שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

"אל תיגע בזמיר" לא כיכב בטוני אבל הוא חוויה שאסור להחמיץ

הקהל מצביע ברגליים ובכיסים והגרסה של ארון סורקין לספר המפורסם חורכת את ברודוויי. אז למה בכל זאת יש אפריקאים-אמריקאים שמסתייגים ממנה? וגם: טריק להשגת כרטיסים גם אם הם אזלו

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"אל תיגע בזמיר". הלבנים חשים סימפטיה, אפריקאים-אמריקאים פחות
"אל תיגע בזמיר". הלבנים חשים סימפטיה, אפריקאים-אמריקאים פחותקרדיט: Julieta Cervantes/אי־פי
חיים הנדוורקר

אם אתם מגיעים לניו יורק, ההצגה התורנית שאסור להחמיץ היא "אל תיגע בזמיר". המחזה, בכיכובו של ג'ף דניאלס, המבוסס על ספרה של נל הארפר לי מ-1960 ורץ כאן כבר כחצי שנה באולמות מלאים. קשה מאד להשיג כרטיסים (טריק שעשוי לסייע בהמשך) אך אחרי שהצלחתי לצפות בו הצטרפתי לרבים שלא מפסיקים להתרגש ממנו.

אל תיגע בזמיר לא כיכב בטקס פרסי הטוני שהתקיים השבוע. הוא אפילו לא היה מועמד לפרס המחזה הטוב ביותר. הוא כן השיג מועמדות לתשעה פרסים אחרים וסליה קינן-בולגר אף זכתה בפרס שחקנית המשנה. במי שנצצו בטקס הם המחזמר "Hadestown" והמחזה "The Ferryman", אבל הקהל מצביע ברגליו ובכיסו ואל תיגע בזמיר הוא להיט. המחזאי-תסריטאי ארון סורקין, מהבולטים כיום בארה"ב, הרשה לעצמו לבצע שינויים מבניים בעלילה והתוצאה שונה לגמרי מהספר ומהעיבוד הקולנועי זוכה האוסקר בכיכובו של גרגורי פק. החוויה חזקה במיוחד.

אל תיגע בזמיר (במקור To Kill a Mockingbird - "להרוג ציפור חקיינית" בתרגום חופשי) הוא אחד הרומנים המצליחים והמוערכים ביותר של המאה העשרים. הוא עוקב אחרי הנעשה בעיירה מרוחקת ושטופת גזענות באלבמה של שנות השלושים אחרי שגבר שחור בשם טים רובינסון מואשם באונס צעירה ועורך דין לבן בשם אטיקוס פינץ׳ יוצא להגנתו בנסיבות כמעט בלתי אפשריות. שהמחזה עוסק בימים אפלים של פעם הוא בהחלט יכול ללמד על הגזענות וסכנותיה בארה"ב ובעולם כולו גם היום.

סליה קינן-בולגר עם פרס הטוני לשחקנית המשנה הטובה ביותר
סליה קינן-בולגר עם פרס הטוני לשחקנית המשנה הטובה ביותרצילום: Evan Agostini/אי־פי

הספר הפך לנכס צאן ברזל בתרבות האמריקאית אך המחברת שלו בחרה לא להשתתף בחגיגה. במשך שנים שמרה על ריחוק ובדידות וכתבה ספר המשך. רק ב-2015 הוא יצא לאור בעברית ושמו "ניצב כל הלילות" (Go Set a Watchman). הספר עורר עניין רב וזכה להצלחה מסחרית גדולה אך הוא בהחלט אינו מוגדר כיצירת מופת.

העלאת אל תיגע בזמיר על במה לוותה בלא מעט בעיות. סורקין טען כי לי אישרה את הגרסה השונה, אולם מנהלת העזבון שלה, טניה קרטר, אמרה כי מרשתה היתה חולה וחלושה ודרשה לבטל את המחזה. סורקין התנגד והסביר בתוכנית "60 דקות" כי מחזה לא צריך להיות מוזיאון והשינויים שהוכנסו בספר לגיטימיים. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר הכולל שינוי באופן הצגתו של עורך הדין פינץ'. סורקין הציג אותו בתחילה כשתיין המתייחס לאלוהים "באופן לא מכובד". בגרסה המתוקנת הוא מוצג כאיש מוסרי וישר דרך.

ארון סורקין. הציג את עורך הדין כשתיין
ארון סורקין. הציג את עורך הדין כשתייןצילום: אי־פי

כעבור מספר חודשים דרש המפיק סקוט רודין מתיאטראות קטנים בארה"ב לא להעלות את המחזה בגרסה שכתב כריסטופר סרגל לפני שנים. זאת, בטענה כי הדבר יפגע במחזה החדש בברודוויי. רודין הסתמך על הסכם שנחתם בעניין עם מנהלת העזבון של לי. התיאטראות הקטנים לא רצו להסתבך עם המפיק רב העוצמה והקפיאו את הפקותיהם אך הפרשה זכתה לסיקור רב ורודין נאלץ להתנצל בפני התיאטראות הקטנים והבטיח כי אם ירצו להשתמש בגרסה החדשה של אל תיגע בזמיר - הוא יאפשר להם לעשות זאת ללא תשלום.

המחזה, בדומה לספר, מגלה אמפתיה לנאשם רובינסון ומדגיש את האפליה כלפי שחורים. גם הקהל בברודוויי (לבן רובו) חש כאן אך בצד האפרו-אמריקאי יש שמסתייגים מהמחזה ומהספר. לטענתם, אל תיגע בזמיר היה אולי מהפכני בשנות השישים אבל נמאס כבר לשמוע על הלבן הטוב שמנסה להציל את השחור מהלבנים הרעים. תופעת "המציל הלבן", זה שמסייע לבני מיעוטים כדי להתגבר על ייסורי המצפון שלו ושל אנשים כמוהו, נפוצה כמובן גם בסרטים ובטלוויזיה והיא איננה נתפשת לחיוב.

נל הארפר לי ב-2007. חיים של בדידות
נל הארפר לי ב-2007. חיים של בדידותצילום: Rob Carr/אי־פי

ועכשיו לטריק - איך אפשר להשיג כרטיסים להצגה בברודוויי שהכרטיסים אליה נמכרו? אפשר להשתמש בשירות StubHub למכירה וקנייה של כרטיסים באינטרנט. חלק מהמוכרים הם ספסרים או כאלה שקנו אך אינם יכולים ללכת. המחיר בשירות זה יהיה בדרך כלל גבוה מאד. ישנה גם אפשרות מורטת עצבים להשגת כרטיסים במחיר סביר. התייצבו כשעה לפני תחילת ההצגה ליד הקופה ואמרו לקופאי שאתם מבקשים לרכוש כרטיס שמשתחרר ברגע האחרון. מדובר בכרטיסים שנשמרים לאח״מים או שהוחזרו על ידי רוכשים שלא הגיעו.

זו הדרך שבה גם אני רכשתי כרטיס לאל תיגע בזמיר. ישבתי בקדמת האולם ושילמתי מחיר סביר. הבעיה היא שמספר הכרטיסים המשתחררים ברגע האחרון מוגבל מאד, ואם לא תגיעו לקופה בזמן ולא תהיו בין הראשונים - תתאכזבו.

חיים הנדוורקר |חיים בניו יורק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ