחיי נוודות
ליאור וקנין

ליאור וקנין, ליכודניק בדעותיו הפוליטיות, עשה מסע מסלול יוצא דופן בארה"ב. הוא הגיע לכאן כמו אלפי הייטקיסטים ישראלים אחרים, כדי לפרוץ לעולם הגדול, אך בחלוף הזמן גילה שישראל נתפשת באופן מעוות. הוא החליט לפרוש מעסקי ההייטק, רכש קרוואן וונבייגו ישן ויצא עם דניאל, עמה התחתן בהמשך, למסע בניסיון לספר לאמריקאים מי היא ישראל האמיתית. הוא שם לעצמו מטרה לבקר בכל אחת מ-50 של ארה"ב ולספר לכל מי שרק מוכן לשמוע, על ישראל כפי שהוא מכיר אותה, לא זו המשתקפת באמצעי התקשורת.

אך יום אחד, ב-21 ביולי, כשהגיע לקולורדו (המדינה ה-34 ברשימה), קרה לווקנין משהו. לדבריו, הוא התפכח והבין שאינו יכול להמשיך עוד. המצב בישראל הפך לבלתי נסבל, והוא, לא היה יכול יותר להמשיך ולשכנע את האמריקאים בצדקתה של המולדת שלו. וכך הסביר בדף הפייסבוק שלו:

פרישתו של וקנין מהמסע

אני לוקח הפסקה ממסע ההסברה למען ישראל. זה אולי הפוסט הקשה ביותר שיצא לי לכתוב מאז שיצאתי לדרך לפני למעלה מ-13 חודשים, אבל אני מרגיש שזה יהיה מזויף ולא הוגן מבחינתי, שלא לשתף אתכם בתחושות שעוטפות אותי בימים האחרונים. וגם אם זה אומר שחלקכם תתכחשו לי, תבקרו אותי, תפסיקו את התמיכה הרגשית או הכלכלית שלכם בי, אני מרגיש שלא אוכל להמשיך עוד יום אחד, מבלי שאשתף את שעל לבי.

משהו לא טוב עובר על מדינת ישראל. במשך שנים הורגלנו לדקלם את המשנה הקבועה של "כל העולם נגדנו", רק בגלל שאנחנו יהודים/ישראלים והמקור לזה הוא אנטישמיות/קנאה/שנאה של עם הספר, והרצון של כולם להשמיד אותנו. אבל לי מרגיש, שאירועי השבועות האחרונים (כשבראשם מחאת הקהילה הגאה להכרה ושיוויון זכויות מלא), הביאו אזרחים רבים לתובנה אמיתית וכואבת שמשהו לא טוב קורה במדינה. חוק הלאום, חוק הפונדקאות, אסדת הגז אל מול החופים, מעצר הרב דובי חיון, סירוב כניסתה של אריאל גולד וכמובן בראש ובראשונה, המערכה העקובה מדם בדרום.

וקנין בימי הסטרטאפ בניו יורק
עידו סימן טוב

במשך שנים הסתכלתי בבוז על כל אותם יהודים אמריקאים שהרשו לעצמם לבקר את ישראל. "איך הם מרשים לעצמם", חשבתי לעצמי, "הם מנותקים לגמרי מהמציאות". וזה נכון. רק כאשר אתה לא נמצא בלב הסערה, אתה יכול להסתכל על דברים בצורה שקולה ואובייקטיבית. ועכשיו, עכשיו שאני "שם", מעבר לים ובמרחק אלפי קילומטרים מהבית, לאט לאט דברים שהיו עבורי קונצנזוס, מתחילים לקבל פרספקטיבה שונה מזו שלמדתי בבית/בבית הספר/בצבא/או בסביבה הקרובה.

וזה לא קל. בטח לא קל כמו ללכת אחרי העדר מבלי לעצור שנייה ולשאול אם זה באמת הכיוון הנכון. אבל אני עוצר. עוצר ושואל, בודק וחוקר, מבקש למצוא בעצמי את התשובה לשאלה "האם באמת אנחנו צודקים". ועד שלא תהיה לי תשובה כנה עם עצמי בצדקת דרכה של מדינתי האהובה, אני מרגיש שלא אוכל להמשיך בקידומה. המסע הפיזי, הרגשי והרוחני ממשיך, ואיני מתכוון לעצור לפני שאסיים את כל 50 המדינות. את רשמי ותובנותי אמשיך לשתף, גם אם יהיו עתה פופולריים קצת פחות. אך פי ולבי תמיד יהיו שווים. על זה אין פשרות.

חלומות גדולים

וקנין גדל בדרום תל אביב ובא מבית ליכודי. בנערותו קיפץ בין בתי ספר תיכוניים שונים - אליאנס, עירוני ט׳, מקס פיין וסיים באנקורי. הבנתם נכון, בית הספר לא כל כך עניין אותו. בצבא היה לוחם בצנחנים, השתתף במבצע "עופרת יצוקה" ובין השאר כתב על חוויותיו כלוחם ב"במחנה". אחרי השירות הצבאי נכנס לעסקי השיווק המקוון ומשם ב-2011 הקים סטרטאפ שהיה לדבריו ספר הטלפונים החברתי הראשון בעולם. "היתה לנו הצלחה מדהימה מבחינת משתתפים אבל נכשלנו מבחינה עסקית ובגיוס כסף. עשינו את כל הטעויות האפשריות".

עם צאתו למסע ההסברה ברחבי ארה"ב

ב-2013 יצא וקנין לארה"ב להקים סטרטאפ אחר בתחום ההיכרויות ברשת. בסופו של דבר מה שנוצר היא רשת להייטקיסטים ישראלים ואמריקאים הרוצים להתחבר ביניהם ובה רשומים, לדבריו, כ-6,000 איש. "ב-2017 גברה התחרות וגורמים אחרים, כמו SOSA למשל, נכנסו לתחום. הרגשתי שאני רוצה לעשות משהו אחר. כסף לא היה המניע שלי. להרבה אנשים היתה ראייה לא נכונה של ישראל וחשבתי שאני יכול לצאת למסע, לספר את הסיפור של ישראל ולנצח את המלחמה ב-BDS. תבין, בשבילי ישראל לא היתה מקום של מלחמה אלא של בתי הקפה ברוטשילד או חוף גורדון. רציתי לספר לכולם מי היא ישראל האמיתית ושיש בישראל הרבה דברים טובים״.

וכך, ב-1 ביוני 2017 יצא וקנין לדרך עם הקרוואן הישן שרכש ב-5,000 דולר. "גייסתי כסף דרך האינטרנט, הכל בשביל דלק ואוכל. נפגשתי עם יהודים באוניברסיטאות, עם נציגים של פדרציות יהודיות, נפגשתי לשיחות סלון עם אנשים, דברתי עם שחורים וילידים אמריקאים, הופעתי בערוץ נוצרי בניו מקסיקו", הוא מספר. במדינה ה-15 במסע, בבר מצווה בדרום קרוליינה, הוא נפגש עם דניאל שהפכה כחמישה חודשים לאחר מכן לאשתו. היא עבדה שם בחנות על החוף.

"כאשר אתה יוצא למסעות מהסוג הזה. אתה לא יודע איך תחזור", אומר וקנין, "נתתי הרצאות בחינם ועבדתי קשה לקדם את ישראל. אבל ביני לבין עצמי גם שאלתי את עצמי שאלות עמוקות, כמו למשל מה זה אומר להיות יהודי או ישראלי. כל הזמן המשכתי לעקוב אחרי מה שקורה בארץ. שמעתי על הפרויקט של נובל אנרג'י ואסדת הגז שמקימים עשרה קילומטרים מהחוף. מרחוק זה נראה היה בעיני כאסון אקולוגי ושחיתות ממדרגה ראשונה. אחר כך שמעתי על המחאה של הקהילה הגאה בנושא הפונדקאות. ראיתי את הסרט של אוהד חמו על מצב הילדים בעזה, ראיתי המון צעירים מובטלים בלי עתיד. הלב נקרע".

קרוואן ב-5,000 דולר
ליאור וקנין

ואז בא איסור הכניסה לארץ שהוטל על פעילת השמאל הקיצוני אריאל גולד. "זה היה תמרור אזהרה. שאלתי את עצמי: 'אנחנו מדינת היהודים או מדינת היהודים רק כשמסכימים עם ביבי'. עכשיו יש גם את הסיפור של הסטודנטית האמריקאית מסורבת הכניסה, לארה אל קאסם, שסבה וסבתה פלסטינים, שגם זה חמור בעיני. כל זה היה יותר מדי בשבילי והרגשתי שאני חייב להפסיק את המסע".

במקביל לשינוי בקו הפוליטי, הפכו לאורך המסע תפישותיו של וקנין לאוניברסליות יותר. "אני רואה את כל בני האדם שווים על פני האדמה. היהודים אינם בעיני היום עם נבחר אלא עם ככל העמים", הוא אומר, "מסע ההסברה שלי הפך להיות מסע פרטי של חיי נוודות. התנדבתי בחווה בדרום דקוטה של ילידים אמריקאים. המקום הכי עני בארה"ב. הייתי שם ולא יכולתי שלא לעשות הקבלה בין מצב בינם לבין הפלסטינים".

וקנין מספר כי אט אט החל לחשוף את עצמו לדעות שונות מהקו הציוני שאותו הכיר ועל ברכיו חונך. הוא רצה להבין טוב יותר את הצד הפלסטיני. סרט דוקומנטרי על תנועת "מצפן" של ערן טורבינר סייע לו, כדבריו, במיוחד. "פרסמתי פואמה פוליטית על הנכבה. זה גרם להמון הודעות נאצה. התגובות האלה כואבות לי אבל כל כך הרבה דברים נראים לי לא טוב בארץ. BDS היא בעיני כיום מחאה לא אלימה. עדיף בעיני חרם תרבותי מאשר מעשי רצח".

וקנין בערוץ נוצרי בניו מקסיקו
ליאור וקנין

השינוי אצל וקנין היה דרסטי גם בכל הקשור לעתידה של ישראל. "היום", הוא אומר, "אני גם לא מאמין בפתרון של שתי מדינות. אני חושב שהפתרון הוא מדינה אחת שכל אזרחיה יהודים וערבים יהיו בה שווים. צריך לאפשר לפלסטינים לחזור למולדתם. ואם בבחירות ינצח מועמד ערבי - זה גם בסדר. ישראל צריכה להיות מדינה דמוקרטית. כמו שארה"ב היא לא מדינה נוצרית ויש בה חופש דת. כך גם ישראל צריכה להיות".

ממסע למסע

התגובות להחלטתו להפסיק את המסע היו, לדבריו, מעורבות. אחד המבקרים כתב: "זוהי סטירה בפרצופם של האנשים הנהדרים וארגונים שתמכו בך לאורך הדרך. אתה צריך להתבייש בעצמך". מבקר אחר ביקש מווקנין שיחזיר את הכסף לתורמים (כמה אלפי דולרים) משום שקיבל אותו עבור מטרה מסוימת ועתה הוא מתכחש לה. וקנין עצמו החל במסע גיוס כספים חדש למימון סיום המסע. המטרה כעת היא 2,000 דולר אך עד כתיבת שורות אלה גויסו רק 110 דולר מארבעה אנשים. "אנשים, כולל כאלה שהם ימנים בדעותיהם, מעריכים את המסע שלנו וסקרנים לעקוב אחריו גם אם זה כבר לא כחלק ממסע ההסברה למען ישראל. כעת זה מסע רוחני פרטי".

וקנין ואשתו דניאל בחתונתם
ליאור וקנין

באתר האינטרנט של שגרירות ישראל בוושינגטון מופיע עדיין וקנין ברשימת המרצים המומלצים. הוא עצמו נמצא כעת בהוואי, המדינה ה-47 במסע, שם הוא מתנדב יחד עם דניאל בחווה לגידול סחלבים. "אנחנו רוצים לעבוד עם הידיים. אנשים כמעט ולא עושים את זה היום. יש משהו מקסים בלהיות מחובר לאדמה ולעבוד אותה", הוא אומר. לניו יורק, "ג'ונגל הבטון ממנו יצאתי" כדבריו, הוא כבר לא מתכוון לחזור ואת קהילת ההייטקיסטים שהקים הוא מציע למכירה. היעד הבא שלו יהיה כנראה חוף בקוסטה ריקה ושם הוא מתכוון לכתוב ספר על המסע.

ומה אומרים בני המשפחה הליכודניקים? "זה לא קל להם. הם יודעים על השינוי שעבר עלי. אמי מאד תומכת בי, היא יודעת שאני נאמן לעצמי וגם אם אני לא מתחבר לתפישה הפוליטית שלה - היא יודעת שמה אני עושה או לא עושה בא ממניע כן ורצון לעשות טוב. תבין, אצלי משפחה זה מעל לפוליטיקה. יש לי המון ביקורת על ישראל. יחד עם זאת הקשר החם למשפחה תמיד יישאר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#