את הפרודיה על הישראליות עושים מארה"ב - חיים בניו יורק - הבלוג של חיים הנדוורקר - הארץ
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את הפרודיה על הישראליות עושים מארה"ב

עמרי אנגל הוא חלק מתופעה ניו יורקית הנמצאת בראשיתה: אמנים ישראלים החיים בעיר ויוצרים עבודות המיועדות לקהל ישראלי לא רק בארה"ב, אלא דווקא בישראל. והוא לא חוסך בגסויות

תגובות
עמרי אנגל. השד העדתי הוחלף בניכוס תרבותי
חיים הנדוורקר

עמרי אנגל מצחיק אותי. הוא עושה פרודיות שמכוונות בדיוק לקו התפר שבין ישראל לבין ארה"ב. צוחק על ההייטקיסטים הישראלים שמציפים את ניו יורק, לחוץ כשהוא מגלה לאבא שלו שהוא לא הומו, ויש לו גם קליפ שהוא שיר הלל למחזור החודשי שקיבל -  הגבר הראשון בהיסטוריה שזה קרה לו. אנגל גם עושה מחרוזות של שירי ביטלס, דרייק ורדיוהד. הוא חוגג בעברית את ולנטיינס ואת כריסטמס בסגנון מזרחי והיתה לו גם פרסומת מדליקה לעידוד הבוחרים לצאת להצביע בבחירות המקומיות שהתקיימו בישראל. לא בטוח כמה היא הועילה אבל היא היתה מאד משעשעת.

אנגל הוא חלק מתופעה ניו יורקית הנמצאת בראשיתה. אמנים ישראלים החיים העיר ויוצרים עבודות המיועדות לקהל הישראלי לא רק בארה"ב אלא בעיקר לזה שבישראל. המקום שבו אמנים אלה מרגישים נוח במיוחד הוא האינטרנט. לאנגל יש קטעים שזכו לרבבות צופים ובמקרים מסוימים מאות אלפים. לפעמים, כך הוא מספר, כשהוא מגיע ארצה ומהלך ברחובות תל אביב יש שמזהים אותו ומבקשים סלפי.

הסטארטפיסטים, מתוך "טלוויזיה מהעתיד"עופר לוי

שיהיה ברור: אנגל עובד גם מול קהל אמריקאי. הוא מתקלט במסיבות ואחראי בין השאר על המוזיקה במזנון של איל שני בעיר. עם זאת ברור לו שהצופים שלו הם ישראלים. "אמריקאי שיצפה בקטעים שלי, גם אם הוא יודע עברית, יתקשה להבין. הייתי יכול לשים כתוביות אבל החומר הוא כל כך ישראלי ששום דבר לא יצליח להעביר את התוכן כמו שצריך", הוא אומר בפגישתנו בבית קפה במנהטן. "אני אדם שאוהב את ישראל אבל רוצה להגשים את עצמו בחו״ל. הרבה אנשים מתחברים לישראל דווקא כשהם רחוקים ממנה. הדמות שאני מגלם היא בעצם הסתעפות של הדמות שאולי הייתי מעדיף להיות, אדם ללא עכבות שלא מפחד להיות פתטי".

"היופי הוא שמה שאני עושה כאן מחבר אותי לארץ והופך את היחסים שלי עם ישראל ליותר הרמוניים", הוא ממשיך, "אני אוהב קיצוניות לכל הצדדים, לשנות דמויות, אני אדם שמשתעמם מהר. אני הדמות הישראלית ש'כובשת' את ניו יורק אבל בעצם עושה ממנה צחוק. זה חלום של הרבה ישראלים לחוות את ניו יורק וזה נותן להם הזמנות להרגיש קצת בבית. אני הבחור שמעלה לעמוד שלו צחוקים ושטויות שנותנים להם להרגיש קצת את החיים בעיר הגדולה. ובינינו, הרבה ישראלים אוהבים לראות ישראלים שעושים דברים בחו״ל, במקרה הזה בארה"ב״.

חולם להיות שחור

אחת הפעמים שבהן אנגל עורר כעס היתה כשיצר דמות מזרחית סטריאוטיפית. "אפשר לקרוא לי אשכנזי פריווילג אבל תיקלטתי בחתונות בישראל במשך שש שנים. אני אוהב מוזיקה מזרחית, מוזיקה ים תיכונית וגם מוזיקה אשכנזית. אולי זה יישמע גזעני במידה מסוימת אבל אני מוצא בקהילה המזרחית חום, חיות ושמחת חיים שהייתי רוצה להיות חלק ממנה. זה משהו שאני לא בא לצחוק עליו. אם מישהו רוצה להיעלב אז זה זכותו. תמיד היתה לי קנאה באנשים כהי עור. מייקל ג׳קסון, פרינס, ג׳יימס בראון וסטיבי וונדר מאד השפיעו עלי. חלמתי להיות כמותם. זה נשמע גזעני? אני לא חושב. היו כאלה, גם מזרחים, שאמרו לי שהם אוהבים את מה שאני עושה. בשורה התחתונה אני יכול להגיד שהכל נעשה מאהבה והערצה. אני לא צוחק רק על מזרחים אלא גם על אשכנזים אליטיסטים, הייטקיסטים, הומואים".

"יש לי מחזור", מתוך "טלוויזיה מהעתיד"נדב פסח

אם בישראל אחת הנקודות הרגישות ביותר היא השד העדתי, הרי שבארה"ב מדובר במה שמכונה "ניכוס תרבותי". אנגל סבור שגם בנקודה הזו יש מקום לצחוק ואין צורך להיעלב. "ברונו מארס, שהוא היספאני-פיליפיני וגם קצת יהודי, הואשם בניכוס תרבותי על ידי האפרו-אמריקאים ואז עומדת לה באוויר שאלה גדולה מה מותר לבנאדם לעשות. האם אסור לו להתבטא כפי שהוא רוצה? אז אני לא רוצה להשוות את עצמי אליו אבל אני מאמין שאם יש דברים שמשמחים אותך ונותנים לך השראה אז אתה צריך לחיות אותם עד הסוף. הכי מסוכן מבחינתי זה לפחד לעשות הומור בגלל שאנשים מסוימים עשויים להיעלב".

קטעי הווידיאו והשירים כוללים הרבה מלים גסות. למה?

כאן משתמשים באופן קבוע בקללות, גסויות ומלות גנאי בתרבות הפופ. שמונה מעשרת השירים המובילים בבילבורד כוללים קללות וגסויות. כשאני מתקלט במועדונים רוב השירים מלאים בקללות. זה חייתי יותר, אמיתי יותר".

מחרוזת חנוכריסטמס, מתוך "טלוויזיה מהעתיד"נדב פסח

"יש משהו מאד מעניין בארץ בכל הקשור למלות השירים. מצד אחד, תרבות הרחוב מאד גסת רוח, שומעים קללות כל הזמן, אבל כשזה מגיע לפופ - המלים נקיות מאד. כל העידון במוזיקה הוא שקר מסוים. זאת לדעתי הסיבה שדודו פארוק מצליח וגם אחת הסיבות שנערים וחיילים שולחים לי יום יום הודעות כמה הם אוהבים את החומר שלי. הנוער הישראלי צמא לתרבות פופ כמו בארה"ב והתרבות הזו תמיד תהיה קשורה לסכנה ולדברים שההורים לא מרשים".

"בארץ טוענים שארה"ב פוריטנית. לדעתי, ישראל היא הרבה יותר שמרנית וזה מתבטא בליריקה של המוזיקה. רק למי שעושה קומדיה מותר לקלל. לדודו פארוק מותר כי הוא משחק דמות. אם היה משחק את עצמו - יכול מאד להיות שלא היו מקבלים אותו. מה שבטוח הוא שהנוער היום הרבה יותר מתוחכם ממה שחושבים עליו והוא לא יושפע לרעה. בסופו של דבר, הצעירים האלה יגדלו, יילכו לצבא, יעבדו בהייטק , יתחתנו ויגדלו ילדים".

הפסיכולוגית שכנעה

אנגל, בן 40, גדל בצפון תל אביב והוא אחיו של העיתונאי המוערך איתי אנגל. אביו עבד בבנק ואמו היא ביו-כימאית. "שני אקדמאים רציניים הביאו לעולם שלושה בנים מופרעים", מתאר זאת אנגל, "בבית הספר הייתי מאד בעייתי ואלים. הרבצתי לבנות. אני חושב שזה נבע מרצון לקבל תשומת לב אבל גם מבעיות שהיו לי בבית. הייתי גם ליצן הכיתה. איתי לקה בסרטן ואחי עידו, מוזיקאי גאון, הוא נכה צה"ל. למדתי לאהוב מוזיקה דרך שניהם. אני השלישי בחבורה שעושה מחרוזות של שירים ים תיכוניים".

בגיל 16 עבר אנגל לבד לארה"ב. "יש לי קרובי משפחה בניו יורק. אמרתי להורים שאני חייב ללכת. זה היה ב-1994. אבי שאל אותי 'מה אנחנו מיליונרים?' אבל הפסיכולוגית שהיתה לי מגיל 7 תמכה ושכנעה שזה הדבר הנכון לעשות. כאן השתנו לי החיים. כשאתה רחוק, פתאום אתה רוצה להרגיש שייכות למדינה שלך. זה קורה להרבה. בבית הספר בו למדתי הרבה ילדים לא ידעו שום דבר על המזרח התיכון והייתי צריך להסביר להם. זה מחבר אותך לארץ".

מחרוזת ביטלסאן שטרייכמן

לאורך השנים שב אנגל לישראל מספר פעמים אך קבע את מקומו בניו יורק. "הייתי חודשיים בצבא כמאבטח מתקנים והשתחררתי על סעיף נפשי. חזרתי לניו יורק ב-1998 ונשארתי עד 2006. חזרתי שוב לישראל, תקלטתי שוב בחתונות, מועדונים וברים. הכרתי את יוני בלוך ועשיתי איתו מוזיקה לפרסומות וגם ביימתי עבורו קליפ. כשיוני פתח את החברה שלו "אינטרלוד" (כיום "אקו" - ח.ה) שיצרה וידיאו אינטראקטיבי, הצטרפתי אליו. בקליפים שלי אני עושה כמעט הכל. כותב, מביים, עורך, עושה סאונד ומשחק את החומרים. תחנה ראשונה ואחרונה. לפני עשר שנים הייתי עורך וידיאו וזה הספיק. היום אתה צריך לדעת הכל".

אנגל מספר כי קיבל השראה מניב מג׳ר ורועי כפרי, שני כוכבי רשת במונחים ישראליים. "הם עשו את 'ניצה ולחם', סדרת מערכונים אינטרנטית שזכתה להצלחה. ניב, שהוא גם מהיוצרים של 'טלוויזיה מהעתיד', הזמין אותי להצטרף עם תוכן משלי. מאוחר יותר החלטתי לצאת לדרך חדשה וליצור קטעי וידיאו משלי. הפסקתי גם לעשן מריחואנה מה שהפך אותי להרבה יותר פרודוקטיבי. מאז שהפסקתי אני גם לא פוחד מביקורת. זה משחרר".

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?

"אני רוצה להמשיך לעשות מוזיקה ולהמשיך ליצור תוכן וידיאו. התחלתי לעשות גם קטעים באנגלית והייתי מאוד רוצה להופיע עם החומרים שלי לייב. אני חושב שזה יקרה בישראל, אבל יש בניו יורק כל כך הרבה ישראלים שבהחלט אפשר לקיים הופעות כאלה בעברית גם כאן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#